גמר ליגת האלופות - ריאל מדריד בפעם השלישית ברציפות אלופת אירופה

שני הסנט שלי על סרחיו ראמוס - ראשית אני לא אובייקטיבי לגביו ולגבי כריסטיאנו, לפחות לא במאה אחוז. אני חושב שהוא רחוק מהיציבות של פיקה לצורך העניין אבל הוא תמיד-תמיד-תמיד מגיע במאני-טיים בליגת האלופות. בקלאסיקוס הוא מאבד את הראש. הוא לא ניסה לגמור למסי את הקריירה, הוא משחק אגרסיבי כתמיד. הוא לא הלך עם הסטופקס לראש של סאלאח. זה היה מקרה מצער, היה מהלך מאוד מסורבל ואם היה מדובר בשחקן אחר הכותרות היו אחרות. בכל-מקרה ראמוס בטח לא ספורטאי למופת. הוא כן אחד הווינרים הגדולים.
לדעתי הקבוצה הזו עשתה דרך מאוד יפה עד לגמר, אנשים לא מבינים שככה זה במשחקי נוק-אאוט, נדיר לראות עליונות פסיכית של קבוצה אחת על השנייה כמו באיירן ובארסה שנגמר 7:0 בסיכום וכן-הלאה.

המספרת: של בייל התרחשה בגמר ובמצב של 1:1 כך שזה יקבל כותרות. של כריסטיאנו יותר יפה אבל זה לא ממש חשוב, אלה ויכוחי סרק. אני חושב שנדיר שהיו שתי מספרות בצ'מפיונס באותו קמפיין של קבוצה הרי מדובר בסה"כ בשלושה משחקים.

כן, אנחנו הכי גדולים, וזה לא אומר שאין לי ייראת כבוד לברצלונה או לקבוצות אחרות. לגבי סיסמאות, יש לכם את ה-Mes Que Un Club, גם בגלל הלה-מאסייה וכל-זה, ובשנים האחרונות זה לא שווה הרבה.