גביע המדינה 15/16 - הגמר ב24.5: מכבי תל אביב נגד מכבי חיפה

@Shacham,

אשמח אם תסביר לי מדוע מדובר בסרטון לא רלוונטי ומה ההבדל בין המקרים.

 

תגובה לכתבה בנושא ב"הארץ", מסכם נהדר לטעמי (גם עלה שם על חתיכת קטע עם עותמאן, תראו את המהלך שוב, הוא צודק):

זמן לעשות סדר בדברים // ד"ר כאוס

1. דקה 4: גול חוקי של מכבי נפסל. קשה לבוא בטענות לקוון כאן, לא היה פשוט לראות. צוות השידור מזהה את הטעות אבל נמנע מלהזכיר אותה שוב עד סוף המשחק
2. דקה 22: גול מנבדל של מטר וחצי לפחות מאושר. שערורייתי? ללא ספק. מירוסלב קלוזה כבש גול עם היד. הגול אושר. קלוזה מיהר להודות שהגול לא היה חוקי והשופט שינה את החלטתו. האם מוגרבי ושני העדים המרכזיים האחרים (שחקני סכנין שהיו באופסייד עמוק אפילו יותר ותרמו להקפאת מוחו של הקוון) יכלו להיות אציליים כמו קלוזה? בהחלט יכלו. האם הנורמה במגרש הכדורגל מעודדת אותם לעשות את זה? בהחלט לא. נסלח להם. כל כדורגלן אחר למעט קלוזה היה עושה אותו דבר. הנורמה פסולה, אבל קשה לבוא בטענות למוגרבי וחבריו. רמאים, אבל בגבול הנורמה.
3. לאחר הגול השערורייתי של סכנין שגיא כהן ממהר לקבוע בנחרצות אופיינית: "לא היה נבדל!". (מקור הנחרצות של שגיא כהן בשלל נושאים הוא תעלומה מרתקת בפני עצמה). השידור החוזר הראשון מראה בבירור נבדל של מטר וחצי לפחות. לצוות זה לא היה מספיק ברור.. "נצטרך לראות את זה שוב".. הבמאי מנסה חמש זוויות הזויות אחרות, שמעידות על הבנה אפסית במשחק, רק כדי לחזור לזווית הראשונה והברורה מאין כמוה. כלום לא השתנה שם. נשאר נבדל של מטר וחצי. עכשיו שגיא כבר פחות נחרץ. שפיגלר מאוכזב ("יש כאן נבדל שגיא" בליווי אימוג'י עצוב) אבל זה לא מפריע לו להכריז "יתרון צודק". ניחא. הנבדל נשכח כלא היה, השדרנים קיבלו את השערוריה הזו כ"חלק מהמשחק", עד לאירוע המכונן של המשחק הם נמנעים מלהזכיר את השערורייה שזה עתה היו עדים לה. נחזור לצמד הלצים בהמשך.
4. דקה 27: עותמאן מקבל כדור מהבלם. טב"ח לוחץ עליו. הלחץ לא בא לו טוב עכשיו לעותמאן. כשהכדור עדיין עושה את דרכו אליו עותמאן מחליט לגלגל אותו החוצה. הוא מביט אל האופק (אי שם בחלק הקדמי של סכנין, הכדור עדיין בדרך אליו) ומסמן לברגר "תראה תראה יש שם שחקן פצוע". אממה, השחקן ה"פצוע" לא היה פצוע. אולי סתם קשר שרוכים. שינוי בתוכניות: "בעצם אני, אני פצוע, לא הוא". עותמאן מגלגל החוצה, תופס את שריר הירך האחורי, מעווה את פניו. ואולי עדיין מבולבל מהשינוי הפתאומי בתוכניות שלו, הולך לאיטו החוצה "לקבל טיפול".
5. במהלך שתואר לעיל עלי עותמאן למעשה סומך על, שלא לומר מתכוון לנצל, תסריט קבוע שהושרש לאורך השנים במשחק הכדורגל. קבוצה מוציאה את הכדור החוצה כדי לאפשר טיפול בשחקן פצוע, והקבוצה השנייה מחזירה לה את הכדור בתום הטיפול, או עם יציאת השחקן הפצוע מהמגרש להמשך טיפול.
6. לאורך השנים השתמשו אינספור שחקנים ומאמנים בנורמה הספורטיבית הזו באופן ציני ומכוער, כדי לבזבז זמן. כך הפכה נורמה ברוכה לנורמה פסולה. הניצול של הנורמה החיובית והג'נטלמנית לכדי טיפוח נורמה שלילית מקומם הרבה יותר מסתם נורמה פסולה (ראה מוגרבי והנבדל או מראדונה והיד). ככל שיחסי הכוחות נוטים יותר לטובת הקבוצה היריבה, כך השימוש בטכניקה המבזה הזו נפוץ יותר וכך הנטיה להשתמש בה גם בשלבים מוקדמים של המשחק גדלה.
