סיטי-ג'ילינגהם גמר פליאוף עליה לליגה הרישונה שנת 99 ,לעולם לא העלתי בדעתי שהיום הגדול בחיי עם סיטי יקרה בעונה היחידה בתולדות המועדון מיחוץ לשני הליגות הבכירות. סיטי ניצחו בפנדלים אחרי פיגור 2-0 בדקה ה-90 , ואז 6 דקות של תוספת זמן שבסיומם אקסטזה ואובדן חושים,אני עוד יחזור ל6 הדקות האלו ,אבל קצת רקע למישחק. טסתי ביום רביעי בערב שבו נערך גמר זניח בברצלונה בן ביירן לי....ד ,5 ימים לפני המישחק של סיטי-אגב בדיוק בשריקת הפתיחה בברצלונה החלה במנצ'סטר מכירת הכרטיסים לגמר האמיתי בין סיטי לג'ילס ולמעלה מ40 אלף עמדו בתור שעות ובעזרת המועדון אף אוהד לא חילל דת וצפה בשנואים לוקחים עוד תואר מאוס. לוומבלי הגעתי בבוקר המישחק שעה10 ומייד התחלתי בהקפות סביב וומבלי ובעוד טקסים משונים,עדיין לא מעכל שסיטי שלי תעלה לכר הדשא הקדוש של וומבלי. יותר מ50 אלף אוהדי סיטי הגיעו למישחק ,ובשריקת הפתיחה כבר נפלתי מהרגליים,המישחק היה חלש ואז בדקה ה70 ג'ילס עולה ליתרון (אסבה) בדקה ה82 2-0 ואני כמו כולם מבין שהסיפור גמור,אולי הנקודה הכי קשה ברומן שלי עם הסיטי יותר מ20 שנה ,לא יודע אך אפשר להתחיל עוד עונה עם נסיעות למקלספילד וקולצ'סטר. בדקה ה90 הורלוק מצמק ל2-1 ,ואני ממלמל לעצמי בישביל מה השער הזה ?כדי להכאיב עוד יותר ,כן ככה זה עם סיטי תמיד בדרך הכואבת ,4 דקות עוברות בלי שום מצב,ואז,,,,,רגע רגע לאט אני כבר רועד שוב , עירבוביה ברחבה גואטאר מוסר לדיקוב עוברת שניה ו,,,ריצת אמוק שלי לכיוון דיקוב ,נעצרתי במעקה ואז גם הבנתי שאני בקומה שלישית ,בכי ,חיבוקים ,היתעוררתי 10 דקות בתוך הארכה,בפנדלים חזרתי לעצמי ובסיום שעה הכי מדהימה עם כל השירים של סיטי ושל אואזיס , אחרי המישחק הלכתי להילטון וומבלי וביחד עם עוד 200 אוהדים הפכנו את הבאר במלון עד שהשחקנים הגיעו והישתתפו בחגיגה. גם זקני הסיטי ואני מדבר על אוהדים שזכו ליראות ימי אליפויות וגביעים עם קולין בל, פרני לי ,ניל יאנג ומייק סמרבי, הודו שזה היה הרגע הגדול מיכולם ,זה מה שיפה בדת שלנו ,לא צריך להיות אלוף אירופה בשביל לחוות משהו שאנשים אחרים ספק אם יחוו גם עם יחיו פעמיים
מסכים עם רובסון, כששני משחקים יחרטו בזיכרוני עד יום מותי: המשחק הבלתי נשכח מול באיירן והניצחון המתוק מול ארסנל הבחירה קשה מאוד. המשחק מול ארסנל היה מהנה יותר, כדורגל אנגלי טהור, אבל הסיום במשחק מול באיירן גורם לי עד היום להזיע ולשערות שלי לעמוד. עד היום חרוט לי בראש כל מהלך מהדקה ה90 באותו משחק ענק מול באיירן, כל ההזת רגל, כל הרמת ידים, בעיטה או פעולה , חרוטים לעד. מה לא הייתי נותן STRETFORD END בשביל להיות במקומך ולהיות נוכח באותו משחק. עד היום אני זוכר את שני המשחקים. בשניהם השכנים הזמינו משטרה! בכל זאת, כמה פעמים ב12 בלילה אתם שומעים בפול וולים שירים אנגלים בוקעים מבית בפאתי באר שבע, כשמישהו שחוץ מתחתונים וגופייה של בקהאם אין כלום על גופו, משתולל ברחוב וצועק כמו מטורף. אחח, הימים הטובים. :aaa021:
זה מה שנשאר ממנצ'סטר, הנוסטלגיה. בכל מקרה, השנה יצא לי להיות באחד המשחקים הגדולים של ארסנל בכל הזמנים ה- 5:3 על מידלסברו , משחק נדיר!!! אני מניח שהייתי רוצה לראות את ארסנל של 1971!!!
