הסיוט הישן של הנהלת באיירן עונת 1980/81 הייתה חלשה בסטנדרטים של ליברפול באותה תקופה כשהקבוצה מסיימת לבסוף רק במקום החמישי בטבלה, אך בגביע האלופות הקבוצה התקדמה בלי בעיות תוך שהיא דורסת את אואולו הפינית, אברדין של פרגי וצסק"א סופיה. בחצי גמר כבר חיכתה לה באיירן מינכן שחיפשה בעצמה זכיה ראשונה אחרי 5 שנים. כמו עכשיו, המשחק באנפילד נגמר בתיקו מאופס והקבוצות הגיעו לגומלין במינכן כאשר באיירן פייבוריטית ברורה כשלליברפול גם דאגות מפציעות של שחקנים. בסופו של דבר היא חסרה במשחק שחקני הגנה חשובים כמו פיל תומפסון ואלן קנדי ואם זה לא מספיק גם איבדה אחרי 9 דקות את הכוכב הכי גדול קני דלגליש... תאריך: 22.4.1981 איצטדיון: אולימפי, מינכן מעמד: גביע אלופות, גומלין חצי גמר המשחק המלא: הרכבים: באיירן: ולטר יונגהנס, אודו הורסמן, קלאוס אאוגנתלר, הנס ויינר, ברנד דירנברגר(57' נורברט יאנזון), וולפגנג דרמלר, פול ברייטנר, וולפגנג קראוס, דיטר הנס, קלה דלהאיה, קרל היינץ רומניגה. מאמן: פל צ'רנאי ליברפול: ריי קלמנס, אלן הנסן, קולין ארווין, פיל ניל, ריצ'רד מאני, סמי לי, גראהם סונס, ריי קנדי, טרי מקדרמוט, דיוויד ג'ונסון, קני דלגליש(9' הווארד גייל, 70' ג'ימי קייס). מאמן: בוב פייסלי אחרי ההתעלות הזו ליברפול גם לא עצרה בגמר מול ריאל מדריד והחזירה לעצמה את תואר אלופת אירופה אחרי שתי זכיות רצופות של נוטינגהאם פורסט. אבי כהן ז"ל ישב על הספסל במשחק הזה במינכן. עונה אחר כך באיירן עשתה את הצד הנוסף והגיעה לגמר, אבל הפסידה 1:0 לקבוצה אנגלית אחרת - אסטון וילה. https://thesefootballtimes.co/wp-content/uploads/2017/07/gayle.Xxx הווארד גייל שהועדף להכנס למגרש בדקה התשיעית, על פני איאן ראש הצעיר, היה לוקאל בוי של המועדון וגם שחקן שחום העור הראשון בתולדותיו. אין ספק שהמשחק הזה הוא ההייטלייט של הקריירה שלו ואחד מ - 5 משחקים בלבד בקבוצת הבוגרים(כבש שער אחד). אחרי השאלות לפולהאם וניוקאסל יונייטד, ליברפול שיחררה אותו ב - 1983 והוא המשיך לבירמינגהאם סיטי, סנדרלנד, סטוק סיטי. שיחק 5 שנים בבלקברן רוברס ושותף איתה לעליה לפרמייר ליג שזה עתה קמה אך לא המשיך וסיים את הקריירה בהאליפקס טאון ב - 1993. גייל גם זכה עם נבחרת אנגליה הצעירה ביורו 1984, כאשר הוא גם כובש בגומלין הגמר הביתי נגד ספרד(אז הטורניר שוחק בפורמט בית וחוץ) - 2:0 לאנגליה.
ידיעות אחרונות, אפריל 1996: https://scontent.fsdv3-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/54372165_10216898744055157_2651073386704273408_n.Xxx?_nc_cat=108&_nc_ht=scontent.fsdv3-1.fna&oh=b35389a0c9cecd4092be9d3a07ef5133&oe=5D4F3285
כן הובילו אותם להרבה אליפויות. האחים נוויל הפכו לשחקני נבחרת משמעותיים עם יותר מ - 50 הופעות כל אחד. פאולר עצר על 26 ורדנאפ על 17. אני עדיין טוען שקיגן פושע ובזבז דור באמת גדול. לאחרים היה חסר קצת מזל. בערך באותה תקופה גם שמעתי לראשונה על אואן אחרי שנבחרת ישראל ניצחה את אנגליה ביורו לנערים. אואן היה הכוכב הגדול של האנגלים.
פיל נוויל שחקן בינוני, הגיע להרבה הופעות בגלל ורסטיליות ושהיה טוב ביחס לשחקנים אחרים על אותן עמדות. פאולר מעט הופעות ביחס לזה שהיה חלוץ נהדר, ונבלס אהב את השילוב בין שרינגהאם לשירר, פאולר היה טוב מספיק לקבל עוד הופעות, אני זוכר את בארמבי עולה מהספסל ולא פאולר, זה הטריף אותי. הקריירה שלו בטופ הייתה קצרה יחסית כי נפצע הרבה ולא ידע לחזור כשיר מפציעות. כתבתי על זה פעם איך חזר כל פעם שמן יותר מפעם קודמת. רדנאפ אובר רייטד. קיבל מפתחות לנהל את הקישור של ליברפול ואז נעלם לתקופה, ככה כל פעם. אי אפשר לבנות על שחקן שפצוע כל כך הרבה, ובכל זאת בנו עליו. גם לא היה כזה טוב כששיחק לדעתי. מקמנמן, דריבליסט מצוין, לא כובש מספיק. היה שחקן שמאוד מהנה לצפות בו. הדור היה מבוזבז? לא יודע, אם היו עוברים בפנדלים את גרמניה אולי היו לוקחים את צ'כיה ואז מה היינו אומרים? שזה דור הזהב. אז בגלל שנפל בפנדלים הוא מבוזבז? כל שורה תחתונה שנקבעת בגלל טורניר נוק אאוט קצר היא בעייתית.
