ברצלונה אלופת אירופה!!!

הנושא בפורום 'פורום כדורגל עולמי' פורסם ע"י Obafemi, ‏13/5/06.

  1. Obafemi משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏1/3/04
    הודעות:
    13,886
    לייקים שהתקבלו:
    0
    http://www.uefa.com/ml/images/ucl/header_left.Xxx


    גמר ליגת האלופות Champions League Final 2006


    http://www.lfctoronto.com/blog/uploaded_images/Champions%20League%20Cup-756709.Xxx



    http://www.uefa.com/ml/images/logos/70x70/50080.Xxx ברצלונה - ארסנל http://www.uefa.com/ml/images/logos/70x70/52280.Xxx

    רביעי, 21:45, סטאד דה פראנס, פאריס

    ובכן, הרגע הגדול הגיע, 246 ימים יעברו מאז פתיחת שלב הבתים עד שריקת הפתיחה בסטאד דה פראנס וגם השנה, אין ספק שליגת האלופות עמדה בכל הציפיות ושוב מספקת לנו גמר שבהחלט שווה לחכות לו. ברצלונה וארסנל, כנראה שתי הקבוצות המרשימות של השנה בליגת האלופות יעלו על המגרש בפאריס בעוד כארבעה ימים במשחק הרשמי האחרון לעונת הכדורגל הזו, כאשר מונדיאל 2006 בגרמניה נמצא כבר ממש באופק. עבור הקטלונים תהיה זו הופעה רביעית בהתמודדות האחרונה על הגביע הנכסף בעוד שארסנל כידוע, עברה את שלב רבע הגמר לראשונה העונה ולכן גם תציין גמר ראשון בתולדותיה. ולמרות זאת, כל ההבדל בין שתי הקבוצות בארון התארים מסתכם בגביע אחד של ברצלונה מ-1992, העונה האחרונה בה התחרות עוד כונתה "גביע האלופות של אירופה" ולא "ליגת האלופות". ולמרות הדלילות המפתיעה בתארים, אין ספק שרבים מהאוהדים הנייטרלים היו חותמים בשמחה על שתי הקבוצות האלה בגמר בתחילת העונה. גם ברצלונה וגם ארסנל ידועות לשמצה כקבוצות אטרקטיביות לקהל הצופים ואחרי איסטנבול 2005, התיאבון שלנו להצגת כדורגל בגמר, כמו גם הציפיות, בשמיים.

    תחילה, ניזכר בדרכן של הקבוצות מרגע כניסתם לתחרות בשלב הבתים ועד הגמר הגדול:

    http://www.uefa.com/ml/images/Kits/UCL/front/52280_H.Xxx Arsenal FC

    קבוצתו של ארסן וונגר הוגרלה ישירות לשלב הבתים בזכות המקום השני בו היא סיימה את עונת 04/05. בארסנל ללא ספק שמחו לגלות כי הקבוצה הוגרלה לאחד הבתים הקלים מבין השמונה אם לא הקל שבהם כאשר שלושת יריבות התותחנים היו אייקס אמסטרדם, ספארטה פראג ופ.צ. ת'ון השווייצרית. ארסנל, שבאותם ימים עוד התרכזה בליגה שם היא התקשתה בצורה בלתי מוסברת לצבור נקודות בחוץ, מיד חזרה לעמדת הפייבוריטית באירופה נוכח ההגרלה הנוחה שקיבלה. ולמרות זאת, ההתחלה הייתה רעועה משהו, המשחק הראשון היה אמור להיות גם המשחק הכי קל של ארסנל מבין השישה כאשר פ.צ. ת'ון הגיעה למשחק הבכורה שלה בליגת האלופות להייבורי בעיקר עם הרצון לשמור על הכבוד. אבל כמו שאמר בזמנו בובי רובסון - כדורגל לא משחקים על הנייר. ת'ון הקשתה על ארסנל בשלבים רבים מהמשחק וגם כשהתותחנים עלו סוף כל סוף ליתרון בדקה ה-51 משער של ז'ילברטו סילבה, נלסון פריירה של ת'ון הגיב תוך שתי דקות בשער שוויון. בת'ון כבר הרגישו את הנקודה היקרה בידיים, אבל אז הגיע דניס ברקאמפ עמוק בתוך ההערכה עם שער ניצחון שהשאיר את שלושת הנקודות בהייבורי. במעבר חד משהו, המשחק השני דווקא היה אמור להיות הקשה ביותר מבחינתה של ארסנל כאשר הקבוצה נסעה לאמסטרדם ארינה לפגוש את אייקס המקומית, ודווקא מול ההולנדים זה הלך יותר בקלות. פרדי ליונברג העלה את התותחנים ליתרון כעבור 2 דקות בלבד, ורובר פירס הוסיף את השני בפנדל בדקה ה-69' כאשר מרכוס רוזנברג השבדי הצליח רק לצמק 19 דקות לסיום. במחזור השלישי יצאה ארסנל אל משחק החוץ השני שלה, אצל ספארטה פראג הצ'כית. תיירי הנרי ציין חזרה מפציעה עם צמד נהדר וארסנל יצאה עם 2-0 קליל. יינס להאמן שמר באותו משחק על רשת נקייה, ספק אם לשוער הגרמני היה מושג קלוש שהרצף הזה יימשך עד הגמר הגדול.

    http://www.uefa.com/MultimediaFiles/Photo/competitions/UCL/345527_MEDIUMSQUARE.Xxx
    פתחו עם 9 מ-9, שחקני ארסנל חוגגים באמסטרדם ארינה.

    אחרי מאזן מושלם בסיבוב הראשון, מה שהיה די מפתיע נוכח העובדה שהיכולת במשחקי החוץ בליגה המשיכה להיראות פשוט נורא, ארסנל כבר הייתה עם רגל אחת בשמינית הגמר וכל מה שנותר לה לעשות בסיבוב השני והנוח יותר הוא להעביר בשקט בשקט גם את הרגל השנייה אל 16 האחרונות. התותחנים החליטו לא לחכות יותר מדי זמן וכבר במחזור הרביעי הבטיחו לעצמם את הכרטיס לנוקאוט בפברואר עם 3-0 ביתי קליל על ספארטה פראג כאשר רובין ואן פרסי הצעיר מוסיף צמד מאוחר לשער היתרון של תיירי הנרי. המחזור החמישי אם כך הפך כבר לגארבג' טיים מבחינתם של חניכיו של ארסן וונגר ולמען האמת זה התבטא גם על המגרש כאשר ארסנל מאוד לא מרשימה שוב גנבה לת'ון נקודה עם פנדל מאוחר של פירס ו1-0 קטן בסטאד דה סוויס. לקראת המחזור השישי, ארסנל כבר הבטיחה לעצמה גם את המקום הראשון בבית בעוד שהאורחת אייקס כבר שריינה לעצמה את המקום השני בבית ב'. גם ארסן וונגר וגם מאמן ההולנדים דני בלינד העלו הרכבים נסיוניים למדי עם הרבה שחקנים צעירים שהעבירו 90 דקות די פושרות של כדורגל עם 0-0 בסיום. ארסנל אמנם לא הצליחה להצטרף לרשימה המצומצמת של הקבוצות שהצליחו לנצח את כל ששת משחקיהן בשלב הבתים, אף אין ספק שלא היה אדם אחד בהייבורי שהתלונן על הדומיננטיות המרשימה והעמידה בכל הציפיות.

    http://www.uefa.com/MultimediaFiles/Photo/competitions/UCL/362332_MEDIUMSQUARE.Xxx
    קלי קלות, הנרי חוגג שער על חשבונה של ספארטה פראג.

    התותחנים החלו להתאושש בליגה האנגלית ויחד עם היכולת המרשימה בליגת האלופות, בקבוצה שוב החלו לפתח תקוות על מסע אירופאי מוצלח סוף כל סוף כמתנת פרידה ראויה לאיצטדיון הביתי הייבורי, אותו ארסנל תעזוב כידוע בתום העונה אחרי שהעבירה בו 93 שנים של ההסטוריה שלה. התקוות האלה קיבלו מכה חזקה כאשר בהגרלת שמינית הגמר בדצמבר ארסנל גילתה שהיריבה שלה בשמינית הגמר תהיה לא פחות ולא יותר ריאל מדריד. הגלאקטיקוס של הברנאבו אמנם כבר מזמן לא הזכירו את הקבוצה המאיימת של תחילת שנות ה-2000 אך עדיין נחשבו לפייבוריטים במפגש מול התותחנים נוכח הסגל העדיף, הנסיון העשיר וכמובן ההסטוריה של ארסנל כקבוצה שנגמרת ברגע שהעניין מגיע לשלבי הנוקאאוט בליגת האלופות. חודשיים ארוכים של פגרה עברו, והמצב עדיין נראה דומה כאשר ארסנל המשיכה להיראות בינונית משהו בליגה בעוד שריאל מדריד דווקא הראיתה סימני התאוששות מסויימים לאחר התפטרותו של המאמן ונדרליי לושמבורגו הברזילאי. אבל אז הגיע היום שכל אוהד ארסנל חייב לזכור לנצח. חייב, כי ביום הזה ארסנל עשתה את הצעד הסופי שהיה חסר לה כדי להפוך לחברת האליטה האירופאית. 21.02, סנטיאגו ברנבאו מלא עד אפס מקום מצפה למקדמה נוחה לקראת הגומלין בהייבורי ורואה את ארסנל נותנת הצגת כדורגל בעודה מפגינה שליטה מוחלטת במשחק. תיירי הנרי כבש שער יפהפה בדקה ה-47' ורבים הסכימו שעם קצת יותר דיוק ארסנל הייתה יכולה לכבוש גם עוד. ריאל הגיעה עם הרבה אמונה לגומלין בהייבורי שכן גם פיגור 1-0 מהבית הוא אחד שניתן למחוק, אבל הגלאקטיקוס שוב נפלו באותה המלכודת, ארסנל שוב הפגינה תצוגה הגנתית נהדרת ושליטה בקצב המשחק, ולמרות שריאל נראתה יותר טוב מאשר לפני שבועיים זה לא היה מספיק וחניכיו של וונגר רשמו את ההפתעה הראשונה שלהם בדרך אל המחסום הגדול של הקבוצה - רבע הגמר.

    http://www.uefa.com/MultimediaFiles/Photo/competitions/UCL/396719_MEDIUMSQUARE.Xxx
    הרגע בו ארסנל נכנסה לאליטה, הנרי חוגג בברנבאו.

