ללכת לצ׳לסי כשיורגן קלופ מוכן עוד שנייה לתת גם לילה עם הבת שלו ו112 מליון פאונד או 60 מליון פאונד על ילד בן 19 בהתאמה, זו תת רמה של ניהול קריירה. מגיע להם לצלול כל הדרך לליגה הטורקית כשליברפול תרים להם תארים על הראש. נצחון הרוח והכדורגל. תענוג.
הכל בסדר, זכיתי לראות מכל הקבוצות שלי מעל לכל מה שנפש של אוהד יכולה להכיל. כמעט 20 שנה של עונג צרוף. אני שבע.
קלופ הוא ההוכחה הניצחת לכמה רמת המנג׳ר שלך היא הדבר הכי מכריע בפאזל, בפער. בלי הנהלה מעל הראש, בלי צוות רפואי, עם הבעלים הכי קמצן בביזנס, עם ילדים שאפילו באנדר 18 שלהם לא הצטיינו לבוא ולהשתין בקשת על הראש של הקבוצה שבזבזה מיליארד פאונד בשנה עם כל המנהלים האלה מבאיירן, לייפציג, סאותהמפטון וסקאוטים מברייטון כנגד השופטים שניסו לקחת לו את הנצחון. הפסד גדול למשחק שהוא עוזב.
ברייטון היא דוגמא נדירה בליגה למערכת שאכן בונה את הסגל ומכתיבה גם את הסגנון למאמנים שלה ולא ההפך. ברוב המוחלט של הקבוצות בליגה זה לא ככה. בסוף המטרה בברייטון זה לעשות צמרת ולגדל שחקנים למכירה, לא לזכות בתארים. כשאנחנו מקיימים כבר עשור את דיון ההנהלה מול חשיבות המאמן אנחנו עושים את זה בדיון על אליפות ותארים לא על האם אתה תהיה קבוצה היפסטרית בשיפולי הצמרת.
ברוב הקבוצות - או בכולן - גם לא יושבים עילויים היסטוריים כמו קלופ על כס המאמן. אם ארסנל תזכה במשהו בעל משמעות זה יהיה בגלל שארטטה גדול מהחיים?
ארטטה זה לא דוגמה דומה למה שהולך בברייטון. יש לו כוח רציני מאוד בבנייה ובהכתבת הסגנון שמשחקים. הוא עובד בצמוד לאדו ושניהם פחות או יותר צמחו במערכת במקביל ולא כשאחד מכתיב לשני. ואם ארסנל תזכה באליפות יהיו לו מניות בכורה על האליפות הזאת(ואני אוכל כובע ענקי כי לא ראיתי את התהליך הזה קורה מול העיניים שלי לפני שלוש שנים למרות שהערכתי מאוד את הסגל שנבנה שם). ארסנל משחקת את הכדורגל שארטטה רצה מday1(כשעוד אלעד התלהב פה מכל מיני שערים אסתטיים של בניית ההתקפה מהשוער עם מאתיים חמישים מסירות מדויקות), השחקנים שמגיעים נכנסים לשיטה שלו במיידית, הם האמינו בו בכל פינה בלב ובנשמה גם אחרי שסיים פעמיים מקום 8 והצליח בחרבון מנטלי לא הגיוני לאבד את המקום ה-4 אחרי שהוביל בפער על קונטה, שאפו ענק להם על זה. זה מרשים, גם אם לפעמים הבחירות שלו נראות הזויות(כמו ללכת על זינצ׳נקו בכל מחיר כאינברטד, וואייט בהרבה כסף, האברץ וכו).
קודם כל מוקדם לדעת לגבי ארטטה מהסיבה שהוא עדיין צעיר. נכון לכרגע הוא עבר בקריירה שלו יותר מקלופ בזמנו. ולשאלתך - כן. לא יודע לגבי המילה "גדול מהחיים" אבל זה בהחלט יהיה בגלל מה שהוא מביא. אם אני מתייחס לרמת משחק בלבד, בעידן פפ-קלופ עבודת האימון הכי מרשימה שנראיתה בפרמיירליג (למעט השניים כאמור) זו זו של ארטטה בשנתיים האחרונות - בכל מובן.
