ליברפול 2019/20 - אלופת אנגליה!

קלופ: "סאנצ'ו ייראה טוב באדום, אבל אני לא חושב שהעברה כזאת תקרה הקיץ. אם הוא יעבור לליברפול אני אהיה יותר מופתע מכולם".

 

למי שלא יודע, אני גם הייתי חלק בקופ הישראלי, שם הייתי JohnBarnes. אני חושב שכשהייתי בן 14 הצטרפתי לשם. את כל הרגעים האלה שעברנו אני זוכר נכתבים בלייב על גבי הפורום ההוא.

אז חשוב להגיד גם תודה רבה לכולם, יותר מחצי מחיי העברתי בדיונים איתכם על הקבוצה המדהימה שלנו, מדהים לחשוב כמה זמן עבר וכמה חיכינו לרגע המיוחל הזה. והנה הוא הגיע.

קראתי את כל ההודעות מה48 שעות האחרונות.
לא חושב שיש איזה אירוע שובר לב שחווינו שלא הוזכר פה לפחות פעמיים.
הגדול מכולם מבחינתי לפחות היה ההחלקה, לא רק בגלל אובדן האליפות, לא אשכח בחיים את הפרצוף של ג’רארד אחרי המשחק. נקרעתי מבפנים לחתיכות קטנות, כמה רציתי שהוא ייקח את זה, השחקן שבגללו התחלתי לאהוד את הקבוצה כילד בן 10 ב2005 ממש כמה חודשים לפני איסטנבול ( באותו יום הרגשתי שזכיתי בלוטו ), הוא היה הגיבור שלי, המודל לחיקוי שלי, ולראות אותו ככה ביחד עם ההבנה שכנראה הוא לא יסיים את הקריירה עם אליפות פשוט ריסקה אותי והפכה אותי לאדם מאוד פסימי גם בחיים לתקופה מסויימת.

הקבוצה הזאת במשך רוב חיי הפכה לדבר החשוב ביותר, במיוחד שאתה גדל כילד חסר ביטחון שחושב שאף אחד לא רוצה להיות בסביבתו ומוצא את עצמו לבד בסוף כי הוא הרחיק את כולם, היא הייתה הבריחה שלי, ה90 דק של שקט שלי, אף פעם לא הרגשתי איתה לבד, כל הפסד שבר אותי מחדש וכל ניצחון נתן לי אנרגיה לחודש. חתיכת מסע עברנו יחד אני והיא. בכל זאת You’ll never walk alone לא?

תמיד האמנתי שהיום הזה יגיע מתישהו, וכל מכה בדרך גרמה לזה להיות מתוק יותר, ואלוהים יודע כמה כאלה היו במהלך ה15 שנים שלי כאוהד, וכמה כאלה היו עוד מהאליפות האחרונה.
ועכשיו אני חושב שצדקתי, כי יום חמישי ה25.06.2020 היה אחד הימים הטובים ביותר בחיי אם לא הטוב מכולם.

שרק נמשיך להנות מהקבוצה המדהימה הזאת.

 

האלונסו Vs בארי היה חתיכת שרשור משוגע באתר. אני חושב שלמעט אואן, זו העזיבה שלקחתי הכי קשה מבין כל נוטשי הספינה. יאאלה כמה אהבתי אותו.

זוכר את גיל כותב לפני איזו נסיעה לאנגליה. בחצי התנצלות שאלתי אותו בפרטי אם זה יהיה בסדר לבקש ממנו לקנות לי שם חולצה לבנה של טורס. עשה את זה והביא לי אותה לאחד המפגשים במייקס פלייס בטיילת בת"א. בן זונה הטורס הזה, מי יודע איפה החולצה הזו בכלל.
כמה ריבים עם סטרוברי פילדס על כלום ושום דבר. על בניטז ועל אלונסו ועל היקס וג'ילט ועל אלוהים יודע מה עוד.

זוכר את עצמי רץ בבית ספר לחדר מחשבים ומרפרש שעה את וואן (למה לעזעזל לא הכרתי משהו אחר כבר אז?) כדי לראות מי נתן איזה גול לא רלוונטי באיזה משחק לא רלוונטי בראשון בצהריים.. או מבריז מבית ספר ומספיק להגיע הביתה כדי לראות איזה שידור בערוץ 33 של המשחק שלנו נגד יונייטד או ארסנל. מי אז שידר אותנו, אבי מלר? אלו היו שידורים של ערוץ הספורט בכלל? מי זוכר.. ליוורפול.