    אין ספק שבמקרה של ארסנל לפחות, הכל עובד פיקס עם הקארמה של הקבוצה. אלילת המזל ביקשה בתוקף החזר מהחוב של התותחנים על ההגרלה הקלה בשלב הבתים ואחרי ריאל מדריד בשמינית הגמר, ארסנל קיבלה את מי שנחשבה אז ליריבה הכי קשה עבור התותחנים - יובנטוס. הגברת הזקנה מטורינו דרסה את הליגה האיטלקית בקלילות בדרך לאליפות שנייה ברציפות ורביעית בחמש שנים. הקבוצה אמנם התקשתה באופן מפתיע למדי מול ורדר ברמן הגרמנית בשמינית הגמר כאשר רק שגיאה אדירה של השוער טים ויזה בדקות האחרונות של הגומלין בדלה אלפי העלתה בכלל את יובנטוס לרבע הגמר, אך כולם ראו בזאת תקלה, מעידה, אפילו לא כתובת על הקיר. ובכן, לכל מי שריאל מדריד לא הספיקה לו בתור הוכחה שמשהו השתנה בארסנל, קיבל הצהרת כוונות ברורה מהמשחק הראשון בהייבורי. ארסנל דרסה את יובנטוס בעוד תצוגת כדורגל דומיננטית עם ניצחון 2-0 משערים של פברגאס והנרי, וסידרה לעצה מקדמה אדירה לקראת הגומלין בדלה אלפי. ביובנטוס דיברו שהם עוד מאמינים שאפשר לחזור גם מפיגור 2-0, אבל עוצמת המכה שספגה הגברת הזקנה באותו ערב בהייבורי כנראה היתהה גדולה גם עליה. יובנטוס נראיתה באותו ערב כקבוצה לא ראויה למעמד רבע הגמר ובמשחק הגומלין, ממש כמו לפני שנה מול קבוצה אנגלית אחרת בשם ליברפול, יובה פשוט לא הצליחה ליצור מספיק הזדמנויות כדי למחוק את הפיגור והמשחק הסתיים ב0-0 פושר. מאז אותה תצוגת כדורגל משפילה בהייבורי, יובה עשתה מהפך של 180 מעלות, הקבוצה כמעט והפסידה את האליפות למילאן כאשר רק כחודשיים לפני כן הפער בין הקבוצות היה דו ספרתי ונראיתה פשוט להוטה לסיים את העונה כמה שיותר מהר. חניכיו של ארסן וונגר מן העבר השני, התגברו סוף כל סוף על מחסום רבע הגמר וגלגל המזל של התותחנים הסתובב שוב, כאשר ארסנל זכתה, במלוא מובן המילה, לפגוש בחצי הגמר את ויאריאל.

    http://www.uefa.com/MultimediaFiles/Photo/competitions/UCL/408148_MEDIUMSQUARE.Xxx
    הגברת מושפלת, ארסנל חוגגת את הראשון.

    אז נכון, לא בטוח שמפגש מול אינטר המתדרדרת לא היה עדיף עבור ארסנל לפחות בשביל לא להיקלע פתאום למעמד של פייבוריטית ברורה, אבל גם הצוללת הצהובה לא הקשתה יותר מדי על התותחנים בדרכם אל הגמר. באופן לא מפתיע, שני המשחקים מול הספרדים לא סיפקו את אותה רמת הכדורגל שהפגינה ארסנל לפחות בשלושה מתוך ארבעת משחקי הקבוצה בנוקאאוט עד כה (הגומלין בדלה אלפי גם לא בדיוק היה עילוי). במשחק הראשון, שגם היה משחק הפרידה האירופאי של הקבוצה מהייבורי, ארסנל שלטה, תקפה, ניסתה וגם כבשה שער אחד שהגיע מרגליו של קולו טורה בדקה ה-41' והספיק לניצחון קטן לקראת הגומלין באל מדריגאל. אין ספק שבארסנל ידעו למה לצפות מהצוללת הצהובה, אינטר האיטלקית הגיעה לאל מדריגאל ברבע הגמר עם יתרון 2-1 שברירי מהסאן סירו והתקשתה לתפקד מול היציעים הצהובים והשחקנים הנחושים של ויאריאל שפשוט נראו כאילו הם רוצים את ההעפלה לשלב הבא הרבה יותר מהנראזורי. כמו בגומלין מול יובנטוס, גם הפעם ארסנל הלכה אחורה ובעיקר הסתגרה כאשר ויאריאל מגיעה למספר מצבים קורצים ואף זוכה לראות שער שלה נפסל לפני הרגע שכמעט ושינה את הכל. בדקה ה-89' כאשר שחקני ארסנל נמצאו כבר כולם במחצית המגרש שלהם עסוקים בהרחקות של כדורים, כדור אחד בכל זאת מצא את דרכו לרחבת התותחנים והיה בדרך לחלוץ המארחת חוזה מארי, שבתאטרליות אופיינית עשה מזבוב פיל ונפל ברחבה. שחקני ארסנל נדהמו לגלות כי השופט שרק לפנדל לזכות ויאריאל ונתן לספרדים הזדמנות אדירה לשלוח את המשחק להארכה. יינס להאמן, יחד עם ארסנל, קיווה לפני המשחק לשבור את שיא המשחקים הרצופים בהם קבוצה שומרת על רשת נקייה, כאשר חואן רומאן ריקלמה הארגנטינאי ניגש לבעוט את הפנדל, מעטים האמינו שהבועט הנהדר יתחשב בנסיון התותחנים להיכנס אל ספרי ההסטוריה של התחרות, אבל זה קרה. הלחץ גמר את ריקלמה שבעט לא מדוייק וחלש, בעיטה שלהאמן עצר בלי קושי רב ומאז הכל היה ברור למרות ההארכה: ארסנל בגמר ליגת האלופות.

    http://www.uefa.com/MultimediaFiles/Photo/competitions/UCL/416685_MEDIUMSQUARE.Xxx
    האחראיים הגדולים על ההעפלה, טורה ולהאמן חוגגים נסיעה לפאריס.

    אי אפשר ממש לדעת מה הולך לקרות בגמר הזה, בטח לא אחרי איסטנבול 2005, ארסנל בכל מקרה תשמח שהיא חוזרת לעמדת האנדרדוג ממנה היא הצליחה להרשים הרבה יותר מול ריאל מדריד ויובנטוס. בין כה וכה, הריצה הנהדרת הזאת באירופה וגם העלייה למקום הרביעי בליגה ממש במחזור האחרון של הפרמיירשיפ, במשחק הפרידה הרשמי מהייבורי, כנראה כבר מהווים מתנת פרידה מספקת עבור האיצטדיון הקשיש, ואם כי זה יישמע מוזר שכן מדובר באחת הקבוצות האיכותיות ביבשת מזה מספר שנים - ארסנל בלי שום ספק יכולה להיות גאה בעצמה, כבר עכשיו.



    http://www.uefa.com/ml/images/Kits/UCL/front/50080_H.Xxx FC Barcelona

    ברצלונה חגגה במאי 2005 את תואר האליפות הראשון שלה מאז 1999, השמחה הייתה גדולה בלי ספק, תהליך הבנייה מחדש האדיר שעשו הנשיא חואן לאפורטה והמאמן פרנק רייקארד נראה כמושלם סוף כל סוף. טוב, כמעט מושלם, משהו היה חסר שם, למעלה מחודשיים אמנם עברו אבל לכל אוהד קטלוני עדיין צרב בלב על ההדחה משמינית גמר ליגת האלופות לצ'לסי באחת ממלחמות הכדורגל המרתקות של זמנינו. לכן אין ספק שכל אוהד כחול-אדום פיתח בליבו את התקווה שבארסה תזכה להזדמנות לנקום. אבל כל דבר בעיתו, נתחיל עם פתיחת דרכה של ברצלונה בליגת האלופות 05/06, פתיחה לא קלה בכלל. ברצלונה הוגרלה לבית ג' שנחשב לבית הכי חזק ומאוזן מבין השמונה ובנוסף לקטלונים כלל את ורדר ברמן, פנאתנייקוס ואודינזה האיטלקית עבורה זו הייתה הופעה ראשונה בתולדות המועדון בליגת האלופות. משחקה הראשון של בארסה נראה גם כהכי קשה מבחינתה על הנייר כאשר הקבוצה נאלצה לנסוע לוזרשטאדיון למפגש מול ברמן המקומית, שאמנם במשחקיה האחרונים בליגת האלופות חטפה עשיריה בסיכום שני המשחקים בשמינית הגמר מול ליון, אבל עדיין היוותה יריב חזק כמו שתגלה יובנטוס מעט מאוחר יותר. בכל אופן, בארסה דווקא לא ממש התקשתה עם 2-0 משער של דקו בדקה ה-13' ופנדל של רונאלדיניו 14 דקות לסיום המשחק. במחזור השני בארסה אירחה את אודינזה, שהוכיחה שבועיים לפני כן שהיא לא סובלת מפיק ברכיים כאשר שחטה את פנאתנייקוס 3-0 והגיעה לקאמפ נואו בתקווה להפתיע. זה נראה אפשרי כאשר בדקה ה-24' פליפה השווה ל1-1 אחרי יתרון של רונאלדיניו 11 דקות קודם לכן. אבל שחקן השנה בעולם היה גדול על אודינזה והוסיף עוד צמד שערים כאשר גם דקו משחיל כיבוש משלו בדרך ל- 4-1 גדול. במסגרת המחזור השלישי ציפתה לברצלונה נסיעה לאתונה למפגש מול פנאתנייקוס. לבארסה לא היו זכרונות נעימים מהביקור הקודם אצל הירוקים שכן זה היה המשחק הראשון של רבע גמר ליגת האלופות 01/02, ופנאתנייקוס גברה אז על בארסה בתוצאה 1-0 לפני שהקטלונים התנקמו עם 3-1 בגומלין. גם הפעם ברצלונה לא הצליחה למצוא את הרשת היוונית למרות מספר הזדמנויות נהדרות, אך גם סגנית אלופת יוון מן העבר השני לא שלחה את ויקטור ואלדז להוציא כדורים מהרשת והמשחק הסתיים בתיקו מאופס, שעדיין השאיר סיכוי להתפרקות קטלונית בסיבוב השני.

    http://www.uefa.com/MultimediaFiles/Photo/competitions/UCL/345530_MEDIUMSQUARE.Xxx
    גדול על הבית, רונאלדיניו חוגג שלושער מול אודינזה.

