אם זה היה note למה שאני כתבתי אז לא, אני לא חושב שהם מספיק מוכשרים. לא נראה לי שיש מישהו שחושב שכן. אבל יש עוד צבעים חוץ משחור ולבן, וזה שהם לא טופ 5 כישרון בליגה לא אומר שהם בהכרח worst 5 כמו שאנשים כאן מנסים להציג. קח את ממפיס, קבוצה לא הרבה יותר מוכשרת (אם בכלל), ההתקפה שלהם ממש לא מהטובות בליגה אבל היא לפחות ניתנת לצפייה, אתה רואה קבוצה שמשחקת על היתרונות שלה. בשיקאגו אתה רואה את נואה מקבל כדור במיד-פוסט ומטיח אותו בקרש, אתה רואה את רוז משחק הירו בול ( ) מחצית אחת ובמחצית השנייה לוקח 3 זריקות בלבד (בשני המקרים אגב ספריוול ייכנס באבי-אביו, כך שזה לא משנה איך הוא יבחר לשחק), אתה כמעט לא רואה את פאו גאסול שהוא המעלה ההתקפית הכי גדולה בקבוצה הזאת מקבל כדור באזורים שהוא אוהב. תנועה בהתקפה היא מילה גסה. הכדורסל שלהם קשה לצפייה. לאטלנטה אין כלים התקפיים יותר טובים משיקאגו אבל הם הציגו כדורסל מעולה העונה (וזה עדיין לא אומר שזה מספיק או אפילו קרוב למספיק בשביל להיחשב קונטנדרים). אלה דברים שמאמן אחראי עליהם.
האמת שכתבתי את מה שכתבתי בלי שום קשר למה שאתה כתבת. אני מסכים באופן חלקי עם מה שכתבת, אם כי אני לא חושב שיש כאן קסם, קרי, לא יגיע מאמן אחר במקום ת׳יבודו ופתאום נואה יהיה מסוגל לקלוע לסל במצב קל כמו ביג-מן נורמאלי, אי אפשר לתת את הקרדיט למאמן על דברים לא מחוייבים למציאות - לטוב ולרע. כן, באופן מובהק שיקאגו לא מבצעת תרגילים בסיסיים בהתקפה שתעזור לשחקנים שלה (ע״ע גאסול שהזכרת), אבל אני באמת חושב שהיא קודם כל לא מספיק מוכשרת, לכן זה לא בהכרח נכון היה להעיף את ת׳יבודו, גם בהתחשב בשוק המאמנים שיש היום לליגה הזו להציע. אגב, נראה לי הרבה יותר הגיוני שההגנה שלהם תרד ברמתה מאשר שהם ישתפרו משמעותית בפן ההתקפי.
אני חושב שארגון עם היסטוריה של יחסים אישיים רעים בין הפרונט אופיס למאמנים שלו ו-GM שפעם נכנס למשרד של ויני דל נגרו וחנק אותו פיזית בגלל שלדעתו הוא שיחק עם ג'ואקים נואה יותר מדי דקות הם קצת פחות אמינים מבן אדם שמעולם לא התלכלך על או מחוץ למגרש, לא נחשב לתככן שבוחש מאחורי הקלעים וחותר תחת אנשים שהוא עבד אצלם ומעולם לא ניסה לעשות דברים כדי לפגוע בקבוצה כמו שהדלפות באמצע העונה משיחות ומפגשים רגישים גורמים. אבל זה רק אני. אני קורא Press Release רשמי בזוי בצורה חסרת תקדים שמוציאה קבוצת NBA מלא בהתקפות אישיות ולכלוכים שנועדו להקטין מאמן בזמן שהוא מוציא הודעה הכי קלאסית ומכובדת שיש ומודה לארגון, לבעלים שירד עליו רק כמה שעות קודם, לשחקנים שמכרו אותו במשחק הכי חשוב של העונה וב-EXIT INTERVIEWS (אני עדיין מקווה שזה לא נכון) ולאוהדים שחלקם חיים בסרט שיבוא איזה יצור מהקולג'ים ויהפוך את הנגרייה שם ל-juggernaut התקפי וחלקם בטוחים שזה הצעד המטומטם ביותר בהיסטוריה של הבולס. ומגיע לכל מיני מסקנות. אבל זה רק אני. בן אדם ש"תופס צדדים" ו"מאמין לשמועות". איזה כיף זה להקטין ראש. -הבדל קטן אבל ממש