המשחק שאני הכי הייתי רוצה להיות נוכח בו הוא דווקא משחק שנערך בהייבורי ב-2 למאי 1998, כשהתותחנים הביסו 4-0 את אברטון ובטיחו הלכה למעשה את האליפות של אותה עונה (שהסתיימה אף בדאבל). אני לא אוכל לשכוח את האווירה המדהימה שהייתה באותו אחר-צהריים בהייבורי. הקהל היה באקטזה ואפשר היה להרגיש את החשמל באוויר. אני זוכר כשצפיתי במשחק בטלויזיה, וטוני אדאמס כבש את השער הרביעי, שחתם את הנצחון, הוא פשוט עצם את עינייו פרש את ידיו לצדדים והחל לצעוד לכיוון היציע בהליכה נונ-שלאנטית, כאילו שהוא על פסגת העולם, והאמת, כך גם אני הרגשתי. ירדה לי דמעה מלראות את המחזה הזה. פשוט קשה לתאר את ההרגשה במילים.
טוב אני צריך לברר האמת מול מי היה משחק האליפות ב1927, אבל אין ספק שהייתי רוצה להיות שמה. אחחחחח לראות את ניוקאסל לוקחת אליפות... רק מלחשוב על זה אני מזיל דמעה... זה באמת רגע מיוחד.... גם גמר הגביע ב1952, אצטדיון וומבלי מלא, ג'קי מילבורן כובש ומעניק לניוקאסל את הניצחון 1-0 ואת השער המדהים. http://www.footyprogs.fsnet.co.uk/1952Center.Xxx עוד משחק (שאותו לשם שינוי אני זוכר) שהייתי רוצה להיות בו הוא ה5-0 המ-ד-ה-י-ם מול מנצ'סטר בנובמבר 1996. אני לא אשכח את הגולים, איזה משחק ענק. שער ראשון: קרן מימין, דארן פיקוק עולה מעל כולם ונוגח. אירווין העקום מוציא את הכדור מאחורי הקו וסר לוזר רץ להתלונן שלא היה גול, מה שכמובן המצלמות מוכיחות כלא נכון. 1-0 ענק לניוקאסל. שער שני: התקפה מתפרצת של ניוקאסל, הכדור מגיע משמאל לדייויד ז'ינולה, שחותך ומ17 מטר בערך משחרר טיל לחיבורים, 2-0 מדהים למגפייז בהפסקה. שער שלישי: אולי הרגע בו באופן רשמי שירר הוכיח עד כמה הוא מלך: שירר עם הכדור בצד ימין, מתעתע בכל ההגנה, קדימה אחורה עושה עם הכדור מה שהוא רוצה, אף אחד לא מצליח לקחת לו, עד שהוא פורץ, מרים כדור מדויק וראש של לז פרדיננד, שנוגח למשקוף, לקורה ופנימה. את ההתלהבות של שירר מאותו שער אני בחיים לא אשכח. שער רביעי: הגנת מנצ'סטר מפורקת לחלוטין, ופיטר בירדסלי שולח כדור חזק לעבר השער מקצה הרחבה. שמייכל הודף היישר לרגלי פרדיננד שעומד מולו. פרדיננד בועט, שמייכל הודף שוב, הפעם לשירר שעמד טיפה מהצד. שירר שולח כדור מדויק וחזק בין שמייכל לקורה, 4-0 מדהים בסט. ג'יימס פארק. שירר נעמד ומרים את שתי הידיים, אחחח איזו תמונה. שער חמישי: המשחק מתנהל לו באיטיות, עד שפיליפ אלבר, הבלם-חלוץ המדהים שלנו לוקח כדור, מתחיל להתקדם בלי שאף אחד מפריע לו, חותך טיפה מימין למרכז ומקשית באומנות מ30 מטר מעל שמייכל ההמום שעמד מחוץ לשער. 5-0 ענק של האימפריה מצפון מזרח אנגליה. http://perso.wanadoo.fr/shearerm4/shearer/9697/revenge.Xxx השער הרביעי של שירר.
