היו פה כמה אוהדי בית״ר שאמרו שהקהל של באר שבע חלש ולא מעודד, אני מניח שאתמול הם קיבלו תשובה. קצת קשה להביא את האנרגיות שהיו אתמול ביציעים לכל משחק כי כשאתה ממלא איצטדיון ומולך באים עשרים אוהדי רעננה או מכבי פ״ת אתה לא ממש צריך לקרוע את הגרון כדי שישמעו אותך, לעומת זאת בית״ר ניסתה לעודד בהתחלה אבל לא היה להם סיכוי. מצד שני אני שומע פה שהקהל של בית״ר הכי חזק בעידוד בליגה ולא שמעו אותו בכלל חוץ מבדקות האחרונות, קל לעודד כשהקבוצה ביתרון ואת זה כל קהל גדול עושה, הבעיה מתחילה כשהקבוצה בפיגור או לא משחקת לרוחם של האוהדים ואז במקרה הטוב הם לא מעודדים, ופה אין שום קבוצה שיש לה תרבות עידוד מספיק טובה כדי לעודד גם בזמנים הקשים.
חייב לכתוב כמה דברים על הקהלים בארץ: כאחד שמגיע לכמעט כל משחק של הקבוצה שלו מאז שנת 1997, וכאחד שמאז שנת 2000 היה ממובילי השינוי בקהל שלנו בכל הקשור לתרבות עידוד כלומר אחד שמעודד כל משחק כל המשחק, אני חייב להגיד שתרבות העידוד בארץ היא ברמה בינונית, בינונית ומטה אפילו. לכל קבוצה גדולה יש את הגוש המעודד שלה, במשחקי בית מדובר בגוש שממוקם ביציע אחד באצטדיון שלפעמים זוכה לסיוע משאר האצטדיון ולפעמים הוא מיעוט אפילו בתוך אותו יציע, במשחקי חוץ מדובר בגוש בתוך יציע החוץ, כשלרוב העידוד דווקא במשחקי החוץ טוב יותר כי מדובר הרבה פעמים באוהדים שרופים יותר שעושים את המסע הארוך למשחק חוץ ולכן באים עם יותר אנרגיות לעודד. לקבוצות הקטנות אפילו את זה אין. עכשיו כמובן שלכל קהל בארץ יש את הייחוד שלו, אחד בולט יותר בכמויות שמגיעים למגרשים, השני בולט יותר בצבע שמביא למגרש ובתפאורה, השלישי בכמות השירים ובגיוון שלהם, הרביעי ביכולת שלו לסחוף אחריו את שאר הקהל והחמישי ביכולת שלו לתמוך בקבוצה גם ברגעים הקשים. ועדין, אין באמת קהל אחד בארץ שאני יכול לציין הוא מעל הממוצע, שהוא יוצא דופן. אני זוכר ששיחקנו מול הפועל תל אביב בימי הזוהר שלה עם גוטמן, כשהיא מפרקת אותנו בבלומפילד בתוצאה של 3-0 קל, כשכולם מדברים באותם ימים על הייחודיות של הקהל של הפועל ת"א, והקהל היחידי ששומעים באצטדיון הוא הקהל של באר שבע. וזה לא שהבאנו 1,600 איש והיינו יוצאי דופן בעידוד, זה שבלומפילד היה רוב המשחק בית קברות. והתופעה הזאת הייתה גם כשמכבי חיפה פירקה אותנו בקריית אליעזר בימי הזוהר של רוסו. וגם כשמכבי ת"א ניצחה אותנו בקלילות בבלומפילד. וגם כשבית"ר בזמנו פירקה אותנו. בכל המשחקים רוב האיצטדיון היה שקט למעט בשערים וברגעים שהקבוצה היריבה שכבה עלינו, וגם אז היה יציע אחד דומיננטי, וגם בו לרוב היה מדובר בגוש ספציפי ולא בכל היציע. נגיד הקהל של בית"ר שמקבל הרבה מחמאות לאורך הטופיק כאן. מדובר בקהל עם כמות דלה מאוד של שירים, שרוב המשחק הוא שקט, למעט אותם 4 - 5 שירים מוכרים, שאז באמת יש הצטרפות יפה מאוד של כל הקהל. עכשיו לאלה שלא חיים את הכדורגל כמוני, שלא נוסעים כל שבוע למגרש אחר, הם שומעים בטלוויזיה את הקהל של בית"ר בעוצמה 4 או 5 פעמים והם מתפעלים איזה קהל אדיר. אבל הם לא מבינים שמדובר אולי ב 15 דקות במצטבר מתוך יותר מ90 דקות. וזה פשוט לא מספיק. ועוד הערה קטנה לאלה שחיים את הקהלים מצפייה בטלוויזיה. בניגוד למגרש שאתה פתוח לכל היציעים ולכל הרעשים, בטלוויזיה יש מיקרופון אחד על הדשא, שנשאר פתוח כל המשחק, וגם עם העוצמה שלו משחקים הרבה פעמים (לא חשבתם פעם איך זה יכול להיות שאחרי ניצחון כל האיצטדיון חוגג תניצחון ואתם מצליחים לשמוע את הראיון עם המאמן בלי קושי?). אז אם שמים את המיקרופון ליד היציע של הקהל חוץ, ישמעו אותם יותר גם אם הם שקטים יותר מקהל הבית כי המיקרופון לידם (בטרנר למשל המיקרופון הוא ליד המערבי שהוא יציע יקר יותר שמכיל גם את יציע העיתונאים וגם את יציע הכבוד). הרגעים היחידים שבאמת המיקרופון הוא פחות משמעותי זה כשכל האיצטדיון מעודד, אבל בשאר הרגעים המיקרופון מוביל לכך שתשמעו את הקהל שצמוד אליו. ושוב, יש הרבה רגעים שראויים לציון בכדורגל שלנו, שכל האיצטדיון רועד, או שיש תפאורה יפה, או שהקהל נותן עידוד למרות שהקבוצה הפסידה (כמו אוהדי בית"ר בעשר הדקות האחרונות אתמול), אבל אל תרוצו להסיק מסקנות על סמך הטלוויזיה או איזה קליפ שהעלו ליוטיוב שבו אתם רואים את הקהל של הקבוצה היריבה מרעיד את האיצטדיון, בארץ תרבות העידוד היא בינונית, בינונית ומטה, ואין קהל אחד שבאמת מעודד 90 דקות ובכמויות גדולות, יש לנו עוד דרך ארוכה להשתפר...