    פירוק היה, התפרקות לא ממש, כאשר פנאתנייקוס הגיעה לקאמפ נואו בתקווה לגנוב עוד נקודה לקטאלונים בארסה כבר לא החטיאה בסיתונות. כבר בדקה הראשונה מארק ואן בומל העלה את המארחת ליתרון, כעבור 13 דקות אטו כבש את השני, בדקה ה-34' ליאונל מסי כבש שער ראשון בליגת האלופות וכעבור 6 דקות נוספות אטו כבר עשה 4-0 עם השני שלו. הקמרוני השלים בסופו של דבר שלושער בדקה ה-65' ושלח את פנאתנייקוס הביתה ללקק את הפצעים בעוד שברצלונה הבטיחה את השתתפותה בשמינית הגמר ותאורטית גם את המקום הראשון. שני המשחקים הנותרים אם כך הפכו למשחקים לפרוטוקול בלבד, אך גם בהם בארסה לא התחשבה ביריבות ותחילה גברה שוב בקלות על ברמן, 3-1, משערים של גאברי, רונאלדיניו ולארסון, ולאחר מכן קלקלה לאודינזה העפלה לשמינית הגמר עם 2-0 בפריולי משני שערים בחמשת הדקות האחרונות מרגליי אזקרו ואינייסטה. בארסה סיימה אם כך את בית ג' הקשה על הנייר עם מאזן מדהים של 16 נקודות מתוך 18 אפשריות, 16 שערי זכות ו-2 שערי חובה בלבד ושלחה מסר ברור לכל יריבה עתידית: הפעם הקבוצה בשלה.

    http://www.uefa.com/MultimediaFiles/Photo/competitions/UCL/362365_MEDIUMSQUARE.Xxx
    הכתובת שעל הקיר, אטו ורונאלדיניו חוגגים את פירוק פנאתנייקוס.

    לקראת הגרלת שמינית הגמר בברצלונה קיוו בסה"כ להגריל יריבה נוחה מהדרג השני ולהתקדם לרבע הגמר, או לחילופין - נקמה. לפגוש את צ'לסי בשמינית הגמר זה אמנם עסק מסוכן שכן אפשר לסיים את העונה האירופאית בתחילת מרץ, אבל ספק אם היה אוהד קטלוני אחד שלא פיתח בליבו את התקווה להתנקם בכחולים של מוריניו. הגרלת שמינית הגמר בדצמבר סידרה לברצלונה את ההזדמנות הזאת, בארסה וצ'לסי שוב נועדו להיפגש כבר בשמינית הגמר עם הבדל קטן אך משמעותי - צ'לסי תארח את המשחק הראשון והגומלין יתקיים בברצלונה. המשחק הראשון בסטמפורד ברידג' מיד העלה את הזכרונות מהמשחק הראשון, אוהדי הכדורגל מרחבי העולם שוב זכו לראות 90 דקות של כדורגל מהרמה הגבוהה בעולם כאשר הפעם הקטלונים יוצאים מלונדון עם ידם על העליונה. צ'לסי נשארה ב-10 שחקנים בדקה ה-32' אחרי תיקול חריף של דל הורנו על מסי ובארסה השתלטה על המשחק. צ'לסי אמנם עלתה ליתרון אחרי שער עצמי של טיאגו מוטה בדקה ה-59', אבל ג'ון טרי איזן בשער עצמי משלו כעבור 13 דקות. השער העצמי של הקפטן בכחול נתן דחיפה אדירה לבארסה שהחלה להעמיס את הלחץ בחיפושים אחרי השער השני, שהגיע בסופו של דבר בדקה ה-80' אחרי מתפרצת נהדרת בסיומה נגח סמואל אטו את שער הניצחון. ניצחון החוץ אמנם לא הכריע סופית את הדו קרב לטובת בארסה אבל היה ברור שבגומלין בקאמפ נואו הכל נמצא בידיים של הקטלונים, וזה התבטא גם על המגרש כאשר צ'לסי כמעט ולא סיכנה את שערו של ויקטור ואלדז, וכשרונאלדיניו העלה את ברצלונה ליתרון 12 דקות לסיום, לכולם כבר היה ברור שהסיפור נגמר. צ'לסי עוד הצליחה להשוות מפנדל מאוחר של פרנק למפארד אבל זה כבר לא ממש שינה לאף אחד - בארסה השלימה את הנקמה על צ'לסי וחגגה עלייה לרבע הגמר.

    http://www.uefa.com/MultimediaFiles/Photo/competitions/UCL/397477_MEDIUMSQUARE.Xxx
    השער שהכריע את המאבק, אטו נוגח לרשת של צ'ך בסטמפורד ברידג'.

    אחרי המפגש הכפול המעייף מול צ'לסי, אופ"א פירגנה לברצלונה רבע גמר נוח יותר על הנייר כאשר היריבה בנפיקה, אמנם הדיחה את אלופת אירופה ליברפול 3-0 בסיכום שני המשחקים אבל נחשבה לקבוצה החלשה מבין השמונה שהגיעו לרבע הגמר. הבדלי הרמות בין הקבוצות נראו היטב כבר במשחק הראשון למרות שהסתיים ב0-0 באסטדיו דה לוש של בנפיקה. בארסה ייצרה מצבים אחד אחרי השני ונראה כי רק כוח עליון מנה מקטלונים שער חוץ בליסבון כאשר בנפיקה מן העבר השני מתקשה לתפקד ונאלת להיעזר לא פעם בשירותיו של השוער מורטו שהציל מספר שערים בטוחים. משחק הגומלין בקאמפ נואו נראה כמו המשך ישיר למשחק הראשון כאשר רונאלדיניו החמיץ פנדל בדקה החמישית וריח של סנסציה עלה באוויר. אבל שחקן השנה בעולם הברזילאי דאג להפריח בעצמו את הריח הזה בדקה ה-19' עם שער שסוף כל סוף מצא את הרשת של בנפיקה. סמואל אטו הוסיף את השני דקה לסיום המשחק וקבע 2-0 ומפגש ענקים מול מילאן בחצי הגמר.

    http://www.uefa.com/MultimediaFiles/Photo/competitions/UCL/411411_MEDIUMSQUARE.Xxx
    שבר את הקרח אחרי 109 דקות שחונות, רונאלדיניו אחרי שער היתרון בגומלין.

    חצי הגמר הגיע, ובברצלונה בלי שום ספק התייחסו ליריבה באדום שחור כמבחן הכי גדול של הקבוצה העונה. מילאן מעולם לא הפסידה בחצי גמר ליגת האלופות ובכלל, נראיתה בשלבי התאוששות מרשימים מהעונה הבינונית משהו שעברה עליה במשך הסתיו והחורף כאשר היא חוזרת למאבק על האליפות באיטליה ובמקביל מדיחה את באיירן וליון החזקות בליגת האלופות. לכן, אין זה מפתיע שבמשחק בסאן סירו בארסה כבר הייתה יותר זהירה מאשר עם צ'לסי ובטח מאשר עם בנפיקה, וגם נלחצה יותר ע"י המארחת שהייתה קרובה מספר פעמים לעלות ליתרון כאשר אלברטו ג'ילארדינו בלט במיוחד עם שתי החמצות גדולות. השער היחידי במשחק הגיע דווקא מהרגליים הקטלוניות-צרפתיות של לודוביק ג'יולי שבבעיטה חזקה שם ברשת כדור אדיר ששלח לו רונאלדיניו בדקה ה-57'. התוצאה נשמרה עד סיום המשחק אבל נוכח העדיפות של מילאן היה ברור ששום דבר עדיין לא סגור לקראת הגומלין בברצלונה. והמשחק השני אכן היה קשה, הקטלונים נאלצו להתגונן די הרבה בעוד שמילאן לחצה אך לא הצליחה למצוא את הרשת, למעט נגיחה אחת של שבצ'נקו שדווקא כן עקפה את ויקטור ואלדז אך השופט מרקוס מרק פסל את השער בטענת עבירה, שלא הייתה ולא נבראיתה. בארסה הצליחה אם כך להחזיק מעמד עד לסיום וחגגה עלייה ראשונה לגמר ליגת האלופות מאז אותו גמר הסטורי בסיומו היא גם הניפה גביע ב-1992.

    http://www.uefa.com/MultimediaFiles/Photo/competitions/UCL/416918_MEDIUMSQUARE.Xxx
    סטאד דה פראנס, הנה אנחנו באים.