 

חולצה של טורס זה theme חוזר פה... גם לי הייתה אחת לבנה שלו מ09/10. נתרמה יום אחרי שנמכר לצ׳לסי.

כיום ה"אוסף" כולל: מרפי 01/02, לואיס גרסיה 04/05, ג׳רארד 08/09, אגר 10/11, סטרידג׳ 14/15 ורוברטסון 18/19

 

יש לי קיוול חולצה צהובה...

 

יש לי ריינה חולצה צהובה, עונת 08/09 אני חושב.

 

שמע אנחנו ידענו מה אנחנו מוכרים, לא ידענו מה אנחנו קונים.
אני אגיד לך עוד משהו, הרבה אנשים אמרו לי בזמן שמכרנו את טורס שהוא גמור לגמרי, אני אישית לא ראיתי את זה עד שהוא הראה את זה בצ'לסי.
לגבי סוארז, היה אוהד אחד של ארסנל שאני מכיר שאמר לי שהשחקן הזה מעיף כל כדור לחיבורים וזה שיחוק רציני זה שהבאנו אותו.

בסופו של דבר ברור שיש פה טריידים שרק בדיעבד אתה מבין שהם בדיוק הפוך מאיך שהם הרגישו לך, זה סוארז על טורס וזה ואן דייק/אליסון על קוטיניו.
אתה יודע שאתה מאבד שחקן שהיה נהדר אצלך ואתה לא יודע בדיוק מה אתה מקבל.
במועדון כמו ליברפול שאין לו תקציב בשמיים כמו למנצ'סטריות או לצ'לסי בזמנה, הטריידים האלה מכתיבים את העונות הבאות שלך.
אם עשית אלונסו על אקווילאני, סוארז על באלוטלי מרקוביץ' וכו', אתה קבור לזמן ממושך.
אם עשית ואן דייק ואליסון על קוטיניו, אתה מביא אליפות אירופה ואליפות אנגליה.

 

סליחה? זכור לי שגם אני הייתי בטירוף על סוארז.
זוכר עוד שבשישי אחד לקראת ערב שלחת לי הודעה שאני יכול לשמוח, מדווחים שהגענו לסיכום איתו...

כמובן שכעסתי רצח שמוכרים את טורס...

 

דמיינו כאן על טורס וסוארז בחוד על מה אתם מדברים ?! פינטזו את זה.
המשחק של סוארז בבכורה נגד ניוקאסל היה גדול, שער על הבלם האוברטייד ששכחתי את שמו.

סוארז השחקן הכי גדול (גם מבחינת קריירה) שראיתי אצלנו, יותר מג׳רארד.
לא הייתי פוסל אופצייה שאליסון בעוד כמה שנים יעקוף אותו אבל זאת עמדה אחרת והכל, עד עכשיו הוא הכי גדול.

הכאב של טורס... לא יאומן, אין מילים לתאר.

-----

לא מעכל שזכינו, באמת.
עבדתי איזה 3 שנים עם חבר אוהד ליברפול שרוף, כמה דיברנו על ליברפול, כמה איימו עלינו שנחזור לעבודה, הבנאדם בן 40 וסוף סוף רואה אליפות, אני כל כך שמח בשביל האנשים האלה, הדור שמעליי.
אני נכנס לויקיפדיה ורועד... לא ייאמן, הרעב והמטרה עכשיו ליצור שושלת, אין לי כבר סבלנות לעונה הבאה, רוצה להוציא 100 אחוז מהדור הזה.

