אין צורך לפרט על הקריירה של רונאלדיניו. על הפסגות ורגעי השפל. מי שנחשב לפני חמש שנים למשיח של ברצלונה, לשחקן הטוב בעולם(2004-2006), האיש שקיבל מחיאות כפיים בברנבאו אחרי שניצח במו רגליו את הסופר-קלאסיקו עם שני שערי בזק והוליך את ברצלונה לשתי אליפיות ספרד וזכייה בליגת האלופות - היום כבר לא מוצא את מקומו באף קבוצה רצינית באירופה. כפי שהשתלט במהירות על כס המלוכה, אחרי חצי עונה בלבד במדי ברצלונה, אליה הגיעה כשחקן מוכשר מהליגה הצרפתית, בלי התרעה מוקדמת, כך גם פינה אותו(תמיד הערכתי אותו אך מעולם לא הצגתי אותו בלבל של זידאן למשל - טענתי שהכל תלוי בפרספקטיבה של זמן). בברצלונה ויתרו עליו(2008) למרות הסנטימנטים והקאמבק במילאן לא באמת עלה יפה ובסוף עשו הכל כדי להיפטר ממנו. יותר מידי הצעות טובות לא היו על הפרק או שרונאלדיניו דווקא רצה כיוון אחר. מרונאלדיניו הישן והטוב, שבכל משחק משפר את הארסנל ההתקפי שלו בעוד תנועה או טריק, שחקן שאי-אפשר היה 'לשנוא' גם בתור אוהד של קבוצה יריבה - נותר רק החיוך, הפעם חיוך מריר, וגם זה בתדירות נמוכה. רונאלדיניו מציג כרס משמעותית יותר מכרס בירות ונראה שהכדורגל לא נמצא בראש מעיניו. לכן חזר הביתה לברזיל(פלמנגו). לים, למסיבות...יחד עם רונאלדו ואולי גם אדריאנו יצטרף שוב. כל זה כאשר רק במרץ האחרון החליף את הקידומת וחגג יום-הולדת 30. מוקדם, מוקדם, מוקדם... http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/761525/AJG04_wa.Xxx השמש שוקעת... מעבר לתופעת רונאלדיניו שאשמח אם תדסקסו עליה ובהחלט יש מה להגיד - האם השחקנים הברזילאים הם נטולי אופי ומשמעת ולא יכולים להצליח לאורך זמן מחוץ למדינה שלהם? מזהים את תיאוריית הקשר? רונאלדו התגבר על כל-כך הרבה פציעות בקריירה שלו אבל גם הוא שם את החיים הספורטיבים בצד ולכן בגיל 34 בזמן שואן-ניסטלרוי עוד כובש בהמבורג וראול פורח מחדש בשאלקה - רונאלדו הולך ונשכח; אדריאנו נקלע לתקופה גרועה ולאחר-מכן התמכר למסיבות ואלכוהול כאשר כל ניסיונות השיקום באינטר וברומא לא עזרו. ולא שכחנו את רוביניו שהגיע לסיטי בקול תרועה אך היה חייב את ההתרעננות בסאנטוס למשך חצי שנה. http://img40.imageshack.us/img40/9941/brazilqf.Xxx לאורך כל הדרך?
אני חושב שרונלדיניו הוא מקרה הכי בולט של שובע. הבנאדם השיג הכל עד - 2006 כולל וכל המוטיבציה שלו נעלמה. לא כולם מסוגלים לרצות לזכות בעוד ועוד תארים כמו גיגז למשל. רונלדיניו כנראה הרגיש, גם אם רק בתת מודע, שאין לו כבר באמת בשביל מה להתנהל באופן רציני. מילאן עשתה טעות ענקית שהביאה אותו, אבל זה לא מפתיע לאור כל ההתנהלות שם בשנים האחרונות. בקשר לכלל הברזילאים, בהחלט יתכן כי חלקם סובלים מחוסר משמעת עצמית ולעיתים מחוסר מוטיבציה, אך אינני חושב שצריך להדביק תוויות באופן גורף. לא חסר שחקנים חסרי משמעת גם במדינות כדורגל מתקדמות אחרות. יש דוגמאות נגדיות בכדורגל הברזילאי: שחקנים כמו רוברטו קארלוס, מאורו סילבה, מרקוס סנה, דונטו גמה(שהתאזרח בספרד) ששיחקו או משחקים(במקרה של סנה) בהצלחה עד גיל מתקדם ברמות גבוהות.