קטנטן. ד'אנטוני הוא אפס מאופס שנכשל עם ה"שיטה" הגאונית שלו בכל מקום שבו הוא עבד כשלא היה לו רכז היסטורי בשם סטיב נאש. באמת סליחה שאני לא לוקח את השיטה הגאונית הזו וחושב שהיא הסיבה להצלחה של פיניקס באותן שנים וחושב שהיא הייתה שייכת נטו לעילוי היסטורי. טום תיבודו הוא מאמן שעשה 255 ניצחונות כש-53% מהזמן ה"סטיב נאש" שלו פצוע. ניצח סדרות פלייאוף עם נייט רובינסון/קירק היינריך ו-DJ אוגוסטין מסיימים 40+ דקות מול דרון וויליאמס וג'ו ג'ונסון. יש לך דוגמאות כאלה על ד'אנטוני? איך פיניקס נראתה במשחקים בלי סטיב נאש? כמה היא ניצחה? את מי? אכן לא אותה שפה. -הליגה מחולקת למאמני X's and O's (פופוביץ', ת'יבודו, ריק קרלייל וכו') לבין מוטיבטורים (מארק ג'קסון, דוק ריברס וכו'). באופן טבעי ההערכה שלי לקבוצה הראשונה גדולה יותר. ההשפעה שלהם על הצורה בה הקבוצות שלהם משחקות גדולה יותר. אצל מוטיבטורים כמו מארק ג'קסון אין תכנית משחק. אין תרגילים מיוחדים. אין ערך מוסף אמיתי שהוא באמת מביא לשולחן שאחרים לא יכולים להביא. גולדן סטייט תחתיו שיחקה בצורה שלא ניצלה רבע מהפוטנציאל ההתקפי וההגנתי שלה (ואני לא אומר את זה בדיעבד אחרי העונה המטורפת שהם נתנו, אם בא לך לראות הודעה שלי יומיים אחרי הפיטורים שלו אתה מוזמן לחזור בהיסטוריה) וכל הניצחונות שלהם בפלייאוף הגיעו אחרי ניסים והופעות הזויות של סטף קארי. לא ראית שום יד מכוונת בקבוצה הזאת בשום צד של הפרקט. "JUST GO OUT THERE AND HAVE FUN" ושאר הבבלת"ים. הפילוסופיה והמוטיבציה הזאת התאימה לשחקנים צעירים בשנים הראשונות שלו אבל היה ברור שקבוצה ששואפת לאליפות צריכה קצת יותר מזה. אה והוא לא "קיבל קבוצה עם 23 ניצחונות והוביל אותה לחצי גמר המערב" - הוא אשכרה היה המאמן של אותה קבוצה עם 23 ניצחונות. אתה יודע למה היא ניצחה רק 23 משחקים? בגלל שסטף קארי היה פצוע רוב חלקי העונה. יודע לאיזה מאמן לא הפריע ש"הסטף קארי" שלו היה פצוע 3 שנים ולמרות זאת הוא ניצח וניצח וניצח, כולל בפלייאוף? ברור שאתה יודע. בגלל שאין לי עוד כוח לחפור בנושא ואני מרגיש מובך להזכיר את השם של תיבודו לצד שני האידיוטים האלה אני אקנח פה במאמר קצר מתוך אחד מאתרי האנליטיקס המובילים בעולם, 538, שנוסד על ידי נייט סילבר רק כדי שתקבל קצת קונטקסט לגדולה של ת'יבודו כי אני הרי מגזים ונשמע רדוד וכו' - The Bulls Just Fired One Of The Best Coaches In The NBA | FiveThirtyEight קונטקסט. אשכרה קונטקסט. לא מספרים כמספרים. מספרים ביחס לציפיות. מספרים ביחס לאיכות רוסטר. מספרים ביחס לטיב יריבות. מספרים ביחס לנסיבות. כי מה שטום תיבודו עשה ב-5 שנים בשיקאגו זה קצת יותר ממספרים. קצת יותר מניצחונות. קצת יותר מלהשוות אותו למאמנים לוזרים/מטיפים דתיים שכל החיים שלהם היו לוזרים למעט איזו תקופה שבה הם זכו בלוטו ועבדו עם שחקנים היסטוריים כמו סטיב נאש וסטף קארי. מזל שלא הזכרת את מייק בראון והמאזנים המטורפים שלו כמאמן קליבלנד. מניח שלעובדה