תקן אותי אם אני טועה יונתן.המשחק היה באוקטובר.יותר נכון 31 באוקטובר 96 לא? תשמע התאור שלך על ה 5-0גרם לי להזיל דמעה .איזה ערב איזו שמחה.
דאייר, תזכיר לי איך הסתיימה אותה עונה? נ.ב תיכנס לדיונים על "שערים נוסטלגים להורדה" בפורום עולמי, תדפדף כמה דפים אחורה, כתבתי לך משהו...
אם יש לכם אולי תשערים של אותו משחק , אז הייתי נורא רוצה להזכר בהם, זה היה באמת משחק נהדר http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx ולמשה - העיקר שהחזרנו לכם עם התבוסה הזאת אחרי ה4-0 במגן הצדקה. פרקנו אותכם שם, וזה גרם לכם להפסיד גם כמה משחקים אח"כ (משחק אחר כך לברקוביץ והסיינטס 6-3). האליפות הייתה שלכם, ואנחנו היינו רחוק במקום שני שלקחנו במחזור האחרון והוביל אותנו פעם ראשונה לליגת האלופות. אבל המשחק הזה היה נקמה, אולי לא מושלמת , אבל מספיק מתוקה.
נכון. המשחק הראשון בחיי של ניוקאסל שראיתי היה ה4-0 המביש במגן התהילה באותה עונה. בגלל זה הנקמה הייתה כל כך מתוקה. אחד יותר, איזו השפלה. וניוקאסל הייתה בפיגור של 8 נקודות אחרי ליברפול וארסנל 3 מחזורים לסיום למקום השני. הסיכוי באמת היה אפסי לסיים שניים, אבל אז קרה משהו מדהים... ארסנל וליברפול הפסידו שתיהן, וניוקאסל ניצחה פעמיים, ונוצר מצב של שתי נקודות שמפרידות. שתי האדומות שוב פישלו, עשו תיקו שתיהן, וניוקאסל הביסה 5-0 את נוטיגהאם פורסט ובפיניש מדהים השתלטה על המקום השני ועל הכרטיס לצ'מפיונס ליג... איזה דבר אדיר...
לפחות התחלת לאהוד אז ולא אכלת תאכזבה של 96. אני זוכר ב4-3 של ליברפול עלינו הרגשתי כאילו כל ה8 מיליון שליברפול ביזבזו על קולימור היו רק כדי לדפוק אותנו. דרך אגב, אני הייתי צעיר באותה תקופה, אולי אחד המבוגרים יותר יכול להסביר לי מה הסיבה האמיתית שקולימור לא ראה מגרש באותה עונה אחרי שהוא קרע רשתות במדי נוטינגהאם ועבר בסכום השיא הזה? אני זוכר שכשהייתי ילד אכלתי תשטויות של השדרנים שהמאמן אמר שהוא צריך עוד ללמוד את סגנון המשחק של ליברפול והמאמן עובד איתו על זה לפני שהוא יתחיל לשחק - דיברו כאילו ליברפול הייתה משחק אחר לגמריי. מישהו יכול להגיד לי מה הייתה הסיבה? פשוט נזכרתי בזה עכשיו וזה מציק לי...