    אין ספק שכמעט כל אוהד שפוי היה חותם על הקטלונים כקבוצה הפייבוריטית לכל הפחות להגיע לגמר, אבל זכייה זה כבר דבר אחר. ברצלונה תהיה חייבת להיזהר מארסנל הרבה יותר ממה שיובנטוס וריאל מדריד השכילו (או יותר נכון לא השכילו). חייבים בכל מקרה לשבח את חואן לאפורטה ופרנק רייקארד על הקבוצה שהם בנו בקטלוניה, שתי אליפויות ספרד בשנתיים האחרונות וכעת גם סוף כל סוף הצלחה אירופאית. יש הרבה סמליות בכך שבין הקבוצות שבארסה הדיחה בדרך היו צ'לסי ומילאן, בארסה ללא ספק כבר ייצבה את עצמה כקבוצה הטובה של התקופה הנוכחית, עכשיו הגיע הזמן לציין זאת גם בארון התארים.
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏14/5/06
  2. Obafemi משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏1/3/04
    הודעות:
    13,886
    לייקים שהתקבלו:
    0
    על המפגש הקודם


    מאת: בוריס (Barcik)


    http://www.eurosoccer.com/pics/00/aug/imarsenalbarca-n.Xxx


    http://img139.imageshack.us/img139/3298/arsenaloldlogo9zq.Xxx ארסנל - ברצלונה http://www.uefa.com/ml/images/logos/70x70/50080.Xxx

    19 באוקטובר 1999, שלב הבתים הראשון של ליגת האלופות, וומבלי, לונדון.

    תמהיל מיוחד של פיקנטריה וסנטימנטליות ליווה את משחק ליגת האלופות האחרון אשר נערך בהייבורי, בו ניצחו התותחנים 0-1 את ויאריאל (תוצאה אשר בסופו של דבר הספיקה עבורם כדי להעפיל לגמר). משחק זה גויס לצורכי פסטיבל "נפרדים מהייבורי" הגדול, הכולל אפילו מדי בורדו מיוחדים. אבי מלר, באולפן, הכין את הצופים לשאלות הטריוויה של 2016, וסיפר בהתרגשות על השחקן האחרון אשר הבקיע בהייבורי באירופה, בעיטת הקרן האחרונה אשר בוצעה בהייבורי באירופה וכוס הבירה האחרונה אשר נשברה בפאב הסמוך להייבורי לאחר משחק באירופה. ללא ספק, מרגש.

    מוזר שבין עובדה מרתקת אחת למשנהה, נשכח פרט בודד – את צעדיה הראשונים בליגת האלופות (המודרנית) עשתה ארסנל בוומבלי. כאשר העפילו התותחנים לראשונה למפעל הדגל של אופ"א, מיהרו ראשי המועדון לסגור עם ההתאחדות האנגלית על שימוש באיצטדיון הלאומי, ולהכפיל על ידי כך את כמות הצופים במשחקי הבית שלהם. מה לעשות, כסף הוא שם המשחק. הייבורי, על כל עברו ומסורתו, טוטא הצידה.

    אחרי עונת ביתולין סימפטית אך חסרת הישגים, חזרה ארסנל גם בעונה הבאה (1999/0) לליגת האלופות, עדיין עם וומבלי כאיצטדיון ביתי. אל הבית המוקדם היא הוגרלה יחד עם אא"ק סולנה השבדית, פיורנטינה של באטיסטוטה, וברצלונה. הקטלונים בטח חייכו בתחושת נוסטלגיה כאשר גילו כי עליהם לחזור לוומבלי, איצטדיון החקוק לעד במיתולוגיה הברסאית.

    בארסה באותה תקופה נכנסה לעונתו השלישית של לואי ואן-חל במועדון. בשתיים הקודמות, זכתה בארסה באליפות ספרד (ואף דאבל ב- 1997/8), אבל לא השכילה להתמודד עם המרצע הרגיל שלה, ליגת האלופות. למעשה, במשך שתי עונות רצופות, לא הצליחה לעבור ברצלונה אפילו את שלב הבתים, והחמיצה על הדרך הזדמנות הסטורית לשחק בגמר בקאמפ נואו. את אוהדי בארסה כידוע קשה מאוד לספק, ובקטלוניה דרשו להעתיק את ההצלחה מהזירה המקומית לאירופה. תוסיפו למשוואה את השנאה שרכשו הקולס לעברו של לואי ואן-חל, ותקבלו חבית נפץ של לחץ לקראת עונת ה- 100 של המעדון.
    לבארסה בהחלט היה אז את כל הפוטנציאל הדרוש לעונת יובל בלתי נשכחת. החלק ההתקפי של הקבוצה היה הטוב בעולם, מגובה בצמד קשרים אחוריים מצויינים. ברצלונה הציגה לעתים קרובות כדורגל מדהים, וכבשה שערים יפיפיים על בסיס קבוע. הסגנון ההתקפי הנועז, אשר התבסס על הנעת כדור סבלנית מעורבבת עם טכניקה וניצוצות של גאונות אינדיבידואלית, שבה את ליבם של מרבית האוהדים הנייטראליים, אשר מיהרו להכתיר את בארסה כקבוצה הטובה בתבל.

    נשמע מוכר? לא מפתיע. מעבר ליסודות המושרשים אשר נמצאים בכל קבוצה של ברצלונה, אכן קיים דמיון רב בין הגרסה הנוכחית לזו של עונת 1999/0. אך, לא מדובר בתמונת ראי. קיימים מספר הבדלים גדולים בין הקבוצות.

    ראשית, המערך. בעוד רייקארד בוחר להשתמש ב- 4-3-3 ההולנדי הקלאסי, לואי ואן-חל דגל במהלך הקריירה שלו כמעט תמיד ב- 4-5-1. למעשה, אם לדייק, מדובר ב- 4-2-3-1, אשר היה גם המערך הראשון (והכושל) של רייקאר בברצלונה, בימים בהם המונח 'טרידנטה' התייחס לקלייברט, סביולה ורונאלדיניו ולא לשלישיית REM. מהשוני במערך נובעים שני הבדלים מרכזיים. הראשון הוא הפרישה על המגרש. מערך ה- 4-3-3 מגדיר קווי מתאר כלליים בלבד לכל עמדה, מה שהופך אותו לגמיש וורסיטילי. ואן-חל, לעומת זאת, היה תמיד ידוע כדקדקן. בעוד השחקנים קיבלו חופש פעולה רחב למדי, לעמדות עצמן הוגדרו בקפדנות תפקוד, מטרות ושטח פעילות. השוני השני טמון באפשרויות ההתקפה. לבארסה הנוכחית, אין שחקן אשר לוקח כדור באגף, מכדרר על הקו, ויוצר בכך מצב. מאידך, בקבוצה של ואן-חל נעשה שימוש בשחקני אגף של ממש, אשר יכלו לזרז את תהליך ההתמסרות עד השער עם פריצה על הקו.

    כדי לראות את ההבדלים מעבר לאילו הנובעים מהמערך גרידא, יש להבין כיצד אכלס ואן-חל את ה- 4-2-3-1 שלו. הנה, פחות או יותר, ההרכב הפותח של ברצלונה באותה עונה:

    קלייברט.
    פיגו – לואיס אנריקה – ריבלאדו.
    קוקו – גווארדיולה.
    רייזיחר – אבלרדו – פ. דה בור – סרג'י.
    הספ.

    מדובר בעונת השיא בקריירה של יודאס פיגו, ומהמוצלחות שידעו לוצ'ו, קלייברט (25 שערים) וריבאלדו (10 גולים בצ'מפיונס ליג). הארבעה היו חוד החנית של מערך התקפי קטלני שכבש 128 שערים, 45 (!!!) מתוכם בליגת האלופות. לצורכי השוואה, בארסה העונה עומדת על 22 שערים בצ'מפיונס, ב- 4 משחקים פחות (אז עדיין שוחק שלב הבתים השני במקום שמינית הגמר).
    בעוד אצל רייקארד חילופי המקום ההתקפיים נעשים לפרקי זמן ממושכים, דווקא ואן-חל היה הרבה יותר ליברלי בפן הזה. כמעט מדי התקפה, הופיעה הרביעייה הקדמית (ובעיקר שלושת הקשרים ההתקפיים) של ברצלונה בסידור שונה. המיקום המקורי – פיגו בימין, לוצ'ו במרכז, ריבאלדו בשמאל – היווה נקודות מוצא בלבד. קו ההתקפה האמיתי הורכב תוך כדי משחק, כאשר השחקנים מחליפים עמדות כמו חלקיקים בתאוריות הכאוס. מעל כולם, בלט פיגו. הבוגד הפורטוגזי, שחקן ששלט בשתי רגליו, חילק את זמנו שווה בשווה בין שני צידי המגרש. בשניהם לא נמצא המגן שיעצור אותו.
    מאחורי החולייה ההתקפית, עמד דאבל פיבוט יציב. קוקו נהנה מעונה מוצלחת, ופפ עדיין היה בתקופתו הטובה, לפני העזיבה שנה לאחר מכן. הסמל הקטלוני היה אחראי על ניהול המשחק השקול, בעוד קוקו, כלבויניק מדופלם, עשה את כל העבודה מסביב. תפקידה המרכזי של חולייה זו היה להעביר את הכדור להתקפה, אשר בזכות שחקני האגף הייתה 'עצמאית' יותר מאשר בקבוצה של רייקארד.
    פה אנו מגיעים לאחד מההבדלים המשמעותיים ביותר בין הקבוצות של ואן-חל ורייקארד. ההגנה של בארסה בעונת 1999/0 הייתה, בלי להכביר במילים, גרועה. הספ היווה המשך ישיר לקללת זוביזאראטה, אבלרדו, סרג'י ורייזיכר חורים הגנתיים שאחראים להרבה שערים קומיים. רק פרנק דה-בור הציג משחקים סבירים (בין טעות לטעות), אך התקשה להחזיק את ההגנה סביבו. כל השוואה עם החלק האחורי אותו מאיישים מארקז, פויול, אולגר המשופר וויקטור ואלדז מיותרת.

