4 ימים של סבל,עונה של סיוט מתמשך, ביום שבת לתת קונצרט ולהפסיד בפנדלים לארסנל והיום,אני אשם,חגגתי מוקדם מדי,זילזלתי כמו האיטלקים המטונפים שאי אפשר לסמוך עליהם, עוד לילה בלי שינה, שונא את ליברפול,שונא את מילאן,פרגי תציל אותי.
ודרך אגב... שבצ'נקו.. בפנדל כל כך מכריע פשוט מבייש את המעמד בבעיטה העלובה הזאת... חלש.. לאמצע... בדיחה. מגיע להם כבר אמרתי?
הדבר הכי גרוע יהיה מחר שפתאום "יצוצו" להם כמו פטריות אחרי הגשם כל אוהדי ליברפול החבויים... אוי איזה סיוט.. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/ph34r.Xxx
http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx טוב זו תהיה הודעה ארוכה למדי. נתחיל בציטוט של לירן: אני ראיתי את המשחק עם עוד 15 חבר'ה בערך, במסך ענק בבית של מישהו, והמישהו הזה, התערב עם כולם במחצית שליברפול יבקיעו 3 במחצית השנייה. אני אישית צחקתי עליו, ולא התערבתי איתו, אבל שניים כן התערבו. והוא כל הזמן האמין. נפרק את ההודעה לשני מרכיבים. הכדורגל, וכל מה שמסביב לו. אין ספק שמבחינת כדורגל ראינו את אחד המשחקים היותר טובים בעשור האחרון (ואני לא מגזים). מאז שאני רואה כדורגל (שזה קצת יותר מ10 שנים), ראיתי אולי 4-5 משחקים שהשתוו לזה מבחינת הרמה, מבחינת העניין, מבחינת המתח. מילאן פתחה מצויין את המשחק, ומעבר לשער הראשון והיפה של מלדיני, היא גם המשיכה לתקוף אחרי, וזה מה שיפה בעיניי. כנראה שההבדל בין מילאן של היום לבין מילאן של הגמר המרדים מלפני שנתיים, הוא קאקא. למרות שהוא מסיים את העונה בלי תואר, אני חושב שחייבים להזכיר אותו בתור אחד השחקנים המצטיינים העונה. עשה את ההבדל בין מילאן הגנתית ומסתגרת, לבין מילאן שממשיכה לתקוף גם אחרי שער אחד, וגם אחרי שניים. המסירה שלו לקרספו בשער ה-3 היא ככל הנראה המסירה המושלמת, וגם הנגיעה הבודדת ההיא של הארחנטינאי היא הנגיעה המושלמת. פשוט מדהים. בכלל, במחצית הראשונה יאפ סתאם ונסטה היו כ"כ טובים, הכיסוי שלהם על בארוש וגרסיה היה מושלם. במחצית הראשונה נראה היה שהכל הולך למילאן. שלא משנה איזה כדור היא תמסור, הוא יגיע ליעד, ולא משנה כמה יפה הקבוצה השנייה תשחק, שחקן של מילאן יהיה שם כדי לחתוך את קו המסירה. במחצית השנייה, אגב, הדברים התהפכו לחלוטין. חילופים מוזרים של בניטז במשחק הזה. בכל חילוף אמרתי לחבר'ה שראו איתי שאני לא מבין אותו. החילוף הראשון, אחרי הפציעה של קיואל (ולא שום שינוי טקטי כמו שמילמלו בערוץ הספורט), היה אידיוטי, על הנייר. שמיצר?! במקום קיואל?! איפשהו בדקה ה-55 הוא