באיירן מינכן 2016/2017 :: לה פסטה די דון קארלו

ריאל נגד באיירן. הקלאסיקו של אירופה. כל-כך הרבה מפגשי עבר גדולים. גמר כבר ברבע הגמר. בגלל משחקים כאלה אנחנו כל-כך אוהבים כדורגל.
22 משחקי עבר בין שתי האימפריות האלה, אולי המצ'אפ הנפוץ ביותר בליגת האלופות. מעולם לא נפגשו בגמר, 5:5 בסיכום ההדחות והרקורד המלא - 11 נצ' לבאיירן מינכן, 9 נצ' לריאל מדריד ושתי תוצאות תיקו, יחס שערים 33:31 לטובת באיירן מינכן.
אוהו, כמה פיקנטריה. קרלו אנצ'לוטי שהביא לריאל את הדסימה, וצ'אבי אלונסו שעומד לפרוש, ואפילו אריאן רובן וטוני קרוס. וגם השחקנים שגדלנו עליהם - ראול, זידאן והיירו בצד אחד - ואוליבר קאן, אפנברג וג'ובאני אלבר מן הצד השני.

הנה סיקור מפגשי העבר שכתבתי על באיירן בכתבה שלי באתר של ריאל מדריד - הדו"ח המלא

המפגש הראשון היה בעונת 1975/76. ריאל מדריד אירחה את באיירן בחצי גמר גביע אירופה. ריאל עלתה ליתרון עם שער של רוברטו מארטינז בדקה השמינית אבל גרד מילר השבית שמחות והשווה בדקה ה-40. בגומלין הפסידה ריאל מדריד 2:0 במינכן, ולא בפעם האחרונה. קצת יותר מעשור חלף והפעם, בעונת 1986/87 הקינטה דל-בויטרה ניסתה את כוחה. המשחק הראשון נערך במינכן, שם ריאל מדריד בדרך-כלל מפסידה. 3:1 במחצית(בוטראגיניו צימק) ו-4:1 כואב בסיום לא הותירה לריאל סיכוי בגומלין. קרלוס סנטיאנה כבש וגרם לתקווה ובטח אחרי שמגן גרמני הורחק, אבל ריאל ניצחה רק 1:0. במפגש השלישי בשעה טובה ריאל הצליחה לבעוט את הגרמנים הביתה. באיירן פתחה בסערה והובילה 3:0 אבל אמיליו בוטראגיניו והוגו סאנצ'ז כבשו שערים חשובים מפז בדקות האחרונות וריאל חזרה הביתה עם הפסד 3:2. בברנבאו עם הרוח הגבית מהקהל זה נגמר מצוין. יאקנוביץ' ומיצ'ל כבשו וסגרו עניין עוד לפני המחצית. הבעיה הייתה שבחצי הגמר ב-1988...

ונקפוץ לשנת 1999/00. ריאל ובאיירן נפגשו בשלב הבתים השני. באיירן ניצחה בקלילות 4:2 בברנבאו ו-4:1 במדריד ולא הותירה לריאל סיכוי בקרב על המקום הראשון. ריאל הצליחה להעפיל בקושי רב לרבע הגמר שם הדיחה את מחזיקת הטרבל הגאה מנצ'סטר יונייטד. חצי הגמר נגד באיירן היה אופרה אחרת לחלוטין. אנקלה, כן, הוא! כבש בדקה הרביעית, ריאל נהנתה משער עצמי והציגה משחק מושלם בדרך ל-2:0. אנלקה היה זה שהשווה בגומלין באצטדיון האולימפי, ו-2:1 מאוחר יותר של אלבר לא גרם לאף אחד במדריד להזיל דמעה. אותה עונה נגמרה עם ה-'לה-אוקטובה'- גביע אירופה השמיני בארון של הקבוצה הטובה בעולם.

http://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2017/03/17/14897511221367.Xxx

