180 דקות שלא שיחקנות כדורגל בכלל... זה חרפה שנותנים למורניו גב על השיטת משחק המדהימה - תעיפו כדורים לפלאיני (והיום גם לזלאטן) ויהיה בסדר. שחקנים טכנים ויצרתיים? מרסיאל, מיקי, הררה, ראשפורד.. למי אכפת! נעיף כדורים לברוש. והעולם שותק! ונמשיך עם יאנג מגן ימני, או שמאלי, או ימני, או אנערף מה עשו ממנו. באמת שזה מחדל מה שקורה במועדון ומוכרים לנו שזה "חוסר מזל" ושאנחנו אלופי הסטנגה כי פגענו 200 פעם בקורה. זה גרוע יותר מתקופת ואן חאל ומוייס ועם סגל כל כך הרבה יותר טוב וכשרוני (וגם יקר) אגב הברוש יהיה מעניין לראות מה מצבנו באחוזי זכיית מאבקי גובה. הוא גרוע גם בזה - גם התקפית ובעיקר הגנתית. הגול היום לדעתי עליו לא פחות מעל רוחו.
האמת שאני לא זוכר מקרה של מאמן שבזמן כל כך קצר (ו4 שנים זו תקופת זמן קצרה בקריירה של מאמן) הפך מאחד שכל מה שנוגע בו הופך לזהב לאחד שכל מה שנוגע בו הופך לחרא.
כל היצורים שלא מוצאים דרך לרדת מהעץ שטיפסו עליו במשך כל העונה וניסו ללמד אותנו כדורגל עם טביעת עין, ישלי ישלי מאמן, החזיר לנו את הכייף לחיים, משחקים לעומק ובסוף בועטים למשקוף. ברור גם להם שמדובר בכשלון הכי בוהק וברור באירופה השנה וכנראה בהיסטוריה של הליגה הזאת ביחס לרמת הסגל , העומק שלו וההשקעה. הם ימשיכו לחנטרש על חוסר מזל, מצבים, קורות, סטנגה, משקופים ושופטים שטועים נגדם במשחק(כשלמען האמת השופטים כבר מזמן לא אישיו בדיונים פה, הכשלון עד כדי כך ברור וצועק לשמיים). בדיוק טיפיקל קבוצה בינונית מהסטייל של דלגליש, אתה ״חסר מזל״, מחטיאים ברשלנות, שוערים עאלק תופסים נגדיך את היום הכי טוב בשנה, עד שבסוף אתה מבין שאתה עושה מעצמך צחוק עם האמונות האלה. פשוט כדורגל מחורבן, מאמן שאיבד את השפיות מזמן, שעסוק בלסגור חשבונות עם השחקנים שלו בתקשורת ולנסות להעביר סדרות חינוך בשלב הכי קריטי בעונה ואל מול השחקנים היחידים שבכלל יכולים להציל לו את התחת.
המשחק אתמול היה רע בעיקר כי הוא שידר שמוריניו בלחץ, בפאניקה אפילו. אחרי פתיחת עונה נוראית הגיע שיפור ביכולת, בכמות המצבים שהגענו אליהם מידי משחק, וכמובן גם באיסוף הנקודות, וזה נתן להרבה אנשים, כולל אותי, תקווה שיש שינוי בקבוצה ושגם אם זה לא יבוא לידי ביטוי כבר העונה, זה יתן איזה פתח לתקווה שבשנה הבאה הדברים כן יכולים להראות אחרת. ואז אנחנו הולכים למשחק מול בורו ושם מוריניו ביתרון 2-0 במשחק קליל מחליט לעשות חילופים של פאניקה וללכת אחורה, ומחזיר בעצמו את בורו לתמונה. העובדה שבסוף המשחק ולנסיה ניצל טעות קשה של ואלדס כדי לכבוש את השלישי לא שינה את המהות, לא שינה את הדרך מלאת הפאניקה שבה מוריניו ניהל את המשחק דווקא אחרי 2-0 קליל שלנו. וגם אתמול, מחצית ראשונה רעה מאוד, על הספסל יש גם את מיקי, גם את מרסיאל וגם את פוגבה, הרבה מאוד אופציות לשינויים, לא רק ברמה האישית אלא גם ברמת המערך, ומה שמוריניו מחליט זה אומנם להכניס את פוגבה, אבל להזיז את הררה ימינה ולא פחות חשוב להסיט את פלאיני לעמדת החלוץ השני. כלומר אנחנו עולים למחצית השנייה כשמוריניו משדר לשחקנים תעיפו כדורים למעלה לפלאיני וזלאטן. שוב מהלך שאולי מתאים לדקה ה-90 כשאין מה להפסיד וזורקים את כולם למעלה ומעיפים את הכדור למעלה, אבל לא לקבוצה שיש לה עוד 45 דקות לשחק בבית שלה ואופציות מצוינות בספסל כדי לשנות מערך ולהתחיל לשחק כדורגל נכון. מה עם הכנסה של מיקי לאגף