השתיק אותי. דידי האמן במקום פינאן במחצית? לא הבנתי מה בדיוק מנסה הספרדי ליצור, אבל איכשהו קרה מה שקורה המון בכדורגל. הבלתי צפוי. ליברפול עלתה עם מה שקוראים בצבא, רעל, למחצית השנייה. ג'רארד עם נגיחה פשוט מושלמת. נתן עוצמה אדירה לכדור, זווית מצויינת - לדידה לא היה שום סיכוי. שמיצר עם בעיטה פשוטה, מכניע את דידה. זה כבר היה חלק מהמומנטום. והפנדל? (שלא בטוח שהיה) - מומנטום. הבלתי צפוי קרה ואחרי מחצית שלמה שהמומנטום היה של מילאן - ליברפול שינתה אותו, והעבירה אותו אליה. 3 שערים תוך 7 דקות מול הגנה איטלקית כמעט מושלמת. מי היה מאמין? צ'אבי אלונסו מחטיא פנדל רשלני, דרדלה של ממש, ועט על הריבאונד ולפני שדידה בכלל מפסיק להגיד "זה בשבילך אבי רצון", הוא כבר רואה את הכדור מעליו, בתוך הרשת. אמרתי בדיוק לחבר שלי, שזה הרגע שייצג את המשחק הזה הכי טוב מבחינתי - התהפוכות. מהפסגה לתחתית, בתוך פחות מחצי שנייה. תחשבו לעצמכם איך דידה ואלונסו הרגישו לאחר הבעיטה. ההרגשה הזאת החזיקה פחות מחצי שנייה, עד שצ'אבי נעץ את הכדור בעוצמה ברשת. ואז הכל התהפך. הכדורגל שוב הראה כמה הוא בלתי-צפוי וטראגי. ופה זה לא נגמר, נסיונות נוספים של שתי הקבוצות לתקוף, המון טקטיקה של המאמנים, קצב מסחרר של משחק, חילוף נכון מאוד שהכניס את סרג'ינו לאגף שמאל, חילוף שבא בדיוק בזמן שהכניס את סיסה במקום בארוש שנראה חצי-מת. יכולת פשוט נדירה של פירלו בהארכה, כשכל השחקנים כבר חצי ממוטטים והוא פתאום עובר בדריבל שני שחקנים ומוכשל ע"י השלישי. החטאה של שבצ'נקו, או יותר נכון - עצירת המאה של דודק, מבעיטה מחצי מטר, בדקה ה-118. אין דברים כאלה. פעם בעשור רואים משחק עם כ"כ הרבה אירועים, כ"כ הרבה טוויסטים, כ"כ הרבה זכרונות מדהימים. לגבי הפנדלים - דודק מחזיר את כולם 20 שנה אחורה, לגמר ב-1984. והמבין יבין. פשוט סיום מתוק לערב מדהים. ומבחינת כל המסביב - קהל נפלא, שלא הפסיק לעודד, שופט מעולה שכמעט לא שגה ולא עצר את שטף המשחק הפנטסטי, ומאמנים מעולים שעשו כל דבר ברגע הנכון והגיעו לשיאם במעמד השיא של השנה. אצטדיון יפהפה והתרגשות עצומה. חבר'ה - כל מי שראה היום את המשחק, ועוד יותר כל מי שהיה היום במשחק, היה עד להסטוריה. עוד 40-50 שנה, כשהנכדים שלכם יבואו אליכם לראות את הגמר בין לידס להפועל ירושלים (קצת ווישפול ת'ינקינג, אסור?!), ויראו קטעים גדולים מגמרים קודמים - אתם תספרו על הגמר הזה. על הגמר ההסטורי, הבלתי-נשכח וההרואי הזה. ואם מישהו תהה היום איך המרגש להיות חלק מהסטוריה, אז ככה מרגישים. לילה טוב לכולם.
