האם אנחנו עדים לסופו של עידן, עידן של שחקני הנשמה, שחקנים שמזוהים עם המועדון, ומחוייבים לו? אם נגדיר בצורה הכי פשוטה (והכי מתקשרת לנושא) את המושג 'שחקן נשמה', אז אנחנו מדברים על שחקן שיש לו מחוייבות למועדון בו הוא משחק, שלא יעזוב למועדון אחר בגלל כסף. לאחרונה, אנחנו עדים למקרים שבהם שחקני נשמה לכאורה, קפטנים, הסטארים הכי גדולים, שחקנים שבמשך שנים נשארו מחוייבים למועדון, בוחרים לעזוב בשביל הכסף (שמעון גרשון, אריק בנאדו, אנדריי שבצ'נקו וכו')? לעומתם, יש עדיין שחקנים שנשארים נאמנים למועדון (אבי נמני, דל-פיירו, פאולו מאלדיני), אבל מועד הפרישה שלהם הולך וקרב. בעידן של היום, שבו כסף שולט בהכל, קשה כבר למצוא יחידי סגולה שכאלה. אז תם לו עידן של שחקני הנשמה? האם בשנים הקרובות לא נזכה לראות שחקנים שמחוייבים למועדון, ומה שיניע אותם זה כסף, כסף ועוד קצת כסף?
אני חושב שהתשובה נמצאת בגוף השאלה. הרוב המכריע כיום יילך לכסף, ולעומתם תמיד יהיו מעטים בודדים שיעדיפו את התהילה, ההערצה, ואת המועדון שבהם גדלו/עשו את רוב הקריירה. לדעתי האישית, כל שחקן צריך ללכת לפי השיקולים שלו. אם הייתי צריך להחליט לדוגמא במקום שבצ'נקו אני הייתי בטוח שהייתי נשאר במילאן. אחרי כל השנים שבהם הוא היה שמה, התהילה הענקית שהוא צבר אני לא רואה שום סיבה שהוא היה צריך לעבור ממילאן. כסף? אז הוא ירוויח פחות באיטליה. ביג דיל, אפשר לחשוב שהוא מרוויח משכורת מינימום באיטליה. ללמוד אנגלית וכל הסיפורים על אישתו? נו באמת, הוא היה יכול ביחד עם אישתו או בלי להשכיר 50 מורים פרטיים שיישבו בבית שלהם 24 שעות ויילמדו אותם אנגלית,(נכון שזה לא כמו להיות במדינה דוברת אנגלית, אבל עדיין). לעומתם, אני יכול להבין שחקנים שההבדל במשכורת שלהם הוא משמעותי, כמו שציינת כאן את שמעון גרשון. שבצ'נקו יפסיד לפה ולשמה כמה מליונים, עדיין הוא יישאר מסודר אחרי שהוא יפרוש מכדורגל, במקרה של גרשון לדוגמא ההבדלים בין 200 אלף ל500 אלף דולר הם משמעותיים מאוד לדעתי, ההפרשים ה"קטנים" האלו כביכול, יכולים לסדר בן אדם שלם לכל החיים. גרשון סביר להניח חי טוב גם שהוא הרוויח 200 אלף דולר, אבל תוספת שכר משמעותית כזאת יכולה לשדרג אותו.
פרנצ'סקו טוטי למשל שמוגדר כ"שחקן נשמה" לא ממהר לעזוב את רומא. הוא מרוויח ברומא משכורת עתק (6 מיליון יורולעונה אם אני לא טועה) ונהנה ממעמדשל אליל אצל האוהדים אז למה שהוא יעזוב??
