עובדה ידועה היא שכדורגלנים אנגלים לא נוטים לצאת ולשחק מחוץ לאי הבריטי. בעבר הלא כל כך רחוק, בשנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, דווקא כמה מהגדולים שבכדורגלני אנגליה, כמו גארי ליניקר (ברצלונה), פול גאסקוין (לאציו) ועוד, יצאו לנסות את מזלם בקבוצות הגדולות של ה"יבשת". אך מאז ימיהם של בקהאם, וודגייט ואואן בריאל מדריד לא ראינו שחקן אנגלי משחק בקבוצות בסדר הגודל הזה מחוץ לממלכה. בגיזרת המאמנים האנגלים יש שיאמרו שהמצב גרוע עוד יותר. כבר זמן רב שלא ראינו מאמן אנגלי באחת מהקבוצות האירופאיות הבכירות. יש שיאמרו שזה כלל לא מפתיע, בהתחשב בכך שגם בקבוצות האנגליות הבכירות כבר לא רואים יותר מאמנים מקומיים... מדוע אנחנו בקושי רואים שחקנים אנגלים משחקים בקבוצות מה"יבשת"? האם זהו הכסף הגדול בממלכה שמשאיר אותם קרוב לבית? האם זהו הקושי להשתלב בתרבויות אחרות? ומדוע אנחנו כמעט ולא רואים מאמנים אנגלים שמנסים את מזלם מחוץ לאי הבריטי? אני אשמח לשמוע את דעתכם כמו כן הדיון יוקדש למעקב אחרי מעלליהם של האנגלים המעטים שכן משחקים/מאמנים מחוץ לאנגליה :aaa12:
למה להם לעזוב ליבשת? המשכורות באנגליה והחשיפה בתקשורת זה משהו שהם לא יקבלו בשום מקום אחר. אין ממש סיבה לשחקנים אנגלים לצאת לאירופה לפי איך שאני רואה את זה. זה לא קשור למספיק טובים או לא, יש מספיק שחקנים אנגלים (ובריטים בכלל) שמספיק טובים כדי לשחק במועדונים הכי גדולים באירופה, אבל רובם יעדיפו להשאר באנגליה.
מבט חטוף על השחקנים האנגלים האמיצים שיצאו לנסות את מזלם מחוץ לאנגליה: סקוטלנד: האנגלי ה"מעניין" ביותר שמשחק בסקוטלנד הוא גארי הופר של סלטיק. החלוץ שנרכש בעונה שעברה מסקאנת'ורפ נתן עונה ראשונה חלומית בסלטיק פארק, במהלכה כבש 20 שערים ב-26 משחקים, יחס השערים למשחק הטוב ביותר באי הבריטי בעונה החולפת. היכולת הטובה שלו הובילה לזימון לסגל הראשוני של הנבחרת הצעירה לקראת אליפות אירופה, אך הוא נופה מהסגל הסופי. http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/3/35/Hooper_Nov2010.Xxx/538px-Hooper_Nov2010.Xxx הופר בפעולה במדים הירוקים כמו כן ניתן למצוא בסגל של סלטיק את הבלם קלווין ווילסון, שהגיע הקיץ מנוטינגהאם פורסט, ואת הבלם הצעיר ג'וש תומפסון, ששיחק בנבחרת אנגליה עד גיל 19. לריינג'רס יש בסגל את החלוץ הבינלאומי לשעבר ג'יימס ביטי. בהארטס ניתן למצוא את הווינגר הצעיר אנדרו דרייבר, שנכלל בעבר בסגל הנבחרת הצעירה, כמו גם את החלוץ ג'ון סאטון (שמוכר בעיקר כאחיו הצעיר של כריס סאטון) והמגן השמאלי דני גריינג'ר. בהיברניאן ניתן למצוא את החלוץ הותיק אקפו סודג'ה, הבלם שון או'הנלון והקשר מאט ת'ורנהיל. גרמניה: בהמבורג ישחק בעונה הקרובה מייקל מנסיין. מנסיין, שהיה קפטן הנבחרת הצעירה באליפות אירופה האחרונה, לא הצליח למצוא את מקומו בצ'לסי, ולאחר מספר השאלות עזב את הקבוצה הלונדונית לטובת עיר הנמל