כל כובד ההתקפה של ברזיל הולך לצד שמאל עם מרסלו, קוטיניו וניימאר. הכדור בקושי זז לצד של וויליאן. אף אחד לא מפעיל אותו. אין לפאגנר/דנילו ופאוליניו את היכולות הללו. זה יישמע הרפתקני משהו, אבל לטעמי היה מעניין לנסות את וויליאן במרכז השדה במקום פאוליניו ואת קוסטה בצד ימין. שלא נדבר על פירמינו במקום ישו.
איך אפשר להיות לא כבוי כשאתה מקבל את הכדור פעם ברבע שעה. ניימאר ומרסלו קשים לצפייה. אם יש מישהו שיודע איך זה לשחק עם עשרה שחקנים לא מתפקדים מסביבך, זה וויליאן. בצ'לסי הוא היה לוקח משחקים כאלה על עצמו, אבל בדרום אמריקה כבר למדנו שחקן אחד מנהל את הנבחרת.
משהו מוזר נוסף: במשחק הזה תיאגו סילבה הקפטן, במשחק הקודם מרסלו. לא מעט התעסקויות בחרא במונדיאל מצד כל-מיני מעצמות כדורגל שמתאימות לכדורגל הישראלי.
איזה. כובד. יאללה. במקום ה-45 דקות האלו יכולתי לראות מחצית של איזה משחק כדורגל, או ללמוד לג'אווה מתקדמים.
זה לא חדש העניין הזה עם הקפטן שמתחלף כל משחק. זה האני מאמין של צ'יצ'ה לרכך את האגו של השחקנים ובכוונה אין קפטן קבוע. ברזיל פתחה טוב את החצי השני, אבל פירמינו חייב להיות כבר על הדשא.
"מה שחלש את דאגלס קוסטה זה האחד על אחד שלו" ומה שחלש אצל רמי וייץ זה שהוא לא באמת איש כדורגל ורואה רק את המשחקים שהוא משדר.
כשאתה מעדיף ללכת לשחק בליגה שהיא לא רמה, שאפילו אין לקבוצה שלך כל תחרות אז אפילו לעבור שחקן של קוסטה ריקה אתה לא מסוגל
לא מצליח להבין את הערך המוסף של פאוליניו. אולי מישהו מכם כן, אז אשמח להסבר. גם בברזיל וגם ברצלונה, אני לא רואה במה הוא תורם לשטף המשחק או לפאן ההגנתי וההתקפי. הוא נראה קצת כמו גולם שמנסה לקשר בין האגפים לחלוצים באמצע, ומשהו שם לא עובד אצלו, והוא די נתקע ותוקע.
אפילו אם התיאוריה שלו היתה נכונה, זה לא שהמגינים של קוסטה ריקה הם מהטופ העולמי בדיוק. כשהוא משחק נגד מונאקו וליון הוא נתקל בשחקני הגנה טובים בהרבה.
