אולי, לא מכיר. עיתונאי הוא לא. מקומו במחלקת התעמולה של הליכוד או הבית היהודי, או בדוברות של ביבי. נדמה לי אגב שהוא גם לא מתיימר להיות עיתונאי אלא פובליציסט (ואז הבעיה היא מי שמעסיק אותו). בועז גולן, לעומתו, כן מתיימר להיות כזה. רמז: הוא לא.
לא מכיר את בועז גולן, פה ושם נכנסתי לאתר שלו אבל לא באותה תדירות של רוטר(לא בהכרח מעיד על רמתו של הראשון). ריקלין אכן פובליציסט ולא עיתונאי, אם כך למה אסור להעסיק אותו. למה זה ככן לגיטימי להעסיק אנשים שאובססיבים נגד נתניהו כמו בן כספית(שבניגוד לריקלין גם עושה זאת באצטלה של עיתונאי)
כספית לא עושה את זה "באצטלה" של עיתונאי. הוא באמת עיתונאי. כזה שלא אוהב את נתניהו וכזה שבמסגרת עבודתו מביא עליו ידיעות שלא משרתות אותו. ריקלין, שמהלל את נתניהו ומעריץ את האדמה שעליה הוא הולך - ומודה בכך - חסר כל ערך תקשורתי. בשביל הקראת דף המסרים לא צריך עיתונאי ולא פובליציסט.
אז אתה לא קורא את הטורים של כספית ביום שישי. 99 אחוז ממה שהוא כותב זה פובליציסטיקה על כמה שנתניהו הוא פחדן ושקרן ולא מנהיג. זה כמו ריקלין רק הפוך, רק שאת כספית לוקחים ברצינות תהומית ועל ריקלין יורדים שהוא דובר מטעם. אגב מה שמצחיק זה שעם כל האובססיה של כספית לנתניהו הוא לא חשף אפילו לא אחד מהתיקים שנפתחו נגד הרוה"מ, ככה שגם בתור עיתונאי הוא לא משהו.
אבל דרוריקו, התקשורת, כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה", אמורה להיות ביקורתית כלפי השלטון. אפשר לשאול אם בכלי תקשורת מסוימים זה מוגזמת, אם השאיפה היא לבקר ויהיה מה ולא לבדוק אם יש על מה, אבל תקשורת שמעריצה את השלטון ותומכת בכל מעשיו היא חסרת ערך. היא לא תקשורת.
לא ראיתי את הביקורתיות הזאת כשאולמרט או שרון היו בשלטון, ובוא נגיד שהיה על מה לבקר. יש הבדל בין ביקורתיות שזה מבורך לבין אובססיה. התקשורת כבר 9 שנים עושה הכל כדי להפיל את ביבי.
מי חשף לפחות חלק מהפרשות של שרון או אולמרט, לא התקשורת? קשה לי לדבר על ביקורתיות שגרתית כי מי מאיתנו באמת מסוגל לזכור את הסיקורים היומיומיים לפני 10 ו-15 שנה. אבל הדברים הגדולים והרי הגורל ביותר - אלה שיכולים להפיל ראש ממשלה? היו והיו. אני לא הולך לומר שכל התקשורת נקייה מאינטרסים והטיות. ידיעות אחרונות, למשל, אנחנו יודעים, טובע בהם. זה לא עיתון, זה סמרטוטון צהבהב כמו יריבו מבית אדלסון. אבל אי אפשר לשים אותו באותה סירה יחד עם הארץ, חברת החדשות וחדשות 10, למשל, שהם גופים עיתונאיים אמיתיים. לא מושלמים, לא נטולי הטיות (כל אדם באשר הוא אדם הוא בעל הטייה כזו או אחרת), אבל כאלה שיודעים מה עבודתם. בינתיים, מה שהימין מציע מבחינה תקשורתית זה לא גופים כמו האחרונים, רק בעלי יותר עיתונאיים ימנים או בעלי אג'נדה ימנית. אלא עוד מידיעות אחרונות, וגרוע ממנו.
צריך לשים במערכת איזה תבנית טמפלתית בשביל לחסוך את כל הבלאגן בלכתוב שוב ושוב אותו דבר רק בשינוי שם המרואיין והתאריך.
