ריאל מדריד 2022/23: אחרי עונה מהאגדות - נלחמים בשאננות ובברצלונה

סיכום הקלאסיקו שלי:

https://totalfootball.co.il/uploads/default/optimized/2X/c/c36bc53671effdee6bf8df074b7802aaa8f4e069_2_690x388.Xxx

ארבעה מי יודע| האמנתי לפני המשחק שאפשר לעבור, הייתי יותר אופטימי עם פרסום ההרכבים וה-11 אף היו נראים לי נועזים מדי. אבל לא האמנתי שזה יהיה 0:4 כל כך גדול. מה לעשות, התוצאה הכי גדולה שראיתי בקלאסיקו כאוהד. זה שולח אותי לבצע רשימה של כל הניצחונות שלנו על ברצלונה בשנות ה-2000 וללכת לדרג בכיף. ברור שהמשחק הזה בטופ. אני בכלל לא מתוסכל בנוסח ‘כמה חבל שאין מאניטה’, אלא יותר מבואס על האליפות של 2022/23 שהלכה לפח. אני לא אוהד תמים, ברור לי שהתוצאה לא ממש משקפת (וזה לא מעניין אף אחד ), ברור לי שאנחנו לא כאלה גדולים. אבל גם הם לא. ולהפסיד להם שלוש פעמים ברציפות, ולהיות בפער של 12 נקודות מברצלונה הזו - זה טוו מאץ’.

ניצחון אדיר אתמול במפעל בו אנחנו בדרך כלל עושים במכנסיים, תראו איזה דרך עברנו, חימום מעולה לקראת צ’לסי. לא אגיד שהגמר לא חשוב, זה לא נכון, אבל הכבוד חזר וזה לא יסולא בפז. אז מה נשתנה הלילה הזה? שבכל הלילות שיחקנו הגנתי, והפעם לא.

אני נזכר בתחושת הגועל וחוסר האונים אחרי ההפסד 1:0 במשחק הבית, נגד ברצלונה ב’ בערך, כשעלינו במערך עלוב ובונקיסטי בסנטיאגו ברנבאו, זה היה כל כך עצוב, וכמה זה שונה עכשיו. סוף סוף הבסנו אותם והשפלנו אותם. הכנסנו אותם לפרופורציה, את האוהדים השחצנים שלהם, כי יש הרבה שהם מקסימים ואפשר לדבר איתם בהיגיון. ערב שגורם לך לצפות בשידור החוזר של המשחק לפנות בוקר ולקום מאושר למחרת. אפילו הבחורה שנתנה ברקס עשתה לייק בסטורי.

העניין שזה לא היה רחוק ל-0:1 הפוך תוצרת רוברט לבנדובסקי במקום שער שלנו במתפרצת לא מעניין אותי, אני לא מתנצל זה קרה הפוך כל כך הרבה פעמים בקלאסיקוס חשובים יותר. במשחק הליגה האחרון זה לא היה דומה שאנחנו חשבנו שאנחנו בדרך לנצח ואז השער בוטל? כמה פעמים בקלאסיקוס בעשור האחרון היה ריח של שער של ריאל מדריד באוויר, והפסדנו? הקלאסיקו בקאמפ נואו ב-2014/15 שעלה לנו באליפות, עונה אחת אחורה בעונת הדסימה וכן הלאה (לא מדבר על המפגשים שלא היוונו יריב מולם לצערי). לא מתנצל.

