ההגעה של סיאטל לפלייאוף מסמלת בצורה מושלמת את הבינוניות והחולשה של ה-NFC אחרי הטופ 2 שהיא אם כבר הסיפור המפתיע באמת של העונה. סיאטל היא קבוצה ממוצעת בלי התקפה טובה מדי, בלי הגנה טובה מדי, בלי אימון טוב מדי - שפשוט מנצלת 1) לוח משחקים קליל (ארבעה ניצחונות במשחקי דיוויז'ן מול שתי קבוצות בוטום 3 בליגה + שני ניצחונות על אוקלנד ודטרויט. למאותגרים מתמטית זה יוצא 6 ניצחונות על קבוצות בוטום 5 עם מאזן כולל של 14-38) ) 2) אולטרה אנדראצ'ביניג/קריסות של קבוצות כמו גרין ביי/פילדלפיה/אטלנטה/מינסוטה/קרוליינה שעם טיפה פחות INCOMPETENCE פאתטי ו/או מכת פציעות הזויה היו משאירות להם עשן. עכשיו אני לא מנסה לצאת פה הייטר בזוי בגלל שזילזלתי בהם בתחילת העונה ואין ספק שמגיעה להם מילה טובה על זה אבל לא הייתי עף יותר מדי כי בסופו של דבר לא יצאתי מאף משחק שלהם בתחושה שמדובר בקבוצה שצריך לקחת ברצינות. ולא רק מהמשחקים מול הנמושות כביכול אלא גם מהניצחונות האיכותיים שלהם ברזומה כמו הזוועתון מהלילה או מול גרין ביי וקרוליינה (השניים האחרונים היו משחקים שלדעתי הם היו הקבוצה הפחות טובה על המגרש). מינסוטה אכן מאכזבים פצצות והם כרגע לדעתי רק מתחילים לעכל את גודל הבעיה שהם הכניסו את עצמה אליה עם הקייס קינאם לעשירים עליו זרקו 90M$ מובטחים בלי אופציית יציאה ריאלית עד 2021. רמת הכישרון בקבוצה העונה בשיא שלה. מפה דברים רק הולכים לרדת ומפלס הלחץ רק לעלות. סיכוי לא רע שעוד 12 שעות נקבל מראפשיט ציוץ שדי פיליפו קיבל שפיץ, שאמנם אכן התגלה כאוברייטד לא קטן אבל עדיין לא הבעיה האמיתית. אבל זה המצב כשאת הבעיה האמיתית אי אפשר לפתור בעתיד הנראה לעין. וכמו שכתבתי כבר לפני כמה זמן - נראה שגם זימר איבד את זה, בין אם פילוסופית ובין אם ב-micromanagment של הקבוצה.
הקטע עם סיאטל זה שדווקא מההפסדים שלהם יצאתי עם תחושה שזו קבוצה שעל אף כל החסרונות שלה, היא אשכרה מסוגלת לתת פייט לכל קבוצה. זה לא יספיק לה כדי להגיע רחוק אבל בשני ההפסדים לראמס + ההפסד לצ׳ארג׳רס (ולברס אפילו) הם הצליחו לתת הופעות יותר מראויות. ועדיין, אני מקווה שהברס יפגשו אותם ולא את הקאובויס או את הוייקינגס בוויילד קארד.
ההפסדים לראמס באמת היו מכובדים ובאופן כללי המשחקים ביניהן תמיד צמודים עוד מתקופת ג'ף פישר וה-LOB ככה שאני לא מתכוון לקחת מהם קרדיט אבל דווקא שני ההפסדים האחרים שהזכרת מול הצ'ארג'רס והברז די הוכיחו כמה הם לא קשורים לעילית הזו העונה. מול הצ'ארג'רס הם לא הצליחו להזיז את הכדור כל המשחק עד הדרייב האחרון שהיה בכלל רלוונטי רק בגלל שתי החטאות FG + אקסטרה פוינט של הצ'ארג'רס. מול שיקאגו היה משחק די דומה למה שהלך ב-SNF השבוע עם הגנה חונקת שראסל לא מצליח לנשום מולה ועושה המון שטויות וטרוביסקי שמצידו משאיר על המגרשים נקודות ומהלכים שהיו אמורים להוביל לשחיטה. הפערים באותו לילה היו של 14+ נקודות. אני מבין למה הם נותנים את התחושה הזאת כי כשיש לך QB כמו ווילסון תמיד יהיה באוויר את ה-Puncher's chance (כי אם חושבים על זה שנייה, מבין הטופ 6 שמסתמן ב-NFC הוא ה-QB השני בטיבו אחרי בריז, ונכון לסוף 2018 הפערים יותר קרובים ממה שחושבים) ובתור אוהד שיקאגו/דאלאס שהן שתי קבוצות FLAWED כל אחת בדרכה לא הייתי רגוע ממצ'אפ פוטנציאלי איתו. אבל בגדול ואני יותר שזה נשמע מדכא וטרחני אבל וואטאבר - הפלייאוף בקונפרנס השנה לא מרגיש רלוונטי באמת כי הפערים פשוט גדולים מדי. צריכה לקרות איזו קטסטרופה הזויה כדי שלא נקבל גמר בין הראמס לסיינטס.
