Super Bowl LVIII

כל דבר שהוא לא מציאת פיתרון והארכת חוזה לטיירוד = כל הדברים הגרועים שרקס הביא לשולחן פי 758.

אני חושב שאוהדי בפאלו צריכים לפחד מאוד אחרי כל הציוצים של ראפשיט ושות' אתמול. חייב לציין שהם תפסו אותי לא מוכן בכלל כי כל התקופה האחרונה התחושה שהייתה לי היא שרקס לא מעוניין בטיירוד ושההנהלה כופה אותו עליו. אתמול הבנתי שזה היה בדיוק ההפך ושכל ההתבטאויות המוזרות האלה על כך שהוא "לא מתחייב" וש"צריך לראות" אם טיירוד יפתח בשבוע הבא שהוא היה משחרר אחרי משחקים (מלפני חודש!) היו ניסיונות להלך בין הטיפות במקום למצוא שעיר לעזאזל להפיל עליו את האשמה בהפסדים.

טיירוד טיילור זה ה-QB הכי טוב שעבר בפרנצ'ייז הרקוב הזה ב-17 שנים האחרונות. למקרה שדאג וויילי הגאון לא זוכר ו/או יודע - טיירוד טיילורים לא גדלים על העצים אלא ראיין פיצפאטריק'ס ו-EJ מנואלס. אותו EJ מנואל שהוא השקיע בו בחירת טופ 10 ועכשיו רוצה לתת לו "אודישן" בפאקינג מחזור 17 במשחק שלא קובע כלום מול קבוצה שמוכרת את המאמן שלה כבר חודש וחצי כדי לראות אם הוא יכול להיות האיש שלהם לעונה הבאה. כי היכולת השואתית שהוא הפגין בכל פעם שקיבל צ'אנס מאז שכף רגלו דרכה בליגה לא הספיקה. בכלל, כשמעיפים מבט על 3 מחזורי הדראפט האחרונים שעליהם וויילי היה אחראי אני לא יודע איך אפשר להוציא אותו נקי ולהאמין שהוא האיש שיכול וצריך להוביל את הפרנצ'ייז הזה קדימה.

זה מריח לי כמו עוד שכר לימוד כבד מאוד שהולך לעלות לבעלים חדשים שמבינים שעשו לפני שנתיים טעות של מתחילים עם ההתלהבות מהדג השמן שהתברר כלקרדה ועכשיו מנסים ללכת בדרך ההפוכה והשמרנית לפי הספר אבל מפחדים ללכת עד הסוף עם החלפה של כל ה-Regime אז עדיין נעזרים באיש כושל שאחראי לא פחות מהאיש שהם פיטרו על ה-Shortcomings של השנים האחרונות.[/QUOTE]

אני תיכף אגיד את הביקורת שיש לי על דאג וויילי, אבל אין אף GM בליגה שלא מפספס מדי פעם בדראפט (כולל טד תומפסון), ודווקא באלמנט של בניית סגל איכותי דרך הדראפט וויילי עשה עבודה טובה.
ברוב הבחירות שלו הוא פגע, כולל בחירות בסיבובים 2-3 ואפילו מדי פעם סיבוב 7 וundrafted free agents שהניבו שחקנים שתורמים למערכת. בזכותו יש לנו כרגע סגל ששווה פלייאוף, שאת רובו ״גידלנו״ ולא הבאנו בפרי אייג׳נסי. יש איכות בקו התקפה, ק״ב אקספלוסיבי, רץ פרובולר, רסיבר מס׳ 1 אמיתי (ומרגיז), הגנה עם דיליין חזק, ליינבקרים לא רעים וצמד קורנרים שאמור להיות מהטובים בליגה.

אני חולק עליו בעניין טיירוד, וחושב שזו תהיה טעות לוותר עליו (במיוחד לאור השמות המפוקפקים בעמדה בפרי אייג׳נסי בתוספת דראפט קלאס חלש למדי בעמדת הק״ב).
חולק גם על הטרייד היקר מדי שעשה עבור סמי ווטקינס הבלרינה.
וכמובן שEJ מנואל הוא פשלה רצינית.