שלו לא הייתה מראית עין של "שיטה" כמו של המשופם האיטלקי הכריעה את הכף לרעתו. אני מבין שהדרדרת לתהומות אם הכנסת את JR לדיון. איך אני מסביר את מה שקורה עם JR? אני לא. מדובר בקוף אדם שלמקרה ששכחת שיחק את הכדורסל הטוב ביותר בקריירה שלו בגן חיות שנקרא "הניו יורק ניקס" וזכה בתואר השחקן השישי של ליגה. ואז הגיע הפלייאוף והוא נזכר שזה זמן טוב להריץ שורות קוקאין לפני משחקים והסוף ידוע. יש תופעות שאי אפשר להסביר. רק להיות בטוח שמתישהו THE REGRESSION TO THE MEAN WILL HAPPEN. ואת זה הרי גם אתה יודע. קליבלנד כרגע נהנים, כמו שהניקס ודנבר ואליצור שנגחאי מסין נהנו, שיהיה להם בכיף, זה לא יחזיק יותר מדי. הבנתי. אז שחקנים קולעים 32% מהזריקות החופשיות שלהם בגלל שהם עייפים כי תיבודו הצורר מכריח אותם לשחק הגנה. זוועה של ממש אם אתה שואל אותי. איפה מייק ד'אנטוני שיפטור אותם מזה ויגיד להם שלא נורא לחטוף 2 נק' אם בצד השני נותנים 3. אלה שיטות האימון הבאמת מוצלחת בליגה. איך לא חשבנו על זה קודם. זריקות פנויות זה כבר לא קנה מידה לכלום כי סטף קארי שהוא במקרה הקלע הכי טוב בהיסטוריה של הליגה אוהב לקלוע עם יד על הפנים. סבבה. "יש משתנים". טוב. ניקח אותם בחשבון בפעם הבאה. רמת טמפ' ביונייטד סנטר, מד GPS שמודד כמה הם רצו בהגנה בגלל המאמן הרס"ר שלהם, טיב המחשופים של הבחורות שיושבות בשורה הראשונה. מקווה שלא שכחתי משהו. אני לא עושה מההתקפה של שיקאגו BOTTOM 10, אני רק לא מעריך שחקנים כמו דרק רוז וג'ימי באטלר יתר על המידה כמו שחלק גדול מהקהל והתקשורת עושים. ורק שיהיה ברור, אני לא חושב שתיבודו הוא מאמן מושלם שחף מטעויות. ברור שגם לו יש חלק באשמה ובאיך שההתקפה נראית. אבל אני לא יכול לשמוע אנשים שמפילים 17/52 זריקות פנויות לגמרי רק עליו ולא על שחקנים שמה לעשות, ג'אמפ שוט זה לא בדיוק הקטע שלהם אלא תקיפה של הסל ועם ברכיים גמורות ומול שומר כמו לברון זה קצת יותר בעייתי מבחינתם. לא בושה להודות גם בזה. וכן, זאת סוג של נגרייה. מה לעשות. סוג של. (אגב גאסול, הוא היה פצוע רוב הסדרה ובאופן כללי לא אחד החביבים על ת'יבס בגלל ההגנה שלו אבל זה עדיין לא מנע ממנו לסיים את העונה ב-1st NBA ALL TEAM. כנראה שהיו כמה משחקים שהוא כן קיבל את הכדור במקומות שהוא אוהב. יכול להיות. לא בטוח.) תיבודו לוקה בניהול רוטציות ודקות והוא אחד הטיפוסים היותר עקשנים בליגה. אבל אלה מגרעות שאני אקח ממאמן טופ 5 שהוציא בתקופה שלו בשיקאגו יותר ממה שכל מאמן אחר היה יכול להוציא. שינה CULTURE שלם (כן, אני אחפור על המושג הזה כי לא נראה לי שאתה קולט כמה גדול ונדיר זה. בניקס לא שינו CULTURE כבר 20 שנה. לשיקאגו בעצמם לא היה כזה במשך 13 שנה.) ובנה קבוצה שלא זורקת זין בשום משחק. אם אלה דברים שאפשר לזלזל בהם ולחשוב שיש "לא מעט" מאמנים שיכולים לשחזר אותם אז אחלה. נחיה ונראה. איך אמרת - "ההגנה תישאר, אולי גם ההתקפה תגיע". אין בעיה. IN FURMAN'S BEST FRIEND WE TRUST.