זה נשמע כמו קלישאה שחוקה אבל קודם כל ראול השתמש בה אז מותר לי לחזור על זה. “עם החולצה הזו אני תמיד עולה למגרש כדי לנצח” (לפני הקלאסיקו בקאמפ נואו ב-2009 בהרכב חסר, כשברנד שוסטר פוטר אחרי שאמר שאין סיכוי), ו-‘תהיו ריאל מדריד’. אני גדלתי על ריאל מדריד כקבוצת התקפה. והנה אתמול ראינו את המערך המתבקש. וכשמשחקים עם הרבה שחקני התקפה אז קורים דברים טובים. ויניסיוס ג’וניור למשל היה מצוין ולא היינו צריכים שהוא יעבור את רונאלד אראוחו מיליון פעם בדריבל. יש גיוון, יש פחות עומס על שחקנים מסוימים, זה מבלבל את שחקני ההתקפה.
איך היה מגיע ה-0:1 אם לא רודריגו בהרכב? או הברזילאי שמשך אליו את ז’ול קונדה במהלך של השער השני? הרי אחרת, אם בנזמה היה בודד שם מול כולם - לא היה צ’אנס שלוקה מודריץ’ יבשל לו. בואו נסתכל גם על ההרכב, עם פדה ואלוורדה שרץ בלי סוף ואדוארדו קמאבינגה בעמדה שלו על אף המשחק הפנומנלי כמגן שמאלי (שאפו, קרלו אנצ’לוטי) - יש לנו את האיכות להתמודד היטב גם עם שלושה קשרים באמצע.

עדיין עולה בי המחשבה שזרקנו עונה שלמה לפח בליגה. ב-80% מהמשחקים, ואני עדין, אין צורך לשים את פדה בכנף ימין. יכולנו לראות כדורגל יותר טוב, להבקיע יותר שערים, ולא להיות כל כך רחוקים. יש בעיות אבל הסגל ההתקפי שלנו שווה קצת יותר ממה שהראינו השנה.

אמנם כוכב המשחק היה האיש והרמאדן אבל אני רוצה כמה מילים על ויניסיוס. אוהב אותו. את זה שהוא לא מוותר אף פעם, תמיד ממשיך לעצבן תרתי משמע, גם אם הוא מתעסק קצת בקקה. הוא תמיד מאמין. תראו איך הוא חוגג את הגולים שלנו כמו אוהד. כמה הוא רוצה לנצח. הוא בטח ידע על הנתון הזה שהוא לא הבקיע מעולם בקאמפ נואו וידע שהקהל יעשה לו את המוות. היה לו מהלך אחד שהוא קיבל כדור ארוך, עצר, ועבר את אראוחו בצורה מדהימה על הקו וזה שחרר ממני איזו חצי צרחה של ‘וואו’. גם אם רודריגו חכם ממנו אני לא רוצה להיות כה נחרץ לגבי מי עדיף. זו התמונה 2 שפרסמתי בפייסבוק מיד לאחר המשחק.

זו גם לא ממש הייתה הפתעה שלוקה מודריץ’ התקשה בדקות רבות אבל במחצית השנייה השתחרר. אפשר להשתמש בו בתבונה והוא לא צריך לשחק 40 משחקים בעונה ולפתוח ב-35 מהם.

בנזמה סתם לי את הפה, אין מילים. לא ממש פירגנתי על השלושער נגד ויאדוליד, מעט מדי ומאוחר מדי. בנזמה ניהל את המשחק, עמד במקום הנכון כשצריך, רץ יותר מבדרך כלל - תחושה אישית שלי מבלי להציץ בטוויטר, נראה מאושר וטוב פיזית. והנה הפרס שלו, שלושער בקאמפ נואו - הראשון מאז פרנץ פושקאש, ובכלל שלושער בקלאסיקו - כריסטיאנו רונאלדו לא הצליח לעשות זאת. עכשיו שינוח היטב בליגה ויגיע רענן לקראת המשחק נגד צ’לסי, הם מ-פ-ח-ד-י-ם.

אי אפשר היה להחמיץ אף סרטון שהמועדון פירסם בסוף המשחק. איזה כיף לראות קבוצה עם חדר הלבשה מגובש ובריא, בא לך לקפוץ יחד איתם, עם התחתונים גם כן ולשיר: "“¡Así, así, así gana el Madrid!” - כדורגל זה רגש, זה אמוציות, זה מטורף. אני עובד עם ילדים כבר למעלה משנה, רואה איך ילד קטן יכול לבכות אחרי שער עצמי או החמצת פנדל. כדורגל זה החיים שלנו. לרגע אחד אתה רואה את הסרטון הזה ואפילו לא כועס על מריאנו והתסרוקת שלו, על אלבארו אודריוסולה הלא נחוץ. וכשקרלו בא ומתבדח עם השחקנים ‘עבדתי עליכם - זה לא היה הגמר, רק החצי גמר’, או אומר להם ‘גאה בכם חבר’ה ומחר יום חופש!’ והוא צורח והם משתוללים. איזה כיף.