מספר מחשבות אקראיות. מודה, כמעט נשברתי במחצית. גם אני חשבתי שזה גמור וחתום, ואף הופיעו בראשי לראשונה מחשבות על כך שהצדק הוא עם אלה הטוענים שבגמר צריכות להיות הקבוצות הכי טובות. ובכן, זין עם זה. כל קבוצה שמגיעה לגמר - יש לזה סיבה טובה. ליברפול אולי נחותה איכותית מכמה וכמה קבוצות בליגת האלופות, אבל בסופו של דבר היא זכתה עם אופי מדהים, מזל, נחישות ויכולת. אינני מצטער כלל שלא קיבלנו את צ'לסי - מילאן (וברור שבארסה מאוד חסרה לי. לא נורא, עוד שנתיים יש גמר נקמה באתונה). זה היופי של המשחק, ממש כמו העובדה המהממת שאפשר להיות חלש יותר ולחזור מ- 0:3 מול מילאן הגדולה תוך 6 דקות מחורבנות. אחרת, היה אפשר פשוט לקבוע תאריך, להביא את שתי הקבוצות הנבחרות לאיסטנבול, ולשחק על הגביע. בולשיט. בשביל זה יש את כל השלבים לפני זה, והקבוצות שהגיעו לגמר הן אלו שצריכות להיות בו - אפילו אם זה קרה בעזרת נסים, נפלאות ופוקסים מרגיזים. בסופו של דבר, זה יעשה רק טוב לכדורגל. לא מדובר בעסק סגור לעשירון העליון של המועדונים. גם צרפת יכולה להיות מודחת מהמונדיאל בלי לכבוש, גם יוון יכולה לזכות ביורו, גם פורטו ומונאקו יכולות לשחק זו מול זו בגמר, ואפילו ליברפול לא נשברת מול פיגור של 3 שערים מול מילאן. בטווח הארוך, רק טוב יצא מזה. הקבוצות הטובות יפסיקו לשחק רפוי ולזלזל, וישתפרו - טקטית, מנטלית, ואיכותית. משחק הכדורגל - שסיפק לנו היום עוד מופע בידור, פיסת מיתולוגיה ואירוע ספורט שיחקק לעד בליבם של אלו שראו אותו - רק מרוויח. למשחק עצמו. המחצית הראשונה - גרנדה מילאן. משחק גדול, נפלא. קאקה עם ראיית משחק של זהב. ליברפול שיחקה באש עם מלכודת הנבדל שלה (שלא לדבר על המשחק האיום של טראורה וחבריו), ושילמה לבסוף. כל ליברפול שיחקה רע למעשה, ומשום מה שלחו לבארוש כדורים שרק סיסה יכול להשתלט עליהם. מילאן לעומת זאת הייתה גדולה באמת, עם סגירה נפלאה בהגנה, קישור מצויין וחוד קולע. מחצית שנייה. מדהים. אין מילים. גם אחרי שראינו הכל, הכדורגל יכול תמיד לספק לנו עוד. סטיבן ג'רארד, שהיה גרוע במחצית הראשונה, הוכיח מה הופך אותו לשחקן גדול - דווקא כאשר קבוצתו קבורה בחרא, הוא התעלה והצליח להשפיע על חבריו. החל מהשריקה למחצית השנייה, סטיבי ג'י נתן הופעה שהייתה ראוייה להנפת גביע אלופות. מדהים. העבודה שהוא עשה תחילה בקישור ומאוחר יותר בהגנה הייתה פשוט יוצאת מגדר הרגיל. גם שאבי אלונסו היה מצויין, כמו גם מרבית שחקני החלק ההגנתי - במיוחד קראגר. טראורה המשיך במשחק רע, אבל לפחות חיפה על כך בהצלה גדולה מהקו. דווקא גרסיה נתן משחק בינוני מאוד. ומילאן? פתאום אותה קבוצה כבוייה, זקנה ומצ'וקמקת. בהארכה מילאן החזירה לעצמה את היוזמה וליברפול עברה לבונקר (שוב, מחמאות לג'רארד - איזה תיקולים מדהימים). סיסה נכנס קצת מאוחר מדי, ויכל לעשות יותר כאשר עוד היו לצידו שחקנים והמסירות שהחלוץ קיבל היו פחות או יותר מכוונות. מילאן השתפרה באופן ניכר, אבל ביום שבו היעיל מבין חלוצי תבל מאבד את הראש מול שער ריק מ- 3 מטר ומחליט להפציץ במקום לכבוש, זה כנראה לא יקרה. אבל, אל דאגה