ראיתי כמה וכמה מסיבות עיתונאים של הפועל ת''א וקובי רפואה פשוט חוזר על אותם דברים כל הזמן. לא נמאס כבר מהמסיבות העיתונאים המשעממות האלה כבר?
סוד מקצועי: שעות הסגירה של העיתונים לא באמת מאפשרות לעשות מעבר לסיקור בסיסי, נטול יצירתיות, לכל היותר.
ליגת האלופות התאחרה בסה"כ ברבע שעה וקשה לי להאמין שזה כל-כך משמעותי, מעבר לכך אני חושב שעל שלב הבתים למשל שם יש הרבה משחקים - אפשר לעתים לוותר אם יש לחץ לסגור, אבל בשלבי הנוק-אאוט ועל אחת כמה וכמה כשיש משחק כמו אתלטיקו-יובנטוס או מנצ'סטר יונייטד-פאריס - אני כן מצפה למשהו. אני כן זוכר סיקורים יפים בעבר(כמובן שזה מעין אתגר לכתב) ולדעתי מוותרים מהר מדי(לא מצפה שיכתבו על התגובות של צ'ולו לאחר המשחק או מספרי ברזל) מספיק לראות למה הפך עיתון 'ידיעות אחרונות' לדוגמא. לעתים ההתעסקות בכדורגל עולמי זניחה והם כמעט אף פעם לא כותבים 'לקראת' משחקים.
לקראת משחקים זה עולם אחר. אחרי משחקים, ואני יכול לומר את זה באחריות כעובד מדור ספורט מודפס, זה לא על סף הבלתי אפשרי, זה בלתי אפשרי. יש לך תנועת מלקחיים של עיתונים ששעות ההורדה שלהם לדפוס הוקדמו לאורך השנים ועכשיו העיכוב בפתיחת משחקי ליגת האלופות. זה אתגר רק להכניס משהו הולם, ולא נדבר על מעבר לכך. דוגמה: אצלנו העיתון יורד לדפוס בערך 12 דקות אחרי סיום המשחקים (פלוס-מינוס, עכשיו עם ה-VAR זה רק מעכב משחקים עוד יותר). זה אומר שהטקסט חייב להגיע איך שנגמרים המשחקים, כדי שיהיה זמן לערוך ולהכין אותו לעיתון. איך אפשר לכתוב מעבר למשהו שוטף בזמן הזה? ואני אפילו לא מדבר על שערים מאוחרים שעלולים לשנות הכל.
אני כותב כאוהד שחושב שעדיין יש כוח מסוים למדיום המודפס ומצפה ממנו לדברים אחרים בניגוד לאינטרנט. אף אחד לא קורא בעיתון ומתעדכן כמה הסתיימו אתמול המשחקים בליגת האלופות, זה היה אולי נכון לקצת אחרי שנת 2000. אני כן אוהב לראות איך הכותב מספר את הסיפור ובמה נוגעים. אני מניח שמי שמסקר את המשחק עושה ומעדכן תוך כדי, אין מה לעשות, לא ממש מחכים לשריקת הסיום. לפעמים יש שינויים ברגע ברגע האחרון, ראמוס והדסימה למשל, וזה בא לידי ביטוי בעיתונות המודפסת בעדכון המלל אבל תמונה בלי הגביע, לצורך העניין. ב-'ידיעות אחרונות' כתבו אחרי יום שלישי - 'ערב מצ'עמם בצ'מפיונס' עם פיסקה של 4 שורות. ל-'ישראל היום' אני מוכן 'לוותר' משום שהפריויו שלהם לקראת המשחקים הוא נפלא, ב-'ידיעות' מתייחסים לכדורגל עולמי רק כשבא להם ולא תמיד זה קורה. את 'הארץ' אני קורא בעיקר בימי שישי(זה סוג המנוי) ודי נהנה, בעיקר מהנוסטלגיה. כמובן שאני לא מעודכן ביחס אלייך, לפי מה שאני זוכר השעה הייתה 1 בלילה - ירידה לדפוס. מובן לי שיש עוד תהליכים. זה גם לא שיש אחידות, פעם ככה ופעם ככה.
אכן, זה מאוד לא מעודכן. בנוגע לאחידות, ומבלי לדעת מה קורה במערכות אחרות, זה באמת לא תמיד אחיד. לפעמים יש יותר גמישות, לפעמים פחות. אני מסכים שאת הפרינט צריך לשאוף להתאים כמה שיותר לעידן המודרני ושיכלול דברים מעבר לבנאליה של הסיקור, בין אם זה פרשנות או כל דבר מעשיר אחר. אבל כאמור, במקרה הזה אין באמת ברירה. וגם דברים אחרים שמעניינים את הקהל הישראלי - מכבי ת"א ביורוליג, למשל - לפעמים לא נכנסים לעיתון... מזכיר לי שבאחת הנסיעות שלי לאנגליה, לאליפות סיום השנה בלונדון, הופתעתי לגלות בטיימס או בטלגרף שלמחרת, שלמשחק הערב אין שום אזכור. הם פשוט סוגרים מאוד מוקדם, נראה לי בסביבות עשר בערב. בגלל זה הכתבים שם תמיד סופר לחוצים על סיקורי משחקי ליגת האלופות שחייבים להגיע למערכת מיד. הם באותה סירה.
נשבע שרק לוציפר או חסן נסראללה העניק לנו את הצמד של איוונר ורמי וויץ. הזלזול של איוונר ביתרון של באר שבע זה משהו מדהים במיוחד ממאמן כושל כמוהו