אותו משפט שכתבתי בעונת 2015/16, אז ניצחנו בקלאסיקו בליגה - האליפות איננה אבל משחק גדול כזה נותן לנו דחיפה בתקווה להביא את הגביע ה-15. המבחן הבא אחרי צ’לסי שאותה חייבים לעבור. ולקראת העונה הבאה אני מקווה שאם קרלו יישאר אז הוא יפיק את הלקחים. בין אם יהיה רכש ובין אם לאו - לשחק כדורגל התקפי. זה חייב להיות ככה. האללה מדריד, אני אוהב אתכם.

 

לקראת רבע הגמר היום נגד צ'לסי:

קודם כל חג פסח-אלופות שמח, זוכרים איפה היינו בדיוק לפני שבוע? ניצחון אדיר, היסטורי וברוטאלי על ברצלונה, ריסקנו אותם 0:4. משחק שהחזיר לנו את האמונה והצבע לפנים. ויאריאל החזירה אותנו לקרקע אבל 'ליגת האלופות זה סיפור אחר.

אני רוצה לראות את ריאל מדריד בטירוף הערב לא משריקת הפתיחה אלא כבר בחימום, אפילו כשהאוטובוס עושה את דרכו בשדרה. המגמה צריכה להיות התקפית וברורה, גם אם יש גומלין: שלושה שחקני התקפה מובהקים: רודריגו, ויניסיוס ג’וניור וקארים בנזמה. אפשר לבצע חילופי מקומות כמו פדה ואלוורדה לפתע בצד ימין ורודריגו באמצע, אולי להעביר את רודריגו שמאלה ו-ויניסיוס בצד ימין (לעתים עובר את השומר שלו, והוא הרי לרוב לא חותך לאמצע ובועט – וכדור הרוחב פחות טוב כי קשה ברגל שמאל), לא יודע מה.

כמובן שזה קצת לא שגרתי עבורנו ואולי אף פחות מרגש שהמשחק הראשון נערך בסנטיאגו ברנבאו, אבל כולנו רוצים ‘עוד לילה קסום’. כמובן שצריך לעבוד קשה כדי להשיג זאת, המיסטיקה לעולם לא מנצחת משחקים לבד. חואניטו לא יכול להבקיע כמו פעם, הרוח שלו יכולה לדחוף קדימה.

אבל בכל זאת, כל כך הרבה פרשנויות ושאלות – נו באמת. כמו שאמר אלפרדו די סטפאנו, מה לא ברור? צריך להבקיע כמה שיותר שערים ולנצח בהפרש כמה שיותר גבוה. לא לנוח. את אותו הרעב של הקופה דל ריי, ההיפך הגמור מהאשפתות בליגה.

ברור שיהיה משחק לא פשוט, אלה שמדברים על 0:5 הם לא ריאליים, לא בטוח שיהיה גם 0:3. הכושר הכל כך נוראי של צ’לסי דווקא מלחיץ אותי, אני חושש משאננות. אבל צריך לומר את האמת – צ’לסי במומנטום איום ונורא, יש לה לא מעט ליקויים טקטיים, היא עדיין מחפשת את עצמה, בערך מאז פיטורי תומאס טוכל. יש פערים גדולים בין הקבוצות. אני הערכתי מאוד את צ’לסי של פעם, מאז הגעתו של ז’וזה מוריניו שהיה יכול להיות מרתק לשמוע אותו מפרשן למשל או אפילו לדעת בעד מי הוא. צ’לסי של אז הציגה רעב בלתי מתפשר. הכיס הבלתי נגמר עדיין קיים באיזור חיוג אחר, אבל אם בעבר צ’לסי הייתה רוכשת שחקני על (וגם קלוד מקאללה שחקן כזה), ואת הסגל שלה פיארו גם אנדריי שבצ’נקו, מיכאל באלאק (הגיע בחינם), מיקל אסיין, דידייה דרוגבה – היום משחקים שם שחקנים טובים, וכאלה שאולי בעתיד יהיו טובים.

