רומא 2018/2019 :: עוד קיץ עמוס

הסוגייה היא קנייה ביוני, או קנייה ביולי-אוגוסט.

להבנתי, אם שחקן נקנה ביוני (לצורך העניין בחוזה לשלוש שנים) אז השליש הראשון של העלות שלו נכנס לספרים של השנה לפני שהוא בכלל מתחיל לשחק...
מה שאומר שהשנה האחרונה של החוזה שלו (וליתר דיוק במהלך יולי-אוגוסט האחרונים שלו בקבוצה) אפשר למכור אותו ברווח הון טהור, כאילו הוא שחקן בית שלך.

למה אני מזכיר את זה? - כי אלשע נקנה ביוני (ליתר דיוק הושאל בינואר ונקנה סופית בחודש יוני)... מה שאומר שאם רומא מוכרת אותו עכשיו, ביולי-אוגוסט: זה רווח הון טהור לספרים של שנה הבאה.

 

צפוי שההודעה שפלורנצי למכירה תלהיט עוד יותר את האוהדים, כשבפועל כבר שלוש שנים שהוא דורך במקום מבחינה מקצועית (אחת מהן בגלל הפציעה) ולא הראה שום סיבה להמשיך איתו. הטיעונים של 'אבל הוא סמל' הם די מצחיקים.
הבעיה שאני לא רואה כמה אפשר להרוויח עליו.

 

הדבר היחיד שאמור להלהיט את האוהדים (בקטע רע מאוד) זה שהיהלום הקטן הזה:

בדרך ליובנטוס.

 

@Un bombón
יש היגיון בחלוקה של סכום הרכישה במספר השנים בחוזה?

הרי הקבוצה יכולה לרכוש שחקן עם חוזה של חמש שנים אבל לשלם את סכום ההעברה בתשלום אחד או להחתים שחקן לשנתיים ולחלק את סכום הרכישה לחמש שנים.
בנוסף, האם לוקחים בחשבון גם תשלומי בונוס בסכום הרכישה?

 

תדמיין שאתה רוכש טוסטר משולשים ב'תשלום קרדיט' ובוחר לפרוש את סכום הקניה ל12 תשלומים. החנות לא מחכה 12 חודשים עד שתסיים להתחשבן איתה. זה בינך לבין מי שנותן לך אשראי.

לכן, כשנאפולי דורשת 90מ' על היגוואין בשני תשלומים, יובנטוס פורשת את התשלומים ל5 שנים אך נאפולי מקבלת את הכסף שלה בשנתיים. יובנטוס משלמת על כך ריבית. אם יובה ונאפולי היו מסתדרות על 5 שנים, יובה הייתה משלמת פחות.

בגדול, "לשלם בתשלום אחד" זה מושג שנולד בקהילות אוהדים. כך אפשר לדבר על "תקציב רכש" וממנו להחסיר מחירים של השחקנים עד שהוא נגמר. זה כיף, אבל בפועל לא עובד ככה. לא בכדורגל ולא באף חברה עם תעבורה של 6 ספרות ומעלה.

לא בדקתי את עניין הבונוסים. מניח שכאשר הם מופעלים, הם נפרשים בצורה דומה על הזמן שנשאר.

 

אני מבין שמבחינת המוכר זה לא משנה, מבחינת הקונה זה משנה ולדעתי מדובר בעניין מהותיף
לפי ההסבר שלך - קניתי שחקן ב100 מיליון והחתמתי אותו לחמש שנים - מדובר ב20 מיליון בשנה.
לפי שיטת התשלומים - קניתי שחקן ב100 מיליון, החתמתי לחמש שנים ופרסתי לעשר שנים - מדובר ב10 מיליון לשנה (לא כולל הריבית כמובן, אבל נשאיר את זה בצד בינתיים).
אם אני מוכר את השחק ב200 מיליון אחרי 4 שנים - הרווח הון לפי ההסבר שלך יהיה 180 מיליון, לפי שיטת התשלומים 160. לא רואה מה ההיגיון בלבחור בשיטה הראשונה, בטח לא מבחינת הפייר פליי.

 

אומרים שקונטה אוהב את פלורנצי. האמת שיכול להיות שתחתיו הוא יפרח.
ת'כלס שחושבים על זה. קונטה גם יכול להדליק אותו. בראש.
ההגיון אומר שבמערך של 3-5-2 או 3-4-3 (לא יהלום אלא קישור בקו אחד) ובוודאי 4-4-2 קלאסי קישור בקו אחד - אלו מערכים שיכולים להתאים לו. בתור קשר באגף ימין.

מערכים שבהם הוא לא צריך לבצע סגירה אלכסונית ו/או הגנה צמודה עם הגוף על חלוץ יריב בתוך הרחבה על בסיס קבוע.

בתור קשר באגף הוא יכול להצליח. צריך רק את המאמן הנכון והמערך הנכון.
פשוט מאוד בתור מגן אין לו מה למכור בקבוצת צמרת או אפילו טופ-8 באיטליה.

