דאון שלישי ברד זון, 7 שניות לסיום וקייפרס שם בליץ של איזה 7 שחקנים. כאילו לא יודע, אולי אני לא מבין כלום מהחיים שלי, אבל אם גם ככה ריאן חייב לשחרר את הכדור תוך 2-3 שניות, מה הטעם בבליץ מהסוג הזה שאתה משאיר את הרסיבר הכי טוב בליגה באחד על אחד מול קורנר שלא הייתי נותן לו לשמור על סבתא שלי שהיא חוצה את הכביש? לקייפרס הפתרונות.
משחק שבו נדרשה תצוגה מושלמת ומרווח הטעויות לא היה קיים גרין ביי: -ניצחו בהטלת מטבע ונתנו להתקפה הכי טובה בליגה את הכדור בבית כדי שתעלה ליתרון מוקדם ותכתיב את הקצב - החמיצו פילד גול = 3 נק' - פימבלו בתוך ה-5 יארד = 7 נק' (סבירות גבוהה מאוד) -השמיטו 2 חטיפות קלילות בדרייב האחרון שהסתיים בטאצ'דאון = 7 נקודות התצוגה ההגנתית המזעזעת לא באמת אמורה להפתיע מישהו כי היא הייתה GIVEN. שילוב של כישרון גרוע וצוות אימון פח. הסיכוי היחיד היה להפגיז באותה צורה בצד ההתקפי ולנצל כל טעות קטנה. גרין ביי לא עשו שום דבר מזה ולכן הם נשחטים. ולרודג'רס יש 0% אשמה בזה אגב, למקרה שכל הטרולים ייצאו מהחורים, כי הם ייצאו וזו תהיה אחלה דרך לזהות אותם.
Hats off לאטלנטה. אין עוררין על הכישרון ההתקפי שלהם, אבל אתמול הם גם הפתיעו אותי והראו מספיק קשיחות הגנתית כדי לפרק את קו ההתקפה של הפאקרס ולגרום לאיבודי כדור. Didn't think they had it in them, ואני עדיין לא רואה איך ההגנה הזאת עושה משהו מול בריידי, אבל הלילה הם הרוויחו את הpaycheck שלהם לא פחות משחקני ההתקפה. מקווה שהסופרבול יהיה קצת יותר מותח מהתבוסה השנתית הצפויה של טומלין בפוקסבורו
שום תפילות לא הולכות לשום מאטי אייס. כל בן אדם עם טיפת בושה בפנים שאוהב פוטבול צריך להחשיב את עצמו #רשמיתאוהדפאטס עד להודעה חדשה. לאף אירגון אחר בליגה הזאת לא מגיע (לקנזס היה מגיע אם אנדי לא היה פוחד מהלא נודע ועובר הלאה מהסרטן שקורא לעצמו QB.). אם זה היה תלוי בי הייתי נותן להם עכשיו לזכות ב-10 אליפויות רצופות לפני שאני נותן לאפסים כמו טומלין ומקארתי ופגאנו וג'ון פוקס לזכות באחת. לא יכולתי לבקש סופ"ש טוב יותר למרות שברור לי שהוא לא יפקח עיניים לאף אחד ולא ייעשה שום שינוי אמיתי שצריך לעשות. פיטסבורג וגרין ביי פשוט התבזו אתמול. אשכרה לא היו שייכות לאותו מגרש עם היריבות שלהם. התקפית והגנתית וספיישל טימית. וכמה שינסו לטאטא את זה מתחת לשטיח עם טענות על "פציעות" ו"משחקי חוץ" זה עדיין לא תירוץ לתצוגות מביכות כאלה. לא הייתה אפילו מראית עין של תחרותיות. תנסו לעכל שנייה שאלה כביכול שתי הקבוצות הכי טובות בכל חטיבה שלא הגיעו לסופרבול. מה צריך יותר מזה כדי להבין מה הרמה הנוכחית של הליגה? והקטע העצוב הוא שאני לא רואה איך זה משתפר בשנים הקרובות אלא להפך. קחו לדוגמה את גרין ביי. איך בדיוק הם הולכים להשתפר באוף סיזן ולמה שזה יהיה שונה מהכלום שהם עשו בשנה החולפת? במקרה ה(מאוד מאוד מאוד)טוב יחליפו את קייפרס באיזה דינוזאור אחר מתוך האירגון (מניח שמאמן חוליה הגנתית כלשהי) כי לא בכבוד שלהם להביא אנשים מבחוץ. בפרי אייג'נסי כולם מצורעים בשבועיים הראשונים ואם יש מזל אז נשארים על המדף איזה ג'ארד קוקים וג'וליוס פפרסים שאפשר לגרד, אבל אם לא אז לא נורא כי אנחנו הרי DRAFT AND DEVELOP. ואז מגיע הדראפט AKA קראפשוט. HIT OR MISS. או שתביא קלינטון דיקס או דימאריוס רנדל. או ג'ורדי נלסון או דאבנטה אדאמס. אתה ומזלך. וגם אם אתה פוגע ב2-3 בחירות לא אלה השחקנים שייקחו אותך צעד קדימה ב-2017. אז אני שואל ברצינות עכשיו - איך אוהד גרין ביי צריך להרגיש אופטימי מחר בבוקר לקראת העונה הבאה. מה יהיה שונה בדיוק? וזה נכון לא רק לגרין ביי אלא גם לקבוצות כמו פיטסבורג, אינדיאנפוליס, ניו אורלינס, קנזס (אם אלכס ממשיך, והוא ממשיך). מה ה-END GAME?