לא התייחסת לכל הדברים שהעלתי. לאן נעלמה התמיכה של הנשיא שמינה אותו בעצמו? גם אותו פורמן&פקסון הסיתו נגד המאמן? איפה ההערכה של השחקנים למאמן שבנה להם קריירה (או הציל להם אותה במקרה של פאו)? אני כבר הזכרתי בפוסטים קודמים שאין לי שום כוונה להצדיק את הצד של הGM's, יכול להיות שמדובר באמת בשני חלאות, אין לי מושג, אני לא מתעסק ברכילויות ואני לא לוקח for granted כל פרסום שיוצא החוצה אפילו אם ווג' אחראי עליו. דברים הם אף פעם לא as it seems ולמטבע תמיד יש שני צדדים. הייתי מצפה שיהיו גם קולות מתוך המערכת שיתנו כתף לאדם שעשה כל כך הרבה עבור הפרנצ'ייז, לא נראה לי הגיוני שכל הארגון לא כולל אוהדים שונאים אותו סתם ככה כי הוא לא בא להם טוב בעין. וזה בדיוק אבל בדיוק אותו הדבר גם במקרה של מארק ג'קסון (שפוטר אגב לא בגלל שגולדן סטייט "לא ניצלה רבע מהפוטנציאל שלה" אלא בדיוק בגלל אותן בעיות ביחסי אנוש). א. בפעם הראשונה שרוז קרע ACL שיקאגו עפה בסיבוב הראשון מול פילדלפיה שדורגה שמינית באותה העונה. בפעם השנייה הוא עבר סיבוב מול קבוצה די אוברייטד ובפעם השלישית חטף מהלומה בסיבוב הראשון. לא ניצח "סדרות" פלייאוף עם אוגוסטין והיינריך, הוא ניצח *סדרת* פלייאוף. שורה תחתונה? ציון טוב בהתחשב בנסיבות, רחוק מאוד מההישג הכביר שאתה מייחס לו. וממה עוד התעלמת? מאיכות הקונפרנס שהוא נמצא בו, משהו שכשמדברים על לברון ג'יימס אתה לא שוכח לציין אף פעם. מקרה? ב. החלוקה של המאמנים היא הרבה יותר עמוקה מ"מוטיבטורים" ו"X & O". יש מאמנים שיודעים לאמן הגנה כמו ת'יבודו ופרנק ווגל. יש מאמנים שיודעים לאמן התקפה כמו מייק ד'אנטוני וריק קרלייל. יש מאמנים שיודעים לאמן התקפה והם אחלה מוטיבטורים כמו דוק ריברס, יש מאמנים שהם אפסים מוחלטים כמו דל נגרו, מייק בראון וביירון סקוט, יש מאמנים שהם הכל (פופוביץ'), יש מאמנים שיודעים לבנות קבוצה מסקרטצ' ולהביא אותה לפלייאוף (ווגל, מארק ג'קסון, גם ת'יבודו) ויש מאמנים שקוצרים את הפירות ולוקחים אליפויות (כמה מתוך ה11 אליפויות של פיל ג'קסון הוא לקח בלי שהיו לו 2 שחקנים בטופ 5 של הליגה נכון לאותה התקופה?). אתה יכול לקחת את זה לאן שאתה רוצה, אני לוקח את זה לכיוון הבא: אף מאמן לא היה מצליח לעשות את מה שת'יבודו עשה מ2010 עד 2015, אבל ת'יבודו עצמו לא יצליח להביא את שיקאגו 2016 מחצי גמר המזרח עד לטבעת. אני לא יודע אם מאמן אחר יצליח, אבל ברור שהצדדים מיצו את עצמם. בגולדן סטייט זה עבד יופי, בפיניקס לא. שווה את ההימור. דווקא אני יכול להסביר את התופעות האלה טוב מאוד. זה לא רק JR, מה נתפסת לדוגמה שלו? אני יכול לתת לך מטר של דוגמאות של שחקנים שנחשבו לגופות במועדון X וקמו לתחייה במועדון Y (אחד מהם אגב זה פאו גאסול בעצמו והרבה בזכות ת'יבודו). וההסבר הוא נורא פשוט: הסיטואציה טובה להם. לסטיב נאש ואמארה סטודמאייר היה מאוד נוח עם מאמן התקפי שזורם עם זריקת הזין שלהם בהגנה ומאפשר להם להריץ ראן אנד גאן. אחר כך כשנאש עבר ללייקרס והגיע לסיטואציה שבה חבר שלו לקבוצה משתין עליו בקשתית ולא נותן לו לנהל משחק הוא פתאום נראה פחות "אגדי" ופחות "עילוי". וכשאמארה הגיע לפרנצ'ייז נחשל בלי דרך ובלי שיטת משחק הוא היה יותר מזיק ממועיל. זוכר את סטיבנסון מהעונה שעברה? זוכר אותו העונה? הנה לך עוד דוגמה. אם אתה רוצה להמשיך לחשוב שהסיבה היחידה לאחוזי הקליעה של רוז ובאטלר היא הכישרון המוגבל שלהם אז בבקשה, איזה כיף זה להקטין ראש...