בעונת 2000/01 פגשנו את באיירן בחצי הגמר. אלופת אירופה היוצאת נגד אלופת אירופה הנכנסת. באיירן התבנקרה בברנבאו, נהנתה מיום שיא של אוליבר קאן מול ראול והצליחה לשתק גם את פיגו, וגם גנבה שער מטעות של איקר הילד שנכנע לאלבר. אותו אלבר כבש גם בגומלין והעלה את באיירן ליתרון אבל חלום הגמר היה נראה חיי וקיים כשראול בישל לפיגו את השיוויון. אלא שריאל התקשתה נגד קבוצת על בתוספת לשיפוט עוין במיוחד והפסידה 2:1 כשירמיס כובש לגרמנים את שער הניצחון. טיפת הקסם ויצירתיות הייתה חסרה לריאל מדריד באותה עונה. והבעיה נפתרה עם בואו של הגאון זידאן. ריאל נקמה בבאיירן בחלוף עונה אחת בלבד. הקבוצות נפגשו בשלב רבע הגמר ב-2001/02. אלופת אירופה הנכנסת נגד אלופת אירופה היוצאת. ריאל הובילה בגרמניה משער של ג'רמי אחרי טעות של אוליבר קאן, אבל באיירן הפכה עם קאמבק בדקות האחרונות, חבל. בברנבאו לא היה לה סיכוי: זידאן רקד על המגרש ופגש את המשקוף ובעוד באיירן מאטה את הקצב - ריאל מדריד לחצה ולחצה. הלחץ בברנבאו הרקיע שחקים עד שבדקה ה-69 הלגרה דחק לרשת אחרי כדור רוחב של רוברטו קרלוס. סמוך לסיום ראול בישל לגוטי את השער המיוחל, ביי-ביי באיירן.

חלפו שנתיים ושוב ריאל נגד באיירן, הפעם בשלב שמינית הגמר, עונת 2003/04. הפעם ריאל 'הגלאקטית' פייבוריטית בטירוף. רוי מקאיי העלה את באיירן ליתרון במשחק שהתעורר לחיים במחצית השנייה בגרמניה ולמזלינו אוליבר קאן השמיט כדור של רוברטו קרלוס שעבר לו מתחת לבטן, וריאל חזרה למדריד עם 1:1. רונאלדו הפצוע לא שיחק, ראול צלע על רגל אחת אבל מיצ'ל סאלגדו הלוחם בישל בנגיחה לזידאן שבעט בקונג-פו מכל הלב את שער הניצחון.

שני המשחקים הבאים היו שיברון לב, כל אחד בדרכו הוא. ריאל מדריד המקרטעת של קאפלו הצליחה לשים בצד את הבעיות בליגה והובילה 3:1 על באיירן מצמד של ראול ואחד של ואן-ניסטלרוי - זה המפעל שלהם. אולם ברגע האחרון מארק ואן-בומל כבש שער חוץ חשוב(3:2) ובגומלין במינכן קאפלו תיכנן להחנות את האוטובוס אבל הגרמנים כבשו את השער המהיר בהיסטוריה של המפעל אחרי שגיאה של רוברטו קרלוס וריאל הפסידה 2:1. גם ב-2011/12 זה היה כואב. ריאל מדריד של מוריניו הייתה מכונה משומנת, אלופת המאה נקודות ו-1211 שערי זכות. בברנבאו האמינו שהוא האיש שיביא את הדסימה. ריאל נכנעה כמיטב המסורת בגרמניה והפעם עם שער סופר-מאוחר של מאריו גומז, ובגומלין בברנבאו כבר הובילה 2:0 מצמד של כריסטיאנו, אחד בפנדל ואחד אחרי בישול של אוזיל. אבל פפה עשה פנדל מיותר ורובן צימק, המשחק נקלע להארכה. ושם אנחנו זוכרים את מוריניו על הבירכיים, את קסיאס מאוכזב, את כריסטיאנו רונאלדו וקאקא מחמיצים ואת ראמוס בועט לשמיים. שוונשטייגר הכריע.