הגרמנית. יהיה מעניין לראות אם הוא יצליח לעשות את הפריצה המיוחלת בבונדסליגה. http://www.seychellesweekly.com/June%206,%202011/Pictures/sports1_football_mancienne_6_2_11.Xxx מייקל מנסיין ינסה לפרוץ קדימה במדי המבורג באיירן מינכן גם כן התחדשה לה בשחקן אנגלי הקיץ, כשהחתימה את הצעיר המוכשר מטרנמיר דייל ג'נינגס. טורקיה: סקוט קארסון, אחרי כמה שנים לא קלות, יצא לנסות הקיץ את מזלו בבורסאספור. השוער בן ה-25 ינסה להחיות את הקריירה שלו בקבוצה הטורקית, שעשתה התקדמות גדולה בשנים האחרונות. http://static.guim.co.uk/sys-images/Football/Pix/pictures/2011/6/25/1308997003066/Scott-Carson-007.Xxx סקוט קארסון בפוזה מוכרת בגלטסראיי ניתן למצוא את כוכבה של נבחרת טורקיה קאזים קאזים, שהוא בעצם קולין קאזים-ריצ'רדס, אנגלי יליד לונדון ששיחק בשפילד יונייטד לפני שעבר לכדורגל הטורקי בשל מוצאה הטורקי של אימו. בדניזליספור ניתן למצוא את החלוץ אריק אודיאמבו, שגדל בלסטר. ארה"ב: דייויד בקהאם קשישא עדיין חי ובועט בלוס אנג'לס גלאקסי. תאילנד: רובי פאולר ממשיך במסעותיו ברחבי העולם, והקיץ הוא חתם במואנג ת'ונג יונייטד בתאילנד. הבחור כבר בן 36, ויש שתוהים למה הוא צריך את כל זה... סין: עוד שחקן ותיק שעבר למזרח הרחוק הקיץ הוא מרלון היירווד, שחתם בשנז'ן פיניקס מהליגה השנייה בסין. גם כן מעבר מעט תמוה, שכנראה טמן בחובו הרבה כסף, שכן מספר קבוצות צ'מפיונשיפ הביעו עניין בהיירווד הקיץ. אם מישהו חושב ששכחתי לציין שחקן משמעותי הוא מוזמן כמובן להזכיר אותו.
הליגה האנגלית זה הטופ של הכדורגל כבר עשרות שנים(ביחד עם עוד שתי ליגות פחות או יותר). היציאה הגדולה של אנגלים(או בכלל בריטים ששיחקו באנגליה) לחו"ל נבעה בזמנו מהשעיית הקבוצות האנגליות מגביעי אירופה. חוץ מזה אם יש הצעה ממועדון גדול אחר ביבשת, אז לעיתים שחקנים אנגלים עוברים - היה בעשור האחרון את אואן, בקהאם, מקמנמן, וודגייט... גם כשליגה איטלקית הייתה בזמנים יותר טובים ראינו כמה אנגלים שמשחקים שם, אבל הגל העיקרי כאמור היה בזמן ההשעייה ובגללה.
השחקנים האנגלים לא שווים לקבוצות אירופיות את מה שהם שוים לקבוצות אנגליות. עקב כל מיני חוקי "8 מקומיים בסגל" וכו', לקבוצות אנגליות משתלם כנראה לשים 20 מיליון על שחקנים אנגלים שהם או בינוניים או לא מוכחים עדיין. לקבוצה אירופית שלא צריכה להפציץ את הסגל שלה עם אנגלים מסיבות חוקתיות, אין מוטיב אמיתי להוציא סכומים כאלה ולכן התחרות/שוק לא קיים עבורם ביבשת.
המאמנים האנגלים מתאימים לשבלונה של הפרמייר ליג בגדול, אבל מקלארן דווקא הצליח מאוד בהולנד כשלקח את טוונטה לאליפות. בובי רובסון היה נדיר ומיוחד כמובן. אגב, האחד גורר את השני, אם יהיה מאמן אנגלי בחו"ל יש סיכוי שהוא ינסה להביא אנגלים יחד איתו. מי שזוכר את סונס (הסקוטי) כשהגיע לבנפיקה והביא איתו לשם ים של בריטים, בראיין דין, סטיב הארקנס, סקוט מינטו וכו'.