אבל יש לו גם זכויות לא מעטות כGM.

 

וויילי משמש כ-GM בסך הכל 3 שנים. רוב הכישרון ועמודי התווך שלכם בסגל הגיעו לפניו (קייל וויליאמס, מארסל דאריוס, סטפן גילמור, אריק ווד, קורדי גלן, אארון וויליאמס). מ-2013 הפגיעות היחידות שלו בדראפט הם השחקנים הבאים: קיקו אלונסו (נניח לשון מקוי), פרסטון בראון, רונאלד דארבי וקרלוס ווילימאס (שהייתה סיבה טובה לעובדה שהוא הידרדר עד הסיבוב ה-4, אותה סיבה שבגללה הוא כבר לא בבילס.). אתה באמת מתכוון לתת לו קרדיט על בחירות כמו מארקיז גודווין, רוברט וודס וניק אולירי רק כי הם "שחקים שתורמים לרוטציה"? יודע למה הם תורמים לרוטציה? כי אין אופציות טובות יותר מהם. זו תעודת עניות, לא כבוד. אני לא מתכוון לתת לו שום קרדיט על בחירה בסמי ווטקינס (רסיבר מס' 1 אמיתי) שהצריכה טרייד אפ מהגהינום בדראפט שבו היו אופציות כמו מייק אבנס ואודל בקהאם, במיוחד לא כשאחד מהם נשאר על הלוח עד הבחירה המקורית שלו. אם כבר אז זו אחת ההחלטות הגרועות שלו שהכניסו את הבילס לבור לא רק מבחינה מקצועית בדיעבד (רסיבר פחות טוב מאבנס ואודל, גם בשיאו) אלא גם מבחינת הגמישות בדראפט עונה לאחר מכן כשבמקום לבחור במקום ה-12 הפעם הראשונה שעליתם לבמה הייתה במקום ה-50.

לפי מה שהבנתי מביט רייטרס בבפאלו (לא ידעתי את זה עד לפני יומיים), הוא אחראי על הבחירה המזעזעת ב-EJ מנואל שעכשיו מסתבר שהוא אפילו לא הרים את הידיים ממנו ועדיין מקווה "להתרשם" ממנו במחזור האחרון כדי להאריך לו את החוזה ולזרום איתו כפותח בעונה הבאה. זה בלתי נתפס בעיניי.

אתה רוצה לתת לו קרדיט על טיירוד? אין בעיה אבל אני לא חושב שזה היה צעד מחושב או שהוא בכלל מחזיק ממנו QB טוב אחרת הוא 1) לא היה מציע לו פחות כסף מקבוצה כמו דנבר נניח ומסתכן באיבוד שלו ו/או עושה טרייד על מאט קאסל 2) לא היה דוחף לספסל אותו למעלה מחודש. זה אולי יישמע הזוי אבל לרקס יש יותר קרדיט בהצלחה ובצ'אנס שטיירוד קיבל מאשר הוא. אותו רקס שעכשיו אנחנו רוקדים הורה שכבר לא חלק מהאירגון.

זה לא אומר שהוא אפס גמור ושבדרך לא היו לו גם מהלכים טובים (ג'רי יוז, זאק בראון, מייק גיליסלי. הייתי זורם גם על אינקוגניטו למרות שהיה מוקצה וזמין בגלל נסיבות מאוד מיוחדות ולמרות שאני חושב שגם במקרה הזה הקרדיט מגיע יותר לרקס והרזומה המאוד מוצלח שלו בשיקום קטועי ראש כאלו. אפילו את IK שקר כלשהו השחקן ששבר לג'ינו סמית את הלסת הוא דחף להביא בקליים) אבל השורה התחתונה היא שההיסטוריה שלו יותר כושלת ממוצלחת ושהוא אחראי לא פחות מרקס על השנתיים האחרונות. בעיניי לפחות. ואני לא הייתי ישן בשקט עכשיו כשהוא האיש החזק שהולך לקבוע מי יאמן, מי יעמוד מאחורי הסנטר ואת הכיוון של בפאלו בפרי אייג'נסי ובדראפט.