לשבה. ההחמצה הזו, והפנדל, רק יחזקו וישפרו אותו לקראת העתיד. רפאל בניטז - ממשיך בדרכו של מוריניו, ומרכיב יחד איתו את צמד המאמנים הטובים בעולם היום. אל תתפלאו עם עונה הבאה הם ילחמו ראש בראש על אליפות אנגליה. הבן-אדם גאון כדורגל מודרני, שהצליח עם שיטה מתחתית בית הקברות של הכדורגל - 3-4-3. אני מחכה ליום בו ימאס לו ממועדונים והוא יפנה לנבחרת. או לפחות לבארסה. ולסיכומו של דבר - מדהים. בלתי-יאמן. לאחר 20 דקות של כדורגל בסטמפורד ברידג' לא האמנתי שבארסה תחזור לזה, אבל זה היה כאין וכאפס מול הקאמבק של ליברפול, שמזכיר לכולנו שוב למה אנחנו פה: הכל יכול לקרות. המשחק כל כך פשוט, אבל הוא מרכיב בתוכו כל כך הרבה אלמנטים. תתחילו לשנן: "איפה את היית ב- 25.05.2005?" וקצת סגירת חשבונות והבהרות: איטלקופילים יקרים - מילאן סופגת 3 שערים ב- 6 דקות. יש לה חרא של הגנה!!!11!!!!1!!! אנגלופילים יקרים - תפסיקו לנסות לשייך את הנצחון של ליברפול לאנגליה. הזכייה שייכת כולה לסקאוזרים, לא לממלכה. שמחו עבור סטיבי ג'י וקראגר, אבל אל תזבלו על "נצחון האופי האנגלי", וכו'.
היום זה הניצחון של האופי האנגלי, התשוקה האנגלית וכל מה שקשור לזה. תגיד מה שתגיד. כאילו, סתכלו על הגמר ב-99 ועל הגמר השנה. מה עוד צריך להוסיף... הלוואי שכל 6 שנים נקבל כזאת דרמה. אני קונה.
אתם לא סותרים אחד את השני. הניצחון הזה נבע, בחלקו או ברובו, מהאופי והמתשוקה האנגלית. זה לא סותר את העובדה שהתואר שייך אך ורק לליברפול וכל שאר האנגלים לא יכולים לנכס לעצמם את הזכייה. אני אישית לא באתי למשחק עם העדפה ברורה, ויכול מאוד להיות שגם אם מילאן הייתה מנצחת אחרי המשחק הזה הייתי מאוד שמח בשבילה ומהלל אותה בלי סוף, אבל קרה מה שקרה ואני שמח בשביל ליברפול, וממש לא מתוך האנגלופיסטיות שלי, או כל דבר כזה או אחר.
כנ"ל אני. אם הייתה באה כל קבוצה אחרת לגמר (בארסה, יובה, באיירן...) הייתי לטובתה אבל מילאן... אני כל כך נהנה לראות אותה מסיימת בלי תואר. נגיד שוב? לא מגיע למילאן שיקראו לה "אלופי אירופה".
תסתכל על שאר הגמרים ב- 20 השנים האחרונות. אה, וואלה, לא היו בהם אנגליות.... מ- 2 משחקים לא עושים מדגם סטטיסטי. ליברפול והיונייטד עשו את הקאמבק המדהים, וכל הכבוד להן. אבל, in the long run, סטטיסטיקות מתיישרות. קרה הדבר, והמשחקים המדהימים האלו נפלו דווקא לאנגליות. הקאמבק היום נבע מטיפת מקריות, מניצול אדיר של מומנטום, מהאמונה של רפאל בניטז (שנמשכת עוד משמינית הגמר), מההסטוריה המפוראת של ליברפול, והמנהיגות חסרת-הפשרות של סטיבן ג'רארד (ופה באמת אפשר לדבר על אופי אנגלי). זה נצחון גדול ומכובד, אבל הוא כל כולו של מועדון כדורגל ליברפול, לא של אנגליה.
בוריס אתה מבלבל ומתבלבל. אני אמרתי שהניצחון הוא של אנגליה? הניצחון הוא רק של ליברפול. אבל לליברפול הייתה את התשוקה, את הלהט, את האמונה האנגלית. הניצחון הזה לא עושה טוב ולא משרת לא את ארסנל לא את מנצ'סטר ולא את צ'לסי זה ברור. יש קבוצה אנגלית בגמר, יש דרמה, יש את הידיעה שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר...