אחלה סיקור ויופי של טופיק, נייג'ל. לרשימת האנגלים בסקוטלנד אפשר להוסיף גם את צמד הצעירים של מאת'רול: שון האטצ'ינסון, בלם בן 20 שפרץ בעונה שעברה להרכב עם 25 הופעות ו-4 שערים. לצידו בקבוצה משחק טום הייטלי, קשר בן 21 שהיה אצל רדינג ועבר לפני שנתיים כי לא קיבל הזדמנות. בנו של החלוץ לשעבר של ריינג'רס (בין היתר) ונב' אנגליה, מארק הייטלי.
יש כמה סיבות למיעוט האנגלים ברחבי אירופה (על בקהאמים ופאולרים למיניהם אין מה להתייחס, זה לא קשור לעניין). מצד אחד, המוצר שנקרא "שחקן אנגלי בכיר" הוא מאוד בעייתי-הוא עולה מחיר מופרך ומופרז הן ברכישה והן במשכורת, לרוב מדובר באדם בעייתי, חמדן, חולה מין, נוטה לשערוריות או הכל ביחד, והיכולת על הדשא לא תמיד מחפה על החסרונות, אז אפשר להבין למה אריות היבשת מעדיפים להשקיע בארגנטינאים קטנים וחמודים. מצד שני, כמו שנאמר, גם לשחקן אין אינטרס לעבור לאירופה, כשבאנגליה הוא מרוויח פי 5 ממה שמגיע לו ומקבל תקשורת אוהדת שעושה ממנו פי 8 ממה שהוא באמת, מעבר לאיטליה או לגרמניה עלול להיות שוק רציני עבורו.
אני חושב שכדאי להעמיק את הדיון ולבחון את העובדה שיש לא מעט שחקנים זרים באקדמיות הכדורגל של המועדונים באנגליה, אבל לעומת זאת אני לא שמעתי כמעט על אנגלים שנמצאים באקדמיות בספרד או צרפת. אני חושב שגם לעובדה שמערך האקדמיות באנגליה, גם אצל כאלה עם קבוצות פחות מצליחות לאחרונה (סאות'המפטון זו דוגמא לא רעה), הרבה יותר מפותח ויעיל מאשר אצל השכנות, למרות שמשום מה זה לא מתבטא ב-U17 או U19. זה מאפשר למשוך צעירים מוכשרים לאנגליה במקום שישארו באקדמיות שלהם בצרפת או ספרד. אני חושב שבסופו של דבר גם העובדה שהצ'מפיונשיפ היא ליגה די חזקה עם הרבה כסף (ביחס לליגות השניות בשאר היבשת) מאפשרת לכל הבריטים למצוא את מקומם ולהתפרנס די בכבוד בלי קשר לעד כמה הם טובים באמת, אז אין להם צורך לנדוד מחוץ לאי.
עוד סיבה למיעוט אנגלים בליגות חיצוניות זה הסטיגמה שהשחקן האנגלי לא טכני. באיטליה וספרד מאוד בולטת האיכות של הטיפול בכדור וזה אולי מה שמונע להחתים שחקנים טובים שלדעת אנשים אחרים לא מתאימים לשם.
אמת. השחקן האנגלי הממוצע ואפילו הממוצע פלוס לא מרגש אף אחד מחוץ לגבולות הממלכה. השחקן האנגלי אומנם כבר למד להיות טכני יותר וטפל בכדור הרבה יותר טוב מאשר לפני עשור (תודות לזרים הנפלאים שקבוצות הליגה יכלו להרשות לעצמם), אבל השחקן האנגלי עצמו עדיין לוקה בלא מעט חסרונות שהופכים בולטים יותר שאין שחקנים זרים לצידו. בנבחרת מורגשות ובולטות יותר אותן חסרונות.
ומצד שני, רק לפני שבועיים קיבלנו לכך תזכורת ב-U21 במשחק נגד ספרד, למשל. ההבדלים קיימים והם ברורים. מספיק לראות את הטיפול הנפלא בכדור של שחקני ספרד לעומת האנגלים שלא יודעים מה לעשות עם הכדור ברגל אז מעיפים אותו למעלה, כמה שיותר רחוק.
ספרד זה לא קנה המידה אבל זה לאן שצריך לשאוף (הכי גבוה), ולא שמול שאר הנבחרות האנגלים הפגינו עליונות טכנית כלשהי. נגד ספרד זה היה ממש בולט, למרות שלמעט השנים האחרונות הנבחרות הבוגרות של שתי המדינות היו פחות או יותר דומות מבחינת הציפיות וההישגים שלהם...