7. נחזור לאירועים: עותמאן "מדדה" בבלבול, אבוקסיס בהיסטריה. הוא מסמן לעותמאן בבוטות, לא ממש מנסה להסתיר את המחווה: "תשכב, תשכב!" עותמאן המבולבל עושה דרכו אט אט אל הקרקע בתוך שטחי המגרש כעצת מאמנו.
8. בן-חיים, שהיה הכי קרוב לעותמאן במהלך מבין בקלות שאין פה באמת פציעה. חדי העין ששמו גם הם לב לשינוי הפתאומי בדמות הפצוע ראו זאת בזמן אמת, כמו טב"ח. האנשים הרגילים שמו לכך לב בדקות העוקבות, כשעותמאן שב מיד לשחק וסיים את המשחק האינטנסיבי הזה למרות "מתיחה בשריר האחורי", פציעה שאי אפשר להמשיך לשחק בגינה. וכאן יש רגע מכונן. עותמאן רצה לנצל נורמה חיובית באקט שהפך לנורמה שלילית. טב"ח מזהה את זה ומחליט לנצל בעצמו את היותה של הנורמה רק נורמה, ולא חוק. כאן, בגיבוי רוח המועדון, טב"ח החליט שתרגילים כאלה עותמאן יכול לשמור למפגשים עם קבוצות אחרות אבל פה, הוא ייענש.
9. חובבי הכדורגל, וכמובן צמד השדרים שלנו, נותרו המומים. מכבי בראשות טל בן חיים זנחה את התסריט. בגדה בנורמה. עשתה את הלא ייעשה. שערורייה, חוסר ספורטיביות וכולי וכולי. אבל, לא יירחק היום שבו יבינו שטב"ח, אולי דווקא בגלל אישיותו האימפולסיבית, הוא למעשה מהפכן, רוזה פרקס בנעלי פקקים, זה שהחליט לשים סוף לנוכלות ולרמאות בחסות המוסר.
10. חזרה למגרש: הזמן אולי עצר מלכת, נשימתינו נעתקה כשטב"ח הוציא אאוט מהיר למדוניאנין (שמתם לב לשיתוף הפעולה של מביא הכדורים????). אבל על המגרש האקשן בשיאו. מדוניאנין 40 מטר אלכסונית מהשער (שערוריה). האריס גם הוא מחליט להמשיך. סכנין מתעשתת ומנסה להתארגן ולהגיב. האריס מוסר כדור קשה לזהבי. לא קל לעצירה. זהבי עוצר טוב (שערוריה) וממשיך למיכה למרות נסיונות ההפרעה של הגנת סכנין (שערוריה כבר אמרנו?). בשלב הזה כל שחקני סכנין שמעורבים במהלך ושיכולים להתערב בו עושים כל שביכולתם הספורטיבית לחבל בתוכנית השערורייתית של שחקני מכבי: לשים גול, רחמנא לצלן. מיכה מרים את הראש. מרים כדור מדוד לרחבה (שערוריה). יצחקי עולה לכדור כמו ענק עם השומר שלו (שערוריה). השומר לא בוהה ביצחקי. הוא גם לא תופס את הכדור ביד ואומר "פוס משחק". הוא עולה לכדור ומנסה להקדים את יצחקי. הוא מנסה למלא את תפקידו הספורטיבי, למנוע הבקעה מהיריב. יצחקי מקדים אותו ונוגח נפלא לשער (זאת כבר אם כל השערוריות). וקנדיל? מוזר, הוא מזנק לכדור למרות שאנחנו אמורים מזמן להיות ב"פוס משחק".
11. המדינה כמרקחה, צוות השידור באקסטזה, ובצדק. זה עתה חזינו בתחילתה של מהפכה. האנדרדוג הציני והמכוער נענש. מסתבר שיש חור במטריקס. מסתבר שימי הפציעות המבוימות ובזבוזי הזמן הציניים ספורים. עצם העובדה שהמהלך הזה הסתיים עם כדור מפרפר ברשת, יש בו בשורות משמחות לכל מי שהכדורגל בכלל והכדורגל הישראלי בפרט יקר לליבו. כל סיום אחר למהלך המהפכני הזה במעמד הזה של חצי הגמר, היה בו משום פספוס של הזדמנות שאולי לא תחזור.