בחיי שאם תוציא את הפיק אנד פופ של גאסול במשחק הראשון חוץ מבידודים לא ראיתי מהקבוצה הזאת דבר אחד. דקות פנומנליות של דרק רוז ובאטלר לפרקים החזיקו את הבולס מעל המים בסדרה. מאמן מיושן ומשעמם שנשען על הגנה חזקה. אבל שוב פעם מספרים מספרים מספרים, זונת סטטיסטיקות, מזכיר לי את פיסטון שהיה כאן. הילד לא מבין שיש עוד כל כך הרבה גורמים בספורט חוץ מאם אתה פנוי או לא, ביטחון לדוגמא וכל ספורטאי יגיד לך שזה הדבר הראשון שחשוב. וכמובן מומנטום, שברגע שלא הולך לך סביר להניח שאתה תחטיא גם את הזריקה הבאה. אבל רק שחור או לבן. או פנוי או סגור. ועוד טוען שג׳קסון וריברס הם מוטיבטורים שבקבוצות שלהם אין שום תרגילי התקפה, ובינתיים בשיקאגו....... מי הולך להיות בפוזשן הבא עם הכדור 20 שניות רוז או באטלר? אז לפי מה שהעיניים שלי ראו משיקאגו - המאמן הזה ענק הגנתית, גם בבוסטון הקרדיט להגנה הלך אליו, התקפית לראות את הקבוצה שלו זה מחזה רע. אתה בטח תאשים עכשיו את הנגרים ששמים עליו זין והם מריצים התקפות ככל העולה על רוחם נכון?
מספרים הם כלום ואולי הם בעצם מספרים את הכל, תלוי מאוד מה יש לך להעמיד נגד זה. ביטחון זו קטגוריה עבורך? איך מודדים את זה? איך אתה יודע שלשחקן בכלל היה ביטחון או לא היה? בסוף המספרים אומרים כמעט הכל, כי אם המספרים גבוהים אז אותו ביטחון עליו אתה מדבר הוא גם גבוהה והתוצאה טובה יותר עבור הקבוצה. אם המספרים נמוכים אז או שהביטחון גבוהה מידי או שהוא נמוך מידי אבל בתאכלס יש איזושהי בעיה. מומנטום משתנה כל הזמן, ולכן זה מתאזן בסוף גם על הלוח. אולי המספרים לא מספרים את ה-למה, אבל הם כן אומרים אם השחקן סיפק או לא סיפק את הסחורה בשורה התחתונה.
תגידו, זה רק אני או שיש תחושה שהווריורס לא כל כך יודעים מה לעשות במשחק עומד? כל ההתלהבות מסטף (לא רוצה להיכנס לשאלה אם זה מוצדק או לא, כי אני כנראה במיעוט) זה הכל בזכות התקפות מעבר ומתפרצות. אם יש דבר אחד שבלאט צריך ללמד את "הליגה הטובה בעולם" זה להקריב פאוולים כמו שעושים באירופה. אם יעשה את זה, קליבלנד ב 6.
זה הגיוני, אתה מונע מתפרצות ליריב ע"י פאולים וגורם להם לשחק משחק עומד ואז ברור שיהיה לך הרבה נקודות בהתקפות מעבר בהנחה שהקבוצה היריבה חלשה במשחק העומד. אני גם עם בלאט ולברון.