צודק, יש בזה משהו. אני לא שלם עם מה שרשמתי. אני אחליף אותו בשחקן נשמה אמיתי, דל-פיירו. כמו גם פאולו מאלדיני. מרוויחים טוב, משחקים ברמות הכי גבוהות (כן, גם רומא), מרווחים לא רע, ונהנים מהמעמד הזה. שחקן נשמה אמיתי נמדד ברגעים הקשים. דל-פיירו נשאר נאמן למועדון, אפילו כשהיא ירדה לליגה השנייה (ואם הוא היה רוצה, הוא היה יכול לשחק בקבוצה בליגה הבכירה). אלי אוחנה הגיע מאירופה, עד לבית"ר שבליגה השנייה, בשביל לעזור לה לעלות. שחקני נשמה נמדדים ברגעים האלה, לא כשהכל טוב ויפה. אבל שחקנים כמו קאשלי (לא שהוא שחקן נשמה, אבל הוא מזוהה עם המועדון), שבצ'נקו (כנ"ל), הם בסה"כ רודפי בצע. מה היה רע להם בקבוצותיהם הקודמות? מה שהם רוצים זה כסף, כסף ועוד קצת כסף.
אלסנדרו דל-פיירו הוא דוגמא מצויינת, אבל חשוב גם להזכיר את פאבל נדבד. מדובר בשחקנים שהיו יכולים לנטוש את הספינה השוקעת כפי שעשו אחרים, אבל הם לא עשו את זה. "יובנטוס עשתה המון בשבילי ועכשיו זהו תורי להחזיר ליובנטוס", לקרוא את זה ולהזיל דמעות של גאווה ואושר. אבל למרות הדוגמאות האלה, אני לא חושב שבאמת ישארו שחקנים כאלה בעוד 5-8 שנים. לדעתי מה שידליק את השחקנים לשחק בקבוצה זו או אחרת זה הכסף או האתגר המקצועי. אנחנו לבטח נעריך יותר את אלה שהולכים בגלל האתגר המקצועי.
פרנצ'סקו טוטי,אלסנדרו דל-פיירו,פאבל נדבד,פאולו מלדיני,קארלס פויול,דמיאנו טומאסי,ראול,סקולס,גיגס וזהו בערך.זה בערך הכל הרשימה של שחקנים שבאמת אכפת להם שנשארו לנו.כולם כבר אחרי גיל 30 מלב ראול ופויול.המסקנה?רעה.רק חסר שקבוצות יתחילו לעבור מעיר לעיר ואנחנו נבא.
עזוב 5-8 שנים. כבר לא נולדים כאלה שחקנים ולא ישארו כאלה בשנתיים הקרובות. אין מה לעשות הכסף השתלט על הכדורגל ואי אפשר כבר להזכיר את המילים נשמה וכדורגל באותו משפט. בדור הזקן הנוכחי יש מעטים, אחריו לא יהיה שום זכר לנשמה.
התשובה לשאלה שלך היא כן. כסף היום קונה הכל. ראינו את זה גם בכדורגל הישראלי וגם בכלל בכדורגל העולמי איך כשקבוצה במשבר כלכלי וקבוצה אחרת מציעה לשחקן מסויים פי 2 או 3 או 4 ממה שהוא הרוויח בקבוצה הנוכחית שלו הוא עובר לשם בלי למצמץ בכלל. נדירים המקרים ששחקנים נישארים למרות חוסר הכסף. הרבה שחקנים שעשו מעבר ממקום חם ואוהב למקום אחר בגלל הכסף לא תמיד הצליחו ואז הם גם לא יכלו לחזור לקבוצה הקודמת שלהם בגלל שתקעו סכין בגב הקהל. בכדורגל הישראלי אני יכול להגיד שיש מעט מאד שחקנים נאמנים לקבוצתם למרות כסף גדול . נימני,וקורנפיין דוגמאות מצויינות לנאמנות. לנימני היו הצעות במשך כל הקריירה שלו במכבי תל אביב מקבוצות אחרות ולעולם הוא לא עזב את מכבי תל אביב מרצונו רק כאשר מכבי זרקו אותו אז הוא עבר קבוצה אחרת קורנפיין בבית"ר כבר 11 שנים ואני בחיים לא ישכח איך בעונת 99-00 מכבי תל אביב הציעה לו סכומי עתק והוא בחר להישאר בבית"ר. ויש גם דוגמה בולטת של שחקנים שנאמנים רק לכסף,אבוקסיס למשל. אבוקסיס נמצא בקבוצה רק אם היא במצב טוב והוא יקבל שכר טוב. כשבית"ר היו בטופ הוא היה שם ונהנה איך שהתחילו הבעיות הכלכליות הוא עזב מהר להפועל גם שם הוא נהנה עד שהיו בעיות כלכליות ועזב לאשדוד וכשבאשדוד לא הלך העסק הוא שוב חזר להפועל. גם גרשון בקיץ התגלה כשחקן שרק כסף מעניין אותו,וזה קפטן הפועל במשך שנים על גבי שנים וסמל אדום מובהק. אין לי בעיה עם כסף גדול יש לי בעיה שזה בא על חשבון דברים אחרים. שבגלל שיש כסף גדול אז מזניחים את הנוער כי "אפשר לקנות מה שרוצים",לא נותנים במה לשחקני בית ,הכל זה רכש.