לא יודע אם זו אכן תופעה כלל ברזילאית אבל בנוגע לרונאלדיניו, הבחור היה סרטן בגוף של מילאן ואני שמח שהוא הוסר בחודש האחרון. הבחור בא לעשות על חשבונינו קופה בשל היותו מושא נפשו של ברלוסקוני. מעולם הוא לא היה מחויב למועדון, לשחקנים ולאוהדים. בעונה הראשונה שלו כבר היה אפשר לראות זאת שאנצ'לוטי סיפסל אותו בצדק וגם בעונה השנייה שלו כאשר הביאו לו חבר מבית כדי לעזור לו לחזור לעצמו הוא כשל להביא את מילאן למקום הראוי לה. העונה אלגרי שם לזה סוף ומי היה מאמין שהוא זה שיגרום לברלוסקוני גם אם לא ירצה באמת להודות בטעות ולשלוח אותו חזרה לחופים של ברזיל. מקווה שבמילאן למדו דבר או שניים אחרי ריבאלדו ורונאלדיניו. לא עוד פנסיורים של בארסה על חשבונינו.
בשיאו היה מדהים, גם היום הוא שחקן טוב שהולך לשחק בליגה טובה בשורות מועדון גדול. בתקווה שהוא יזכה ליותר דקות מאשר בהתקפה העמוסה והאיכותית של מילאן, גם יהיה "קרוב" לצוות המקצועי של הסלסאו, וכך יגדיל את הסיכוי שלו לשחק בקופה אמריקה במידה וירצה. הנקודה של החיוך כל כך נכונה, אני לא אוהד אף אחד מהקבוצות והנבחרת בה שיחק, אבל תמיד הערכתי אותו מאוד על הקטע הזה. לא. "השחקנים הברזילאים" הם לפעמים כאלו עם יותר אופי ולפעמים פחות, לעתים הם משחקים בקישור, לעתים בשער, בהגנה ואפילו בחוד. חלקם מצליחים מחוץ לברזיל, מי ליותר זמן ומי לפחות, וחלקם לא. יש כמות בלתי נתפסת מהם, אבל אני די בטוח שלרוב הם מגיעים עם 2 רגליים ו-2 ידיים וכנראה כולם שחקני כדורגל.
חשוב להבהיר גם שהיעדר ההצעות מאירופה לא שווה בהכרח להיעדר קבוצות שמאמינות שהוא טוב מספיק עבורן מבחינה מקצועית. מעבר לרצון של רונאלדיניו לחזור לברזיל, אחיו ניסה לסדר לו חוזה כמה שיותר גבוה והם דרשו לא מעט כסף. אם רונאלדיניו היה מוכן לשחק עבור חוזה שנמוך בכ-50% מזה שהוא יקבל בפלאמנגו (4-5 מיליון יורו בעונה למיטב הבנתי), אני חושב שלא מעט קבוצות דרג ב' ו-ג' היו שמחות ללכת עליו - גם בליגות הגדולות.