לא טענתי אחרת. אבל אי אפשר להגיד שאין גורמים שמשפיעים על זריקה של השחקן חוץ מאם הוא פנוי או לא. לא ניסיתי לטעון פה שהשחקנים של שיקאגו מחטיאים כי תיבודו הפיל להם את הביטחון או משהו, זה היה משהו בלי קשר.
אני איתך כאן. זה יכול להיות המאמן ויכול להיות השחקן. אין ספק שאם המאמן לא יודע לנצל את מקסימום היכולת של השחקנים לצורת משחק שמתאימה להם ועוזרת להם לקבל זריקות טובות, אז הם גם אשם במספרים בסוף. אם שחקנים עושים שטויות וזורקים זריקות לא טובות שלא על דעתו, אז שיושיב אותם בחוץ. הסטטיסטיקה עדיין מספרת כמעט הכל כאן בתוצאה הסופית של הדברים.
ניו אורלינס מינתה את אלווין ג'נטרי למאמנה. העוזר של קר מונה למאמן של אחת הקבוצות המוכשרות בליגה אבל לא עדיף היה לקחת את ת'יבדו או ואן גנדי שגם היו מועמדים? --- לאב: "מצפה לפתוח את העונה הבאה בקליבלנד" מעניין מה יקרה באמת עם לאב, הקאבס מסתדרים בלעדיו וגם יש את החוזה של טריסטן תומפסון שצריך לסגור.
מתעלם ממה? מ"חוסר הערכה" של שחקנים (כי אני מניח שעבורך מה שגאסול ונואה אמרו לא היה "Sincere" מספיק) שבאופן טבעי לא רוצים לקחת חלק ולהכניס את עצמם למלחמה הבזויה שהארגון וצמד הבוסים (שלמקרה ששכחת ממשיכים להיות הבוסים שלהם וסתם אחראים על גורלם) ניהלו במשך כל העונה ורק החריפו מרגע הפיטורים של תיבודו? מהודעה בזויה של אחד הבעלים הקמצנים והגרועים בליגה שהצליח לריב ולשרוף גשרים עם מאמן שהביא לו 6 אליפויות רק בגלל שלפני 5 שנים הוא "בחר" אותו? גם פט ריילי בחר את סטן ואן גאנדי שרק ניצח וניצח ואז בעט אותו בלי סיבה (חוץ מהרצון להשתלט על קונטנדרית ולהוסיף טבעת לכף יד) בצורה בזויה שעד היום הוא לא סולח לו עליה. מה לעשות שאלה לא בדיוק סוג הטיפוסים שיחסי האנוש שלהם הם קנה מידה למשהו. אבל אין שום בעיה. נמשיך ל"תהות" ו"לא להאמין לרכילות". נתעלם מההיסטוריה של הארגון ושל הנפשות הפועלות ונחיה בלה לה לנד. ראש קטן זה המוטו. 2. The Bulls Just Fired One Of The Best Coaches In The NBA | FiveThirtyEight נכון לא קראת? אחרת איך תסביר את העובדה שבחרת להזכיר לי שאני לא מתחשב ב"קונפרנס" הנכה? הרי המאמר והנוסחה שהכותב השתמש בה לוקחים גם אותו בחשבון מן הסתם כשהיא מעריכה את כמות הניצחון המוערכת ביחס לכישרון שמצוי ברוסטר(ים) (כישרון שהשחקנים שלו ושל היריבות לא הפגינו בליגה האוזבקית אלא ב...מזרח המביך). הוא עדיין ניפץ את ה-projections בפער של 7.5 משחקים בממוצע ל-82 משחקים ועדיין השיג 13.1 Dyansty Points יותר ממה שהקבוצות שלו היו שוות בפלייאוף. חשבתי שזה היה מובן מאליו. מסתבר שלא. כבוד גם על הזלזול בברוקלין ה"אוברייטד" (ומסכים איתך שהם כאלה אבל על הנייר היו צריכים לנגב את הפרקט עם שיקאגו ב4-2/4-1 קליל. נואה ודנג שהחמיץ שני משחקים שיחקו פצועים כל הסדרה) ובפילדלפיה ש"סיימה שמינית במזרח" אבל איכשהו הייתה מספיק טובה כדי לכפות 7 משחקים על בוסטון בחצי הגמר. אותה בוסטון שכפתה 7 משחקים על מיאמי