    כפי שאתם רואים, יצאה הקדמה ארוכה למדי. אין פלא – מדובר בקבוצה הטובה ביותר של בארסה שיצא לי לראות עד לשנתיים האחרונות (כדורגל אני זוכר רק מ- 1994, ובפלאשבקים מעורפלים בלבד). אבל, לפני שאאבד קוראים נוספים מפאת ניתוחים טקטיים עתיקים, הגיע הזמן לעבור לסיבה עבורה התכנסנו כאן. את עונת 1999/0 בארסה פתחה טוב. בליגה, למרות מעידות תכופות מדי, הקבוצה ניצחה לרוב, והציגה קונצרטים התקפיים. בליגת האלופות, בארסה ניצחה את שני המשחקים הראשונים – 2-1 בקאמבק של הדקות האחרונות מול אא"ק סולנה, ו- 2-4 אדיר על פיורנטינה בקאמפ נואו. במחזור השלישי הגיעה ארסנל לקאמפ נואו. לואיס אנריקה העלה את בארסה ליתרון לאחר אי-הבנה בין פטריק ויירה לשוערו מאנינגר, אבל קאנו הניגרי השווה בעזרת שגיאה של הספ. בעקבות המשחק, רואי השחורות מבין אוהדי ברצלונה כבר ראו איך בארסה תתמוטט ותכשל עונה נוספת בשלב הבתים.

    ב- 19 לאוקטובר 1999, ניצבה ברצלונה למשחק הגומלין מול התותחנים בוומבלי. עד ליום רביעי הבא, לפחות, כל משחק של בארסה באירופה יעמוד תמיד בצילו של הגמר באיצטדיון הלונדוני, והחזרה למגרש ההסטורי זכתה בסיקור פיקנטרי נרחב. בארסנל, לעומת זאת, אשר אז הייתה עדיין רק קבוצה גדולה בהתהוות, התכוננו מנטלית לקראת המשחק שיכול לשים אותם על המפה האירופאית.
    ואן-חל פתח בהרכב זהה כמעט לזה שצויין למעלה. ההבדלים היחידים היו בוחארדה שתפס את מקומו של דה-בור, וארנאו שפתח במפתיע בין הקורות (הספ היה גרוע ימים ספורים לפני כן ב- 3-3 הביתי מול נומנסיה). ארסנל הציגה הרכב התקפי עם ליונברג, קאנו, אוברמארס וברגקאמפ.
    ארסנל פתחה חזק, אבל לא איימה על השער. בארסה ניצלה זאת כדי להשיג יתרון עצום כבר בפתיחת המשחק. בדקה ה- 13, דאבל פס בין קוקו ללוצ'ו הריץ את הקשר אל תוך הרחבה. ההולנדי צלל, מחוץ לרחבה, מעל לרגל של אדאמס, וזכה בפנדל מאורס מייר השוויצרי. ריבאלדו ניגש לבעוט, ורגל שמאל הקטלנית ביותר שידעה בארסה מאז חריסטו סטויצ'קוב לא כשלה. שלושה מצמוצים מאוחר יותר וההפרש הוכפל. פיגו הוריד כדור אווירי נפלא ללואיס אנריקה, שעשה תנועה אלכסונית מהאגף אל תוך הרחבה, עבר את אדאמס (שהחליק) ובעט ברגל ימין לפינה הרחוקה. גולאסו ללוצ'ו, שרץ לעשות את האולה המפורסם שלו גם בוומבלי. 0-2 לברצלונה אחרי 17 דקות בלבד.

    למרות המכה המוראלית הקשה, ארסנל חזרה למשחק. התותחנים שלטו בהמשך המחצית. טוני אדאמס, הקפטן של המארחת, יכל פעמיים למחוק את נקודות החושך מתחילת המחצית. ראשית, הוא נגח כדור קרן מעל למשקוף. מאוחר יותר, קאנו עשה מהלך נהדר בצד שמאל והעביר למרק אוברמארס. הוולה של ההולנדי, בערך מנקודת הפנדל, נהדף על ידי ארנאו. הריבאונד נפל לאדאמס, כ- 7 מטר מהשער. האנגלי הפגיז ללא דיוק רב, וסחט מארנאו הצלה אדירה. מנגד, יודאס עשה את אחת מהפריצות האופייניות שלו, כאשר לקח כדור מהקו השמאלי, שבר למרכז והפציץ בימין כדור שסימאן הצליח להסיט לקורה.

    שתי דקות לסיום המחצית, ארסנל חזרה למשחק גם על לוח התוצאות. פארלור העביר כדור לקאנו באגף ימין, והניגרי העביר בנגיעה אחת לברגקאמפ במרכז הרחבה. ההולנדי סיפק רגע שרק הוא מסוגל לו. בנגיעה אחת, עדינה ומחושבת, הצליח האמן-חלוץ לעצור את הכדור, לעבור את אבלארדו ולהעמידו בצורה מושלמת לבד מול השוער. ברגל שמאל, השלמת המשימה הייתה לפרוטוקול בלבד. ארסנל הספיקה לזכות בעוד צמד חצאי-מצבים עד להפסקה, אך לא יותר מכך.

    עם חזרת הקבוצות למחצית השנייה, ברצלונה ניצלה את נסיונה הרב יותר כדי להחזיר למשחק את הצורה הנוחה לקטלונים. בארסה פתחה חזק, ופיגו התקרב פעמיים. באחת מהן, קלייברט החליק לו הרמה בדיוק בין וינטרברן ופארלור, אבל הפורטוגזי נגח במעט החוצה. בדקה ה- 55, פפ גאוורדיולה אסף את הכדור מהרחבה שלו, רץ כ- 30 מטר ושלח כדור ארוך נפלא בדיוק לרגל של קלייברט. פארלור הצליח לעכב את ההולנדי ואפשר לדיקסון לדחוק רגל, אבל הכדור ניתז רק עד לפיגו שמ- 14 מטר בעט מעבר לדיוויד סימאן.

    ארסנל המשיכה להלחם, וקופחה כמה פעמים על ידי השופט. קאנו טען לשתי עבירות עליו ברחבה, ולפחות באחד מהמקרים השופט מייר חס על בארסה. בין לבין, ארסנל ייצרה גם מצבים, אבל מצאה את ארנאו במשחק נקי מטעויות.

    בארסה הכריעה את המשחק בדקה ה- 69. כאשר הכדור החל לנוע לעבר גווארדיולה, 5 מטר בתוך המחצית שלו, פיליפ קוקו היה עדיין בתוך עיגול האמצע. פפ עצר, ותוך שניה שחרר מסירת עומק נפלאה על הקרקע, שחצתה את התקפת, קישור והגנת ארסנל, היישר אל קוקו. ההולנדי השלים בנגיעה קלילה אחת ובעט מעבר לסימאן. 4-1 לבארסה.

    ארסן ונגר שלף את החילופים ההתקפיים, והכניס את דאבור סוקר, וגם חלוץ צרפתי, צעיר ומבטיח, העונה לשם תיירי הנרי. השני עוד היה נער שמנסה להתנער מסיוט יובנטוס, אך הראשון היה עדיין חלוץ מנוסה ומסוכן. חמש דקות לסיום, אוברמארס העביר כדור אל החלוץ הקרואטי, שעצר והחזיר לקיצוני בעקב יפה. למרות זווית לא קלה, אוברמארס השלים את העבודה מכ- 6 מטר, אל הפינה הקרובה. 4-2 לברצלונה, תוצאה שנשמרה עד לסיום.

    איצטדיון וומבלי לא עזר לארסנל, שגם בסיום הקמפיין הזה לא הצליחה לעבור את שלב הבתים. נצחון של פיורנטינה בלונדון, משער אדיר של גבריאל באטיסטוטה, הקנה את לאיטלקים את הכרטיס לשלב הבא, יחד עם בארסה. ברצלונה המשיכה לספק הצגות גם בשלב הבתים השני (גאברי הצעיר אף כבש צמד במשחק האחרון מול ספארטה פראג). ברבע הגמר, בארסה הצליחה למחוק פיגור 1-3 מהסטאמפורד ברידג' עם נצחון 1-5 ענק מול צ'לסי. וכך, לישורת האחרונה של העונה הגיעה בארסה עם שאיפות רציניות לטרבל. בחצי גמר הגביע חיכתה אתלטיקו מדריד, בחצי גמר ליגת האלופות הייתה זו ולנסיה, ובליגה בארסה רדפה אחרי דפורטיבו, עם אמונה יהירה שהנס מ- 1994 יחזור על עצמו. לבסוף, בארסה נותרה בלי כלום. הליגה אכן הלכה לסופר-דפור, לראשונה בתולדותיה. בגביע, אתלטיקו ניצחה את המשחק הראשון 0-3, ולגומלין שחקני בארסה כלל לא טרחו לעלות בגלל מחסור חריף בשחקנים – לא מספיק כדי להרכיב קבוצה של 11, למען האמת. ובליגת האלופות, הקבוצה התפרקה בצורה אופיינית מול ולנסיה, והפסידה 1-4 לחבורה של גאיזה מנדייטה וקלאודיו לופז. נצחון 1-2 בגומלין לא הספיק כדי לסדר את הגמר הקלאסי, ברצלונה נגד ריאל מדריד בפריז. עונה זו פתחה חמש שנים רצופות ללא תואר, שתמו עם הזכייה באליפות של 2004/5.

    זהו ההבדל הגדול ביותר בין הקבוצה של עונת 1999/0, וזו הנוכחית. בארסה העונה ידעה להתמודד עם כל מכה אפשרית. פציעות של שחקני הרכב, חלוקת כוחות בשני מפעלים, פגיעות מוראליות, זימונים לנבחרות ופתיחת עונה צולעת. הקבוצה שרדה את כל אלה. כאשר מול מילאן בסאן-סירו נעדרו דקו ומסי, אינייסטה ידע לתת את משחק חייו וג'יולי לשים את הגול. בלי לוצ'ו ויודאס, ברצלונה נראתה חיוורה ואימפוטנטית מול ולנסיה במסטאייה. האופי הקפריזי של הקבוצה הוכח כרופף מכדי להצליח בסיום. אז, כדורגל מלהיב וקבוצת התקפה אדירה הספיקו ל'כמעטים' בלבד. העונה, עם מנטליות סוג א', הגיע הזמן ליותר. עם תצוגה כמו ב- 19 לאוקטובר, 1999, זה יקרה.

