דוגמה: שחקן כדורגל, כבר 13 שנה בקבוצת נוער בכירה בליגת העל. לא קיבלת שחקן מצטיין, כי רק שלושה ארבעה שחקנים במחזור (!) מקבלים את התואר הנכסף הזה - הכרה מלאה של צהל לזה שאתה צריך להגיע לאימונים. אבל השחקן הוא שחקן הרכב בקבוצה שהיא כבר שנתיים בחמישייה הראשונה בליגת העל לנוער, ובבוגרים, קבוצת צמרת לכל דבר, יש לו חוזה לשנתיים - כבר מקצוע לכל דבר, זה כבר קריירה. מה שכן, הוא לא הגיע לנבחרת, לא זכה להכרה מהצבא. אז מה עושים כל אותם שחקני כדורגל? אם הבנת את המצב שלך כבר בצו הראשון, אז אתה מוריד פרופיל כמה שיותר, בוכה לקב"נים, עושה בעיות כדי לרדת לג'וב ולקבל פטורים של להיות קרוב לבית. בפסיכוטכני, אתה לוחץ כל הזמן אנטר אנטר אנטר כדי שהקב"א שלך תהיה נמוכה, בראיון אישי אתה מראה חוסר מוטיבציה. בקיצור, אתה גורם לצבא לראות בך זבל דיכאוני מטומטם שאין לו זכות לעשות שום דבר טוב בצבא, ושיעשה מה שהוא רוצה. המחמירים משלמים כסף לפסיכאטרים אזרחיים כדי שיביאו להם אישורים על שהם משתינים במיטה, או שצריכים להיות רק עם אמא - דברים כאלה, בשביל ההקלות בהמשך. אה, ואסור אסור אסור לומר שאתה שחקן כדורגל. כי אם אתה שחקן כדורגל, יש לך כושר מעולה, מבנה גוף מרשים, מנטליות, בעל יכולות חברתיות טובות - אתה יכול להיות הכי קרבי שיש. אבל לא שחקן, כי הצבא רוצה אותך קרבי, ואתה לא קיבלת מצטיין. אז זדיין, אתה עושה מה שהצבא אומר לך. אותו שחקן, ועוד בערך מאה שחקני כדורגל שהם בחמישייה הבכירה בליגת העל לנוער צריכים להסתדר ככה בצבא, הרבה מזל, הרבה מלחמות, ואותם שחקנים שבקלות יכולים להוות חלק משמעותי מליגת העל הבכירה או אפילו יותר מזה. הם יכולים להוות בסיס לתרבות הספורט בישראל. אז אותו שחקן לא קיבל זימון לנבחרת, והצבא לא שם עליו, למרות שתוך שנתיים הוא יכול להיות פרצוף מוכר בכל חפיסת סופרגול ומושא הערצה של כל ילד בעיר בארץ אז למה? ואם נעשה חישוב, בליגת העל לנוער יש 370 שחקנים בערך, שזה מעט מאוד מאוד מאוד יחסית לכלל המתגייסים. וזה עוד שאנחנו מגזימים ונותנים לכל שחקני ליגת העל לנוער לגיטימציה לקבל הקלות בצבא הגנה לישראל. נלך עוד יותר רחוק ונקח עוד 900 ספורטאים מצטיינים ששווה להשקיע בהם, שיכולים להצליח בכדורסל, בטניס, כדוריד, כדורעף, ובכל מקצועות האתלטיקה. יש לנו כבר 1270, נפרגן - 1300. נקח עוד... 300 (?) מוזיקאים קלאסיים, רקדנים, זמרים - ששווה להשקיע בהם. זה יוצא 1600, ובהגזמה ובלי סינון בכלל, חיילים, נערים, שהשקיעו את כל חייהם למקצוע שלהם, קרעו את התחת שלהם מגיל 6 או אפילו מגיל 4 כדי להצליח במשהו. ועכשיו מגיע אדון צבא ההגנה לישראל ונותן להם להלחם על החיים שלהם, על המקצוע שלהם... ובשביל מה? בשביל לקום בבוקר ובמקום לנגן עוד קצת, להתאמן עוד קצת, לשיר עוד קצת - ללכת להיות פקיד, עובד רסר, מאבטח מתקנים, מדריך חדר