אני זוכר דיונים מוקדמים על ארטטה, הסימנים היו שם. טקטית היה דיי ברור שהוא בונה משהו מעניין. המשהו הזה הגיע לשיא העונה לדעתי ועכשיו השאלה היא האם כמו קלופ יש לו את היכולת לקחת את השחקנים שלו עוד צעד אחד קדימה. חייב להגיד שאני לא בטוח שיש לו את זה ברמה המנטלית אבל בוא נראה.
איפה היה ארטטה עם כל הזבל שעשו שם מנהלים קודמים? המפתח להכל זה קודם כל ניקיון יסודי של הסגל מבינוניים והצלחה רבה בהעברות. בואו תעבירו את ארטטה ליונייטד, יהיה מקום 8.
הסגל שלהם גם היום מלא בבינוניים ואני מזכיר לך שאותו ארטטה סיים מקום 8, פעמיים רצוף עם אדו לידו. הסימנים על כדורגל איכותי היו שם כנראה מההתחלה, אבל הייתה המון עקשנות, חוסר גמישות בלי plan b, זה היה בהתחלה נראה כמו ניסוי לחקות משהו והמשחק ההגנתי לא היה איכותי כמו המשחק שיש להם בשנתיים האחרונות. גם הרכש שלו ושל אדו היה חשוד מאוד בעונות הראשונות. הביאו קצת לפני את סאליבה בהרבה כסף לטינאייג׳ר, ארטטה הזה התעלם ממנו שנתיים כשבין לבין הוא זורק אותו לצרפת(ומי שעקב ראה שם פחות או יותר טאלנט שגדול על הליגה הזאת בכמה דרגות מההתחלה), הביא את ווייט בהרבה כסף כדי לשחק איתו בלם(ומי יודע אם העונה הראשונה של ווייט היא לא נפילה כבלם אז סאליבה בכלל חוזר), הביא את ראמסדייל, הביא כל מיני לוקונגות ואין טאברש הדביל מהספסל של בנפיקה(רק מדמיין כמה מטעמים היו עושים מהפשלונר הלא מקצועני הזה אם בטעות היה נוחת ביונייטד. כמה אגדות לאוזן הייתי שומע על לייזי סקאוטינג ועוד שחקן בעייתי ולא מקצועני שמגיע). בסוף היו פגיעות מטורפות עם אודוגרד שזה רכש שהוא בנה מהשנייה הראשונה, אדו הביא את מרטינלי באחת השליפות הכי מדויקות ומטורפות שהליגה הזאת ראתה וכנראה תראה, גבריאל הוא פגיעה ובנייה איכותית לאורך זמן, ג׳סוס שחקן סגל טוב, טרוסארד אחרי שבוהלי עזר להם ולקח את מודריק(שכבר היה סגור על העברה מגוחכת) וכמובן דקלן רייס שהגיע בטיימינג הנכון אחרי שהקבוצה כבר עשתה את קפיצת המדרגה והייתה חסרה את הגרוש ללירה(וברור שהוא לא מגיע אם זו ארסנל של שנתיים אחורה או לחילופין יונייטד של הקיץ האחרון). העבודה הכי מרשימה של הצוות והבעלים של ארסנל זה האמונה הלא מתפשרת בארטטה. ראו בו כמישהו להריץ פרוייקט לעשור והאמינו בזה גם בימים הכי קשים. קשה לי להאמין שבמועדון אחר מהצמרת הוא היה שורד את ה-3 שנים הראשונות בלי צ׳מפיונס ועם לא מעט רגעי שפל(כשגם האוהדים שלו פה הרימו ידיים).