מלבד שלישיית הסקאוזרים באנפילד: ג'ימי, סטיבי ורובי. וכל מה שקשור לליברפול בנוסף. אז יש עוד כדורגלנים בעולם עם הערכה עצומה ממני שאחד מהם הוא כמו שציינו פה לא אחת, פאולו מאלדיני. וכאן נגמר הכבוד שלי לכדורגל האיטלקי http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx גם את רוי מקאיי מאוד אהבתי לצפות בימיו היותר טובים. חלוץ ענק. וגם את סמואל א'טו, לא מהעבודה שלו על המגרש. אלא מחוץ לה. המלחמה שלו כנגד גזענות. הכבוד העצום שהוא מביא לכדורגל האפריקאי. שחקן ואדם גדול.
אחלה נושא, קבלו ח"ח http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx יש כמה... האיש הראשון שאהוב עליי בכדורגל הוא האיש בה' הידיעה שבזכותו אני אוהב את הכדורגל, הוא האיש שראיתי בפעם הראשונה מכדרר במדי ברצלונה ב-1995 והוא רונאלדו... הפנומן של הכדורגל העולמי בעשור שבין 1995 ל-2004 לטעמי, האיש שכל כך אהבתי אותו מכדרר במדי אינטר ואחר כך בריאל מדריד, האיש שבמונדיאל 2002 גרם לי לשמוח עם צמד ענק מול גרמניה והאיש שבמונדיאל האחרון שמחתי איתו בכיבוש השער ה-15 וכאב לי איתו ועם כל ברזיל על ההדחה מול צרפת... גם כשהוא במילאן שהיא אחת הקבוצות השנואות עליי בעולם, אני עדיין אוהב אותו ורוצה בהצלחתו... ללא ספק אחד האנשים שיותר השפיעו עליי מבחינת אהבת הכדורגל... האיש השני הוא פיליפו אינזאגי... חלוץ ברמה הגבוהה ביותר. אנצ'לוטי לא ספר אותו בעונה שעברה ואז כשהוא הכניס אותו לאיזה רבע שעה (מול פאלרמו אם אני לא טועה) הוא נתן לו גול בנגיחה כמו שרק פיפו יודע לתת. עזבו את עניין החלוץ, את סופר פיפו אני אוהב בגלל האמוציונליות שאחרי הגולים איך הוא מתפרע אחרי הגול כאילו כל שער הוא שער בכורה... הוא השחקן האהוב עליי במילאן יחד עם רונאלדו כאמור ופאולו מלדיני האגדה שמשתבחת עם השנים... האיש השלישי - אדריאנו... החלוץ עם רגל שמאל הנדירה שהשער שלו מול אטאלאנטה במחזור ה-18, שסגר בצורת ארוכה ללא שערים היה רגע מרגש מאוד השנה מבחינתי בכדורגל... האיש שעומד על אחד מניצחונות הדרבים הגדולים של אינטר על מילאן בכלל ב-2:3 בעונה שעברה עם צמד לרשת של דידה (אחח איזה משחק) והאיש שזכה באליפות ראשונה עם אינטר העונה, אחד האנשים שאני באמת אוהב בכדורגל... יש עוד כמובן מלא שחקנים אהובים עליי אבל שלושת השחקנים שדיברתי עליהם הם האהובים ביותר...
האיש מס' 1 בשבילי כבר לא נמצא בעולם הכדורגל. האיש והאגדה, ההולנדי המעופף, דניס ברגקאמפ. האהבה שלי אליו עיוורת. הטאצ' שלו, חוכמת המשחק שלו, הראיה קדימה, שבו אותי מהרגע הראשון. בזכותו אני תותחן היום. מאז השער שלו במונדיאל 98', אני אוהד ארסנל. שחקן שלעד אזכור אותו. הוא אגדה בארסנל, והקהל פשוט מת עליו. ראו את זה ב"יום ברגי" וגם במשחק הפרידה לו. במשחק האחרון שלו במדי ארסנל מול וויגאן לא יכלתי לעצור את הדמעות. גם הפרישה של השחקן הפשוט מדהים הזה, וגם המשחק האחרון בהייבורי, ושניהם ביום אחד היו יותר מדי בשבילי. WE MISS YOU, DENNIS
קרלס פויול - אתה יכול לירות בו, לדרוך עליו, לפוצץ אותו ממכות, לכרות לא את כל האיברים בגוף ולעשות לו כל מה שהמח האנושי המופרע יכול להעלות בדעתו. קודם כל הוא ירחיק את הכדור, אחרי זה הוא יתפנה להתאנק מכאבים.
אלכס פרגוסון כמובן. מבחינתי הוא המנג'ר הכי גדול בהסטוריה, בכל פעם מחדש מדהים אותי לראות איך כולם מספידים אותו והוא מתאושש.
ג'ון טרי, זה פשוט מדהים איך אחריי כול פציעה הוא חוזר כמו גדול תוך זמן קטן. וכמובן זולה, שהוא אחד מהשחקנים האהובים עליי מאז שהייתי ילד.
מאלדיני, קוסטקורטה, בארזי, זה באגף המילאנזי. חוץ מזה אני מעריך מאוד את גיגס וג'רארד שהם שחקנים מאוד אהובים עליי, וגם את טוטי.
ראול-גם בתקופה הרעה וגם בימים שהוא נחשב לאחד החלוצים הטובים באירופה השחקן הזה לא מספיק לרוץ לעשות הגנה נאמן לסמל ושחקן שפשוט נותן הכל . אח"כ כמה אטלקיים שנאמנים לסמל כמו מלאדיני הגדול שבאמת אין מה להרחיב באמת הגיע לו להניף את הגביע של נבחרת בקיץ שעבר דל פיירו נסיך הוא לפני שנים כבר הפך למלך כמובן טוטי עם הנאמנות הגדולה והיכולת המדהימה גטאסו המלחמה שלו וכמובן אי אפשר בלי שתיים שפרשו כבר באג'יו וזולה יש עוד הרבה בניהם לאמפרד וטרי שחקנים שבשבילם אני רואה כדורגל
דיוויד בקהאם, ראיין גיגס, פיטר שמייכל ורוי קין. מלבד זה שהם שחקני כדורגל, לא היה משחק אחד בקריירה שלהם שהם לא נתנו את הכל. יש גם את סטיבן ג'ררד ( כן כן :\), פאולו מאלדיני כמובן ורוד ואן ניסטלרוי. בגזרת הוותיקים קנטונה בראש, פרגסון כמובן מנצח על כולם.
תיירי הנרי-חלוץ פנומן, אישיות מדהימה. טכניקה, מהירות, בנוי טוב, חזק, בעיטות חופשיות יוצאות מן-הכלל, גאון כדורגל, ראיית משחק-שחקן ענק.