 

GOAT טייק 759 - גירסת ה-GIFS. מדגימים נהדר כמה קו ההתקפה של גרין ביי מרוויח מרודג'רס במקום ההפך. כל כך הרבה יותר קל להגן בתור ליינמן כשהפאס ראשר מולך לא יודע לאיזה יעד סופי הוא צריך להגיע (בניגוד לבולי עץ כמו פייטון מאנינג, דרו בריז ופיליפ ריברס. גם בריידי שייך לסוג הזה אבל בשנים האחרונות הניידות שלו השתפרה פלאים) ותמיד צריך לשמור קשר עין עם הפאקינג אלוהים הזה. אם תתחייב יותר מדי עם OUTSIDE MOVE אז הוא יסתנן בקלילות לנתיב שייווצר וישיג 5+ יארד, אם תנסה INSIDE MOVE הוא יברח החוצה ואז כשתנסה לתפוס אותו שם הוא יחזור פנימה. ואם תנסה לסגור עליו גם מבחוץ וגם מבפנים אז בחיים לא תגיע אליו. סך הכל נשמע כיף.

 

התגובה הזו גורמת לי לחשוב על מה היה קורה אילו רודג׳רס היה משחק בקבוצה מאומנת יותר או אם סתם היה משחק בדאלאס הנוכחית עם OL מפלצתי לצורך העניין. מצד אחד אני מדמיין איזה סרט פורנו שלא נגמר, ומצד שני: לא בטוח שרודג׳רס לא היה הופך ל-GOAT עם כל הקסמים הללו ב-free style שהוא חייב לספק כדי שגרין ביי תנצח. אם יש משהו שאני הצלחתי ללמוד בפוטבול שגם נתן לי פרספקטיבה כללית על ספורט זה שלפעמים סיטואציה לא פחות חשובה מכישרון והיא יכולה באופן קיצוני לגמור לך קריירה כמו שהיא יכולה להרים אותך הכי גבוה שאפשר.

אולי זו סוג של קללה (להצלחה של הפרנצ׳׳יז עצמו) וברכה בו זמנית (לאוהדים מהצד), ואולי סתם זיינתי בשכל כדי להפסיק לדבר על מקארת׳י.

 

תחשוב על זה ככה: לברון ג'יימס 2003-2010 לעומת לברון ג'יימס 2010-PRESENT.

 

אני לא בטוח שהבנתי מה ניסית להגיד.

השחקן היה מדהים ונשאר מדהים, וברגע שהשתנה הצוות המסייע אז כך גם מס׳ הטבעות?

 

גם מספר הטבעות אבל לא פחות מזה - הצורה שבה אנשים תפסו אותו ו"נהנו" מהאליפויות והיכולת (האלוהית) שלו, בעיקר בתקופה במיאמי. כשהוא השיג אותן שם זה הרשים פחות מאשר אם היה מצליח לעשות את זה בקליבלנד עם מו וויליאמס וריצ'רד ג'פרסון. זה כנראה מה שהיינו מרגישים (אני לפחות) אם רודג'רס היה משחק מאחורי OL היסטורי כמו של דאלאס או עם המאמן הטוב בהיסטוריה או כל דבר שהוא לא פאקינג מקלות בגלגלים כמו מייק מקארתי ודום קייפרס. ככה שמהבחינה הזו אני מסכים איתך. העובדה שהוא משחק בקבוצה עם צוות אימון כמו בגרין ביי היא כן סוג של ברכה עבורנו כאוהדים כמו שהיא קללה עבורו אם הוא אכן יסיים את הקריירה רק עם טבעת אחת. ואלוהים יודע איזה מזל שיש לו את הטבעת האחת הזו לפחות שהיא אחת יותר ממה שתותחי על כמו דן מרינו וג'ים קלי יכולים לספר על הקריירה שלהם.