הוגן היה כ״כ דומיננטי גם בבאפלו? מדהים שundrafted journeyman כמוהו נותן כזאת עונה וכזה פלייאוף. בעיקר מדהים לראות מה כניסה למערכת מוצלחת כמו ניו אינגלנד יכולה לעשות לך.
אני עצוב היום. לא חשבתי שאני אהיה עצוב היום, כל זה לא קשור אלי כל כך. זו היתה תקוות שוטים. באמת קיוויתי שהשחקן שנתן עונה כל כך מדהימה שבה הוא הציג יכולת שלא ראיתי מאף אחד מעולם, יתוגמל על כך. המשחק אתמול הזכיר לי את הדמויות המצויירות שרצות, מגיעות לצוק וממשיכות לרוץ עד שפתאום הם שמות לב שהם באוויר ואז הם נופלות. אז זה בדיוק גרין ביי. היא רצה באוויר, במקום שלא היה המקום שלה, וברגע האמת היא הסתכלה למטה ושמה לב כמה היא רחוקה באמת מהמעמד. סתם כדי לתת פרופורציה. ב7 ההפסדים של רודג'רז בפלייאוף הקבוצה שלו נתנה בממוצע 36(!!) נקודות. בשלושת הפעמים בהם היא נתנה פחות מ30 במשחק פעמיים זה הגיע לOT וגרין ביי הפסידה בלי לגעת בכדור. לשם השוואה. ההגנה של טום בריידי ב9 ההפסדים שלו נתנה בממוצע 26 נקודות למשחק. אדיוט מי שלא מעריך את מה שיש לו מול העיניים. אני לא יודע איך רודג'רז ממשיך מכאן. בלי קשר לזה שזו קבוצה חלשה עם צוות אימון חלש. הצל שהוא מטיל הוא כל כך גדול שאני לא יודע האם הקבוצה יכולה לתפקד כשהיא סובבת לחלוטין מסביב לק"ב שלה. אני לא יודע אם זה אפשרי אבל לדעתי זה לא בריא להישאר בכזה במצב.
הוא היה דומיננטי בערך כמו שווס וולקר היה במיאמי לפני שעבר לפטריוטס - קרי רסיבר 4-5 בסגל בואך שחקן ספיישל טימז בלבד בואך שחקן practice squad. זה היה ברור לי שבדומה לרסיברים לבנים כחושים שקדמו לו גם הוא פתאום יפרח בשיטה של ניו אינגלנד. התפוקה שלו בבפאלו לעומת ניו אינגלנד מסבירה לך כל מה שצריך לדעת על ההבדלים בין הפרנצ׳ייזים.