    הרכבים:


    ארסנל:

    קאנו (הנרי, 77') – ברגקאמפ.
    ליונברג (סוקר, 77') – פארלור – ויירה – אוברמארס.
    דיקסון – קיאון (אפסון, 74') – אדאמס – וינטרברן.
    סימאן.

    ברצלונה:

    קלייברט.
    פיגו – לוצ'ו (גאברי, 73') – ריבלאדו.
    פפ (דהו, 90') – קוקו (זנדן, 90').
    רייזיכר – בוחארדה – אבלרדו – סרג'י.
    ארנאו.
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏14/5/06
  3. Obafemi משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏1/3/04
    הודעות:
    13,886
    לייקים שהתקבלו:
    0
    http://www.elpais.es/elpaismedia/diario/media/200505/14/deportes/20050514elpepidep_1_I_SCO.Xxx VS http://www.abc.net.au/reslib/200412/r37523_93812.Xxx


    על שולחן הניתוחים / El Capitan (קים)

    ובכן, בפריס יהיה לנו משחק גדול. ברצלונה נגד ארסנל, גמר ליגת האלופות, משחק בו האמוציות והנחישות יבלטו על המגרש מעל הכל. אבל, יחד עם זאת, לאור ההכנה הפסיכולוגית של הצוות המקצועי לשחקנים ושל כל שחקן לעצמו, השחקנים ינסו לעלות במלוא קור הרוח האפשרי ולעשות את עבודתם על הצד הטוב ביותר, כאילו זה עוד משחק, למרות כל ההתרגשות העצומה והלחץ הגדול בגלל גודל המעמד, למרות שזהו גמר ליגת האלופות. לכן, כמו בכל משחק, גם כאן לעמידה הטקטית תהיה חשיבות גדולה מאד, וממש אי אפשר להגיד שהמערכים הטקטים וכל התכניות יתפרקו, ברגע ששני הקבוצות יעלו על המגרש.

    גם ארסן ונגר וגם פרנק רייקארד, בעזרתו האדיבה של טן קאטה, הראו את הברקותיהם הטקטיות העונה בליגת האלופות. עושה רושם, שעל הקווים, מהבחינה הזאת, לארסנל יש את היתרון. ונגר, שזכה עם ארסנל בכל תואר אפשרי באנגליה, לא רק שלא הצליח לעשות את זה באירופה, אלא גם לא עבר איתה את מחסום רבע הגמר עד העונה. בעונת הפרידה מהייבורי, ונגר החליט לשנות במשחקי הקבוצה בליגת האלופות את המערך ל4-5-1, במה שהתגלה כהברקה יוצאת דופן. ה4-5-1 נותן לארסנל עוצמה אדירה במרכז המגרש, כשלמעשה גם הנרי יורד לא פעם אחת לעשות הגנה וליצור לחץ עצום על מוליכי הכדור. וזה יהיה פקטור מאד משמעותי כנגד בארסה, שידועה בסגנון המשחק שלה, בו היא מניעה את הכדור, היא יוזמת והיא תוקפת ברוב חלקי המשחק. אז איך ה4-5-1 של ארסנל יתמודד כנגד ה4-3-3 הגאוני של בארסה?

    את התשובה לכך נדע רק בערב המשחק, כשהשאלה הגדולה, מבחינתי, תהיה- מה יהיו המרווחים בין החוליות של בארסה ואיפה יעמוד קו ההגנה שלה. בארסה תהיה חייבת להפיק לקחים מהמחצית הראשונה נגד מילאן בסן סירו (לחובבי הקלאצ'יו שבינינו, שלא תגידו משהו- ג'וזיפה מאצה), בה מילאן לחצה את חוליית ההגנה של בארסה, ולא נתנה לה להניע את הכדור בחופשיות. שחקני הקישור של בארסה ירדו למטה במטרה לעזור ולקבל כדורים, מה שיצר מרחקים גדולים מאד בין חוליית הקישור להתקפה. רייקארד, במפתיע, לא מצא לכך את התשובה במחצית הראשונה, כשקו ההגנה של בארסה לא הצליח לדחוף קדימה, וכתוצאה מכך הכדור, כשהיה בשליטה של בארסה, הונע בעיקר במרכז המגרש שלה. התוצאה, בעיות גדולות מאד לבארסה במחצית הראשונה.

    שאלה חשובה לא פחות תהיה, איך ארסנל תפתח את המשחק? ישנם שתי אפשרויות: האחת, ארסנל תפתח את המשחק נסוגה מעט. תרצה, מצד אחד, לא להסתכן, ומצד שני, לתת לבארסה מין תחושה של "בטחון מזויף". כלומר, ארסנל עשוייה לתת לבארסה, לפחות בדקות הראשונות, לשלוט בכדור, מה שיגרום לבארסה לנסות ללכת קדימה. מצב כזה יוביל את שחקני בארסה ליציאה מהעמדות המתוכננות שלהם, מה שיאפשר לארסנל לנסות לעקוץ כבר בדקות הראשונות במתפרצות (מה שעבד לארסנל מצוין במשך 90 דקות נגד ריאל בברנבאו, אבל ההבדל כאן, שזהו משחק אחד בלבד). השנייה, ארסנל תנסה לפתוח בסערה, מה שעשוי להוביל למצב מאד מאד מעניין. ארסנל של ליגת האלופות העונה היא קבוצה שמשחקת כדורגל מהנה מסיבה אחת- הקצב שלה. כידוע, אספקט המהירות הוא אספקט בסיסי במשחק הכדורגל, וארסנל, שמשחקת בחלקים מסוימים העונה בליגת האלופות בקצב בלתי רגיל, פשוט הפילה את היריבות שלה העונה מהרגליים. סגנון המשחק של ארסנל, המתבסס בעיקר על עוצמה ומהירות, עשוי להוביל לסגנון משחק מנוגד משל בארסה, שאוהבת להניע את הכדור בסבלנות וגם באיטיות מעטה. בארסה עשוייה להגרר למשחק, שהיא לא רגילה אליו ואוהדי בארסה צריכים לקוות, שרייקארד הכין אותה לכך. אבל גם ונגר יודע, שארסנל לא יכולה לשחק בקצב כזה 90 דקות.

    http://img106.imageshack.us/img106/2549/arsenalplayers7kh.Xxx
    יתקשו לעמדו בקצב, שחקני ארסנל.

    עוד נקודה שתשפיע על הקרבות במרכז המגרש תהיה השלישייה ההתקפית של בארסה. כרגע, לא ידוע אם מסי יפתח בהרכב, מה שעשוי לשנות את פני הדברים בצורה משמעותית, ולטובתה של בארסה, כמובן. אם השלישייה ההתקפית של בארסה תצליח להיות מעורבת בהנעת הכדור, ואם היא תצליח להיות במרחק סביר מהשער של ארסנל (כלומר, לא רחוק מדי מהשער שלה), מה שיאפשר לה לסכן את השער מס' פעמים כבר ב20 הדקות הראשונות של המשחק, ארסנל באופן אוטומטי תרד מעט אחורה. בנוסף, נראה כיצד תתמודד ההגנה החזקה והמהירה של ארסנל בראשותו של קולו טורה מול ההתקפה של בארסה, ולהפך? החולייה ההתקפית של בארסה תצטרך לא רק לנסות להסתדר עם ההגנה ששברה שיאים בליגת האלופות, עם שיא של שמירה על רשת נקייה במשך מס' לא קטן של משחקים רצופים, אלא גם עם הצפיפות שתווצר בעקבות ה4-5-1 של ארסנל, שכמובן תנסה, מצידה, לצמצם מרווחים כמה שאפשר, בזמן שהיא תגן על השער שלה.

    באופן אישי, קשה לי לראות את ארסנל מניעה את הכדור מהחלק האחורי בשקט ובסבלנות, אלא כאשר היא תשלוט בכדור, אני רואה אותה מסתכלת רק להתקדם וכמה שיותר מהר מול בארסה, שתנסה, כמו שבארסה עשתה בלא מעט משחקים חשובים העונה ובעונה שעברה, לדחוף קדימה עם קו ההגנה שלה, גם כאשר ארסנל שולטת בכדור, מה שיצמצם רווחים ויקשה מאד על שחקני ההתקפה של ארסנל לקבל את הכדור. בכל מקרה, במוקדם או במאוחר, אנחנו נראה את ארסנל מנסה להניע בעצמה את הכדור וליזום כנגד ה4-3-3 של בארסה, מה שייתן לבארסה אופציה גם דרך מתפרצות. ואם בארסה עוברת את הקישור האחורי של ארסנל, כשהיא נמצאת במצב של התקפה עומדת, זה יהיה מסוכן מאד מבחינתה של ארסנל. וכאן, לסגירה של ארסנל ולירידה המהירה אחורה להגנה תהיה השפעה גדולה מאד על מהלכי המשחק, כמו גם לניצול המצבים של החולייה ההתקפית של בארסה.

    בארסנל, בניגוד לבארסה (גם תיירי הנרי אמר בעצמו, שהוא לא רואה חולשות, אפילו לא קטנות, בבארסה הזאת), עשוייה להסתמן נקודת חולשה מסוימת, אותה בארסה תצטרך לנצל. הכוונה שלי היא לכבדות של סול קמפבל, כל עוד הכדור נמצא על הקרקע. אם אחד מהשלישייה של בארסה ימצא את עצמו לבדו מול קמפבל, כשארסנל לא תסתגר מאחורה, זה מצב מסוכן מאד לארסנל, שכן קמפבל יהיה לבדו במערכה הזאת. ארסנל בוודאי מודעת לזה והיא תנסה למנוע מצב שכזה, שצפוי לקרות במשחק, אם בכלל, פעמים מועטות מאד. במקרה כזה ובכלל בכל המשחק, השלישייה ההתקפית של בארסה תצטרך להיות חדה מתמיד, ולנצל כל הזדמנות או פירצה בהגנה של ארסנל, שתינתן לה. בנוסף, יהיה מעניין לראות כיצד רונאלדיניו יתמודד מול אבואה המהיר, החזק והאתלטי, למרות שאין ספק שתגיע לעברו עזרה כל פעם אשר הוא יתקל ברונאלדיניו.

    http://img115.imageshack.us/img115/5179/etoosamuel4un.Xxx
    דרוש: ניצול הזדמנויות מקסימלי.