זה ממש לא נכון מה שכתבת על הקהל שלנו, אבל באמת רחוק מהמציאות. בעידוד הקהלים של בית״ר וחיפה הרבה יותר טובים כרגע משאר הליגה.
לא יודע מה שמעו בטלויזיה, חבל שלא היית במשחק הייתה אווירה אדירה, אבל במגרש היו רגעים ספורים ששמעו אתכם. זה לא משהו רע על הקהל של ביתר, סתם עובדתי מה יקרה כל פעם שהקהל שלנו יהיה בטירוף בטרנר.
טדי היה בית קברות כשפירקנו אותכם שם בסיבוב הראשון. הרגשתי כמו משחק בית ולא כמו במשחק חוץ מול קבוצה גדולה. היית אתמול בטרנר? אתמול הקהל של בית"ר נתן תצוגה לא רעה, ועדין בדקות גדולות מידי הייתם שקטים. אם הייתם כל המחצית השנייה כמו בעשר הדקות האחרונות, אולי הייתם יוצאים מהמשחק עם משהו. זוכר שבמחצית השנייה אחד מהשחקנים של בית"ר אפילו סימן לקהל של בית"ר עם תנועות הידיים להתעורר כי בית"ר ניסתה לחזור למשחק והקהל שלכם היה שקט מידי. בסמי עופר לא הייתי השנה (המשחק היחידי שפספסתי השנה) ולכן לא יכול להתייחס למשחק שם, אבל כשאירחנו את מכבי חיפה בטרנר הייתי גם הייתי וגם שם הקהל של חיפה היה בסדר, לא רע, אבל לא משהו לספר עליו יותר מידי. שוב, אתם מתרגשים יותר מידי מאיזה פיק כזה או אחר של קהל X או Y בישראל, לפעמים אפילו כמה כאלה לאורך המשחק, אבל זאת לא תרבות עידוד אמיתית. תרבות עידוד אמיתית זה שהקהל דוחף 90 דקות בלי הפסקה, שהקהל לא צריך שער של הקבוצה שלו או דקות שהקבוצה שלו לוחצת או קהל גדול ממול כדי לתת הצגה, אלא שמבחינתו המטרה היא לתת תגרון כל המשחק גם אם עכשיו יש קרן של היריבה וגם אם עכשיו ספגתם שער, ולצערי אין קהל כזה בישראל, בטח לא בעוצמות ובמספרים שצריך להיות.
א - אתם שוב מעידים מתוך היציעים של ב״ש, אבל בטלוויזיה הקהל של בית״ר נשמע היטב בלא מעט דקות. ב - המשחק בסיבוב הראשון היה בשיא חרם על טביב. ג - זה לא פיקים. בתור אחד שרואה משחק של כל הגדולות, הקהלים של חיפה ובית״ר הכי יציבים ומעודדים הכי חזק. בכמויות חיפה והפועל ת״א מפציצות (ביחס למצבן).
תקרא שוב את מה שכתבתי על למידה על קהל כזה או אחר מהטלוויזיה. אם כל הדיון ביננו מסתמך על איך הקהל נשמע בטלוויזיה אז אפשר להפסיק כאן. ההודעה שלי נכתבה לאחר שנים על גבי שנים של נסיעות למשחקים. לאורך השנים נסעתי גם להרבה מאוד משחקים שבהם הפועל באר שבע לא הייתה מעורבת, משחקי דרבי, משחקים בין הגדולות, והדעה שלי נכתבה על סמך אותו ניסיון, ובוודאי לא על סמך צפייה של משחק בטלוויזיה שם יש אלף ואחד דברים שמשפיעים על איך אתה שומע קהל כזה או אחר.
