יובנטוס 2019/20: מאמן חדש, מטרות ישנות.

אני גם מאלה שפחות היו שותפים לפסטיבל נדבד, שחקן גדול עם עונה אחת קצת מעל התקרה הרגילה - 2002/03, הגול נגד ריאל היה בלתי נשכח וגם הטרגדייה שלא שיחק בגמר. היו ראויים ממנו חד משמעית לכדור הזהב. ראול, ואן ניסטלרוי ואחרים. גם מבחינת היותו 'סמל' הוא רחוק שנות אור מאלה שצויינו שם, הייתי מדרג את בופון לפניו, גם אם ההישארות כמובן בליגת המשנה הוסיפה לו המון נקודות זכות.
אני חושב שאפשר למצוא את התחום האפור של שחקני העבר - לא הרצתי את דל פיירו כמחליפו של סארי וזה לא אומר שהוא צריך להיות חותמת גומי, יש הרבה תפקידים במועדון כדורגל. ראול נשאר כשגריר של הליגה הספרדית ורק בהמשך הזמן דגדג לו להיות מאמן, הוא מנסה את מזלו בקסטיליה.

 

אפשר לדבר על כדורגל ואפשר להתעסק בקקה. דרוריקו, אתה מרוויח אגורות על כל הודעה שלך פה? אם כן אז אין לי תלונות. ההודעה שלי לא כוונה אלייך.

הלאה: הנרי סיים בלי תואר גדול ובליגת האלופות ארסנל אפילו לא העפילה לרבע הגמר, אבל כמובן שהוא היה שחקן מדהים, אני חושב ששנה אחר כך, כשהכיוון הוא עונת ה-"בלתי מנוצחים" - הוא היה ראוי מאיי פעם. ואן ניסטלרוי דפק עונה עם 44 גולים, מספרים שלא היו הרבה זמן עד עידן מסי וכריסטיאנו, הוא היה 'רוצח' ברחבה. ראול העמיד מספרים לא רעים בכלל ובלט ברגעים הגדולים של העונה. לנדבד היו הרבה מעלות, מבחינתי הבולטת בהן היא יכולת הבעיטה שלו כמעט באותה הצורה בשתי הרגליים, זה מדהים. גם ריאל וגם יובה יצאו מרוצות מהעסקאות ההן בקיץ 2001.

 

נדבד כבש חמישה שערים באותה עונה בליגת האלופות שזה מכובד מאוד, הוא העלה את יובה לחצי הגמר כמעט לבדו בקאמפ נואו עם המבצע הגדול שם וכמובן שאני לא בורח מהיכולת שלו נגד ריאל מדריד. אבל אינזאגי דפק גולים בקצב - 12 כאלה, גם ואן ניסטלרוי היה מפלצת עם ממוצע של יותר מגול למשחק. ראול פירק שתי קבוצות כמו מילאן גם אם במשחק חסר חשיבות, ואת מנצ'סטר יונייטד.
בשורה התחתונה מבחינתי לפחות נדבד לא היה בשורה אחת עם שחקנים כמו פיגו וזידאן וזה לא קשור לכך שהם שיחקו בקבוצה שלי, הוא גם לא היה טוטי.

לגבי 2001 - ראול זכה באליפות ספרד, היה הפיצ'יצ'י, הכובש המצטיין בליגת האלופות וגם בנבחרת הבריק, לא יודע עד כמה זה רלוונטי. אני זוכר שפאביו קאפלו התרעם ואפילו חריסטו סטויצ'קוב.

הדיונים האלה של פעם היו כיפיים כי היו יותר שמות, אני הייתי 'מתווכח' עם חבר "ראול או רונאלדו" כשקראנו לו 'רונאלדו השמן' קצת אחר כך. רונאלדו אם לא הפציעות היה מאפיל על היתר בצורה ברורה יותר. הסגנון של רוד היה הכי פחות יפה אבל היית זורק לו כדור והוא היה מבקיע בכל דרך - בימין, בשמאל, בנגיחה, בבעיטה לחיבורים או בדחיקה. כשרונאלדו היה עם שתי בירכיים הוא היה בבירור מעל היתר ובריאל הוא כבר חזר שחקן אחר עד שנכנע לפציעות. חלוץ '9' מעולה שאתה שולח לו כדור עומק והוא יסתדר עם הבלם, מסיימת בשתי רגליים לפינה רחוקה אבל לא וירטואוז.