כושר. בשביל זה? האם אני צריך להלחם ולהביא טפסים ולשחק אותה טמבל בשביל להיות עובד רס"ר? כי 1600 זה כלום מכלל המתגייסים, ויותר מזה - אם הצבא ישקיע באותם 1600 הנערים, הוא יוכל לקבל מקפצה משמעותית בתרבות הישראלית בשנים הבאות. וכאן נכנס העניין של המילטריזם, האם הצבא יותר חשוב מהתרבות? ואני מאמין שאנחנו מסכימים על התשובה. כי בגיל שלוש, רוב ילדי הגן רוצים להיות יוסי בניון. וכשהם נכנסים למערכת החינוך - הם רוצים להיות גם יוסי בניון, וגם טייסים. וזה מיליטריזם, וזה חינוך דפוק, וזה אנשים שהולכים עם עיניים עצומות לתוך הצבא. אף אחד לא מנסה לשנות משהו, אף אחד לא עושה כלום. אז למה לא עושים כלום? האם אתם חושבים שאפשר לעשות משהו? למה אף פעם לא קמה קבוצה של אנשים ומתחילה לעשות רעש בתקשורת על מה שקורה בצבא? צבא ההגנה לישראל הוא בית קברות לכל אותם אנשים שמתפספסים ולא מוצאים את עצמם. הוא בית קברות לתרבות. הוא בית קברות לאנשים שאין להם אומץ לעמוד מול גוף כזה גדול. אחר כך אנשים מתפלאים למה אחוזי הגיוס נמוכים ולמה אנשים מתאבדים. אתם חושבים שאפשר לשנות? שאפשר לנסות אפילו?
יש גם "ספורטאי פעיל", שזה שירות של ג'ובניק קרוב לבית עם התחשבות באימונים. ובכלל מכיר את בן בנימין ממכבי נתניה? הוא לא רק שעשה שירות צבאי, הוא גם היה בקבע ב-8200. הוא כנראה יוצא מהכלל (במנטליות ובמזל..), אבל מי שרוצה ומי שיש לו את הכישורים גם שירות בשייטת או סיירת לא ימנע ממנה לפתח קריירה.
אתה יודע, זה הרבה מזל. וספורטאים פעילים יש גם מעטים מאוד, ובסופו של דבר זה מי שנמצא בנבחרת באותו זמן. סיפור מעניין הוא על גאל מרגוליס, שלא בנבחרת ישראל (מהסיבות האישיות שלו), ומכבי תל אביב מכניסים אותו כל הזמן חילוף ראשון\שני בכדי להשיג לו ספורטאי פעיל "חיוני", כי ספורטאי פעיל רגיל מהקבוצה לא מספק את הצבא בכלל. אני מכיר סיפור של שחקן נוער של מכבי נתניה שהביא טופס ספורטאי פעיל מהקבוצה ושלחו אותו להיות נהג משאית בכפר עזה. אי אפשר לבנות ליגת העל, או לפחות צמרת של ליגת העל רק משחקני נבחרת, בסופו של דבר מי שמרכיב את הספורט הישראלי אלה הכדורגלנים שלא קיבלו את הספורטאי והסתדרו בצבא במלחמה כזו או אחרת. זה מביך מה שקורה לכדורגלנים בצה"ל, אין התחשבות, ואין חיים ספורטיביים לאף אחד. אחר כך שלא יתפלאו שאין כאן תוצאות, בכל ענף ספורט.
אני מכיר 4 כדורגלנים שהיו נחשבים לעילוי בכל הקבוצות שהם עברו במחלקות הנוער כשהגיעו לגיל 18 עדיין לא השתייכו לקבוצה הבוגרת ובאותו פרק זמן לא היו בסגל נבחרת הנוער/נערים ( ארבעתם שיחקו בעבר בנבחרות ישראל בגילאים צעירים יותר אבל באותה תקופה לא היו שייכים לסגל ) הצבא הסכים לתת להם רק מעמד של ספורטאים פעילים והצבא הרס להם את הקריירה. הם לא חזרו אותם שחקנים וארבעתם פרשו בגיל מאוד מוקדם אחרי כמה עונות בליגות נמוכות.