צריך לפתוח שבע עיניים על ז’ואאו פליקס. אדוארדו קמאבינגה בכושר טוב מאוד, הוא מהיר וחזק, רק בלי שאננות. פליקס משחק טוב בלונדון גם אם המספרים שלו לא טובים, כן יש תחושה שהמעבר עשה לו טוב, הוא בתנופה והשער יכול להגיע. גם החזרה של אנגולו קאנטה, אפילו 50% מהשחקן שהיה – יכול לעזור להם.

ריאל כן צריכה להתנפל אבל בחוכמה. המאזן שלנו במשחקי הבית לא מספיק טוב לדעתי, רחוק ממה שאני שואף אליו, רחוק מימי קדם. כי אם זו הייתה הקבוצה של כריסטיאנו רונאלדו אז כן הייתי אופטימי יותר. גם לא באירופה. המשחק שלנו צריך להיות מגוון יותר. איכותי יותר, מרגש יותר. קצת יותר מלתת את הכדור לוויניסיוס. כמובן שניצול המצבים של בנזמה יהיה קריטי. במשחק בלונדון למשל, בעונה שעברה, במהלך של ה-0:1 – בנזמה ירד לאחור ושלח את הכדור נפלא לשטח עבור ויני ומהלך כזה אנחנו לא רואים מספיק. מבחינתי לוקה מודריץ’ צריך להעז יותר בהתקפה ושטוני קרוס יעזור לנו בהנעת הכדור שמשתפרת עם דויד אלאבה מאחורה והוא גם יכול להכניס כדור מעניין לפתע, אבל אנטוניו רודיגר צריך לפתוח למרות שהאוסטרי חזר לא רע מהפציעה. עזרה, כמובן, לדני קרבחאל, שבמו עיני ראיתי אותו כושל מול ראחים סטרלינג אז במדי התכלת של מנצ’סטר סיטי ב-2019-20 וגורם לפנדל מטופש בברנבאו.

חייבים לסיים תמיד באותה אימרה: אתם כבר אמורים לדעת מה לעשות היום. אנחנו אלופי אירופה. היריבה היא לא מנצ’סטר סיטי או באיירן מינכן שפישלה אתמול, זה אמור להגיע בשלב הבא. תהיו ריאל מדריד!

 

אין תפוצה מלאה בסנטיאגו ברנבאו עדיין, קצת פחות מרבע מגרש עדיין בשיפוצים, זה אמור להסתיים בחודש דצמבר. כביכול הקורונה סייעה לריאל מדריד להתחיל את התהליך כי שיחקנו שנה שלמה בוולדבבאס. במשחקים גדולים הקיבולת קצת מעל 60 אלף אוהדים. זה נראה רע אין מה לעשות.
לגבי השאלה השנייה, פדה ואלוורדה שלח את כדור העומק הזה. יכולת המסירה שלו טובה מאוד. אגב גם דויד אלאבה די מומחה בכדורים ארוכים כאלה וזה יתרון מסוים כשהוא משחק כבלם כי על היכולת ההגנתית שלו אפשר להתווכח (אנטוניו רודיגר עלה מהספסל וברגע האחרון בלם שם את מייסון מאונט).

 

אני לא חושב שדיברו על פרק זמן קצר יותר. הייתה תקופה קצרה שבשל המלחמה של רוסיה היה מחסור רציני בחומרי גלם וכן הלאה. בכל מקרה התאריך הראשוני עליו דובר הוא דצמבר השנה או משהו כזה. אז העיכוב יהיה שנה ככל הנראה. גם לי עצוב לראות משחקי ענק כמו בעונה שעברה כשאפקט הסנטיאגו ברנבאו חיי וקיים - ורק 60 אלף אוהדים מגיעים מתוך 80 אלף. היו כמה פרסומים על כך שהקיבולת הזמנית תוגבל במשחקי הצ'מפיונס הגדולים ותגרד את ה-66 או ה-70 אלף וזה לא קרה.