של לברון בגמר המזרח והיוותה למעשה את התחרות הכי גדולה שהייתה ללברון ב-5 שנים האחרונות והפעם היחידה שהייתה תחושה שהוא באמת מסוגל להפסיד לפני משחק 6 האגדי שהוא דפק בבוסטון. כנראה שהיא הייתה קבוצה "סבירה" עם מאמן "סביר" אבל יכול להיות שאני נסחף פה. המושג X's and O's מכליל תחתיו מאמנים שיודעים רק התקפה או רק הגנה או גם וגם. גם זה היה אמור להיות מובן בלי בדידים. אם כי היה נחמד לראות את החלוקה הפרסונלית שעשית ולהבין את התפיסות שלך לגבי חלקם שמסבירות למה הדיון הזה נמתח כמו מסטיק ולמה הוא חסר טעם כי אנחנו נמצאים בשני קצוות שונים ולא ניפגש לעולם אם מבחינתך אחד אידיוט "יודע לאמן התקפה" (כי להיכשל בכל תחנה לאורך הקריירה ולהצליח עם שיטה מפגרת כמו SSOL ***רק*** תחת סטיב נאש זה "לדעת" לאמן התקפה.) ואחד מטיף דתי חולה נפש שמסתובב בצמתים ושר שירי הלל לג'יזס "בנה קבוצה מסקרטץ' " למרות ש... הוא לא "בנה" קבוצה מסקרטץ'. ה-GM שלו בנה קבוצה מסקרטץ' ובמקרה סידר לו על הדרך את הקלעי הטוב בהיסטוריה ואת אחד הסגלים העמוקים בליגה. הוא מצידו לא הביא שום ערך מוסף לשולחן חוץ מלהלהיב אותם לפני ובמהלך משחקים ולנצח 23 משחקים כשהכוכב שלו היה בחוץ. מאמן NBA קלאסי שחי נטו על הכישרון של השחקנים שלו שמנפחים לו רקורד ורזומה שמידת האימפקט שלו עליהם בקושי קיימת בדיוק כמו כל המייק ד'אנטוני'ס והמייק בראונ'ס המצויים שמסתובבים בערימות בליגה. עדיין מצאת לנכון להזכיר אותו באותה נשימה עם עילוי כמו תיבודו שהתמודד עם הסיוטים הכי גדולים של מאמנים בליגה הזאת (פציעות של הכוכב והתנכלות בלתי פוסקת מהפרונט אופיס). בדיחה. ומעולם לא טענתי שג'קסון פוטר בגלל שהוא לא ניצל את הפוטנציאל של הקבוצה (סתם ציינתי את זה כאחת הסיבות שהפכו אותו בעיניי למאמן חלש יומיים אחרי הפיטורים שלו) אבל זאת לא הייתה ההתפזרות היחידה שלך בימים האחרונים. הזכרת ספציפית ושאלת על JR ואז התפלאת שנתפסתי על JR. טעות שלי. הייתי צריך לנחש שבהודעה הבאה תזכיר את גאסול וסטיבנסון. אם כי אני עדיין לא מבין איך זה קשור לנתון של 17/52 מזריקות 3 פנויות לגמרי (לא של שחקן אחד או שניים אגב אלא של כלל הקבוצה.). באיזו הודעה שלי ראית שכתבתי ששחקנים לא יכולים לפרוח בסיטואציה מסויימת ולנבול באחרת? מה ההתפזרות הזאת? איזו "סיטואציה" בדיוק לא התאימה בשיקאגו בולס לשחקנים (שחלק מגדירים כ"צלפים" ו"קלעים מצויינים") שהחטיאו זריקות פנויות בסדרת הפלייאוף הכי חשובה שלהם ב-5 שנים האחרונות? ה"עייפות" שהם חשו בגלל המאמצים בהגנה? כמות האנשים המכוערים שישבו מאחורי הסל וסינוורו אותם כשהם עלו לג'אמפ שוט? חוץ מלזעוק לי פה על "משתנים" ולבקש ממני לחפש לך סטטיסטיקות שמסבירות למה שחקנים מחטיאים זריקות פנויות לגמרי (לא מצאתי עוד אתר אנליטיקס שהתעמק בתופעה כל כך שכיחה אבל אולי ביום מן הימים יוולד הקוף שיחליט לשרוף על זה זמן. אולי אחד הנכדים של ריקלמה בהנחה שיקבל את הגנים של סבתא.) מה למעשה ניסית לומר