 

הבעיה שלי עם תרבות הספורט האמריקאית* היא שמרוב שהיא גדולה, דרמטית וכזו שיודעת ואוהבת ליצור סיפורים, גיבורים או וואטאבר, היא גם יודעת למצוא שעירים לעזאזל בלי קונטקסט סביר או סתם לא מעריכה (מספיק) שחקנים שלא זכו באליפות, כאילו טבעת הופכת אותך לשחקן יותר טוב.

אני לא מספיק זמן בפוטבול כדי להציג דוגמאות למה שאני מתכוון, אבל אם נלך בכיוון ההפוך עם אותה פואנטה אז יש את הדוגמא האקטואלית יחסית מסוף העונה עברה ב-NFL עם פייטון מאנינג. אוקיי, הסופר-דופר-גבר-לג׳נד הזה הוסיף עוד טבעת לרזומה, אבל (כמעט?) כל מי שראה אותו ואת דנבר משחקים יודע שזה היה למרות הנוכחות שלו ולא בגלל הנוכחות שלו במגרש. אבל יש לו עוד טבעת ברזומה = המעמד ההיסטורי שלו גדול יותר.

אגב, אני אחד שכן חשוב לו הקטע של תארים/טבעות, כי זה כן מוסיף הרבה בשורה התחתונה, אבל שזה יהיה בקונטקסט הנכון.

אגב2, אני יודע שלא השווית דווקא במובן הזה, אבל מעצם הענף שאנחנו עוסקים בו ועל אחת כמה וכמה דרישות התפקיד של QB ומה שהוא מתמודד איתו בזמן משחק גורמת לי לטעון שרודג׳רס הוא עילוי >>> לברון, מסי ושות׳. אישית, אני נהנה ב-god mode שלו יותר מכל אחד אחר.

* - האמת, שחושבים על זה, הבעיה היא לא רק בארה״ב. יש לא מעט ישראלים שאני רואה שחושבים/כותבים באותה הצורה.

 

בנושא אחר: שמועות בטוויטר שדאלאס יתנו מנוחה לפרסקוט במח׳ הקרוב כדי סופסוף לתת הזדמנות ל... מארק סאנצ׳ז.

נשמע לי fucked up רציני בהתחלה, אבל אולי דאלאס: א) מעדיפים להימנע מהאפשרות שרומו יפציץ ויעשה רעש לפני הפלייאוף. ב) לא רוצים להסתכן בפציעה של רומו כדי לשמור עליו בריא על-מנת לעשות טרייד ב-off season. ג) ואולי זו סתם חארטה אחת גדולה של ESPN.

 

תרשו לי לא לגמרי להסכים איתכם. רוג'רז מעצב את הקו שלו לא פחות מהקו בעצמו. זה לא עובד כמו נוסחא שבה אם תוסיף לרוג'רז את הליין של הקאובויז זה יהיה אותו דבר רק פי שתיים יותר טוב, זה לא עובד ככה.
לרוג'רז לכל הקריירה, וזה יציב לחלוטין ולא קשור רק לליין, יש אחוז סאקים גבוה. יש שנים שבו אחוז הסאקים שלו הוא נוראי, וזה בדרך כלל קשור לליין ולפציעות וכן הלאה. אבל תמיד הוא ק"ב שאוכל הרבה סאקים ויש לזה קשר אדוק לצורת המשחק שלו. יש לו המון אמון ביכולת הסקראמבלינג שלו, ביכולת שלו למצוא את השחקן הפתוח, ובצדק. זה גורם לו להחזיק את הכדור הרבה ולהיות מופל הרבה. זה לא רע, זה איך שזה. בקיצור, הליין של דאלאס היה נראה אחרת עם רוג'רז מאחורי הסנטר. תחשבו על זה כך, כמו שזה לא פשוט לפאס ראשר להגיע לק"ב כשהוא לא יודע איפה הוא נמצא, זה לא בדיוק טיול בפארק בשביל הגארד כשהוא לא יודע לאיזה כיוון הוא צריך לדחוף בדיוק. במשחקים האחרונים אפשר לומר שבאוברול אחרי שהם התחילו את העונה חלש הליין של גרין ביי הוא בסדר גמור.