 

המשחק נגד קאדיס: קודם כל ככה צריך לשחק כדורגל ודבר שני - טעימה מרודריגו בשמאל. הנה הזווית שלי:

זה כדורגל| עבדכם הנאמן היה אמור לפספס את המשחק אתמול, אירוע נדיר בפני עצמו, משחק ראשון של ריאל מדריד שהוא לא רואה מאז 2015 בערך. זה היה קורה במודע, החלטה שהתקבלה, והמבין יבין… אבל “הכוכבים הסתדרו” אחרת לטוב ולרע, הגעתי לצפות את המשחק ו-וואלה היה כיף. נהניתי, וכבר במחצית הראשונה שהיה 0:0 וזה לא היה ברור שננצח, כי השנה לפעמים הכדור לא נכנס. אולי לא במספרים האלה של 70% החזקת כדור ו-35 איומים על השער - אבל זה בדיוק מה שאני מצפה מריאל מדריד בהמשך העונה בליגה. וחבל שלא שיחקנו ככה כל העונה.

אומרים שהסטטיסטיקה לרוב משקרת ולא מספרת את כל הסיפור ואתמול זה לא נכון. ריאל מדריד באה להתנפל, לתת שואו ולהבקיע. היה מסקרן לראות אותה ללא ויניסיוס ג’וניור וקיבלנו תשובה גדולה.

כמו בחור שיוצא לאותו בר בימי חמישי-שישי בכל שבוע עד שנמאס לו והוא לא יכול יותר - ככה ריאל מדריד של קרלו אנצ’לוטי. מאפריל בעונה שעברה בערך - פדה ואלוורדה בכנף ימין, אולי גג רודריגו וזהו-זה, ההרכב על הלוח ידוע וברור, היריבות לא צריכות להתכונן. יסתדרו עם ויניסיוס ג’וניור ויהיה בסדר. ריאל לא חייבת לשחק בשיטה אחת. ויניסיוס שהוא נפלא, אפס תלונות, שחקן העונה - לא חייב לשחק תמיד 90 דקות. הוא צריך לנוח, הוא צריך לאפס כוונות ואפילו למרות שהוא תמיד רעב - משחק-שניים היה עושה לו טוב. ביזבזנו את העונה הזו עם כדורגל דלוח ושקוף ואיטי וחסר מעוף.

רודריגו בשמאל זה עולם חדש לגמרי כי הוא מסוגל לכדרר במהירות והוא פחות מוגבל מאשר בצד ימין. אני מקווה שאת הגולים החשובים הוא וקארים בנזמה שמרו ליום שלישי. זה באמת היה מופע של רודריגו שקצת מדאיג אותי שבעיטות שהיו נכנסות בקלות בעבר, ואפילו גולים ממצבים בלתי אפשריים, ואתם יודעים על איזה משחק אני מדבר - העונה לא נכנסות.

ריאל הזיזה את הכדור מהר, הייתה מאוד רב-גונית. שני אגפים מסוכנים ולא רק דרך צד שמאל. מרקו אסנסיו קיבל פחות כדורים ועדיין - כל בעיטה זהב, הוא כל כל כך חכם. אני לא חושב שזה תלוי חוזה, זה לא שהוא היה רדום קודם לכן. הוא תמיד שיחק פחות. חסרה לי ממנו הצגה במשחקים הגדולים אבל הוא גם לא תמיד משחק בהם. להחתים ויפה שעה אחת קודם.

אפשר לשחק כדורגל בנגיעה ולשלוט בכדור גם בלי טוני קרוס ולוקה מודריץ’. זה יכול לקרות. זה יהיה אחרת אבל זה קורה ומסקרן לראות את זה נגד יריבות טובות יותר מקאדיס, אבל כל כך הרבה נקודות העונה איבדנו סתם, גם בבית. וכמה לא מפתיע, התסריט המושלם, אפילו יותר מגול של אדן הזאר - כל המצבים האלה ממטר לא נכנסו ואז נאצ’ו שבפוקס עבר לצד ימין - מבקיע את שער הבכורה שלו ומפרק את הקיר של קאדיס. במצב רוח טוב בעיקר ליום שלישי ומנסה להדחיק את המחשבות של ‘מה היה קורה אם’ - האללה מדריד!