ואת חצי הגמר האחרון אתם בטח זוכרים. פפ גוארדיולה הגיע לבאיירן מינכן כדי לשמור על הכתר, וקרלו אנצ'לוטי שאימן את ריאל מדריד גם כן רצה את הגביע עם האזניים הגדולות. במשחק הראשון במדריד שער של בנזמה אחרי בישול של קונטראו הכריע את ההתמודדות כאשר בייל הפצוע לא משחק וכריסטיאנו לא כשיר במאה אחוז וריאל מדריד מחמיצה עוד הזדמנויות מצד די-מאריה וכריסטיאנו. ריאל הגיעה לגומלין במינכן עם יתרון דחוק במיוחד, נגד מפלצת כדורגל ועם מאזן אימים נגד באיירן. ואז זה היה מטורף: ראמוס כבש פעמיים תוך ארבע דקות, כריסטיאנו הלם עם השער השלישי אחרי מתפרצת לתפארת ואז סגר עניין עם שער רביעי בכדור חופשי. המשחק הכי גדול של ריאל מדריד שאני ראיתי.

 

גם במערך המופקר שפפ בחר בו אני משוכנע שאם ייערכו עוד עשרה משחקים בין באיירן לריאל מדריד התוצאה לא תהיה קרובה אפילו לאותו 4:0. באיירן גם אז הייתה מפלצת כדורגל והיה לנו אחוז ניצול מצבים מושלם. באותו ערב ריאל כן שיחקה מצוין הגנתית ונתנה לבאיירן להשתולל התקפית. ראמוס ופפה ניצחו כל מצ'אפ מול רובן וריברי וגם קרבחאל וההתקפה הצליחה לטוס קדימה. זה המשחק הגדול ביותר לא מבחינת רמת הכדורגל עצמו הרי ראיתי משחקי על אחרים, שביעיות, שמיניות ותשיעיות וגם כדורגל קסום נגד מנצ'סטר יונייטד למשל פעמיים, 7:1 על ויאדוליד כשכל גול בצבע. אלא מבחינת המשמעות.
אבל בחצי גמר ליגת האלופות, במינכן שם יש לנו מאזן אימים(תיקו ו-9 הפסדים עד אותו ביקור), מול הטרבליסטית, לנצח 4:0 - היינו כחולמים.
מעבר לכך באותו ערב כבר סגרתי דיל לגמר בליסבון, עוד במחצית. זה היה לילה בלתי-נשכח. הייתה לי צמרמורת, כמה עוצמה, כמה טירוף.

באיירן פייבוריטית בבירור לקראת המפגשים האלה, שחקני המפתח שלנו בנסיגה גדולה והייתי מעדיף שהמשחק הראשון ייערך בברנבאו.
הפוסט שלי לא היה במטרה להתריס. אתה מוזמן להמשיך להעלות חוויות מהעבר על משחקים אחרים צמודים יותר. מבחינתי ריאל נגד באיירן זה תמיד היה הכדורגל במיטבו, גם אם ב-2007 שתי הקבוצות היו פחות טובות, נניח ב-2004. אני זוכר את חצי הגמר ב-2001 ורבע הגמר ב-2002. בין 1999-2002 וכן ב-2014 - המנצחת במפגשים הישירים זכתה בגביע. זה הקלאסיקו של אירופה.

 

http://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2017/03/19/14899475818680.Xxx

תומאס מולר סידר לבאיירן אתמול 1:0 קטן-גדול במשחק החוץ בגלאדבך. זה היה שערו השני בלבד העונה בליגה, בערב בו חגג את משחקו ה-250 בבוואריה בבונדסליגה. מולר כבש 95 שערי ליגה עבור באיירן - מדורג חמישי בכל הזמנים, ובסה"כ כבש 159 שערים עבור באיירן מה שמציב אותו במקום השלישי אחרי גרד מילר האגדי עם 525 שערים וקרל היינץ-רומינגה שכבש 217. העונה מולר כבש 6 שערים בסה"כ ב-32 הופעות וכרגע זו העונה הדלה בקריירה שלו. ומנגד, אריאן רובן זעם על החלפתו 5 דקות לסיום המשחק ברנאטו סאנצ'ז, לא לחץ את ידו והתחמק גם מאנצ'לוטי. החבר'ה האחרים על הספסל צחקו מהתקרית.