והסטה של ראשפורד להיות חלוץ שני עם זלאטן? מה עם הוצאה של פלאיני והכנסה של מרסיאל כחלוץ שני ליד זלאטן? כמו מול בורו, גם אתמול, למרות שבסוף השגנו את השער, מבחינת מהות, מבחינת הדרך,יצאנו מהמשחק בהרגשה של תיקו שכולו הפסד. אז נכון, היו אתמול טעויות שיפוט עם שופט שלא היה ברמה של המשחק מתחילתו ועד סופו, ונכון גם אתמול סבלנו מחוסר מזל כשפגענו פעמיים במשקוף, ונכון גם אתמול לא ידענו לנצל מצבים ובמיוחד פלאיני שמשחק שני ברציפות מקבל כדור בתוך הרחבה ולא מייצר אפילו בעיטה למסגרת, אבל אם מוריניו היה משתמש בסגל אתמול בצורה אחרת, אם מוריניו היה מנהל את המשחק בלי פאניקה, היינו מנצחים את אברטון שהתגוננה בצורה לא חכמה אתמול ובעיקר לא ידעה לנצל את המתפרצות שהיו לה ולכן אפשרה לנו עוד התקפה ועוד התקפה עד שבסוף גם כבשנו למרות ששיחקנו בצורה לא נכונה ולא חכמה. כשמוריניו חתם, אחד מהדברים שחשבנו שהוא יביא זה ביטחון עצמי, כי זה היה מוריניו לאורך הרבה מאוד שנים. מאמן מאוד בטוח בעצמו, ולכן גם הקבוצות שלו לא מעט פעמים הראו איכות טקטית ועמידה טקטית וכדורגל עוצמתי שרק קבוצה שהמאמן שלה בטוח בעצמה יכולה להציג. וביונייטד, אולי בגלל פתיחת העונה הלא טובה שהמשיכה לרדוף את מוריניו גם בריצה הטובה שהייתה לנו, אולי בגלל שמדובר במועדון עם לחץ אדיר בטח כשמוסיפים לזה שלוש שנים איומות, אולי בגלל שמוריניו עצמו מבין שזאת כניראה ההזדמנות האחרונה שלו בקבוצת טופ להוכיח שהוא לא איבד את הקסם שלו, מוריניו איבד את הביטחון שהיה לו, והוא משדר פאניקה ולחץ בכמעט כל צעד שלו, אם זה בראיונות בתקשורת, אם זה ביחס לשחקנים מסוימים בקבוצה, אם זה בניהול המשחקים ובשפת הגוף שהוא משדר במשחקים. וכשזה קורה, וכשמועדון כמו יונייטד ממנה מאמן כמו מוריניו ומקבל גרסא לחוצה ומלאת פאניקה של המאמן שהיה בעבר, כשבעקבות הלחץ והפאניקה מוריניו מקבל החלטות רעות בכמעט כל תחום במועדון, אז שעון החול מתחיל לעבוד לרעת מוריניו.
שתי עובדות מספרות את סיפור העונה המשעממת של מנצ'סטר יונייטד: - מאזן הבית העלוב שלה - כבר עדיף לשחק בחוץ. - קצב צבירת הנקודות, יותר גרוע מאשר בתקופת ואן-חאל. וכל מה שקורה העונה זה עם סגל שרץ כבר, עם ביאיי(מצוין), עם פוגבה ועם זלאטן שבלעדיו יונייטד במקום העשירי. כמעט כל המחצית השנייה הקבוצה בועטת כדורים למעלה ומקווה לטוב. עצוב שלזלאטן אין עם מי לשחק, אני מרחם עליו ולכן הוא חושב בקול על עזיבה. מעבר לכך, לדעתי מאטה הוא השחקן הכי חשוב ביונייטד השנה חוץ מזלאטן. לא שאיתו זו מכונה משומנת אבל בלעדיו 0 יצירתיות. בצד של אברטון, לוקאקו ביזבז הרבה הזדמנויות לטוס למתפרצת ולהכריע את המשחק. ההיסטוריה חמקה לקומאן מן הידיים. סיפור האליפות כבר גמור אבל סיטי יכולה לעשות הרבה במשחק נגד צ'לסי. כמו שהקבוצה של קונטה הצליחה לנצח אותה בחוץ - גם סיטי אמורה להיות מסוגלת להפוך ההיפך. סיטי צריכה לתת אמירה היום, לשחק על היוקרה, הכבוד וכמובן הבטחת המקום בצ'מפיונס במאת האחוזים. להראות שלמרות עונה גרועה מאוד שלה - חוסר יציבות, הדחה מוקדמת מאירופה ורצף שלילי - היא מסוגלת בערב נתון לעשות לצ'לסי צרות. לא סתם מדברים בתקשורת אגב על קון ודייגו קוסטה, שני שחקנים, בעיקר הראשון - שעתידם לוט בערפל. אולי סיטי תצליח להכניס קצת עניין בליגה המתה הזו מבחינת מאבק האליפות. אני לא חושב שצ'לסי לחוצה מדי מאיבוד הנקודות הקודם.