אנשים נוטים מאוד להגזים בקטע הזה. אין סיבה שאת מקומו של קרלס פויול לא ירש קטלוני צעיר חדש, וכך גם כל אחד מהשחקנים שציינתם. זה לא שהם נולדו לעידן כדורגל בו השחקנים קונים לעצמם את הנעליים. הנטייה היא מן הסתם להיות אפוקליפטיים, אך האמת היא שהשחקנים הללו יהיו וישארו.
אני עם בוריס בקטע הזה. נשמה תמיד תהיה בכדורגל, זה לא תמיד יבוא משחקני בית אולי אבל זה לא אומר שזה לא יבוא בכלל. לא חסר דוגמאות של שחקני נשמה שעדיין יש להם כמה שנים טובות לתת בכדורגל - טרי, פויול, ראול, הנרי, למפארד וג'רארד הם המוכרים ביותר, אבל יש עוד המון ויהיו עוד הרבה אחרי.
בקשר לסמלים (ושחקני נשמה), דוגמת פויול, מאלדיני, ראול ושות', יש משהו חשוב לומר. כמו שאמרתי קודם, שחקן נשמה וסמל אמיתי נמדד ברגעים הקשים. כשיש בעיות כלכליות במועדון, בעיות מקצועיות וכו'. פויול, מאלדיני, ראול וכו', תמיד היו בטופ העולמי, הם תמיד הרוויחו סכומים לא רעים, הם קיבלו מקום של כבוד במועדון, אז למה להם לעזוב? זה שהם לא עד כדי כך רודפי בצע כמו קאשלי ושבצ'נקו, זה לא אומר שהם שחקני נשמה. כי הם אף פעם לא נמדדו ברגעים הקשים.
מה שאתה בעצם אומר שלחלק נכבד מהשחקנים לא היתה ולא תהיה הזכות להיחשב לשחקני נשמה, עקב העובדה שהמועדון שלהם מצליח פיננסית, מנוהל היטב וכו'? ראול לא שחקן נשמה כי ריאל תמיד הייתה בטופ? מלדיני? בטח שכן.
מה שאני אומר בעצם, זה שזו לא חוכמה כל-כך. כי מה ההגדרה בעצם של שחקן נשמה/סמל? שחקן שמחוייב למועדון, שקשור אליו, שלא יעזוב בגלל סיבות כלכליות או מקצועיות (אני מתכוון לירידת ליגה למשל). אני לא אומר שהשחקנים הללו הם לא שחקני נשמה, אבל הם לא עמדו בפני משכול כמו שעמדו שחקנים כמו דל-פיירו למשל. ככה שזה קצת משקר.
כן מישה אבל זה לא חוכמה מה שאתה אומר, כל השחקנים שציינת מרוויחים סכומי עתק... מין הסתם הם לא יעזבו למה שכן...? עובדה שג'רארד כמעט התפתה לעזוב למשכורת טובה יותר. אם לארסנל לא היה את המשאבים לתת להנרי את הסכום שהוא רוצה, מזמן הוא לא היה שם.