 

אנצ'לוטי יישפט בידיוק במשחקים האלה כמו מול ריאל מדריד. לטעמי לבאיירן יש יתרון על הקווים חד וחלק וגם ברמת הורסטיליות והכישרון של הקבוצה הזו, הם מאוד רעבים לגביע הזה. לבאנדובסקי בדרך לעונה הגדולה בקריירה שלו ברמת המספרים אבל יותר חשוב שמולר התחיל לכבוש שערים. באיירן חייבת גם אותו במאני-טיים. השיפור של באיירן היה צפוי. קבוצה עם סגל כל-כך איכותי לא הייתה יכולה לחרוק כל-כך הרבה זמן מה גם שדווקא הנצחונות הקשים האלה בדקה ה-90 הזכירו חלק מהאופי של באיירן של היצפלד שהייתה מנצחת בדקות האחרונות ואת 'הקשיחות' הזו לא הייתה לבאיירן של פפ. באיירן הגיעה למצב העונה שפיקפקו בה, הם היו 'צריכים להוכיח' וזה הוציא מהם יותר. אני חושב שקרלו גם הולך על בטוח וזה טוב.

 

בתקשורת הספרדית כתבו על תדהמה גדולה באימון של באיירן אחרי שלבאנדובסקי נאלץ לנטוש בגלל פציעה, כל זה יומיים לפני דורטמונד ושישה ימים לפני המשחק נגד ריאל מדריד.

- עוד בבאיירן: מתוך ספורט5 - טיאגו יהפוך למשתכר הבוה בקבוצה? על רקע ההתעניינות של ברצלונה להחזירו למועדון, "קיקר" הגרמני מדווח היום (חמישי) שבאיירן מינכן הציעה לטיאגו אלקנטרה חוזה חדש ונוצץ עד 2022, במטרה להשאירו בקבוצה במהירות האפשרית. הסכומים עדיין לא נחפשו, אבל כבר ברור שהכוונה של הבווארים היא להפוך אותו למרוויח הגדול ביותר בקבוצה. הספרדי (25), שכבש העונה 7 שערים ובישל עוד 8 בכל המפעלים, שיחק ב-33 משחקים והוכיח כי הפציעות מהן סבל מאחוריו. רק אחרי ה-1:4 של ספרד מול ישראל, נכתב ב'מונדו דפורטיבו':"טיאגו הוא המוח של הקבוצה, הדירקטור של המשחק". אנשי מקצוע רבים רואים אותו כיורש של צ'אבי בלה רוחה. בשנה האחרונה, הבווארים כבר סגרו חוזים חדשים עם ז'רום בואטנג, רנאטו סאנצ'ס, מנואל נוייר, חאבי מרטינס, תומאס מולר, דויד אלאבה ורוברט לבנדובסקי. לאחרונה, פיליפ לאם וצ'אבי אלונסו הודיעו כי יפרשו בסוף העונה הנוכחית.

 

משפט קבוע שלי מהשנתיים האחרונות - גם בגילו המופלג, עם רגל ימין הנכה שאפילו לא טובה למדרגות, עם התרגיל האחד והיחיד שלו, עם טריליון הפציעות שהפריעו לו גם בגיל 20 - לוקח את רובן בעיניים עצומות ושולח את בייל לאלף עזאזל. שחקן-שחקן רובן. לא יודע אם הכי טוב בבונדסליגה אבל לולא הפציעות הוא ממש קרוב למסי וכריסטיאנו. פירסמו לפני כמה חודשים את יחס השערים פר דקות משחק בבונדסליגה ורובן לדעתי מקום 8. כמה אני שמח בשבילו שהוא מצא את מקומו בקבוצת על כמו באיירן והעיף את הסטיגמות השליליות.

במשחקי הבונדסליגה: 86 שערים ב-163 משחקים
בבאיירן בכלל: 127 שערים ב-242 משחקים
הוא כבש יותר שערים בנוק-אאוט בליגת האלופות מאשר 'סתם שערים'.