אני מקווה שיובה לא יקחו את איקרדי ויהיה נס והוא יבוא אלינו - ובתמורה ויהיה אפשר לדחוף לאינטר את דז'קו ופלורנצי (פעם גם הייתי מוסיף לרשימה הזו את קולארוב קשישא אבל אחרי הבזיון עם לוקה פלגריני - לך תדע...) בקיצור לדחוף לקונטה את כל השחקנים הללו, שלנו לא שווים כלום, ולו שווים המון... ולקבל את איקרדי תמורת מזומן קטן.

הלוואי.

 

ומי ינהיג את הקבוצה שנה הבאה? מי יהיה הלב? מי ייצג את העיר? מי ילהיט את חדר ההלבשה לפני הדרבי? פטריק שיק? בשביל ה10-20 מיליון המסכנים שנקבל עליו לא תודה...

 

קצת יותר (ריביות).

נכון. רק שזה לא ההסבר שלי. זו ההגדרה של רווח הון.

להבדיל מהעולם העסקי, מדובר כאן בקניה של בני אדם. מתווספים חוקים ומגבלות שלא קיימים ברכישה של חניון ליד J מדיקל. אני לא מכיר מקרים של פריסת תשלומים לטווח כזה. לא חושב שזה אפשרי.

 

אתה חושב שפלורנצי הוא כל הדברים האלה? בגלל העיר בה נולד? ממה שזכור לי, פלגריני היה זה שהרים את השחקנים מהדשא אחרי פורטו (וניחם את פלורנצי אחרי הפנדל האידיוטי בדקה 118).

פלורנצי בחיים לא היה מנהיג בחדר הלבשה. תמיד היו שם שחקנים עם אישיות ונוכחות הרבה יותר חזקה משלו.

מהבחינה הזו, הייתי משאיר את קולארוב ופאציו. גם אם בגיל 34 יאבדו את מקומם בהרכב לספינצולה\בלם חדש.

סרט הקפטן זה עניין סמלי. אם ממשיכים באותו קו, הקפטן הבא של רומא צריך להיות לורנצו פלגריני. לא שהוא איזה מוטיבטור מדהים, אבל זה יתן לו אחריות שלא הייתה לו עד כה בתור "אחד הצעירים".

 

קראתי את הסעיפים הרלוונטים בנושא ועושה רושם שהם מתייחסים לזה כסוג של תחשיב לפחת של השחקן (אורך החוזה זה המקבילה של חיי המדף של מוצרים אחרים עם פחת, כמו מכונות) תוך כדי התעלמות מוחלטת מעליית ערך על הנייר (מה שבעולם העסקי כן מתחשבים בו בחלק מהמקרים, למשל קן לא יכול להיחשב כקפיטל גיין עבור יובה).

זאת סוגיה מעניינת כי לדעתי זה עשוי להשפיע על צורת החוזים כפי שאנחנו מכירים היום, לפחות במידה מסוימת (נניח הרבה יותר חוזים ארוכי טווח).

מה שלא מצאתי לו תשובה אגב זה מה קורה במקרה של הארכת חוזה, האם ה"פחת" מתארך לפי אורך החוזה החדש או שזה נחשב כסוג של מימוש (אם זה מימוש, לפי מה מעריכים את השווי החדש בספרים אם בכלל?)

 

Capital gain נוצר ברגע שהשחקן נמכר. על קן אין אמורטיזציה לאורך החוזה שהוא מחזיק ביובנטוס (שחקן בית, יובה לא רכשה אותו). ברגע שהוא ימכר ב100מ' יורו, הcapital gain של יובנטוס הוא - 100מ' יורו.

אין לי תשובה חד משמעית לזה. לדעתי לוקחים את "מה שנשאר" ופורסים מחדש על הטווח החדש. אוכל לאמת את זה בימים הקרובים, כי מנולאס האריך חוזה ברומא וצפוי להשלים את המכירה לנאפולי. אם הcapital gain שלו זהה לנוסחה היבשה ללא הארכת החוזה, אז צדקתי.

 

מנולאס לנאפולי - 36מ' יורו.
דיאוורה לרומא - 21מ' יורו.

GrazieKostas#
https://media.giphy.com/media/eFdV2PeQejMBgdmlZe/giphy.Xxx

 

אני יודע וגם רשמתי את זה - אגב לדעתי זה יגרום לקבוצות (למעשה כבר גורם) למכור את כל שחקני הנוער שלהם אלא אם כן מדובר בעילויים של ממש.

 

כן, אינטר עושה את זה כבר כמה שנים. יובה לא הצליחה ליצור נכסים מקבוצת הפרימברה (צריך גם ליפול על דור מוצלח) אבל עקפה את זה עם השקעות בצעירים של קבוצות צעירות אחרות. לאחר השאלות די מוצלחות, גם הם יצרו המון plusvalenza.

כעת גם רומא מצטרפת למסיבה עם פלגריני וקנג'אנו. אני אישית ממש לא אוהב את זה. לדעתי אופ"א תתערב בזה בעתיד. במקומם הייתי מתעלם מהמדד הזה כשמדובר בשחקנים עד גיל 21.