רונלדיניו בשיאו היה השחקן הכי טוב שראיתי בחיים, יותר מזידאן למשל. הבעיה שהשיא שלו היה קצר מידי, לא כמו זידאן שמשך את השיא שלו להרבה שנים ולכן בעתיד ובדפי ההיסטוריה השם שלו יהיה יותר בולט מרונלדיניו, ובצדק. כי הגדולה זה למשוך את השיא שלך, רונלדיניו הגיע, וכמו במשחקים שלו-השאיר טעם לעוד ופרש בשיא. הוא שינה את הכדורגל לדעתי בעולם, ובייחוד בברצלונה. הוא גרם לשחקנים, למאמנים, ובכלל לכל חובבי הכדורגל להבין שאפשר אחרת. אפשר גם לשחק יפה ולהביא בעזרת זה תארים. הוא שיפר את כל השחקנים הסביבו, ולא היה בו טיפת אגו. לפחות לא בברסה. אחרי שמסי זכה בעוד איזה תואר אישי שקר כלשהו, רונלדיניו אמר "כשאני אהיה גדול אני אספר לנכדים שלי שההישג הכי גדול שלי היה להיות חלק בהפיכת השחקן הטוב בהיסטוריה, ליאו מסי". הבעיה של רונלדיניו מלבד האופי הבלייני שלו, היה הנחש אחיו, שהוא הסוכן שלו למי שלא יודע, שהוא זה שבעיקרון מחליט לו על הכל. הוא מחליט לו איפה לשחק, כמה לקבל וכו' וכו'. למה? זה כבר סיפור אחר. בואו נגיד שאביו של רונלדיניו מת כשרונלדיניו היה ילד, ואחיו קיבל את ניהול המשפחה=ניהול רונלדיניו. מבחינת רונלדיניו הוא בעצם חייב לעשות כל מה שאחיו אומר לו. דבר אחד בטוח, מבחינה כספית, אחיו הוא גאון. הוא הוציא מרונלדיניו כל גרוש שיכל בשביל המשפחה. זה בעצם מה שרצה. אני כאוהד ברסה לא הייתי מכנה את הקריירה שלו עצובה, הרי הוא נגע בכל תואר שרצה. אני זוכר שבאחד הסרטונים של הז'וגה בוניטה קנטונה אמר "כשאתה ילד, זה קל. אתה לא פוחד לנסות, להעז. אתה עושה את זה, רק בגלל שאתה אוהב את זה". זה רונלדיניו, והוא נשאר כזה משהיה ילד ועד שהגיע לפריס ועיצבן מאמנים, המשיך לברצלונה ועשה היסטוריה, וגם עד לסאן סירו לעצבן את אוהדי מילאן. אחרי שרונלדיניו נגע בכל תואר בעולם, לפחות כל תואר חשוב, הוא פורש כמו במשחקים שלו-בשיא. לא היה לו עצבים, לא היה לו כוח לרצינות שפפ דורש, וגם לא לרצינות שמאמני מילאן דרשו ממנו. רונלדיניו איפה שהוא מגיע-הוא קודם כל נהנה, בין אם זה על המגרש ובין אם זה מחוץ למגרש. רונלדיניו יוצא מהבמה האירופאית עם מליוני אוהדים, אלפיי קליפים ביוטיוב, המון המון תארים, ומעל הכל-חיוך אחד גדול. זה מה שחשוב הרי, לא? http://up351.siz.co.il/up2/gnkwndyyzjw2.Xxx עזוב אותו, באימ'שך. שיחגוג בלילות, תן לו לשחק. http://up351.siz.co.il/up2/gzm2y2ug2dwm.Xxx מסי. זה ההישג הכי גדול שלו.
רק עכשיו ראיתי את הדיון, כך שאני מתנצל על המיני הקפצה. אני לא חושב שהברזילאים הם חסרי אופי או חסרי יכולת לייצר רעב אחרי שכבר השיגו דברים בקריירה. השחקנים שהובאו כדוגמא אמנם די הוכיחו את זה, אבל אני חושב שיש משהו משותף לכולם והוא קשור לאותו טורניר גביע העולם ב-2006, שם כל הכוכבים לא הצליחו לספק את הסחורה ונתקעו. אולי זה לא מקרי שהיחידי שהצליח להביא את היכולת שלו לידי ביטוי הוא גם היחידי שהצליח לשמור את עצמו עד היום בפסגת הכדורגל האירפי מבלי שהקריירה שלו תחווה איזשהי נסיגה - ואני מדבר על קאקא.
