כמובן שראיתי. ולא ידעתי שיוסי כבר לחץ יד לנציג בולטון. בהחלט עבודה שדני עושה על יוסי ויניב, אבל לא שוכח לציין נקודות דרך בהיסטוריה של ווסטהאם. נקווה ליותר מזה בכתבת ההמשך.
האמרז פאן, הבאתי את הסרט גרין סטריט, ראית אותו? we blowing bubbles pretty bubbles in the air. אחד הסרטים הטובים והחזקים ביותר שראיתי על כדורגל.
כתבה לא רעה. בהחלט היה מרגש לראות את בובי מור והחבר'ה של ווסטהאם שהביאו לאנגליה את הגביע ב-66 וגם את הפטישים בפאב.
סרט חזק זו בדיוק ההגדרה... יחד עם 'פוטבול פאקטורי' סוף סוף מתחילים לראות סרטים שאשכרה נכנסים למעיים של תרבות אהדת הכדורגל באנגליה. המבטא הקוקני של פיט, ראש הGSE בסרט (במציאות מדובר בעצם בICF שה"טופ בוי" שלהם, קאס פנאנט, לא הסכים שישתמשו בשמו או בשם הארגון) היה קצת מאכזב ונשמע טיפה אוסטרלי, אבל בתאכלס סרט מצויין. הסיום שבו מאט שר Bubbles ברחוב היה אחד הקטעים המרגשים. עברה בי צמרמורת באותו רגע...
לכולם יש הרבה מה ללמוד מאוהדי ווסט האם בכל הקשור לנאמנות באש ובמים ודבקות המועדון בכל אשר גורלו גזר עליו. אותו מקרה בוויגאן בתחילת 2004 הוא החותמת הסופית למה שידענו במשך שנים. כבר עשרות שנים לווסט האם יש מנהג שחצי מקבוצות הפרימיירשיפ לא מצליחות לשמור במשך שבועיים רצופים, למלא ב100% את הקצבת כרטיסי החוץ שניתנת לה (וזה כולל את כל היעדים באירופה שאליהם הגיעה בעונת 99/00, אחרי הזכייה באינטרטוטו וההתקדמות שעשינו באופ"א). אבל בעוד שזה מנהג שאוהדי קבוצות רבות אחרות באנגליה (כמו סיטי, יונייטד, ליברפול ורבות טובות ואחרות) שומרות גם כן ביתר קלות, אני חושב שבאותו אחר צהריים בוויגאן עשינו הסטוריה. היינו בשפל המדרגה, בליגה המשנה, לא עמדנו בציפיות של עלייה אוטומטית, מכרנו את ג'רמיין דפו ליריבה השנואה טוטנהאם, את דייויד ג'יימס למנצ'סטר סיטי, האנטגוניזם ששיצר המועדון בקרב האוהדים היה מעבר לכל גבול, ובכל אופן נסעו למעלה מ12,000 אלף אוהדים (היציע המרכזי של הJJB שאתם רואים אינו היחיד שנצבע ופוצץ בבורדו-תכלת) במרחק בלתי נתפס מלונדון לחופה הצפון מערבי של אנגליה ויצרו שם אווירה מדהימה, שדרך שידור הרדיו נשמעה כאילו מדובר במשחק בית לכל דבר. באותו יום אני, וכל פטיש אחר, הרגשתי יותר גאווה בקבוצה שלי משכל זכייה בכל גביע תוכל למלא אותי. כל זאת בלי להזכיר בכלל את חצי גמר הגביע המפורסם של 1990/91 (שאני בטוח שסטרטפורד שפיקפק בחתימה שלי בתחילה זוכר היטב), שעורר הדים עצומים בעולם הכדורגל. ווסט האם שיחקה נגד נוטינגהאם פורסט בוילה פארק והפסידה 4-0. לאחר הרחקתו של טוני גייל במצב של 0-0, החלו אוהדי ווסט האם (שכמובן הגיעו בתכולה מלאה) לעודד בטירוף חושים שלא נראה שנים במשך 90 דקות ללא הפסקה של שנייה (כולל רבע שעה במחצית המשחק) ללא שום התייחסות להשתלשלות האירועים הכביכול מצערים עבורם. יש הטוענים שזו הייתה מחאה כנגד הרחקה לא מוצדקת, אבל כל אוהד שהיה שם יאמר לך שהוא הגיע לשם במטרה לעמוד מאחורי הקבוצה, גם אם עמדה לעוף מהטורניר בוודאות. שחקני פורסט ירדו הדשא המומים ולא הפסיקו לשבח את האהדה העצומה של הפטישים גם בראיונות פוסט-משחק. תגידו מה שתגידו, אבל היכולת של הקבוצה הזו (שעל הנייר צנועה הרבה יותר מהשמות שהזכרתם) למשוך כל כך הרבה אוהדים לכל כך הרבה יעדים ויצור אווירה כמעט ביתים פעם אחר פעם היא מדהימה.
האמרס "במרחק בלתי נתפס מלונדון לחופה הצפון מערבי של אנגליה" וויגאן היא בסך הכל חצי שעה נסיעה ממנצסטר,ברכבת אפילו יותר קצר,אז לא צריך להגזים לגבי מרחק בלתי נתפס מלונדון. אוהדי פומפי מילאו עונה שעברה את יציע החוץ באולד-טראפורד כשהקבוצה שלהם קירטעה,הם עושים זאת גם בנסיעות לניוקאסל ויש עוד דוגמאות לכאן ולכאן מכל הקבוצות באנגליה. אז לווסטהאם יש קהל נאמן,אף אחד לא מכחיש את זה אבל החתימה שלך היא "קצת" עם אובר פאטריוטיות(ואני מבין את זה אבל עדיין...)