 

ריאל מדריד ענתה ובגדול לטענות ההזויות של ז'ואן לאפורטה. ולא בהצהרה בכתב באתר הרשמי של המועדון אלא בסרטון וידאו. "מי הקבוצה של הממשל?", זו הכותרת ונשיא ברצלונה מופיע בתחילת הסרטון. "ברצלונה העניקה לפרנקו את סמל הזהב והמבריק. ברצלונה הפכה את פרנקו לחבר כבוד ב-1965. ברצלונה ניצלה שלוש פעמים מפשיטת רגל עם שלושה סיווגים מחדש על ידי פרנקו", נאמר בין היתר.



ושימו לב לעובדות. הרי ריאל מדריד הייתה בבצורת גדולה עד שאלפרדו די סטפאנו הגיע ותואר האליפות חזר הביתה: בארסה זכתה בשמונה אליפויות ובתשעה גביעי המלך במהלך כהונתו של פרנקו. ריאל מדריד סבלה מ-15 שנה ללא אליפות במהלך אותה תקופה. במהלך מלחמת האזרחים, שחקני ריאל מדריד נרצחו, נעצרו או הוגלו". עוד נאמר כי: "הקאמפ נואו נחנך על ידי השר הכללי של פרנקו". לסיום הראו צילום וידאו היסטורי בו הנשיא סנטיאגו ברנבאו מתייחס בעבר לאמירות הלא נכונות האלה, וכועס: "כשאני שומע שריאל מדריד הייתה הקבוצה של המשטר, זה גורם לי לרצות ***** על אביו של האדם שאומר זאת".

כאמור אתמול טען נשיא ברצלונה במסיבת העיתונאים בה התייחס לפרשת נגריירה שריאל היא הקבוצה של הממשל. "זה הזוי שריאל מדריד, הקבוצה המועדפת, היא 'עדה' בעניין הזה. זו הייתה קבוצה של הממשל לאורך שנים. ריאל הייתה מועדפת על ידי השופטים בעבר לאורך 70 שנה, וגם בהווה. במשך 70 שנה, רוב נשיאי ועדות השופטים היו חברי מדריד (סוסיוס) לשעבר או דירקטורים לשעבר". כמובן שהיחסים בין המועדונים לא יהיו כתמול שלשום.

 

הזווית שלי אחרי הניצחון על צ'לסי:

https://totalfootball.co.il/uploads/default/optimized/2X/2/20ce6915668d9a26d493b5f3a6895f8af1096141_2_690x388.Xxx

“מה המצב? ברגיל”, ככה היינו רגילים לענות באייסיקיו לפני 20 שנה. אז…ככה זה עם ריאל מדריד וליגת האלופות. שני המצבים שאנגולו קאנטה הגיע אליהם עצבנו אותי מאוד אבל חוץ מזה וההצלה המדהימה של טיבו קורטואה מול מארק קוקורייה - יאללה, בסדר. שיהיה. גם הטיילת בצד של אדוארדו קמאבינגה.
באמת כבר התרגלנו להגיע לחצי הגמר. קשה אולי לדרוש מהשחקנים שכל כך רגילים לזה לתת עוד ספרינט ובטח נגד יריבה שנראית די אומללה ולא תבקיע עוד שעתיים - וגם המאמן לא עזר לה - ההתקפה לא כובשת כל העונה אז לשחק עם פחות שחקני התקפה? אבל אלו הצרות שלהם.

שמח מאוד שרודריגו היה כוכב המשחק וגנב את ההצגה לוויניסיוס ג’וניור שהיה די סולידי ושקט ובעיקר איחר בבעיטה במצב אחד, ולקארים בנזמה שהיה חלש מאוד (מתאזן לאט לאט, הוא גם לא בנה מהלכים). רודריגו, אפשר לומר שהוא בנה את המהלך בצד ימין? בהחלט. ושצריך לצפות ממנו ליותר גם לא בעמדה המקורית שלו? אפשר לומר. הכישרון שלו נוטף כל הזמן. הוא מהיר והוא קטלני. המאזן שלו במפעל הזה לעומת המאזן שלו בליגה מטורף כמו ההשתלטות שלנו על אירופה לעומת הקושי העלוב לזכות באליפויות. גם ה-SSUUII היה נפלא.

