אני דווקא חושב אחרת: - מבחינת האופי, לא רואה את אייל ברקוביץ' מסכים לשבת על הספסל ולא משנה אם הוא מחליף את רונאלדיניו או צ'אבי. זו פשוט בעיית אגו מטורפת. יוסי בניון לא היה שחקן הרכב לאורך כל הדרך בליברפול. לא שהוא שיחק מעט, אבל באירופה הוא לא עשה קונצים. - לטעמי יוסי בניון היה סקורר טוב ממנו. יכולת המסירה של יוסי הייתה לא רעה בכלל. לא כמו של ברקוביץ' אבל הוא גם היה מהמוסרים היותר טובים בארץ, פשוט לא היה צריך להשתמש בה. - ברקוביץ' היה סוג של ווינר, לקח על עצמו תמיד הכל, אולי אפילו יותר מיוסי. אבל הוא היה יכול להתאים לקבוצה שאין בה פליימקר? במבחן התוצאה בניון היה שחקן 12-13 על גבול ההרכב בליברפול של בניטס שבמשך כמה שנים הייתה אולי לא בין החמש הקבוצות הטובות בעולם אבל לא רחוק משם. אני מודה שכילד דריבל זו נראית התכונה הכי יפה לעין בכדורגל והכי מרגשת.
שחקנים כמו בניון יש, היו, ועוד יהיו באירופה בכמויות. בקנה מידה אירופאי הוא היה שחקן משלים חביב, לא היה לו שום דבר מיוחד להציע ברמות הגבוהות. שחקנים עם ראיית משחק וטכניקת מסירה כמו של ברקוביץ' לא רואים בכל יום.
אירופה זה דבר גדול. בווסטהאם ובראסינג הוא היה שחקן מרכזי. בליברפול אכן היה שחקן משלים אבל זה עדיין ליברפול, גם אם היא פחות טובה מליברפול של היום. ועדיין היה מאד מוערך שם. אגב למי שהיה באמת כשרון אדיר זה אלי אוחנה, שבצעירותו זכה בפרס בראבו. אם תעברו על זוכי הפרס הזה תראו שכמעט כולם הפכו להיות כוכבים ברמות הכי גבוהות, אוחנה בזבז את רוב הקריירה בליגה הישראלית. אוהדי בית"ר אולי יכעסו עלי שאני כותב את זה אבל זאת האמת, אוחנה היה אמור להגיע הרבה יותר רחוק בקריירה.
מה שבעיקר מבאס בדיונים האלה זה איך ישראל במצב שהיא מצליחה להוציא בערך פעם ב-15 שנה איזה שחקן שעושה באמת קריירה ארוכה ומכובדת בליגות החזקות של אירופה. בניון עשה קריירה גדולה מבחינתו אבל זה שהקריירה שלו נחשבת ללא עוררין כקריירה הכי מוצלחת של שחקן כדורגל ישראלי אי פעם, ושאין לנו עוד איזה 10 כאלה, זה סוג תעודת עניות לכדורגל פה לדעתי.
בניון היה צריך לעבוד קשה במגרש ולהוציא מעצמו את המקסימום כדי להיות שחקן לגיטימי בספרד ובאנגליה ברקוביץ' לא היה צריך הרבה כדי לככב, מספיק שהכדור היה אצלו ברגל. זה ההבדל ביניהם. אם תרצו זה כמו ההבדל בין מסי לרונאלדו, הראשון כישרון של פעם בחיים, הוא לא צריך לרוץ במגרש כדי להיות השחקן הטוב בהיסטוריה. השני גם מוכשר מאוד אבל לא היה מגיע לאן שהגיע אם הוא לא היה מקצוען ברמות פסיכיות
אין מה לעשות אחי. אנחנו לא גרמניה ולא צרפת, אנחנו מדינה קטנה עם כמות כשרונות מצומצמת. תשווה אותנו לאסטוניה שה"יוסי בניון" שלהם זה קלאבן שהיה הרבה פחות מוערך בליברפול מיוסי. או למשל מולדובה שהכוכב הכי גדול שלה היה קלצ'נקו שהוא אפילו לא בין הזרים הכי גדולים במכבי חיפה. זה איזור החיוג שלנו. גם איסלנד עם כל ההתקדמות הגדולה שלה לא בדיוק מייצרת כוכבי על. אני כן חושב שאחד כמו מנור סולומון אם ימשיך את ההתקדמות שלו יכול להגיע לרמות הגבוהות. גם בכדורסל היה את הדיבור שאין כבר כשרונות גדולים כמו פעם ואז הגיע דני אבדיה. עוד לא אבדה תקוותנו כמו שאומרים.
בטח @רון עמיקם יכול להרחיב ולדייק אבל ממה שאני יודע המאמן של מכלן דאז מנע(מסיבות מפוקפקות) מאוחנה מעבר לסריה א' שהייתה אז הליגה הטובה בעולם ומשם הגיעה גם הדעיכה של אוחנה במכלן והמעבר לבראגה וכתוצאה מכך החזרה לארץ שהובילה לתור הזהב של בית"ר בשנות התשעים.
זה מגביל את העניין. קבוצות שברו את הראש בנושא זרים. עם מי לשחק ועם מי לא. שאלת פעם את עצמך למה פאפן לא היה בסגל של מילאן לגמר 1994? בגלל מגבלת זרים. פרגי שיחק בלי שמייכל וקאנטונה ואכל 4:0 בקאמפ ונואו. ואנחנו מדברים פה על סופרסטארים.
דה מוס רצה לחתוך קופון והציע לאוחנה את הסוכן ההולנדי שלו, אבל אוחנה - שלא הבין את הפוילעשטיק הזה - אמר שההוא עובד עם ישראל מעוז ופיני זהבי, וקיבל ברקס ממכלן שדרשה 3.5 מיליון דולר (פי 12-13 ממה שקנתה אותו). האיטלקים סירבו והשאר היסטוריה. ואז התנקם בו והביא את ג'וני בוסמן ומכיוון שהיה תקרה של 3 זרים על המגרש, דה מוס העדיף לשחק עם שלושה הולנדים ולא עם הישראלי. באירופה לא היתה מגבלה אז הוא חגג. בליגה כלל לא שיחק והקבוצה זכתה באליפות היסטורית.