מבוזבז אצל קיגן. הוא פשוט הביא את התוצאות הגרועות ביותר שניתן היה להביא(זה לא רק יורו, זה כולל מוקדמות בהם אנגליה ניצחה רק 3 משחקים והייתה צריכה לשחק בהצלבה). על היתר רשמתי חסר היה גם מזל. גם האמירה הזו של הודל על נכים פגעה בנבחרת. סך הכל הוא התחיל לעשות דברים יפים והיה פה פוטנציאל למאמן נבחרת טוב ממש. זו פרשיה מאוד מטומטמת ולא יודע מה הודל חשב שהוא עושה. בקיצור ההתאחדות והמאמנים חירבנו את הדור הזה וזה שאחריו. אני בדיוק קורא ספר על הסיבות לכל האכזבות של אנגליה אחרי 66.
דווקא קיגן? הוא הגיע קצת אחרי תחילת מוקדמות יורו 2000 ועזב קצת אחרי תחילת מוקדמות מונדיאל 2002, בסך הכל היה לו קמפיין אחד. לנוכח תחלופת המאמנים עד אריקסון - ונבלס שנתיים, הודל שנתיים, קיגן שנתיים - אין אשם ספציפי. אני גם לא לגמרי בטוח שיש פה עניין של אשמה. הדור של אריקסון היה טוב יותר ומבושל יותר מהחבורה הצעירה הזו של אמצע שנות התשעים.
זה היה יותר דור מעבר בין הנבחרת של ונבלס לנבחרת של אריקסן. פאולר לדעתי לא היה עושה בחוד הנבחרת הזו יותר ממה שעשו בו שרינגהאם ושירר ושחקנים נוספים שסומנו ככישרונות גדולים כמו פיל נוויל,רדנאפ,באט ואפילו מקמנמן התגלו בנבחרת כלא יותר משחקנים בינוניים וחסרי יכולת השפעה ממשית. הנבחרת של אריקסון הייתה ללא ספק פספוס גדול שבכל שלושת הטורנירים הגדולים בהם היא השתתפה היא הייתה יכולה ללכת עד הסוף ורק חוסר מזל משווע מנע ממנה זאת.
הדור שהיה בזמן תקופת אריקסן הוא דור זהב אמיתי של אנגליה. המון שחקני וורלד קלאס אמיתיים. ג'ררארד, לאמפרד, סקולס, אשלי קול, ריו, טרי, רוני, אואן. זה דור מטורף של נבחרת אנגליה. אם הוא זכה או לא זכה בטורניר נוק אאוט זה פחות מעניין אותי. זאת התקופה שהיו לאנגלים הכי הרבה שחקנים וורלד קלאס מאז שאני רואה כדורגל, זה מה שבטוח.
ב - 1998 ו - 2000 היו לאנגליה סגלים יותר טובים מ - 1990. יכלו ללכת עד השלבים הכי אחרונים. יורו 2000 כישלון מזעזע שהתחיל עוד מהמוקדמות.
אנגליה של יורו 2000 וגם של המוקדמות של אותו יורו הייתה נבחרת מבוגרת עם יותר מדי שחקנים שכבר עבר זמנם(פול אינס,אדאמס,קיאון, ודניס וויז) ועם שחקנים שלפחות בנבחרת היו פלופים די גדולים כמו פיל נוויל,מקמנמן ובראמבי. אין בכלל מה להשוות בין הנבחרת האפורה הזו של קיגן לבין זו שבאה אחריה תחת אריקסון.
ממש לא מבוגרת - רק אדמס, סימן ואינס מעל 30 קבועים בהרכב. היה לך את בקהאם וסקולס בשיאם, מקמנמן בשיאו, אואן ושירר. סול קמפבל בהגנה והנווילים. זה שהוא לא לקח את ריו שהיה כבר ראוי לשחק בנבחרת, זה בעיה שלו. דניס וייז זומן אחרי אחלה עונה בצ'לסי והיה אפילו את ג'רארד הצעיר שעלה מהספסל. מה שהיה טוב לליגת האלופות וצמרת הכי גבוהה של הפרמייר ליג, לא חומר מספיק טוב ליורו?
כנראה שלא והתוצאות היו בהתאם. גם קיגן עצמו לא התאים בכלל לאימון הנבחרת(לא ברור לי עד היום מי חשב על המינוי הזה של מאמן קבוצה מהליגה השלישית), הודל לפניו ואריקסון אחריו היו מאמנים הרבה יותר ראויים.
הייתה לו עונה אחת גדולה כמאמן עם ניוקאסל(שגם בה היא חירבנה במכנסיים במאני טיים) ואחריה כלום, גם התקופה על הקווים בסיטי אחרי הפיאסקו בנבחרת לא בדיוק פיארה את קריירת האימון של קיגן ולא סתם הוא פרש אחריה מאימון. רק אחרי הכישלון של קיגן בנבחרת הבינו בהתאחדות שצריך להשתחרר מהקיבעון וללכת על מאמן זר.
לקיגאן הייתה תקופה נהדרת בניוקאסל ואולי הוא ידע לבנות קבוצה, אבל גם טקטית ומבחינה מנטאלית הוא מאמן חלש. הוא לא משדר ביטחון והיה צ'וקר. לצרכים של ניוקאסל של אז, שהתבוססה במרכז הטבלה של ליגת המשנה, הוא היה מתנה משמיים, כי אני מניח שקודמיו בתפקיד היו ממש גרועים, אבל בשביל רמות גבוהות באמת זה לא מספיק. ממה שאני יודע שחקנים בנבחרת לא אהבו אותו.
