אה, עושים דיון אוברייטד? סבבה (אני מתייחס לאמנים בעלי מוניטין ולא לכאלה שכולם אוהבים לכסח): פינק פלויד-בשנותיה הראשונות להקה מאוד מוצלחת, אחר כך, ככל שווטרס משתלט, פומפוזית ויומרנית מדי. קינג קרימזון-מצטער, משעממים אותי. ביץ' בויז-יכול להבין את חשיבותם ההיסטורית אבל לא עומדים במבחן הזמן. סוויד-היחידה מ"ארבע הגדולות" של הבריטפופ שאני לא אוהב. שלום חנוך-המעמד שלו כגדול הדור בישראל היה מוצדק אם היה פורש אחרי חתונה לבנה. מכיוון שהוא לא פרש אלא ייצר 35 שנים נוספות של מוזיקה איומה, הוא לא. אביתר בנאי-אולי שיר אחד שלו אני יכול לשמוע בלי להשתעמם.
אתה אומר בעצם שהדארק סייד סבבה, WISH YOU סבבה וכל מה שמשם והלאה אוברייטד? אם כן אז בסך הכל אני מזדהה עם הכל (למעט קינג קרימזון שיש להם כמה שירים יפים ב RED ובאין דה קורט).
האמת שהתייחסתי לרשימה שלך, אבל זה היה בהומור, אני אישית לא מתחבר ללהקות האלה. הביטלס זה התנ״ך של הרוק.
אמא לב אטום זה אכן האלבום הכי טוב, גם ובעיקר בזכות זה שווטרס נדחק הצידה(הקרדיט הכמעט בלעדי על הסויטה הוא לנורמן סמית). לא סתם חברי הלהקה כל כך סולדים מהאלבום.
דורז זאת אחת הלהקות הכי אוברייטד שאני מכיר. להוציא כמה שירים טובים אני לא מבין על מה ההמולה. סטריינג׳ דייז אלבום נחמד, אבל לא מעבר. גם ג׳ימי הנדריקס ולד זפלין לא מפילים אותי. יותר מדי עוואנטות עם הגיטרה בלי תכלס. טול זאת להקה שנוצרה לה קהילה שלמה בארץ, יש לי חברים שממש סוגדים ללהקה הזאת. אותי הם משעממים לגמרי.
אטום אכן אלבום גדול וגם את מדל ו obscured by clouds אני אוהב. עם זאת ולמרות שווטרס כבר כתב כמעט את כל הדארק סייד ו-וויש יו בעצמו, הביצועים של שאר חברי הלהקה באותם אלבומים עדיין בולטים והחלוקה מאוזנת ולכן לדעתי אלבומים גדולים. החומה אכן אלבום שכולו ווטרס (וגם לא הופך אותו לאלבום רע, אבל בהחלט פחות טוב מקודמיו).