מיד אחרי שאתה תעשה שיעורים בפילוסופיה. חוק ומוסר אלו לא אותם דברים, יש הרבה חפיפה ביניהם אבל מטרתו של חוק היא לשמור על הסדר הציבורי ולא לאכוף את המוסר. כשאנשים מנסים לאכוף את המוסר אנחנו מקבלים דברים כמו תקופת היובש או איראן. אתה יכול לעשות דברים לא חוקיים, שהם לא סותרים את המוסר. לדוגמא: לחנות בכחול לבן ולא לשלם או לחצות כביש איפה שלא קיים מעבר חצייה. ומנגד, אתה יכול לעשות דברים לא מוסריים שהם חוקיים לחלוטין כמו לעקוף בתור או לעשות רעש בדירה כשהשותף שלך הלך לישון מוקדם כי יש לו מבחן מחר. חוק עונש מוות למחבלים יהיה מוסרי או יהיה לא מוסרי ללא קשר להחלטת הרוב. העובדה שרוב התושבים במדינה החליטו על משהו, לא הופכת אותו למוסרי וצודק, אלא למשהו שהרוב הסכים עליו. שאלות של מוסר בכלל לא צריכות להטריד אותנו, השאלה היחיד היא כמה חוק כזה יעזור, ומה התועלת מול החסרונות שלו, ולא איך אנחנו מספקים את הרצון של האספסוף לדם אחרי הרצח הנורא שנעשה.
קודם כל איראן זאת דיקטטורה אז זה לא קשור. חוקי היובש היו דבילים אבל לגיטימים. זה כמו שזכותך לחשוב שחוק מוות למחבלים היא דבילי, זה עדיין לא מוריד מהלגיטימיות שלו. ואגב יש חוקי רעש ברורים, והם לא תקפים רק לשעות הלילה.
אתה הכנסת לפה את המוסר. גם באיראן המטרה של החוקים האיסלאמיים היא לאכוף מוסר, גם חוקי היובש היו אמורים לאכוף מוסר וגם החוקים שהבריטים יצאו לעולם נגד הומוסקסואלים היו אמורים לאכוף מוסר. בכל פעם זה היה מוסר של מי שהחליט, לפעמים גם הרוב הדמוקרטי. חוקים לא אמורים לאכוף מוסר ולכן אתה טעית, אתה תנסה להעביר את הדיון למקום שמעולם לא לקחתי אליו. מעולם לא אמרתי שהחוק הוא לא לגיטימי, לכן זה לא רלוונטי. יש פה עניין של מדיניות בטחונית, אתה לא מקבל החלטות על מדיניות בטחונית על בסיס העצבים של אנשים בפייסבוק יום אחרי רצח נורא. אם ממשלת ישראל תחליט שזה משתלם, על כל הכרוך בכך, אז היא אמורה לקבל את ההחלטה. עד כה, הושקעו הרבה מאוד שעות אדם במחשבה על החוק הזה, ואם עד עכשיו לא הכניסו אותו, אז כנראה שיש סיבה.
חוקים מסוימים לאנשים מסוימים וחוקים אחרים לאנשים אחרים. זה כל מה שצריך. ואם אתה קורא לחוק שיקבע גזר דין מוות רק לערבים, זה בדיוק זה.
הנה הציטוט המדובר: "1.מוסרית-מחבל צריך למות. מי קבע? הקונצנזוס." הכוונה שלי היתה שזה מוסרי לפי הקונצנזוס(וכבר כתבתי שלטעמי מוסר זה דבר סוביקטיבי) אפליה יש גם בפרופיילינג בנתב"ג אז מה?
קודם כל אם תקרא עוד פעם את ההודעה שלי תראה שלצד הטיעון הרגשי-מוסרי נתתי גם טיעון רציונלי שאתה יכול להסכים איתו או לא אבל זה פתח לדיון. דבר שני, כשאתה שומע על תנאי המחיה של המחבלים בכלא איך זה גורם לך להרגיש? איך זה גורם למשפחות הנרצחים להרגיש? זה לא חשוב? הרי גם פה יכולים להגיד לך שזה שיקול בטחוני, הסוהרים לא רוצים להרגיז את האסירים כדי לא להבעיר את הגדה ואת עזה. תגיד איך אמור להרגיש חייל קרבי שנכנס לתוך חברון, מסכן את החיים שלו, כשהוא יודע שהמחבל שהוא יתפוס יחיה כמו מלך בכלא ואולי אפילו יזכה לצבוט טוסיק או שניים של סוהרות? האם אתה לא חושב שזאת אחת הסיבה לירידה החדה במוטיבציה לשרת בקרבי, ההרגשה שהפכנו להיות סמרטוטים בכל מובן? האם הירידה הזאת במוטיבציה היא לא נושא בטחוני?
הוא אמור להרגיש שהוא מייצג מדינה חזקה שלא צריכה להתעלל באסירים שלה כדי לספק את האספסוף. האם אתה חושב שהסיבה שמתייחסים לאסירים יותר טוב מאיך שהחמאס היו מתייחסים אל אסירים שלהם היא כי אנחנו נאיבים או טובי לב? זה לא רלוונטי איך אני "מרגיש". אני יכול להרגיש נורא על זה שלא מכניסים לכלא את הזין שחתך אותי היום בכביש. רגש הוא לא פונקציה. יש פה עניינים מדיניים, בטחוניים ומשפטיים שצריך להתחשב בהם. אחרי שמתחשבים אפשר להחליט מה שרוצים, אבל צריך להתחשב.
אני אפילו לא מדבר על התעללות(למרות שלא הייתי מתנגד....) אלא על תנאים שווים כמו כל אסירים. שירגישו את הבאסה של הכלא. הבעיה שהם מקבלים תנאי VIP וזה מה שמרתיח אותי.
אפליה גם יש בכניסה למועדונים, בין יהודים בהירים לבין יהודים שאינם בהירים. אני מדבר פה על ספר החוקים של ישראל. על מדינה שמצהירה - כפי שלדעת צריך לקרות - שבגין פשע מסוים - ערבי יומת, יהודי לא.
אז מעכשיו מדינה שיש לה חוק אחד לאויבים וחוק אחר לאזרחים היא אפרטהייד. הצעד הבא: הורה שמתנהג בדרך אחת לילד שלו ובדרך אחרת לילד אחר מנהיג אפרטהייד.