קראו טוב את מה שכתבתי: אני דיברתי על סיטואציה שונה לחלוטין של משבר עמוק וכבד במועדון וקרע עצום בין האוהדים להנהלה שהלכה במדיניות נגד האוהדים, כשהקבוצה נראה בדרך להפוך לעוד ווימבלדון/וונסדיי/פורסט. יש הבדל עצום, בין מצב כזה שבו שולחים מספר חמש-ספרתי של אוהדים לוויגאן (רוצים מרחק מדוייק על פי מפה ממחושבת? 310 קילומטר- שזה קצת פחות מהמרחק בין חיפה לאילת), לבין זה שאוהדי טוטנהאם (עם כל הכבוד, ויש כבוד) ממלאים את יציעי החוץ של מועדוני הליגה האטרקטיבית בעולם.
רמת הסגידה לאלן פארדיו מגיעה לשיאים חדשים (קראו עד הסוף, זה אחד הקורעים). http://www.kumb.com/forum/viewtopic.php?t=60395 האהובים עלי: קוד: 5. When Alan Pardew goes to donate blood, he declines the syringe, and instead requests a hand gun and a bucket. 6. In an average living room there are 1,242 objects Alan could use to kill you, including the room itself. 10. When Alan Pardew jumps into a body of water, he doesn't get wet. The water gets 'Alan' instead. Alan is the only man to ever defeat a brick wall in a game of tennis. 22. Alan Pardew doesn't believe in rubber condoms. Instead, he sticks his dick in a girl, and uses that girl as a condom whilst f*cking another. 23. When Alan Pardew does a pushup, he isn't lifting himself up, he's pushing the Earth down. 25. Alan Pardew invented black. In fact, he invented the entire spectrum of visible light. Except pink. Arsene Wenger invented pink. 30. Alan Pardew was what Willis was talking about. Children are afraid of the dark. Dark is afraid of Pardew Alan doesn't breathe, air just hides in his lungs for protection http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/cool.Xxx
שנת 2006 לאט לאט נהפכת לאחת השנים הקשות בהסטורייה של ווסט האם יונייטד. חודשיים לאחר שנפטר רון גרינווד, המנג'ר האגדי של הפטישים, שזכה בתואר הראשון של המועדון ובגביע האירופאי הראשון שלו ב1965, ביום רביעי העמיק האבל באפטון פארק כשג'ון לייל, יורשו של גרינווד וללא ספק המנג'ר המצליח והגדול ביותר של ווסט האם בכל הזמנים, נפטר בפתאומיות מהתקף לב בשיא חייו, כשהוא בסך הכל בן 66. אמנם לא נולדתי לתקופה של לייל, אבל בהחלט אפשר לומר שגדלתי על הכדורגל והעקרונות שהוא ביסס באופן כל כך עוצמתי במועדון, שבגללם אני בעצם מעריץ את כל מה שווסט האם יונייטד מייצגת. גדלתי שנים על הסיפורים של דוד שלי בשבתות וחגים על התקופה המדהימה של הפטישים של לייל, חמוש בשחקנים אגדתיים כמו טרבור ברוקינג, אלן דבונשייר, ריי סטיוארט ובילי בונדס וראיתי אינספור קלטות של הקבוצה המדהימה שהוא בנה באותה תקופה. ביומיים האחרונים אני רק קורא עוד ועוד סיפורים של של אנשים שכיבדו והעריכו אותו, תיארו אותו כג'נטלמן אמיתי, אדם שאהבו לאהוב. עד היום, 17 שנה לאחר שעזב לאיפסוויץ' (ולקח אתה את אליפות ליגת המשנה ב92'), עדיין אוהדים בני 30+ מסרבים להפרד מהזכרונות, מהגביעים, מהתהילה של ימיו ומהמסעות באירופה תחת שרביטו. אפילו צעיר האוהדים מרגיש עכשיו היטב שפיסה מווסט האם נעלמה שלשום ולא תחזור לעולם. יומיים לפני חצי הגמר הגדול שלנו נגד בורו אפשר לצפות שהאתר הרשמי יהיה מלא בראיונות עם שחקנים, תיאורים של ההכנות, אבל כלום- הבמה התפנתה כולה כדי לכבד את הזכרון של הדמות העצומה הזו, כיאה לכל מועדון כדורגל בריטי שמכבד את ההיסטוריה שלו. אלוהים יודע איך תחושה ההלם והאבל ששוררת במועדון תשפיע על השחקנים בוילה פארק. זה בא בעיתוי הגרוע ביותר מבחינתנו. http://www.whufc.com/uploads/images/apr_06/whu_1145442759_lyallnew2.Xxx Johnny Lyall claret & Blue army! RIP
אני אוהב כאלה לינקים. הקבוצות שהבטיחו את מקומן בגביע אופ"א בעונה הבאה. מומחים, שיבוץ בסיבוב הראשון משמע שאנחנו צריכים לעבור סיבוב אחד או שניים לפני שנכנסים לבתים? באיזו קבוצת איכות אתם חושבים שאופ"א תשבץ אותנו, B או C?
Hammers Fan קודם כל ברכות על העלייה לגמר,זה רק מוכיח שוב שכאשר נותנים למנג'ר גב וזמן אז דברים נראים אחרת. נכון שליברפול פייבוריטים אבל במשחק אחד הכל פתוח,יש לי הרגשה שלאחר הרבה שנים של זכיות בגביע ע'י הגדולות סוף סוף קבוצה קטנה יותר תזכה ותחזיר למפעל הענק הזה את התום שקצת נעלם ממנו. בכל אופן,אתה נוסע לגמר?יש אפשרות להשתחרר מהצבא?