ולגבי הנקודה שלך אלעד. קודם כל זה רחוק מלהיות עניין אמריקאי (או ישראלי). תחשוב כמה מה(אי) מוניטין של מסי תלוי בזווית קצת יותר טובה מול נוייר. כריסטיאנו רונלדו זכה בכדור הזהב השנה בגלל שהוא זכה עם הנבחרת שלו באליפות אירופה במשחק בו הוא לא שיחק. זה עניין כלל עולמי ואם תרשה לי רגע להתפלסף אני אנסה ללמד זכות על הדבר. לא שאני לגמרי מסכים עם זה, רק שיש לזה בסיס בעיני.
יש שני אלמנטים בספורט. דבר ראשון, מה זה אומר עליך. דבר שני, מה עשית. אני אנסה להסביר. כשאתה מנצח משחק, זה אומר עליך שאתה יותר טוב מהיריב. זה המהות של ספורט. שני צדדים שמביאים יכולת לשולחן, והיכולת העדיפה מביאה תוצאה יותר טובה. האם הדבר הזה נכון בכל המקרים? התשובה היא לא. יש ענפי ספורט שבהם הקורולציה בין היכולת לנצחון היא מאוד גבוהה. ניקח כדורסל לדוגמא. יש ענפי ספורט שבהם הקורולציה בין יכולת לנצחון היא הרבה יותר נמוכה. ניקח כדורגל כספורט שמייצג את הקורולציה הנמוכה ביותר בין יכולת לתוצאות. אבל גם כדורגל יש קורולציה גבוהה מאוד בין יכולת לנצחון, אחרת הספורט נהיה לא לגיטימי. הדבר הזה הוא צד אחד בנצחון. אבל יש עוד צד בנצחון. לא מה שזה אומר עליך, אלא מה עשית. יכול להיות משחק כדורגל שבו קבוצה אחת שחטה את השניה, ואז החלקה רנדומלית של השוער, הכדור מתגלגל לרשת והופ, נצחון. האם הנצחון הזה לא לגיטימי? ודאי שכן. למרות שבמדדי "מי משחק כדורגל יותר טוב" לא ניצחת, יש ערך למה שקרה בשורה התחתונה גם כן. יש ערך לשאלה האם ניצחת בפועל. הדוגמא הקיצונית מאוד לצד השני יהיה נצחון טכני. פורמאלית זה נצחון, ואם קבוצה תנצח משחק גמר בנצחון טכני התואר יהיה שלה. האם אין לזה שום משמעות בשאלה "מה הנצחון אומר עליך" שזה כמובן כלום. מצד שני יש ערך למה שקרה בפועל. בדיוק כמו שאתה לא תגדיר לשחקן הגדול ביותר בכל הזמנים את דנקן אדוארדס. למרות שנניח לטובת הדיון שהוא שחקן הכדורגל המוכשר ביותר בכל הזמנים ואילו הוא היה משחק, הוא היה הכי טוב בהסטוריה. זה הופך אותו לפוטנציאל הגדול בכל הזמנים, לא לשחקן הגדול בכל הזמנים. כמובן אני לוקח את זה לנקודות קיצון כדי להבהיר את הנקודה כי לא בזה אנחנו דנים.