סיכוי מאוד קטן שזה לא יהיה ראמס-סיינטס, למעשה רק אם אחת מהן תפשל במשחקים הנותרים ותיתן לשיקגו או דאלאס להשיג את הביתיות יש סיכוי לאיזו הפתעה (וסביר שזה לא יקרה). לא רואה איך הסיינטס מפסידים בדום ואני לא רואה איך מקויי נותן לעוד הפסד כמו נגד שיקגו לקרות. ובגדול קשה לערער על העובדה שיש פערי רמות מטורפים בין הטופ 2 לשאר. גם ב-AFC יש פער גדול בין הצ׳יפס, הצ׳ארג׳רס והפאטס לבין יתר הקבוצות, ועדיין אפשר לדמיין תרחיש שבו בולטימור, פיטסבורג ואפילו אינדי מפתיעות את אחת מה-3 האלה.
לפאטס יש מאמן שיכול ביום נתון לנצח כל יריבה אז אני מציב אותם עם שתי הקבוצות האחרות (למרות שיש שחולקים על זה העונה).
לא יודע, אני רואה תסריט שבו הראמס מחרבנים במכנס במשחק הראשון אחרי BYE בבית. סומך על מקוויי והכל אבל עדיין קבוצה צעירה בלי ניסיון פלייאוף, עם איצטדיון שהוא לא הכי ''ביתי'', והגנה שבהחלט מסוגלת ליותר. הקטע הוא שהתחרות אכן ברמה נמוכה, וגם ללא ניסיון - לא רואה קוורטרבק חוץ מווילסון (והקבוצה שמסביבו לא משהו) שמסוגל לנצח משחק חוץ בפלייאוף, ואם כן זה לא יהיה ניו אורלינס. מיץ' ודאק יפתיעו אותי מאוד, אבל הם קודם צריכים לנצח בכלל את המשחק הראשון. אולי אולי קאם אם הפנתרס יחדלו לבעוט בדלי בצורה המזעזעת בה הם עשו זאת. וה-NFC - מדהים מבחינתי שקבוצות כמו הפנתרס, האיגלס והרדסקינס שעל פי כל פרמטר בשבועות האחרונים מרגישות כמו גוויות שפניהן לא מועדות לשום מקום עדיין איכשהו במרחק ניצחון מפלייאוף. כנ''ל לגבי הווייקינגס שאיכשהו בפנים.
המשחק הכי גדול של העונה הרגילה הלילה. סיכוי לא רע שהקבוצה המפסידה הולכת לסיים עם המאזן השני בטיבו בקונפרנס אבל ב-#5 Seed בלי לארח משחק פלייאוף בגלל חוק הוויילד קארד המטומטם (מיותר לציין מי הקבוצה שכנראה תרוויח ממנו). המנצחת - #1 ויתרון ביתיות לאורך כל הפלייאוף (במקרה של משפחת ריברס אולי לא "ביתיות" אבל לפחות לא טיסות COAST TO COAST לניו אינגלנד/פיטסבורג או ביקור בג'ונגל הקפוא של קנזס) ומי במרכז העניינים כמובן? איך לא, האיש שקשה להיות הוא ומי יאמין לו מי. פאטי ואנדי נגד פיליפ AKA אמא נגד אבא AKA רעייה מסורה ונאמנה נגד פילגש מחרמנת. מה שלא יקרה הלילה כולנו מנצחים ומפסידים בו זמנית. הולך להיות מרגש/מדכא פצצות. לא יכול כבר לחכות.