    מנגד, בצד השני, כשמגיעים לאיום ההתקפי הגדול ביותר של ארסנל, אין שום עניין טקטי, ממש כך. ארסנל תצטרך את הנרי במיטבו, שבמשחק כזה זה אומר הברקות חד פעמיות. טאץ' אחד בכדור של הנרי יכול לעשות את ההבדל ולפרוץ את ההגנה של בארסה. כמובן שגם לשמירה המיוחדת, אם תהיה, ולתשומת הלב שתהיה לעברו של הנרי, שעשוי לשחק בעונה הבאה בבארסה, תהיה השפעה ואחד משחקני ארסנל עשוי לקבל כדור בשטח יחסית ריק, שיציב אותו במצב מצוין לכיבוש שער. פעם אחת ארסנל תמצא את עצמה במצב כזה, וזה עשוי להספיק, כי משחק חשוב שכזה יכול להיות מוכרע על צלו של שער אחד, בעיטה אחת, נגיעה אחת. מצד אחד, זה היופי שבכדורגל, ומצד שני, זאת גם מין סוג של אכזריות, שמלווה ותלווה תמיד את משחקי הגמר ותשאיר בסיום המשחק צד אחד שמח ומאושר, שיחגוג עד מחר, אך גם צד אחד מאוכזב, שייקח לו זמן לעכל את ההפסד ואת העובדה, שהזדמנות כזאת להיות אלופת אירופה יכולה לא לחזור על עצמה עוד הרבה זמן.
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏14/5/06
  4. Obafemi משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏1/3/04
    הודעות:
    13,886
    לייקים שהתקבלו:
    0
    http://www.starstruck.com/Images/Gallery/Product/SSProductImgs/P0075748.Xxx VISCA EL BARCA/ בוריס (Barcik)

    כשעה לאחר שאני אסיים לכתוב מילים אלו, אני אצא לנתב"ג, לקראת הטיסה לפריז. ביום רביעי הקרוב, אני אשב ביציעי הסטאד דה-פראנס ואצפה במשחק גמר ליגת האלופות בין ברצלונה לארסנל. תצוגותיה של קבוצתי האהובה העונה מילאו אותי בדי אופטימיות כדי לשלוח את היד עמוק לכיס, וללכת על הימור הספורט המסוכן ביותר – נסיעה למשחק חשוב בחו"ל.

    תחושה של "עכשיו או לעולם לא" אופפת את ברצלונה. בארסה העונה הצליחה להתגבר על כל מכשול, והחזיקה מעמד דרך כל משבר פוטנציאלי. רק כמות קטנה של אוהדים קטנוניים הנדחים על ידי אהבתה הגלויה של התקשורת לברצלונה לא יסכימו עם הקביעה כי מדובר בקבוצה הטובה בעולם היום. בלי להרחיב יתר על המידה עם נימוקים בנאליים אשר נאמרו כבר עשרות פעמים, יש לי את כל הסיבות בעולם להיות אופטימי. אוהדים רבים חשים לא נוח במצב הזה. חלק מנסים להפעיל נאחס הפוך, ואחרים נזכרים שבלטי בעצם חרא של שחקן. כל אוהד כדורגל ממוצע משוכנע שמחשבתו חופפת לזו של הקבוצה, ובטחון עצמי גבוה נתפס בעולם הכדורגל כסכנה ברורה ומיידית. מעבר לכך, הנמכת ציפיות תקל על המכה במקרה של הפסד.

    אוהדי ברצלונה הם בין הפסימיים ביותר בעולם. מדובר בקבוצת אנשים עם התמקדות כרונית בחצי (ליתר דיוק, עשירית) הכוס הריקה, שלא מרגישים שלמים לאחר נצחון בלי להתלונן על פאשלה כלשהי. לאחר הגמר של 1994, אליו בארסה נכנסה כקבוצה הטובה והמבריקה ביבשת ויצאה כשריד שבור מעידן זהב, גישתם הפטאליסטית של הקולס רק התגברה. לאחר מכן, 12 שנים של הבטחות ואכזבות בכל הקשור לאירופה, בטח לא עזרו הרבה. פה טמון אחד ההישגים הגדולים ביותר של ברצלונה בעידן לאפורטה, רייקארד ורונאלדיניו. האוהדים פחדו מהנאיביות לקראת צ'לסי, חששו מהפייבורטיות נגד בנפיקה, וביכו את החסרונות איתם בארסה ניצבה מול מילאן. כעת, לקראת הצעד האחרון והחשוב ביותר, הרוב המוחלט של הקולס בטוח כי הגביע הנכסף חוזר לקטלוניה, ולא מפחד לאמר זאת בקול ואף בפומבי. אפילו הכושר הרע של אטו, הפגיעות ההגנתית של ג'יו והעדרו הצפוי של ליאו מסי לא מצליחים לפגוע באופטימיות. בארסה כבר התגברה העונה על כל אלה ויותר, אז למה לא עכשיו? בנקודה זו צריכה להכנס טיעוני הקונטרה הקלאסיים. יוון, הנרי, פורטו, ונגר, לחץ, צעירים, רעב, שום דבר להפסיד. לעזאזל עם כל זה. אני אוהד כדורגל, אין לי שום צורך בהגיון. בארסה העונה פשוט ענקית, קבוצת-על הנוקשת על שערי ההסטוריה. כל נבואות החורבן מסוגלות להתגשם, אבל זה פשוט לא יקרה. בארסה תנצח. כי רונאלדיניו כבר יידע לעשות משהו, כי פויול פנומן, כי השופטים אוהבים אותנו כשאנחנו מפסידים, כי ההשגחה העליונה של פיני היגרה בקיץ מערבה. כי אנחנו הכי טובים.

    VISCA EL BARCA, Y VISCA CATALUNYA!



    http://www.paragonsports.com/Paragon/images/medium/5-196455_homered_pd.Xxx אפשר לעשות את זה / איתי (Nigel Winterburn)

    את שלנו עשינו. ההגיון הלוזרי אומר לי שאת שלנו עשינו. בהתחשב בכך שעם קבוצות כשרוניות בהרבה, שדרסו כל מה שזז באנגליה, לא הצלחנו לעבור מעולם את רבע-הגמר בצ'מפיונס ליג, הדרך המדהימה של ארסנל לגמר העונה היא באמת מעל ומעבר לכל מה שניתן לבקש. הילדים הצעירים האלה, שבאנגליה נחלו השפלות מול ווסט ברומיץ' ובולטון, התמודדו כמו גברים אמיתיים מול האריות של היבשת וגרמו ללבבות התותחנים בכל העולם לרטוט ולפנטז על עתיד ורוד יותר שעוד ודאי יבוא. אך בינתיים, על כדור הארץ, מול הקבוצה הטובה ביותר בעולם (ושלא יהיו טעויות, בארסה היא הטובה ביותר), כשהראש של הנרי כבר נמצא בקאמפ נואו, קשה לדמיין את ארסנל עושה משהו. וזה לא עוד אחד מהנסיונות המפורסמים שלי לניחוס נגד. הם באמת טובים הקטלונים האלה, וארסנל הנוכחית באמת עדיין רחוקה מלהיות המוצר המוגמר, כפי שניתן היה לראות העונה היטב בליגה. רק המחשבה על המצ'-אפים האפשריים, על רונאלדיניו הגאון מול אבואה חסר הנסיון, על אטו, מהיר כשד משחת, מול סול קמבל חלוד וכבד, על ססק, שבקושי סיים י"ב, נלחם במרכז המגרש מול האלילים אותם העריץ כשעוד היה זאטוט זב חוטם בנוער של בארסה, מעביר בי רעד קל. ההגיון אומר שאין לנו מה לחפש נגדם.

    הלב פתאום קם לחיים. "גם אותם אפשר לנצח" הוא אומר. את כולם אנחנו יכולים לנצח. אם לא היינו חושבים כך מה היה הטעם בכדורגל, וכיצד היו מתרחשות בו הפתעות? בואו נאכיל אותם עוד כובע, את כל המשמיצים והמלעיזים. התרנגולים, השדים האדומים ושאר המבקרים. ונגר מאמן לוזר. הנרי לא מופיע למעמדים גדולים. ארסנל קבוצה בלי לב. כל כך הרבה כובעים הם כבר אכלו העונה עד שנדמה שהם כבר הולכים להקיא אותם. ונגר הבריק טקטית בשלבי ההכרעה עם ה4-5-1 שלא ריאל ולא קאפלו הגדול הצליחו להתמודד איתו, כל שחקן בארסנל נתן מעצמו 110% של דם, יזע ומלחמה כשבאמת היה צריך אותם, ותיירי הנרי, מה כבר נגיד על תיירי הנרי. התגלמות אלוהים עלי אדמות, ואני מתנצל מראש בפני האנשים המאמינים שקוראים את דבריי.

    אה, ולמרות שהראש של הנרי כבר בקאמפ נואו, הלב שלו נטוע עמוק בין שורשי הדשא הקדוש של הייבורי. ומשחקים כאלה גדולים מנצחים עם הלב, לא עם הראש. אז עם הלב הגדול של תיירי ושאר החברים, ועם הלבבות שלנו, התותחנים ברי המזל שבפריס ואלה שבבית, אנחנו יוצאים למלחמה ביום רביעי, על אדמה ביתית (בערך http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx ) בתקווה להאכיל את שאר העולם בכובע אחד ואחרון, גדול מכולם. כובע בארט.

    גם אני, הפסימי שבתותחנים, מאמין ובגדול. הנסיבות המסתוריות של הכדורגל, אותן אי אפשר לצפות, הובילו אותנו עד למעמד המכובד הזה, ואם לא עכשיו אז אימתי?!

