אז זהו, התשע"א חלפה עברה לה אתמול רשמית מן העולם, וזה הזמן להעלות זכרונות: הרגעים העצובים, השמחים, המשעשעים, ההזויים. הרגע שלי? הכי הזוי שאפשר: http://www.ynet.co.il/PicServer2/13062011/3331579/alex-170711-sport-0064707374-%281%29wa.Xxx
מנקודת ראות של אוהד הפועל ת"א, מעבר לדברים הברורים מאליהם כמו הגביע וההופעה בצ'מפיונס- הרגע השמח-יוסי אבוקסיס מקבל מקשטן את מה שהוא עשה לגילי לנדאו. הרגע העצוב-כמובן, העבריין ממיאמי משתלט על הקבוצה וכבר בחודשיים הראשונים הספיק לעשות מספיק עסקאות מפוקפקות, לדכא מספיק שחקנים ולשרוף מספיק גשרים (קריית שמונה ונתניה, שתיים מיצרניות הכישרון הגדולות בארץ, מחרימות אותו, שכטר, ורמוט וזהבי לעולם לא יחזרו להפועל גם אם ייכשלו באירופה) בשביל כמה שנים. הרגע המדכא-אוהדי בית"ר ירושלים שרים "אני שונא אותך סלים טועמה, אני שונא את כל הערבים", התגובה של מאיר איינשטיין בשידור-"איזו תצוגת קהל נהדרת".
הרגע השמח - מהפך על ברצלונה,הקבוצה ''המושלמת'' מפסידה אחרי מהפך של ארסנל,עם שער סופר דרמטי של ארשבין,בחיים לא אשכח את המשחק הזה. הרגע העצוב - 2-0 בדרבי,משחק גמור לחלוטין עד שהחלאות עשו עלינו 3-2,בחיים לא הייתי עצבני על הקבוצה,אפילו לא אחרי אותו 8-2 בעונה הזאת. הרגע המאכזב - גמר הקרלינג-קאפ,הפסד לקבוצה חלשה כמו בירגמינהם. נקווה שהשנה תהיה הרבה יותר טובה,למרות שקשה להאמין.
שערוריית רבע גמר הגביע, אלי חכמון גונב את ההצגה ומחליט שהוא יקבע את זהות העולה לחצי הגמר. http://www.beitar-jerusalem.net/_media/userfiles/images/album/gallery_561/36921.Xxx http://www.beitar-jerusalem.net/_media/userfiles/images/album/gallery_561/36928.Xxx
זה אחד הפנדלים היותר ברורים שראיתי בקריירת הצפייה שלי. רגל ברורה של דסה לברך של תמוז. אין יותר פנדל מזה ואם נעצור על הזווית הקרובה אפשר לראות את זה בצורה מוחלטת. אגב, אוהד הפועל אני ממש לא, למקרה שחשבת להתפרץ עליי.
לא רציתי, אבל סחפתם אותי לרגעים עצובים: מותם הטראגי, בטרם-עת, של שני כדורגלני עבר, מהמצטיינים ביכולתם ובאופיים הנוח, אבי כהן בלמה האגדי של מכבי ת"א, ומנו שווארץ, שוערה האגדי של מכבי חיפה, זכרם לברכה, ומנוחתם עדן. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות: פרישתו של אריק בנאדו, בלם מצויין וספורטאי למופת, שנאלץ לפרוש עקב בעית-לב. שיבדל לחיים טובים וארוכים.
עוד שטות לאוסף המרשים שלך אה? טוטו תמוז כבר נופל עוד לפני שהרגל של דסה נוגעת בו עם בכלל וגם אם כן זה לא אמור להפיל אותו, איזה פנדל ואיזה נעליים.
