אם איאן ראש היה סטטי מדי מול ההגנות האיטלקיות בשנות ה-80 איך אינזגי שהוא "מאותו סגנון" הצליח מול ההגנות האיטלקיות של ה-90 וה-2000 שהיו יותר משוכללות טקטית.
דווקא עד מונדיאל 90 בכל העולם קדשו את הטקטיקה ההגנתית, את הקטנצ'ו על כל סוגיו. אחרי מונדיאל 90 נעשו צעדים לשיפור האטרקטיביות של הכדורגל וממוצע שערים עלה, גם באיטליה. גם שינוי בחוקי המשחק, גם שינויים טקטי, של יותר משחק לחץ למשל. טיפוח או הבאה של שחקנים יצירתיים. המדגם של ראש באיטליה קטן מדי כדי לדעת באמת. על אותו מטבע הייתה לפיפו עונה כושלת בפארמה שהייתה אז קבוצה חזקה.
ליגה איטלקית הייתה הטופ בכל פרמטר, ליגה אנגלית נכנסה לתקופת שפל בעקבות אסון הייזל והרבה שחקנים עזבו אותה. המתקנים היו מיושנים, בעיית חוליגניזם קשה. גם השכר באיטליה היה יותר גבוה. זו פלנטה אחרת מהיום.
עזבו היום, אני מדבר על שנות ה-90, זאת היתה ליגה סופר חזקה וגם מאד טקטית, בטח כשנכנסו כוחות חדשים כמו קאפלו וליפי
אוי נו, איזו דמגוגיה וגניבת דעת. סרחיו ראמוס היה שחקן מפתח בכל אחד מהתארים שהוא לקח. נ.ב: מסכים שאינזאגי היה צריך להיכנס לרשימה.
מבחינתי לא (רק) הגולים של אינזאגי והמעמדים בהם כבש אותם הופכים אותו לאגדה. היה בוא משהו נוסף שאני לא כל כך יודע להסביר. אגב כשפלקאו נשאל מי המודל לחיקוי שלו הוא ענה לא אחר מאשר אינזאגי. ואם לשפוט לפי סגנון המשחק של פלקאו אפשר להבין את זה. לשנייהם הייתי נותן 99 בפיפא ביכולת להקדים את הבלם ולדחוף את השפיץ של הנעל הראשון. רק שפלקאו היה נעזר גם בצד ראשון מצוין ואינזאגי בחוש הריח בלבד. אגדה.