מול בורו נפל לך האסימון?? בורו הייתה נקודת המפנה העונה? באמת? אני כל פעם המום מהניתוק של חלק מהאוהדים שלנו(יש מקומות גרועים יותר). מה עם רוסטוב בשני המשחקים? מה עם סט אטיין? בורנמות׳? גמר גביע הליגה העלוב? הגמגום שלנו בכל שלב הבתים באירופאית ועם הרכביפ חזקים? סטוק? האל סיטי פעמיים העונה?? היו כל כך הרבה משחקי ״בורו״ כאלה העונה שפשוט גורמים לכל הרצף הזה בליגה לאבד את המשמעות. תקופה טובה? בערך חודש עם רק משחקים מול קבוצות מהחלק התחתון של הטבלה. המאזן שלנו מול הטופ 6 לא משקר, לא ביכולת העלובה שהפגנו בכל המשחקים האלה(גם בנצחון ההוא על טוטנהאם ועד הדקה ה65) ולא בתוצאות בפועל. בגלל זה אנחנו לא בתחרות על כלום העונה, לא אליפות, לא סגנות ולא טופ 4(מקווה שכולם התעוררו כבר). רק האינטרטוטו נשאר לנו ולא יפתיע אותי אם נקבל בעיטה בתחת גם שם.
דבר מדהים שמתגלה אצל מוריניו בשנתיים האחרונות הוא חוסר היכולת המוחלט שלו לאמן התקפה, גם יונייטד העונה וגם צ'לסי בעונה וחצי האחרונות של מוריניו משחקות בדיוק אותו דבר, ממש אחד לאחד, וליונייטד יש מזל שאין לה את איבנוביץ' וטרי בהגנה כי עם כדורגל כזה היא הייתה מסיימת מקום 13. זה נראה לעין שאין לשחקנים תכנית משחק ברורה כשהם בשליש האחרון של המגרש, קבוצות התקפיות טובות עושות את זה על אוטומט, בלי לחשוב בכלל. הדאבל פאסים, ההצטרפות של מגנים, כניסות לרחבה של קשרים, הכל אמור להיות מאומן עד הדקויות והקבוצות של מוריניו בנויות על הברקות של הכוכבים שברמה מעל הליגה (האזרד אז, זלאטן היום) וכלום מעבר. מדהים אותי לראות נפילה כזו של מאמן כזה. זה לא מקרי וזה גורם לך לתהות לגבי האיכויות המקצועיות שהוא הביא לקבוצות שלו שכן הצליחו - האם הן הצליחו בזכות המנטליות שהוא החדיר? אולי הוא פשוט לא מצליח או אין לו כוח להתעסק במלחמות האלה אחרי כ"כ הרבה שנים? ואולי פשוט השיטות שלו חלפו מן המשחק וכבר פשוט לא עובדות יותר? עם כמות הספרים שנכתבו על האדם הזה והשיטות שלו, אני חושב שלא רחוק היום מכך שיצטרכו לכתוב את אותה כמות על הנפילה שלו, אם לא יותר. ז'וזה מוריניו נראה כבוי, מאוס וחסר אונים. קצת עצוב לי האמת ואני לא רואה איזו קבוצה תמנה אותו אם וכאשר יפוטר מיונייטד.
מאוד יכול להיות שזה שילוב של כל הסיבות שציינת. רשמת על השיטות שלו שאולי חלפו מן העולם. מאוד יכול להיות שפשוט ככל שאנחנו מתקדמים בשנים, הקבוצות הקטנות יותר, אלו שמתגוננות רוב הזמן, למדו לעשות את זה הרבה יותר טוב. או יותר נכון, באות מוכנות יותר מבעבר.
יאאלה, שמתי פופקורן במיקרו. הכל עכשיו מוכן ל-2:2 של פרייזר בדקה ה-80. Sent from my iPhone using Tapatalk