 

צוות השיפוט קיפח את מכבי, גם בכך שאישר שער ברור מנבדל לבני סכנין וגם בכך שלא העניק למכבי פנדל.
אין בכך דבר וחצי דבר עם העובדה שהגול של מכבי היה פגיעה עצומה בספורט.
מאז אותו שער אוהדי מכבי, במקום להודות שהשער היה לא ספורטיבי, במקום לבקר את טל בן חיים על המהלך, עסוקים בכל דרך אפשרית בגיבוי המהלך והשחקן, אם באמצעות הסטת האש לטעויות השיפוט במשחק, אם באמצעות העלאת מקרים שאין בינם ובין המקרה הנוכחי שום קשר, אם על ידי הפיכתם לאנשי רפואה שיכולים לקבוע מה עוסמאן הרגיש באותו רגע כשהוא הוציא את הכדור החוצה, וכן הלאה וכן הלאה.
למעשה, דווקא הגישה הזאת של אוהדי מכבי, שהיא גם הגישה של אנשי המועדון מטל בן חיים, דרך המאמן ועד אחרון השחקנים, היא זאת שרק מעצימה את המקרה, כי היא גורמת לאנשים להבין שלא מדובר באיזה טעות של רגע, באיזה מחשבה לא מתוכננת, אלא במדיניות של מועדון, וכזאת מדיניות של מועדון שמתיימר להיות הכי גדול בכדורגל הישראל, אפילו הכי גדול בספורט הישראלי, זה מלמד בדיוק על ההפך, בדיוק על ההבדל בין מועדונים גדולים אמיתים למועדון כמו מכבי ת"א שצריך לגנוב שער כדי לנצח במשחק ועוד מתגאה בזה לאחר מכן.

 

עצם זה שבכל כמה עמודים קופץ אחד מאוהדי מכבי ומשתף אותנו בוידאו שאינו תואם כלל לאירוע של טב"ח אומר הכל.

 

בעט, בן חיים, בעט // גדעון לוי - דעות - הארץ

גדעון לוי קולע בול לדעתי ולמה שכתבתי פה על מכבי קצת אחרי המשחק - הם פשוט משקפים את הישראליות במיטבה ואת תרבות הכח והאלימות.

למי שאין :

עלי עותמאן נפצע. טל בן חיים התעלם. ברק יצחקי נגח לשער. גול. מכבי תל אביב בגמר. מה כבר קרה? נכון שהכדורגל הישראלי הוא לא תבנית נוף מולדתו: זהו מקום המפגש הכמעט־שוויוני הכמעט־יחיד בין יהודים לערבים, לא כולל בית"ר ירושלים; המפלט הכמעט אחרון לערבים ישראלים להצטיין בו, למרות כל גילויי הגזענות. אבל מה שקרה ביום חמישי בערב במשחק בין מכבי תל אביב לבני סכנין חרג בהרבה מתחומי הכדורגל.

לרגע אחד, סערת הרגשות שאחזה בי במשחק הזה, היתה פחותה רק במעט — כמה מביך — מהסערה שאחזה בי נוכח הצפייה בהוצאה להורג בחברון. מבלי להשוות חלילה בין הריגה לבין נגיחה, בין גדיעת חיים נפשעת לבין ניצחון לא הוגן. כללי ההתנהגות של החזק היו דומים להפליא בשני המקרים, כוחניים, ברוטליים ויהירים, ולכן גם כה מקוממים. בן חיים ומכבי שוב הוכיחו שהם ראויים לתואר "הקבוצה של המדינה": אמות המידה של הצהובים זהות בדיוק לאמות המידה של הכחול־לבן.

בן חיים אמר אחרי המשחק שהוא רק "בורג במערכת", ולכן המשיך לשחק, בניגוד לכללי האתיקה, בזמן שעותמן הפצוע היה שרוע על הדשא. מה לבן חיים ולאתיקה? הוא הרי מקבל את שכרו ממכבי, כך הסביר, וה"פילוסופיה" של מכבי היא לעשות מה שהשופט אומר.

ומה למכבי ולאתיקה? זה בדיוק כמו לשאול מה לישראל ולמשפט הבינלאומי. מכבי המשיכה לשחק כי היא יכלה להמשיך, וישראל ממשיכה בשלה כי היא יכולה להמשיך. מכבי המשיכה כי איש לא עצר בעדה. גם את ישראל איש לא עוצר. עבור מכבי הניצחון הוא מעל לכל, בכל מחיר, ולעזאזל עם כל השאר. כמותה גם ישראל: ניצחונה הוא תמיד מעל לכל, בכל מחיר, וגם לה מותר הכל.