המשחק הזה למרות המסביב, זה לא הרגיש ‘על החיים ועל המוות’, הוכיח שיש לנו בעיה בהתקפה והיא אינה מגוונת מספיק. ואם כמה ימים בהם בנזמה מתאזן גורמים לפלורנטינו פרס אפילו להרהר בקטנה בצ’אט אם להביא חלוץ פלסטר לעונה הבאה אז דיינו. ואולי אם לא היה משחק כל כך הרבה דקות נגד קאדיס זה גם כן היה עוזר. זוכרים שאלבארו רודריגס היה על הספסל כמה משחקים - אז הוא בקסטיליה…

הבעייה לא הייתה טוני קרוס שלא איבד אף כדור גם אם לא לקח סיכונים והרגיש לי שוב לא רע כקשר אחורי, אלא לוקה מודריץ’ שאולי התקפית לא תרם פחות והסתנן איזה פעמיים לרחבה אבל לא ניצח אף מאבק פיזי, כשיצא ללחוץ זה לא עזר, לא הרגשתי שהוא במשחק בכלל ואם היה מוחלף בדקה ה-46 לא היה קורה כלום.

שתי נקודות ששוות יחס. פדה ואלוורדה תמיד ‘אובחן’ כשחקן של מהירות אדירה ופיזיות. ככה הוא קוטרג, יותר כפלא פיזי ופחות כפאנטזיסט. על הדריבל שלו ברחבה אין מה לדבר בכלל והפעם זה קרה בשטח צפוף יחסית (למה לא בעטת? זה השער הגדול בקריירה!), יפה מצידו לפרגן. אבל אני מדבר על כדורים ארוכים מבריקים מצד לצד, הוא תמיד חושב מהר ומעיף את הכדור שמאלה לוויניסיוס. הטאץ’ שלו בכדור משתפר מאוד, הוא בסדר. והוא צריך לבעוט יותר ולכדרר יותר ולהאמין בעצמו עוד יותר. אף אחד לא ידבר על אלכס באנה עכשיו והתקרית אלא על הבישול שלו.

וגם דני קרבחאל באמת בכושר טוב. זה לא משחק אחד ולא שניים ולא שלושה. הוא תמיד יהיה עם פרצוף מיותר ומודאג ונראה כאילו גמר את האוויר בדקה העשירית אך זה מצג שווא. דני כבר לא מוסר אוטומטית לאחור. הוא עולה בביטחון (מינוס 20-30% במהירות לעומת 2017), הוא מחלק מסירות טובות ומעניינות וכבר לא מהווה נטל. שימשיך ככה.

לא הייתה שום סיבה בעולם שאדר מיליטאו יקבל את הכרטיס הצהוב הזה בהתקפה ללא ממש הכי מסוכנת שיש שחקנים שמגבים אותו, בדקה כל כך מוקדמת וחבל, אני לא חושב שהוא בלם מושלם אבל הוא כן השתפר מאוד והוא כן היה מפריע קצת לארלינג הולאנד, אבל לא צריך לחשוב רחוק, בואו נהנה מהגומלין בין באיירן מינכן למנצ’סטר סיטי (לפניכן אמרתי שאם באיירן יעלו הייתי רוצה לטוס למשחק נגדם - כי כבר הייתי נגד מנצ’סטר סיטי). אני בטוח שפפ גווארדיולה נזכר בנס אשתקד.

מילה על צ’לסי: מגעיל אותי לראות אותם שופכים כל כך הרבה כסף על שחקנים בינוניים. לא הייתי לוקח אף שחקן מהסגל שלהם, אחד, בטח לא אלה שנקנו בטריליון יורו. סחבתי הרבה זמן את ההדחה מולם ב-2020/21 וטענתי שאלו לא יחסי הכוחות. הם היו אימפריה והפכו לבית זונות.