נעבור לפוטבול וניקח לדוגמא את דן מרינו. אני אסתכן ואומר שדן מרינו כמוסר טהור היה השחקן המוכשר ביותר בתולדות המשחק. פייטון ורוג'רז נותנים לו פייט אבל יש לו קייס טוב מאוד מולם. הוא שיחק בקבוצה בלי משחק ריצה בכלל, עם תופסים מזעזעים ועם מאמן מיושן והגנה גרועה. אתה צריך לתפוס בקונטקסט הסטורי את ההישגים שלו. הוא זרק 48 ט"ד בעונה כשהשיא עמד לפניו על 36. זה הקפצה של שליש. מעולם אף אחד לא התקרב לזה עד אליו. בהקשר של השאלה "מה אומר על הכשרון של דן מרינו העובדה שהוא לא היה נוכח בפוסטסיזן?" התשובה תהיה כמעט כלום. אבל במציאות הוא פשוט לא היה שם. כשתספר את הסיפור של הNFL בקריירה של מרינו חלק גדול מזה יוקדש (באופן טבעי) לפוסטסיזן, ומה תוכל לספר על ה20 שנה האלו? תספר על הניינרז והדומיננטיות שלהם. תספר על השיקגו ברז וההגנה הנפלאה להם. תוכל לספר על ג'ו גיבס ואיך שהוא לקח קבוצה עם 3 ק"ב שונים לזכיה בסופרבול. תוכל לספר על לורנס טיילור ביל פארסלז והג'ייאנטס. תוכל לספר על ג'ון אלווי וההצגות ההירואיות שלו מול קליבלנד, או לחילופין על ברני קוזאר וחוסר המזל שלו. תוכל לספר על ג'ים קלי ת'ורמן תומאס ואנדרה ריד וארבעת הס"ב הרצופים שלהם. תוכל לספר על אמיט סמית' והקאובויז, על ברט פארב והשיאים שלו. אפילו תוכל לספר על טרל דייויס. ובכל זה מרינו כמעט לא נמצא. יש לו את הסופרבול הבודד אליו הגיע אחרי התמודדות עם שני קבוצות פח של הAFC כדי להפסיד בצורה משכנעת לניינרז. חוץ מזה הוא פשוט לא היה בסיפור המשמעותי ביותר שהיה לNFL לספר בשנים האלו. הוא מסכן, והוא קרבן של נסיבות כנראה. אבל כל זה לא ישנה את העובדה שהוא פשוט לא היה שם. וחלק ממה שעושה גדולה זה לא רק מה שאתה יכול לעושות, אלא גם מה שאתה עושה וזה נורא אכזרי אבל זה המציאות.
פייטון היה חסר משמעות לנצחון של דנבר שנה שעברה, ובכל מה שקשור למה שהזכיה אומרת על הכשרון של פייטון זה כמובן אפס מוחלט. אבל הוא חלק מהסיפור של האליפות הזאת וזה חלק מהסיפור של הקריירה שלו והדבר הזה הוא בעל משמעות. לא אותה משמעות שיש לטבעת הזאת כמו לטבעת האחרת שלו, אבל משמעות מסויימת כן. זה חלק מהסיפור של הקריירה שלו וזה חלק מהסיפור של האליפות של העונה הזו. הוא היה שם, הוא עשה את זה. זה חלק ממנו והוא חלק מזה

 

Derek Carr wired for sound offers unreal heartbreak - NFL.com

אני בוכה פה.

 

אולי לא הייתי מובן מספיק, אבל בדיוק לזה התכוונתי. בגלל זה - תוך כדי תהייה עם עצמי - הגדרתי את המצב שלו כ״קללה וברכה בו זמנית״.

אני נוטה להאמין שהוא הפך להיות למה שהוא הפך ברמה האישית בעיקר בגלל הסיטואציה שלו. ייתכן מאוד שהיינו מקבלים שחקן שונה ופחות מרשים/פחות מוערך אם היה משחק תחת OL מפלצתי בדאלאס ו/או מאמן היסטורי כמו בליצ׳ק לצורך העניין. עם זאת, עילוי בסדר גודל כזה היה לטעמי מצליח בכל מקום. עד כמה הוא היה מצליח או כמה הוא היה מרשים? שוב, אינני יכול לדעת וסביר להניח שגם לא נדע לעולם*.

* - אולי אליאור יכול לספר לנו עם כל הפנטזיות שלו על הכרס של ריד.

כנראה שגם כאן לא הייתי מובן מספיק: סביר מאוד להניח שאתה צודק, אבל אני יכול לדבר רק על אנשים בשפות שאני קורא/מבין.

 

עדכון - גם רומו צפוי לשחק בראשון

Dallas Cowboys expected to play Tony Romo in Sunday's regular-season finale

ופתאום משחק גארבג׳ טיים טוטאלי יהפוך למשחק הכי נצפה ומדובר במחזור הסיום... האם זה נסיון של הקאובויז להריץ קצת את רומו ולהראות שהוא כשיר כדי שיהיה להם איך למכור לקבוצה ולקהל את זה שהוא יהיה הק״ב הפותח בפלייאוף? או שאני קונספירטיבי מדי?