    It was simply meant to be!
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏14/5/06
  5. נדב מיכאלי Member

    הצטרף ב:
    ‏22/8/04
    הודעות:
    6,334
    לייקים שהתקבלו:
    0
    ארסנל עשתה את מה שליברפול עשתה בעונה שעברה : גימגמה בליגה והצליחה בענק כאנדרדוג בליגת האלופות והצליחה להגיע עד לגמר ליגת האלופות.
    אולי המשחק האחרון של גדול חלוצי ארסנל בכל הזמנים?
    יהיה משחק גדול והיסטורי.
    ארסנל פעם ראשונה בגמר ליגת האלופות,בארסה לראשונה מאז 1994 מגיעה לגמר ליגת האלופות ולא זכתה בגביע אירופה כבר 14 שנים .
    כאוהד בארסה אני רוצה כמובן שבארסה תנצח (גם בשביל רונאלדיניו) .
    בהצלחה לבארסה.
    הלוואי שגמר ליגת האלופות העונה יהיה לא פחות טוב מהגמר בעונה שעברה או לפחות כמו גמר הגביע האנגלי בין ליברפול לווסטהאם.
     
  6. city Member

    הצטרף ב:
    ‏15/7/04
    הודעות:
    5,343
    לייקים שהתקבלו:
    0
    מבחינתי המשחק הזה הוא קרב בין שני גאונים - הנרי ורונאלדיניו. הסגנון שלהם שונה, אבל שניהם אולי הכדורגלנים הטובים בעולם. יש כאלה שמעדיפים את הטכניקה של רונאלדיניו, יש כאלה שמעדיפים את הסיומת הקטלנית, כמעט מושלמת, של הנרי. אני, אגב, מעדיף את הצרפתי.

    הבאתם לי תיאבון.. יאללה רק עוד ארבעה ימים http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/multi.Xxx
     
  7. נדב מיכאלי Member

    הצטרף ב:
    ‏22/8/04
    הודעות:
    6,334
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אני מעדיף את שניהם.
    גם הנרי וגם רונאלדיניו שחקנים גדולים.
     
  8. הרצליה עד המוות מנהל ראשי מנהל ראשי

    הצטרף ב:
    ‏3/6/05
    הודעות:
    17,177
    לייקים שהתקבלו:
    5,343
    וואו.הברקתם ובגדול.כבוד לכל המשתתפים בפרוייקט הזה. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx
     
  9. Obafemi משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏1/3/04
    הודעות:
    13,886
    לייקים שהתקבלו:
    0
    סוף סוף, בכל שנות הצפייה שלי בכדורגל לא היה גמר שגם מעניין אותי מבחינת השמות (עם כל הכבוד לפורטו ומונאקו) וגם אין לי שום העדפה בו לשום כיוון. כמה טוב שלא צריך לפחד מניג'וסים מעצבנים של אוהדי מילאן או יובנטוס ביום שאחרי, נחמת עניים אמנם, אבל זה גם משהו.

    אגב, כולם בטוחים שזה יהיה גמר אטרקטיבי ופתוח בגלל שככה שתי הקבוצות משחקות בדרך כלל, אבל אל תשכחו איך ארסנל נראיתה במשחקי הגומלין שלה בכל הנוקאאוט, במילים אחרות בכל פעם שהיה צריך לשמור על התוצאה. מדובר בשתי קבוצות עם פוטנציאל התקפי גדול אבל ממש לא בטוח שנזכה להצגה של כדורגל יפה.
     
  10. נדב מיכאלי Member

    הצטרף ב:
    ‏22/8/04
    הודעות:
    6,334
    לייקים שהתקבלו:
    0
    מסכים איתך.
    לגמר יש פוטנציאל להיות התקפי ואטרקטיבי אבל גם טקטי ומשעמם.
     
  11. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    אם ברצלונה תניף את ליגת האלופות ותסגור עונה גדולה עם הצ'מפיונס זה יהיה אסון לראות את זה בתור אוהד ריאל מדריד, כי הקבוצה הגדולה של דל-בוסקה לא הצליחה להשיג את שני התארים הנכספים האלה בעונה אחת: אליפות ספרד וליגת האלופות. אני חושב, שברצלונה תנצח, אבל לא כמו שאומרים בקטלוניה, בהפרש של גול מקסימום 2, אנחנו לא נראה איזה 5-0 או כמו שכמה שם חושבים.

    לארסנל אין את הכלים להשתוות לברצלונה בחלק ההתקפי וגם לא בקישור, לדעתי השליטה תהיה של הקטלונים, וארסנל תצטרך לבנות על מתפרצות. אם תיירי הנרי ייתפוס יום איום ונורא כמו נגד ויאריאל, שהיה המשחק הגרוע ביותר שלו בארסנל לדעתי, אז אני לא רואה סיכויים שארסנל כובשת שער בכלל. אני חושב שרייקארד יציב קשר אחורי על הנרי, אם זה דקו, ואן בומל או אדמילסון. אני חושב שווגנר ישווה את המערך שלו לשל ברצלונה, 4-5-1, כאשר רייס וחלב מתחת לתיירי הנרי. אני מקווה מאוד אגב שברגקאמפ יהיה על הספסל או ייסע לגמר, ויוכל להיכנס במידת הצורך. אני חושב שהרבה מאוד תלוי בפבראגס, שעוד לא שיחק במשחק כל-כך חשוב מעולם. אם הוא יעשה חריקות כמו נגד ויאריאל שנגמר לו האוויר, יהיה רע בשביל ארסנל.

    כמובן שמשחקים 2 מהשחקנים הטובים בעולם, רונאלדיניו והנרי, אבל אני לא מבטיח לכולם שיהיה הצגת כדורגל או יום של הזדמנויות. ארסנל הצליחה לשתק את רונאלדו, ראול, זידאן ורוביניו מריאל, את נדבד, דל-פיירו, טרזגה וזלאטן מיובה, אבל את רונאלדיניו היא לא תצליח, שוב, השאלה באיזה מצב רוח הוא יבוא למשחק הזה.

    אצל ברצלונה, יהיה טוב מאוד אם מסי יוכל לעלות מהספסל(לדעתי אסור לו להפסיד את כל המשחק, שיישחק מחצית).

    אני חושב שעבור ארסנל וונגר, זה להיות או לחדול, אני לא בטוח שהם יגיעו להזדמנות הזאת שוב, כמו שאם ארסנל מפסידה יש סיכוי שהנרי ייעזוב. עבור ברצלונה, היא בתקופת הזוהר שלה, ויהיו עוד מצבים.

    מעניין איך הנרי ייתמודד עם השמירות עליו, וגם עם פויול.

    וונגר לא יכול לעלות עם קמפבל או משהו, הוא לא מתואם עם ההגנה, הוא איטי בזמן האחרון, ואטו חלוץ שמנצל כל טעות הכי קטנה.

    אני מקווה שיהיה גמר טוב, ללא פציעות מיותרות חס וחלילה לקראת המונדיאל, ושנראה בעזרת השם את הנרי אלוף אירופה!
     
  12. Michael Carrick מנהל כללי מנהל כללי

    הצטרף ב:
    ‏1/4/05
    הודעות:
    24,217
    לייקים שהתקבלו:
    6,259
    א. כל הכבוד על הסיכום.
    ב. איתי, אחרי שארסנל עלתה לליגת האלופות, אני כבר לא בטוח שהנרי רוצה לעזוב. החשש שלו היה לשחק בגביע אופ"א, וזה לא יקרה.
    ג. ראוליטו, אתה גנב חתימות http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx .
    ד. ואמוס בארסה!
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏14/5/06
  13. EL Capitan Member

    הצטרף ב:
    ‏19/9/05
    הודעות:
    5,181
    לייקים שהתקבלו:
    0
    טוב, את מה שהיה לי להגיד על המשחק, כבר אמרתי, כפי שבטח כבר ראיתם. לכן, אני רק יוסיף את ההימור שלי עם עוד משפט אחד. אני הולך עם בארסה. היא תנצח גם בגמר, ותעשה את הדרך עד הסוף לגביע.
     
  14. Bianconeri משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏11/5/05
    הודעות:
    8,374
    לייקים שהתקבלו:
    2,911
    מסכים איתך,הגמר או לפחות החלק המנטלי שלו יסבוב סביב שני שחקני הכודרגל הטובים בתבל.שני גאונים בגמר אחד.כלכך הרבה ציפיות,קודם כל תוציאו מראש שלכם שהיה גמר כמו שנה שעברה,זה משו נדיר משחק טוב יכול להיות אבל אני בספק אם תהיה כזאת דרמה,למרות שאני משאיר את האפשרות פתוחה,עדיין זה ליגת האלופות והמפעל הכי טוב ומרגש שיש.כל שנה אני מחכה ליום רביעי,לגמר הצ'מפיונס(השנה היו לי גם ציפיות שהקבוצה שלי תהיה שם אבל נעוזב את זה).אני ממש מצפה למשחק הזה,לגמר הזה.

    אז שהיה לנו חג אלופות שמח.
     
  15. Efm Member

    הצטרף ב:
    ‏16/6/05
    הודעות:
    66
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אני אוהד את יובה, ריאל וליברפול (גם את הרצליה אבל אין קשר http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/tongue.Xxx ) מה שמסביר למה אני שונא את שתי הקבוצות האלה.

    ההתלבטות שלי היא מי אני רוצה שיתבאס. אבל אם אני מסתכל על המשחק כאוהד כדורגל ולא כאוהד ריאל, ברצלונה פשוט קבוצה יותר טובה ולה מגיע לזכות (ראינו בגומלין נגד ויאריאל שארסנל מתקשה נגד קבוצה שלוחצת חזק במרכז המגרש, כך שיהיה לה מאוד קשה לתקוף נגד בארסה).
    מצד שני אני מאמין שהרגש, כרגיל, ימשוך אותי לקוות במהלך המשחק שבארסה תפסיד.