זהו סיפורו של נער מתבגר בשנות העשרה לחייו. הכל החל עוד לפני יותר מעשור, כשהמשפחה עלתה ארצה מאזור צ'רנוביל לאחר שהילד כבר לקה בלוקמיה. בחסד ובמזל גדול הצליח הילד הקטן להתגבר על הדרקון הארור ולהמשיך ולחיות כמו כל אחד אחר, הוא התאמן בקבוצת כדורגל מקומית ונהנה מהחיים יותר מכל אחד אחר, הוא כבר ידע מה זה לאבד את החיים והבין את החסד הגדול שבהם. הוא היה אהוד על חבריו, על הוריו ועל כולם. הוא היה צנום וקטן, אך עם אופי של אדם ענק. השנים עברו וכך המשיך הילד שכבר הפך לנער לגדול ולהתגבר כשהוא נמצא במעקבים מתמידים בבתי החולים שמא המחלה תפרוץ שוב. אבל בחיים שלא כמו באגדות הכל קורה הפוך, הדרקון חזר,אך הילד אינו נכנע, בתוך שנתיים שלושה הוא הספיק לעבור סדרת טיפולים ניתוחים וסבל כך שבן אדם בן 120 לא סבל כמותו. קשה להבין איך ילד קטן שכזה יכול להכיל בתוכו כל כך הרבה כאב וסבל,אך הוא האמין שבמלחמה לחיים כל האמצעים כשרים. סיפורנו מסתיים שלא כמו באגדות. הנער נלחם ונלחם עד יומו האחרון על שולחן הניתוחים, גם שם הוא לא ויתר, אך הגורל היה גדול עליו. זהו סיפורו של ילד בן 17, אשר הוריו ואני היינו בקשרים טובים מאוד ואני אישית הכרתי אותו היטב ופגשתי אותו פעמים רבות בשהותי בארץ. זהו סיפורו של הילד הקטן שנלחם בדרקון הגדול עד לסוף המר. לזכר מקסים רדיונוב 1989-2006, יהיה זיכרו ברוך
יהי זכרו ברוך, משתתף בצער המשפחה ובצערך יעקב.. אם תוכל לספר פרטים, אם תרצה כמובן, על איך הכרת אותו וכו', נשמח.
אין לי חשק להיכנס לזה עכשיו זה רק מדכא אותי יותר ויורת... הכרתי את ההורים שלו עוד מהתקופה בתל אביב (לפני עשר שנים בערך) יצא לי לעבוד עם אביו באותה עבודה כמה חודשים וכך נקשרתי למשפחה שלהם למשך תקופה ארוכה עד אשר עזבתי ומעבר לזה אני לא יכול לפרט עכשיו
אם זה לא היה כ"כ עצוב, הייתי נקרע מהשם משפחה שלו (רדיו-קרינה-צ'רנוביל). אבל עכשיו כשהפצע עוד טרי, אני משתתף בצער המשפחה והקרובים אליו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
זה תמיד כל כך עצוב לשמוע סיפורים כאלה. הסרטן הארור הזה זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לבן אדם. יהי זכרו ברוך
זה רק מוכיח תתענה שלי this is fucked uo world worh - shit, die soon and be greatfull ועכשיו ניזכר כולנו ביחד .. איפה שמנו את הציאניד הזה !? יהיה זכרו ברוך יהיה זיכרם של כולם ברוך, חרא של עולם.