והוא שאמרתי - יש משמעות לשאלה אם הבחירות היו מרוכזות סביב נושא מסוים, ויש גם משמעות לשאלה מתי חבר הכנסת עבר למחנה אחר. סיטואציות משתנות, דעות משתנות וקווים מיטשטשים בפרקי זמן נורמליים בין מערכות בחירות (כלומר, לא כשהן כל חצי שנה), ומבחינתי זה לגיטימי. אבל לעבור ממחנה אחד לשני חמש דקות אחרי הבחירות, זה משהו אחר.
אם 5 ח"כים מהליכוד יחליטו לערוק יוטלו עליהם סנקציות והם לא יוכלו לחבור לאף מפלגה קיימת בכנסת הבאה. בשביל שיוכלו להתפצל מהליכוד בלי סנקציות צריך שליש סיעה - 10 ח"כים, אין שום סיכוי שיהיה מישהו בליכוד שיצליח לגייס תחתיו 9 ח"כים לעריקה. צריך להיות הודיני כדי לעשות מהלך כזה בהצלחה. כדי לפצל את תקווה חדשה לעומת זאת בלי סנקציות - צריך 2 ח"כים בלבד.
כאן אתה יוצא צבוע - הסכמי אוסלו היו בניגוד מוחלט למצע של מפלגת צומת, השניים שערקו בגדו בבוחריהם בשביל האינטרסים האישיים שלהם, אין שום הבדל בינם לבין אורלי לוי.
לא רבין ולא ביבי הם הסיפור, אף אחד מהם לא הכריח אף אחד לערוק, האחריות כולה מוטלת על העריקים. ההחלטה לערוק היא אך ורק שלהם.
@Lebron אתה צודק אבל זה קצת נאיבי - עם 5 ח"כים מהליכוד עוברים, הם יכולים לדרוש מהקואליציה שתקום שינוי רטרואקטיבי בסנקציות הענישה על חברי כנסת פורשים וככה להציל את עצמם. זה בדיוק כמו ממשלת הרוטציה הנוכחית - ברגע שיש לנו 61 אצבעות, נשנה את כל הכללים שנועדו למנוע abuse כזה בחוק. @VAR אני לא חושב שנגיע לבחירות עשיריות או שביבי ימות מהסיבה הפשוטה שהממשלה הנוכחית קצבה דדליין לתיקו - 17 בנובמבר. יש לנתניהו ככל הנראה 2 מערכות בחירות לכנסת ועוד מערכת אחת לנשיאות שבהן הוא יצטרך להשתמש כדי לשלוף 61 אנשים שיבטלו את הרוטציה. הצליח - נגמר בניצחון שלו. לא הצליח - הפסיד לגנץ החביב. זה קצת כמו מפגש נוקאאוט שבו שיוויון בשער החוץ כבר לא יכול להיות, קבוצת רלב ביתרון והכדור אצל ביבי.
רבין קנה שני ח"כים בשביל הסכם שלום. עדיין פסול וגם לא יצא מזה שלום, אבל יש נסיבות מקלות. ביבי מציע שוחד בשביל לשמור על התחת הסגול שלו.
אין שום בעיה עם זה שאיש שמאל עורק למפלגת שמאל אחרת או שאיש ימין עושה אותו דבר, בטח אם זה בשביל שתקום ממשלה.
יש הבדל, כי אורלי לוי (מותר לקרוא לה שרמוטה?) ידעה עוד לפני הבחירות שהיא תיקח את המנדט שלה ותעביר אותו צד. היא גנבה קולות בצורה הכי ברורה ומתוכננת שיש. סופ"ש לפני הבחירות מבטיחה דבר אחר (שהיה בבסיס של מערכת הבחירות) ויום אחרי הבחירות עברה צד (תמורת ההבטחה לשריון בבחירות הנוכחיות, לא משהו ערכי חלילה).
ייתכן, אני רק חושב שהעניין מורכב יותר. הרי גם כשמפלגות חוברות ומקימות קואליציה, הן מוותרות על דברים שהופיעו במצע שלהן ולפעמים נמצאות בממשלה שעושה ההיפך הגמור. אין עולם מושלם. אבל הכל מתגמד בהשוואה למצב בו לוקחים מנדט שקיבלת ומעבירים אותו קומפלט לצד השני רגע אחרי בחירות. הרי אין פה עניין של מציאות משתנה, שיקולים, שינוי דעה וכדומה. נטו גניבת קולות.
אבל הם כן לקחו מנדט שקיבלו מהימין והעבירו אותו לשמאל, והם עשו את זה בשביל פינוקים אישיים, לא כי שינו פתאום את דעתם. אף אחד ממצביעי צומת לא תמך בהסכמי אוסלו, עמדתם בנוגע לסוגיה הפלסטינית הייתה מאוד ברורה ונוגדת ב-180 מעלות את זאת של ממשלת רבין. Sent from my M2002J9G using Tapatalk
החביאו אותה. כל אנשי שלום עכשיו מנסים לדחוף את הרעיונות שלהם תחת ״3 כתבי אישום״ ו״ביבי משסה״ כי הם הבינו שזה מביא יותר מנדטים. הכל עבודה בעיניים. פתאום האנשים שמלאו כפיים לדודו טופז ותיקי דיין נורא רגישים לנושא השיסוי.
אם הם עשו את זה עבור פינוקים אישיים אינני יודע, גם אם בזיכרון הקולקטיבי נשארה המיצובישי של גולדפרב. עולה השאלה - חבר כנסת רואה סיטואציה משמעותית מתפתחת, אולי היסטורית, וחושב שהיא נכונה/שגויה, רק שכדי לתמוך או למנוע אותה הוא צריך לפעול בניגוד למנדט המקורי שקיבל בבחירות. מה עליו לעשות? ללכת עם מה שהוא חושב לנכון, או לדבוק במנדט שקיבל (אולי לפני שנים) גם אם לדעתו זה יגרום נזק?