גם האוהדים השמיעו דברים מוכרים: הם לא מבינים על מה המהומה. ניחוש לא פרוע: הם אותם ישראלים שלא מבינים על מה המהומה בחברון. בסמי עופר ובתל רומיידה, לחזקים מותר הכל.

אלאור אזריה וטל בן חיים הם רק ברגים. אזריה ובן חיים גברים. אזריה ובן חיים גיבורים. איך אמר ערן זהבי, עוד גיבור מקומי, האיל־גולן של הכדורגל הישראלי: "אני גאה במה שבן חיים עשה". עוד גאווה ישראלית, אלא מה. התבוננו בשחצנותם של בן חיים וזהבי, ותראו אותנו.

וישנם כמובן השופטים שהליטו מבטיהם ושתקו: אין זה מתפקידם להתערב. זה לא בסמכותם. וגם זה כה דומה ומוכר.

וישנו העולם, בדמותו של המאמן ההולנדי של מכבי, פיטר בוס, שגם הוא מצא צידוקים עלובים כדי להכשיר את השרץ, בדיוק כמו שהאיחוד האירופי, למשל, העלוב לא פחות, מוצא צידוקים לחוסר המעש שלו.

וישנם הפרשנים שמסבירים שגם מאמן סכנין, יוסי אבוקסיס (דן מרגלית מאיית: אבו קסיס, כמו מבלי משים) אינו "טלית שכולה תכלת" — כמו שתמיד אומרים אצלנו על היריב או על האויב, כדי להשקיט את המצפון הלא מייסר.

הכל נמצא שם, במגרש בחיפה. וישנם הערבים ששוב הם הקורבנות האמיתיים. "הוא לא פצוע, הוא ערבי"? לא הפעם. לזכותה של מכבי ייאמר, שהם היו מתנהגים כך כנגד כל קבוצה, בלי הבדל דת, גזע, או מין.

מכבי שוב ניצחה ותל אביב שוב צהלה. עם תקציב שנתי של 135 מיליון שקל, פי עשרה יותר מזה של סכנין (13 מיליון), מי יעמוד מולה. היא עשירה, היא חזקה ולכן מותר לה הכל. בכדורגל כמו בחיים. בן חיים שועט קדימה ומי יעמוד בדרכו. ודאי לא יפי הנפש עם אתיקה־שמתיקה. לכן בעט, בן חיים, בעט; וגם: הרוג, אזריה, הרוג. שניכם יכולים. שניכם תותחים.

 

"מקום המפגש הכמעט שוויוני היחידים בין יהודים לערבים, המקום היחידי שערבי יכול להצטיין בו למרות גילויי הגזנות" - בטח מה זה, אין רופאים ערבים, אין מרצים ערבים, אין שום דבר. די לבלבל את השכל ולהכניס את האג'נדה השקרית של היצור הזה וחבריו לכל מקום.

"ניצחון לא הוגן" - כי השער הסופר לא חוקי שאושר לסכנין והפנדל והאדום שלא נשרקו בהחלט הוגנים. טפי.

בטח גדעון לוי יטיף לי על אמות מוסר ועל צדק. שקרן בן אלף.

 

טור מלא בהתנשאות, טהרנות, טעויות מביכות ובעיקר דוחה.

 

אתה כותב את הקלישאה של עצמך.
הטור הזה די מצריך תביעת דיבה.

 

תביעת דיבה? סע. בהצלחה.

 

מזכיר לי קבוצה מסוימת בליגת העל.

 

מאחל שבמשחק הערב יהיו המון שערוריות שיפוט, 9 שערים, 4 אדומים, רק כדי שנפסיק לשמוע על המשחק הזה.
ולא כי הדיון לא נעים לי כאוהד מכבי, אלא כי מאז יום שישי לא נאמר כאן שום דבר מחדש על ידי אף אחד מהצדדים.

 

מדהים איך במחזור 25 ב2:2 של בש נגד סכנין אותו עלי עותמן מעיף כדור לקראת הסיום אחרי שקאצ'ובה באמת נפצע ומדהדה וב"ש לא מחזירה ויוצאת להתקפה ואף אחד לא אמר על זה מילה כי זה לא נכנס לשער וכמובן זה היה בדקה 90. שוב שלא יהיה ספק אני מצדד בזה שלא מחזירים כי 99% מהמקרים זה חרטא. אבל מדהים איך זה שכשזה נוגע למכבי תא זה אסון תהומי

 

לא, זה מדהים שעברו כבר ארבעה ימים ועדיין לא הבנת שמדובר בשני מקרים שונים.

 

לא 2 מקרים ולא נעליים. רואים את קצובה קורס ואת עותמן בא ומטיס את הכדור לרכבת בבאר שבע. אותו מקרה בדיוק.