הרגע המשמח: סמואל יבואה כובש ומנצח את הסניף של החמאס על אדמת ישראל 1:0 ובעצם גורם לפתיחת פער בין 4 נקודות בין הסניף של החמאס בארץ לבין הדולרים של שחר, פער שלא נמחק עד הסיום הרבה תודות הניצחון של הדולרים בקריית אליעזר. הרגע העצוב: הרגע בו ברק יצחקי נפצע וגמר את העונה נגד הדולרים של שחר, והלוואי ביום שני הוא "ינקום". הרגע ההזוי: נרקומן שופט משחק מכריע בין 2 מהיריבות הכי גדולות בכדורגל הישראלי, לוקח LSD במחצית והוזה פנדל על עובד זר, פנדל שבעצם מעניק לסניף של החמאס עוד גביע במדינה שהם טוענים שהיא "כוח כובש". הרגע המשעשע: אוהדי הסניף של החמאס במדינת ישראל מקבלים עונש רדיוס בגביע הטוטו וטוענים שדופקים אותם.
אסכם בקצרה את העונה רק מהזווית של הכדורגל הישראלי כמובן. רגע השיא: יש שאלה בכלל? ערן זהבי, האיש והאגדה, מניף את הרגל וכובש שער בלתי-נשכח שנצרב לכל אוהד הפועל בזיכרון, במעמד משחק חוץ סופר-קשה נגד ליון בשלב הבתים בליגת האלופות. למרות שהפועל לא שיחקה מספיק טוב בשלב הבתים והייתה רחוקה בדרגה אחת מהקבוצה שזכתה בדאבל - במשך עשרים דקות חיינו באשליה שנשיג את המקום השלישי. שער כזה מסמל את ערן זהבי לא מבחינת כישרון כי יש כאלה שמאפילים עליו - אלא מבחינת התעוזה, החוצפה, היותו בלתי-צפוי. ענק, מרגש, פנטסטי, נפלא. במקום ה-2: במרחק גדול מאחורי זהבי - לא משחק ענק של הפועל אבל תוצאה ברוטאלית נגד מכבי חיפה בבלומפילד - 4:1, כאשר כל גול יותר יפה מהשני. אחרי המשחק ההוא הייתי כל-כך בטוח שנזכה באליפות. הביזיונות הגדולים של העונה: - אלי טביב וכל מילה אחרת מיותרת - מתאים גם לביזיון העונה. - הניסיון לגרש את טועמה. - מכבי חוטפת 4:0 מק"ש וקבוצת המיליונרים רושמת רצף של 4:0, 3:0 ו-2:0, רק בהפסדים כמובן. - בית"ר ירושלים מקבצת נדבות ממכבי חיפה וקבוצות אחרות. - הנהירה של שחקנים לחו"ל אחרי שתי דקות טובות בליגת העל. הרגעים העצובים: - הפרידה מגוטמן ומכל שחקני המפתח! - דגלאס דה-סילבה נפצע אחרי חצי דקה בזלצבורג וגומר את העונה. - איתי שכטר לא מצליח להשלים שני משחקים ברצף. - שמעון גרשון פורש מכדורגל בצורה בלתי-צפויה - כן אני אהבתי אותו למרות שאני אוהד הפועל וזה מוזר לשמוע. - אריק בנאדו פורש מכדורגל בצורה מפתיעה.
אתה אחד האנשים היותר חסרי הבנה בסיסית בכדורגל שראיתי בחיים שלי. הרגל בבירור לא נוגע בתמוז, וגם אם כן הנפילה שלו מתחילה הרבה לפני. צריך משקפת? משקפיים? http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/5eek.Xxx
זה לא משנה אם היה פנדל או לא (לדעתי היה), זה לא שינה את התוצאה הסופית. הפועל הייתה בבליץ על השער של בית"ר שהייתה ב10 שחקנים. אם לא הפנדל המוצדק היינו כובשים דקה אחרי. הכל מקרה היינו עולים.
חארטה ברטה. 10 שחקנים? איך בדיוק? אם לא היה פנדל לא היה אדום [ועזוב אותך שגם אם זה פנדל - אין מקום לאדום]. שלטתם יותר בכדור אבל בקושי הגעתם למצבים, לעומת בית"ר שתקפה במתפרצות והייתה יותר קרובה לכיבוש. אגב, על איזה פנדל אתה מדבר? http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/dunno.Xxx