בדיוק? כי אני הלכתי לאיבוד כבר מזמן. אמארה הגיע לניקס עם ברכיים גמורות כשהצוות הרפואי של פיניקס (הטוב בליגה בפער) הזהיר שבלי מגבלת דקות רצינית (שהייתה מונעת ממנו לקבל את השנתיים האחרונות של הדיל מובטחות) הוא לא ישרוד יותר מ-3 שנים ברמה גבוהה ולכן אף קבוצה חוץ מהניקס הנואשת לא העיזה להתקרב להתחייב על 100M$ ל-5 שנים ללא ביטוח רפואי. סטיב נאש הגיע ללייקרס בגיל 38 אחרי 8 עונות אינטנסיביות תחת שיטה התקפית שהריצה אותו לאורך ורוחב המגרש. אז למרות שאתה מתגעגע לירידות על קובי ומת על הירידות על הניקס (אני מודה שזה כיף), "סיטואציה" היא לא בדיוק הדבר הבעייתי שמנע מהם להמשיך להפגין את היכולות מפיניקס תחת גאון הכדורסל מייק ד'אנטוני אלא עניין פעוט שנקרא - "טבע". יש על זה ערך בויקיפדיה למקרה שתבחר להתעמק. נ.ב - שמח שהצטרפת לדיון מר יקותיאל. כן. "מספרים מספרים מספרים". מה לעשות שבעולם שמאוכלס ברובו על ידי זונות סופרסטארס (אתה מכיר כאלו?) שיודעות לדקלם רק את עמודת ה-PTS ו-AST התפתח ומתפתח מדע אנליטיקס שלם כדי להעניק למספרים מספרים מספרים קונטקסט עבור אנשים (שלא לדבר על ארגוני ספורט מצליחים כמו סן אנטוניו, גולדן סטייט, סיאטל סיהוקס, ניו אינגלנד פאטריוטס, אוקלנד אתלטיקס ורשימה שרק הולכת ומתרחבת משנה לשנה שעושים שימוש נרחב באנליטיקס) שהם קצת יותר מקופי אדם שמסוגלים להתעמק ולהבין ולהתרשם מ"ממספרים מספרים מספרים". מה לעשות שיושב לו איזה אנליטיקאי בסנטה קלרה שכנראה נתקל בטרול אינטרנטי שסיפר לו שהרוסטר של שיקאגו מפוצץ בערימה של צלפים וקלעים מצויינים אז הוא אשכרה ישב ובדק לאורך סדרה פלייאוף שלמה כמה אותם צלפים וקלעים מצויינים קולעים כשאין אף אחד במרחק של 6 feet מהם והגיע לתוצאה מאוד עגומה. מה לעשות. זה בדיוק הרגע שבו למר טרול כבר לא נותר מה לומר אז הוא החליט להתחיל לזיין לו את השכל על מושגים מופשטים כמו "ביטחון" ו"מומנטום" שאי אפשר למדוד או לאמוד (ושהם בטח לא קריטיים עבור "צלפים" ו"קלעים מצויינים" כמו אם הם פנויים או לא) במקום להכיר במציאות. איזה מזל שאני לא אנליטיקאי שנתקל בטרולים כאלה. זה הרי ידוע שבאייסוקר אין טרולים. רק גאונים שהמציאו את הגלגל ומערערים על מספרים מספרים מספרים בעלי קונטקסט ו-Common sense בסיסי.
למה אתה בורח מהעיקר? איזה התקפה ראית משיקאגו שאתה זורק את הסיסמאות האלה על תיבודו? למה ב90 אחוז מההתקפות באטלר או רוז אוחזים בכדור 20 שניות ומגיעים לזריקה רעה? איך יכול להיות שתיבודו כל כך מהולל שהשיטת משחק שלו זה לתת כדור לנגרים האלה ושהם כבר יסחבו את הקבוצה? אם תענה שהם כן הגיעו לזריקות הפנויות שלהם אבל פיספסו כי הם לא יודעים לקלוע זה כבר גובל בבושה וחרפה של ילד שלא ראה את המשחק בכלל. אבל כן ידע להיכנס לבוקס סקור ולבדוק כמה רוז זרק בכל רבע. אבל זה אותו אחד ששם את הביצים שלו על הקליפרס אלופים אחלה ילד אתה. מזכיר לי את עצמי שהייתי בטוח שפיניקס כל שנה תיקח אליפות כי הם שיחקו התקפה יפה.