 

הסיכויים גבוהים ממינוס מיליון ונמוכים מ-0. ההזדמנות האחרונה לעצור את הרכבת של דאק הייתה אחרי התצוגה מול הג'איינטס. מאז אין יותר דרך חזרה ואם אני קולט נכון בין השורות הם סוג של עושים טובה לרומו אחרי לחץ כבד מצידו לקבל זמן משחק ביום ראשון כי זה לא היה התיכנון המקורי שלהם. באימונים ברביעי וחמישי סאנצ'ז קיבל את ה-REPS המשניים ורומו אפס. זה יסתכם כנראה באיזו סדרה וחצי מסכנה עם לא יותר מ-3-4 מסירות במקרה הטוב.

אם כבר קונספירציות אז כל האנשים שמחזיקים מעצמם אוהדי דנבר (אם יש פה כאלה) צריכים להתפלל חזק מאוד שהשמועות על פרישה של קוביאק נכונות שתהפוך את החלום הגדול והרטוב על שאנהאן ג'וניור לריאלי ביותר.

IT GOES WITHOUT SAYING.

הכוונה הייתה שמאחורי OL כמו של דאלאס פשוט לא היה צורך להוציא לפועל אופי מהלכים עם תימרונים מטורפים בפוקט ומחוץ הלו + זריקות הזויות על המילימטר כמו בגרין ביי בגלל פילוסופיה ושיטת משחק שונה לגמרי (מצדי שהסקיל פליירס יהיו זהים). לא משנה איזה QB תעמיד מאחורי הקו הזה אין ולא תהיה סיבה לא לנצל את יכולת חסימת הריצה האדירה שלו ולהרוויח גם מהלכים בטוחים יותר וגם לקצר את המשחק ולחשוף כמה שפחות את ההגנה הבינונית שלך לזמן משחק. זה לא שהם מקדשים את ה-GROUND AND POUND הזה רק בגלל דאק והעובדה שהוא רוקי כי רק לפני שנתיים ראינו מתכונת זהה עם טופ 5 QB מאחורי הסנטר.

אני כבר מזמן לא שופט איכות של OL לפי מס' הסאק'ס שה-QB אוכל. מדובר בעוד סטטיסטיקה יבשה בעייתית שלא מספרת את התמונה האמיתית ומעוותת את הנראטיב בהתאם לנוחות ולאינטרסים של אנשים מסויימים. לכן מהבחינה הזו אני מסכים איתך. מה שכן, אני חושב שהרבה פעמים QB's מפתחים הרגלים בתחילת הקריירה שקשה עד בלתי אפשרי עבורם להשתחרר מהם אחר כך. זאת אומרת שאם אתה תתחיל את הקריירה מאחורי OL כמו של דאלאס לצורך העניין, העובדה שתקבל זמן ופוקטס רחבים תשפיע עליך לטובה לטווח הרחוק ותקנה לך הרגלים שישמשו אותך גם כשהקו יהפוך לפחות טוב בבוא הזמן. בדיוק כמו שאם תתחיל את הקריירה מאחורי OL כמו של דנבר/מינסוטה שיגרום לך להתייצב בפני לחץ בכל מהלך שני זה עלול לדפוק אותך לגמרי, לגרום לך לדמיין רוחות רפאים שלא לצורך ולהאיץ את השעון הפנימי שלך לשחרר מסירות מוקדמות מדי/לברוח מפוקטס נקיים. וזה תקף אגב לא רק ל-QB's אלא גם ל-RB's. הרבה שחקנים מוכשרים יכולים להינזק בצורה בלתי הפיכה בעקבות סיטואציות בעייתיות וטיפול לקוי של צוות אימון (טרנט ריצ'רדסון הוא הדוגמה הטובה והטרייה ביותר, בתקווה שטוד גרלי לא יצטרף אליו בעתיד הקרוב).