אני לא רוצה להגיד שהיה צפוי, אבל היה צפוי. זה היה TOO MUCH TO HANDLE. בשביל הסטילרס והפאקרס. כל קרובי המשפחה שלי מארה''ב צעקו שבטוח יהיה פה שחזור סופרבול מלפני שש שנים ויהיה כאן STORYLINE סקסי אבל מבט אחד הגון במצ'אפ ומבינים שזה באמת לא היה קרוב. לא ציפיתי לכאלה התבזויות אבל לא חשבתי שזה יהיה קרוב. מישהו מסוגל לחשוב על קבוצה כלשהי בהיסטוריה, בכל ענף ספורט, שהייתה תלויה בשחקן אחד כמו שהפאקרס ברודג'רס? כמובן שיש הרבה QB'S טובים ובלתי ניתנים להחלפה ברחבי הליגה, וכמובן לאורך כל ההיסטוריה, אבל אני לא חושב שאת כולם, או לפחות חלקם, מלווה התחושה הזאת של "הוא כל הקבוצה שלנו. LITTERALLY". כשהוא מזעיף פנים זה משפיע על כולם, כשהוא לוהט זה משפיע על כולם, גרין ביי זה אהרון רודג'רס. וזה מרגיש הרבה יותר נכון מפייטון הוא אינדיאנפוליס או בריידי הוא ניו אינגלנד. וזה גורם לכולם במועדון הזה לנוח על זרי הדפנה. כי אהרל'ה ידאג להכל. עם כמה שאני מרחם עליו ויודע שסיכוי קלוש שהטבעת השנייה תגיע, אני לא יכול שלא להתרשם ממה שראינו ממנו העונה. זה אולי היה רצף המשחקים המרשים ביותר שאני זוכר משחקן כלשהו. הוא הביא את הפאקרס להישג יפה מאוד בתכל'ס, הישג שלא חשבתי שהם יגיעו אליו לא לפני חודשיים, חודש או שבועיים. לצערנו זה משאיר את מקארתי בתפקיד אבל זאת הליגה שלנו. מילה על הפלקונס כי באמת חייב. לאורך כל העונה ידענו שהעולה מה-NFC תהיה הימור פרוע, כי עם כל הכבוד לקאובויס לא הייתה פייבוריטית אמיתית בחטיבה. אבל דווקא בגלל זה מגיע לפאלקונס שאפו. כי הם הצליחו להתעלות מעל כל הבינוניות, בעטו בתחת לשתי הקבוצות ששלטו בקונפרנס הזה פחות או יותר בשנים האחרונות ועשו את הצעד הזה קדימה. וזה צעד שקשה לעשות. אבל מגיע להם קרדיט. להתקפה, להגנה, לצוות האימון. להגיע לסופרבול זה הישג. אפשר לדבר על הדום ועל השבוע ביי שהם איכשהו השתחלו אליו אבל כל זה באמת נחלת העבר, ואולי נדבר על זה אם וכאשר הפטריוטס ידרסו אותם אבל אלו חוקי הפורמט. עוד לא גיבשתי דעה לגבי דן קווין כמאמן ראשי אבל הוא בהחלט לא רעיל למועדון שלו כמו שאר הליצנים בליגה. אם יש תכונה שאני מעריך במאמן זה שהוא נותן לאנשים שלו לפרוח ולא שם להם מכשולים בדרך - קייל שנהאן הוא הדוגמא המושלמת, כמובן שהעובדה שהוא תותח עם פרסונל חלומי עוזרת לזה אבל עדיין. לא יודע עד לאיפה הפלקונס יכולים לעוף אבל הכל אפשרי אני מניח. צמד RB'S שבליגה של היום פשוט אין דברים כאלה, או-ליין טוב, QB עם הרבה אפסייד שעד כה תיפקד העונה מעל ומעבר וחוליית רסיברים מוכשרת שאותה מנהיג אולי הטוב ביותר בעסק. אבל ההגנה גם מרשימה אותי שם. יש להם שחקנים עם אופי, אתמול הם היו בלי השחקן הכי טוב שלכם להזכירכם. לא יודע איך מתכננים גיימפלאן לפטריוטס אבל אני כן חושב ששנהאן יצליח להשאיר את המשחק יחסית צמוד, השאלה היא כמה ההגנה יכולה להחזיק מול בריידי. על המשחק השני אני לא אגיב כי באמת אין מה להגיד כבר. חוץ מזה שבליצ'ק טוען שהוא לא ידע מי עלתה לסופרבול לפני המשחק
הבעיה שלי עם הפלקונס בסופרבול היא שהם לא בנויים כמו קבוצה שיכולה לנצח את הפטריוטס. בפעמים המעטות בהן בריידי מפסיד בפלייאוף זה קורה מול קבוצות עם מנטליות סופר קשוחה והגנה דומיננטית (דנבר, ג׳איינטס פעמיים, רייבנס בשיאם וכו). במשחק שוטאאוט התקפי אני לא רואה איך אפשר לנצח את בריידי אם אתה לא אהרון רודג׳רס בשיא. הוא יעשה פחות טעויות מהק״ב היריב בסופו של דבר.
לא ראיתי את אטלנטה השנה אבל אם הם יודעים לעשות לחץ באמצע אז הם יצליחו יותר מרוב המתמודדות (יעני) שלנו העונה.