כמה סבל, כמה כאב, אי אפשר לתאר.
תמיד אהבתי ואהדתי את האנדרדוג, ב-2005 באתי לבית ספר כאלוף אירופה, שאר החברים היו מחליפים קבוצות כמו גרביים וחוגגים אליפיות ואני בתור ילד לא.
בכתה ט׳ כל כך פחדתי מהמפגש נגד ריאל מדריד, פחדתי לבוא לבצפר שייצחקו עליי ובסוף נתנו להם 4.
הלכתי מכות עם החבר הכי טוב בגלל ויכוח טיפשי, פעמיים הלכנו מכות מרוב קינאה אחד לשני בעניין אהדת הקבוצות.
היינו הולכים לבית של אחד מהם לפני משחקים כל החבורה ואני הייתי בפחד, ברעידות שהקבוצה שלי הרעה תפסיד וייצחקו עליי וכך היה, הם היו הולכים עם החולצות של הקבוצה שלהם ועם האף למעלה ואני לא.
על 2014 מיותר לדבר ועל כל המעבר, קיבלנו שישייה מסטוק, בדרבי נגד אברטון פאקינג רציתי שנפסיד כדי שרודג׳רס יילך, בסוף עשינו תיקו וקלופ בא.
מה שהאיש הזה עשה לא ייאמן, בחיים לא הייתי מדמיין.
קיבלנו חמישייה כואבת באתיאחד, הפסדנו גמר אלופות כואב, העונה שעברה גמרה אותי סופית, את המשחק האחרון לא העזתי לראות, הלכתי לעשות את הדבר שאני הכי אוהב, לשחק כדורסל לבד, להירגע, לא האמנתי שסיטי תאבד נקודות.
ואחרי כל הכאב הזה...
הקורונה, לא להאמין, כמה כאב, צלקות יישארו לי גם בגיל 80 אבל התיקון הקטן הזה מכפר לא מעט.

למה האליפות הזה שונה מאחרות ?
כי אני כבר רואה עוד חצי שנה את כולנו חוגגים את האליפות הזאת, חושבים על העונה הנוכחית ומעלים חיוך, מסתכלים על ארון התארים ולא קולטים, 2020 ליברפול אלופת אנגליה.
אנחנו פאקינג מתרגשים פי מיליון מלפני שנה שזכינו באלופות, לא ייאמן, חודש יוני זה חודש טוב, מי יהיה עוד שנה בחודש יוני

 

אני חושב שהייתי מאלה שאמרו שטורס גמור ו50 מ' עליו זו גניבה, בין התחזיות הנכונות הבודדות שלי (לא רציתי את מאנה, חשבתי שסלאח יהיה שחקן ספסל, חשבתי שנגמר הסיפור שלנו כשמכרנו את קוטיניו, כעסתי על ההתעקשות על ואן דייק וההחלטה להמשיך לחכות לו במקום לקנות בלם אחר, וזה רק בשנתיים-שלוש האחרונות...). זה לא הפך את הטרייד שעשינו לטוב, הטרייד לא היה טורס על סוארז כי למיטב זכרוני סוארז היה אמור להגיע בכל מקרה (כמובן שאין דרך לדעת אם זה באמת היה קורה), הטרייד היה טורס-קארול.

 

גילוי נאות: לא ראיתי את השישייה שחטפנו מסטוק. הייתי בגואטמלה וזה היה משחק אחד אחרי הפרישה של ג'רארד באנפילד, אותו כן הצלחתי לראות בשעה 8 בבוקר בפאב של איזה בחור סקוטי... עוד לא פתח את הבר ומקבל דפיקה בדלת, כשהסברתי לו את הסיטואציה נתן לי לשבת ולראות בזמן שהוא מארגן את המקום. יושב לבד, ב8 בבוקר, בכפר בגואטמלה, שותה בירה ומזיל דמעות עצורות על הקפטן. אחרי המשחק הזה העונה איבדה לגמרי חשיבות מבחינתי והחלטתי לא להתאמץ כל כך בשביל לראות סתם משחק נגד סטוק.

מסתבר שצדקתי. על כן, מבחינתי המשחק הזה לא התרחש.

 

זה היה המשחק והשער האחרון של ג׳רארד אצלנו.
צ׳ראלי אדם כיכב, שיחק כמו צ׳אבי, ב-22 דק׳ הם כבשו חמישייה וירדנו למחצית ב-5:0.
משחק קשה לכל החיים.

עונה מבזה, רק לראות את אותם שמות ולקבל צמרמורת.

 

דווקא השוער פול האריסון שזכה ב - 9 אליפויות במדי TNS, נשאר העונה בלי האליפות. הליגה הוולשית לא השלימה את העונה והוכרזה אלופה הקבוצה שהייתה עם הכי הרבה נקודות בממוצע, TNS נותרה במקום השני.

 

רואה עכשיו בספורט 4 את השערים הגדולים ביותר שלנו בפרמייר ליג.
נחמד מאוד להיזכר בחלק, קיוול פאולר אגר, אלונסו מחצי מגרש.
בכלל מראים גם משחקים שלנו מהעונה, היום יש את לסטר בחוץ וסיטי בבית.