לא יודע מה זה אומר, צריך לדבר על כל שחקן לגופו. ביינס, מגן טוב מאוד בשיאו. שחקן ברמה של אשלי קול? לא, אבל כמה מגנים שמאליים היו בהיסטוריה של אנגליה ברמה של אשלי קול? לאלאנה, סך הכל פרץ בגיל מאוחר, שחקן מאוד טכני, טוב בפרמייר ליג, עבר למועדון גדול ולא עמד בציפיות עם הרבה פציעות. יאנג, מקשר התקפי בוילה הפך לכלבויניק של מנ יונייטד כי רק ככה יכול להחזיק במועדון צמרת. סמולינג, בלם מתחת לבינוני. ביינס השחקן הכי טוב מבין ה4.
זה אומר שחקנים מוגבלים בצורה בולטת, ביינס ספציפית היה מוגבל הגנתית. לכדורגל של מויס התאים מאוד עם הגבהות וכדורים נייחים על הראש של העמודי החשמל פלאיני, קאהיל או איזה אניצ'בה. לא פלא שמויס רצה אותו בקיץ 2013 ביונייטד. יאנג מוגבל מאוד טכנית, החזיק במועדון צמרת בכאילו. מועדון חולה חסר מושג בכדורגל. בזכות ואן פרסי בלבד יכול לרשום לעצמו אליפות בקריירה.
כל ה4 לא מתאימים לטופ אם לזה אתה מתכוון. לביינס הייתה תקופה שהוא נראה לי מתאים, היה לו חלון הזדמנויות קצר לפני שהתחיל אז גם להיפצע. הם לא שחקני טופ, זה לא הופך אותם לאפסים. ביינס זה שחקן טוב.
https://pbs.twimg.com/media/Ed8lt58WsAIyCnG?format=Xxx&name=small שחקנים שיצאו מנון ליג והפכו למלכי השערים של הליגה העליונה באנגליה *אחרי מלחמת העולם השנייה *בסוגריים מספר שערים בעונת הזכיה דניס וסטקוט - 1946/47 וולבס(38) רוני רוק - 1947/48 ארסנל(33) מלקולם מקדונלד - 1974/75 ניוקאסל יונייטד(21), 1976/77 ארסנל(25) קרי דיקסון - 1984/85 צ'לסי(24) ג'ון אולדרידג' - 1987/88 ליברפול(26) אלן מרטין סמית - 1988/89 ארסנל(23), 1990/91 ארסנל(22) איאן רייט - 1991/92 - קריסטל פאלאס/ארסנל(29, 5 במדי הנשרים ו - 24 במדי התותחנים) קווין פיליפס - 1999/00 סנדרלנד(30). הזוכה האנגלי היחיד בנעל הזהב של אירופה. ג'יימי וארדי - 2019/20 לסטר סיטי(23)
הדאבל השלישי דרבי לונדוני בגמר הגביע לאחר הפסקה של 20 שנה. ארסנל דרסה כל מה שזז בחודשים האחרונים של עונת 2001/02 ומשלימה דאבל מצוין מול צ'לסי של ראניירי, שרק החלה את עידן ההצלחות שלה בגביע האנגלי. זה היה גם משחק מס' 672 והאחרון של הקפטן המיתולוגי של ארסנל טוני אדמס במועדון ובכלל בקריירה. בכך ארסנלה השתוותה במספר הדאבלים המקומיים למנצ'סטר יונייטד. זה גם היה גמר גביע שני עבור התותחנים מתוך רצף של שלושה. תאריך: 4.5.2002 איצטדיון: מילניום, קרדיף מעמד: גמר הגביע האנגלי הרכבים: ארסנל: דיוויד סימן, סול קמפבל, טוני אדמס, לורן ביסן-אטמה, אשלי קול, סילבן וילטור(89' מרטין קיאון), ריי פרלור, פטריק ויירה, פרדי ליונברג, דניס ברגקאמפ(72' אדו), תיירי הנרי(81' נוונקוו קאנו). מאמן: ארסן ונגר צ'לסי: קרלו קודיצ'יני, ויליאם גאלאס, מרסל דסאי, מריו מלחיוט(76' בודויין זנדן), סלסטיו בבאיארו(46' ג'ון טרי), ד'ספר גרונקיאר, פרנק למפארד, עמנואל פטי, גראהם לה סו, איידור גודיונסן, ג'ימי פלויד האסלביינק(68' ג'יאנפרנקו זולה). מאמן: קלאודיו רניירי צ'לסי מאז הפסידה רק פעם אחת בגמר הגביע, כן שוב לארסנל. ב - 2017.
שחקנים שזכו גם בגביע אנגלי וגם בגביע סקוטי. סטראכן עשה רצף של 4 זכיות. https://pbs.twimg.com/media/EeW0QpeXsAI8vuV?format=Xxx&name=900x900
אחרי הפסקה קצרה-בחזרה לארכיון ולכתבות מהניינטיז. והפעם: חורף 1997, במידלסברו מנסים להבין איך הסגל הכי נוצץ בתולדותיהם הולך לרדת ליגה: https://i.imgur.com/4CuBpO4.Xxx
https://i.imgur.com/WDd8JMZ.Xxx ובונוס בצד שמאל: פרשנות של רונן דורפן על מינויו של קני דלגליש במקום קיגן בניוקאסל. טעה בענק בהערכותיו, ולא בפעם האחרונה.
למה דורפן חשב שלקבוצה שלא זכתה בדבר יש שחקנים יותר טובים מקבוצה שזכתה ב 3 אליפויות ב 4 שנים שקדמו לכתבה? ועוד כשקאנטונה חי וקיים ולא פספס אליפות בממלכה כל עוד לא היה מושעה? ודלגליש לדעתי התחיל לאבד עניין באימון וניהול כדורגל אחרי האליפות עם בלקברן והתחיל להשקיע יותר בגולף. Sent from my SM-G973F using Tapatalk
אתמול בדרך הביתה שמעתי את הפודקאסט שלו שמסכם את העונה שלנו. הבן אדם איבד את זה סופית, מאטיץ', מאטיץ', מאטיץ'. כל הפודסקאט הוא גומר ממאטיץ' כאילו זה גאטוסו על סמים. עאלק, צריך להביא איזה דקלן רייס צעיר(ב75 מליון פאונד, כן?) כדי שילמד ממאטיץ' ויגבה אותו מהספסל. לא יודע איך הגעתי ליעד בלי להתנגש במשאית.
רונן דורפן היה כנראה המנחוס הגדול ביותר של קני דאלגליש וזה שבדיעבד הביא לחיסול הקריירה שלו. אחרי ה-2:3 על ברצלונה בספטמבר 1997 עם השלושער של אספרייה(אולי המשחק הטוב היחיד של הקולומביאני בניוקאסל) דאלגליש נראה כמו מאמן שכל קשר בינו לבין הענף מקרי לגמרי... האמת שחבל כי עד לאליפות עם בלקבורן הוא באמת נראה כאחד מגדולי המאמנים בממלכה ונראה יהיה שהולך להיות בינו לבין פרגי קרב ראש בראש שיימשך הרבה שנים, אבל כאמור כמו שנכתב בהודעה מעליי אחרי אותה אליפות משהו בו כנראה השתבש. אולי זו הייתה הפרישה המהירה ההיא מבלקבורן לתפקיד ריק מתוכן שנקרא מנהל ספורטיבי שכנראה ניוונה אותו וגם הרסה לו את קריירת האימון לתמיד.