 

ראול אף פעם לא היה שחקן שרק כובש שערים, ממליץ לך לצפות בו מפרק את מנצ'סטר יונייטד, 90 דקות של כדורגל עצום. אם אתה מדבר על מספרים ב-2002/03, שבצ'נקו כבש שער ניצחון נגד ריאל בשלב הבתים ואת הפנדל המכריע בדו-קרב בגמר. ב-2002/03 היו לו עשרה שערים בכל המסגרות. העונה הכי חלשה שלו כשחקן טופ, כשאני שם בצד את התקופה מצ'לסי שם היה מעבר לשיא. כמובן שאתה מדבר על שנה קאלנדרית ובהמשך היה השחקן הכי טוב במילאן, אבל יש לו חצי שנה "נגררת".

יודע שזה לא היה לעברי. נדבד לטעמי היה קשר דומיננטי וכמובן שמזכירים אותו לצד הטובים ביותר באותה התקופה אבל הוא היה קצת פחות טוב מהם. לא שאני חושב שמספרים של קשר הם חזות הכל אבל 18 שערים ב-91 הופעות בצ'כיה זה לא מדהים.

 

"סארי פוטר" | היו מאוד יצירתיים באיטליה הבוקר, בשער גאזטה דלה ספורט ממש השוו את יובנטוס לסרט הידוע הארי פוטר ונכתב על הדרך של מאוריציו סארי 'לזכות בכל התארים'. בלי הרמיוני ורון הג'ינג'י אבל בהחלט עם שחקני המפתח החשובים: ג'ורג'יו קייליני ששותף בשני משחקים מאז שחזר מפציעה, ישולב ברוטצייה בתקווה שיחנוך את מתייס דה ליכט ויעזור לו להשתפר. כריסטיאנו רונאלדו ייזכה למנוחות תכופות בשל לוח המשחקים הרצחני. התבססות על פאולו דיבאלה כמובן והתקווה היא להחזיר אפילו את דוגלאס קוסטה לרוטצייה| בצד הפחות מרגש: דיווחים בספרד על כך שיובנטוס רוצה את עוסמאן דמבלה כחלק מעסקת מיראלם פיאניץ'.

 

- עוד פרק מהאוטוביוגרפיה של קייליני נחשף, הפעם הוא מתייחס להפסד 4:1 בגמר ליגת האלופות ב-2017 לריאל מדריד. הוא טען שלא היה שום 'פיצוץ' או עימות בחדר ההלבשה. "הפסדנו כי היינו עייפים ומותשים, הגמר תמיד מגיע מאוחר מדי. במחצית מנדז'וקיץ' ופיאניץ' סבלו מכאבים ועברו טיפולים. לא הייתה שום סיבה לעצבים, ירדנו למחצית בפיגור 1:1, זה לא שהובסנו 3:0. התוצאה בסיום הייתה רעה".
- דוגלאס קוסטה סיפר בראיון שהוא נעזר במאמן מנטאלי ומרגיש שבור מהפציעות: "שאלתי את עצמי לפעמים האם אני מסוגל לחזור לשחק כדורגל שוב? בכל פעם שנפצעתי כעסתי ושאלתי את עצמי מה אני עושה לא בסדר. התבדחתי עם סנדרו על כך שיש לי יותר ביקורים במרפאה מאשר הופעות". הוא הוסיף שכשהוא צופה בכדורגל בטלוויזיה הוא נזכר שוב שזו האהבה הגדולה ביותר שלו.

מישהו כאן היה משחק עם קוסטה במשחק מכריע? אולי רק כדי לתת מנוחה לאחרים כנראה. המשפט של אלגרי לגביו חקוק בזכרוני. כשהוא משחק בצד ימין עם רגל הפוכה זה שחקן אחר לגמריי מאשר בכנף שמאל.