בספורט5 החלו בשלב הסיכומים של מה שהיה עד עתה ובחרו את חמשת משחקי השיא: מקום 5: מכבי חיפה - הפועל רעננה 3:4 מקום 4: מ.ס. אשדוד - הפועל ב"ש 4:3 מקום 3: מכבי חיפה - הפועל ת"א 0:5 מקום 2: אום אל פאחם - מכבי ת"א 2:3 ובמקום הראשון: מכבי חיפה - מכבי ת"א 4:3 כמובן שאני מסכים עם הדירוג, אם הייתי צריך לבחור עשרה משחקים זו הייתה בחירה קשה והכל היה מאולץ, הייתי שם במקום העשירי את ה-1:2 של הפועל תל אביב על חדרה כי הייתה דרמה, התעלות של שני שחקנים, משחק על כל הקופה, אווירה גדולה וגם תמונה צבעונית של קלינגר. עוד משחקים העונה? אולי המהפך של מכבי חיפה נגד בית"ר ירושלים (1:3) וה-0:4 של מכבי תל אביב על בית"ר ירושלים רק כי היו גולים ומדובר בשתי קבוצות גדולות ואיזה 3:3 מרהיב בין מ.ס אשדוד "פרווה" לבין מכבי חיפה. השאלה אם אני משווה לעונה שעברה כמה משחקים היינו שולפים ככה במהירות, נניח ה-0:4 של מכבי על באר שבע במחזור הסיום "אוגו משוגע", הניצחון של בני יהודה על מכבי תל אביב, גם היה 2:3 יפה של מכבי חיפה על הפועל. אם עפתם על החידונים שיש כרגע באתרים, מוזמנים לנסות את החידון הקצר והצנוע שלי על 2019/20 ומה שהיה עד עתה. רמת קושי? בינוני ומטה.
אמנם זה לא יהיה ספונטני, אבל שירה המונית ממרפסות היא תופעה עולמית בצל הקורונה והיא מקסימה ולי לפחות מזכירה את תרבות העידוד ביציעי כדורגל. בכל אופן, הסיכוי שישירו משינה מהמרפסות שקול לסיכוי שיתרגלו את התשיעית של בטהובן (קורה ברגעים אלה ממש בשכונה כלשהי שרוב תושביה מבודדים בברלין, רעיון גדול. גם בסיצ'יליה הייתה חזרה מאולתרת של נגנים שחיים בסמיכות). אין לנו את זה, עם לא מוזיקלי והמקסימום שיקרה זה מה שכבר קרה - עומר אדם בפול ווליום בשעה מאוחרת עם ערסים קופצים, משטרה שמגיעה וצעקות. הלוואי שזה היה מגיע בגרסה למשינה, או אריק איינשטיין, או זוהר ארגוב, הייתי שמח להיות עד לזה.
פעם היינו עם מאד מוזיקלי, המוזיקה הישראלית היתה אחד הדברים שהכי התגאנו בהם. ההייטק של פעם אם תרצה(תרתי משמע, לך תבדוק למה הרוקסן הפך להיות). היום לא נשאר מזה כלום. זה לא שהכל חרא, יש לא מעט שירי פופ מגניבים, אני מחבב למשל את הילד הזה משמש, אבל כבר אין את העומק של פעם, כבר אין לך מוזיקאים שמפרים אחד את השני. זה הכל ביזנס.
אומרים שאנחנו לא אובייקטיבים ותמיד יש רומנטיקה בנוסטלגיה ונטייה לייפות את העבר בכל דבר וככה גם בכדורגל אבל לפחות בכדורגל הישראלי נו יש מקום להתווכח? גדלתי על הליגה של שנות ה-2000 (התחלתי לראות קצת מעונת הדאבל של הפועל). היו שנתיים של הצלחות ענק באירופה 2001/02 ו-2002/03 אז אפשר היה "להתחרות" איזה הישג עצום יותר, רבע הגמר של הפועל או שלב הבתים של מכבי חיפה בצ'מפיונס, הגנת הברזל מול ההתקפה הכי טובה שהייתה כאן כנראה, כעבור ארבע שנים היו שתי נציגות שחצו את שלב הבתים בגביע אופ"א והליגה הייתה עמוסה בשחקנים טובים לפני שהחל "משבר" הנהירה לחו"ל. בליגה של פעם היו מאה שחקני כדורגל טובים והיום 20% בלחץ. פעם לקבוצה כמו עירוני ראשון לציון היה שחקן כמו שי הולצמן, או מ.ס אשדוד לחילופין. פעם איציק זוהר במכבי נתניה שהייתה קבוצת אמצע טבלה-תחתית - סיים עם דאבל פיגרס. להפועל כפר סבא היו את אלון מזרחי ויניב אברג'יל (עזבו ששאר הקבוצה הייתה ברמה של ליגה ארצית).
כשאתה אומר על השניים האלה שהם קפצו מיוזמתם אתה מחמיא להם, בדרך כלל צריך להכות אותם עם שוט בשביל שיזיזו את התחת
נכנס לראות חדשות הספורט. ראיתי שם קוף עם משקפיים שהקיא על שכטר את כל הפסולת השמאלנית שלו. אילדיס, שמאלני קיצוני ביום יום(כנסו לפייסבוק שלו) חתם את הדברים ב״זה באמת לא בסדר להדיר אוכלוסיה שלמה״. ככה נגמר האייטם, שום דיון, שום דעות אחרות. עד שלערוץ הספורט היה סוף סוף על מה לדבר בשממה של הקורונה הם פשוט מחרבים את זה בדקה וחצי. אני באמת לא מבין מה התועלת של הערוץ הזה.
בוקר טוב לחברים בקבוצה: גאולתכם הגיעה. רוב עיתונאי הספורט הוצאו לחופשה והפסיקו לכתוב. חלקם לא יחזרו. תחגגו יום-יומיים. זה יחסר לכם. בריאות לכולם.