אתן לרבנים לענות במקומי: 1.כדי להבין את היחס שלנו לעמלק, ואת החשיבות הרבה שרואה התורה בזכירת מעשיו הרעים. מוכרחים לציין ששלוש מצוות מפורשות מן התורה עוסקות בעניין עמלק. המצווה האחת היא מצוות עשה, לזכור את אשר עשה לנו עמלק בדרך בצאתנו ממצרים, שנאמר (דברים כה, יז): "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". השניה מצוות לא תעשה, שלא לשכוח את אשר עשה לנו, שנאמר (שם יט): "לא תשכח". והשלישית מצוות עשה, למחות את זרעו של עמלק מן העולם, שנאמר (שם יט): "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים". מה עשה עמלק שכל כך החמירה התורה בדינו, עד שצוותה למחות את שמו מתחת השמיים? עמלק היה האנטישמי הראשון. יש לעם ישראל בעייה בעולם הזה, כפי הנראה המסר האידיאלי והאמוני של עם ישראל מעורר את כל רשעי העולם לצאת ולהלחם נגדנו. לא כאן המקום להאריך במניעיהם של שונאי ישראל לדורותם, אך עובדה אחת ברורה, לא היתה אומה בעולם שנרדפה כפי שהאומה הישראלית נרדפה, מחורבן הבית, עבור דרך מסעות הצלב, האינקווזיציה, מאורעות ת"ח ות"ט ועד השואה הנוראה שפקדה את עמנו לפני חמישים שנה. ייכלו הדפים והדיו, והסיפורים על רישעות הגויים כלפינו לא ייכלו. את כל זה עמלק התחיל. עם הקמתה של האומה בצאתה ממצרים, עוד לפני שהצלחנו להתגבש ולהתארגן, ללא שום התגרות וסיבה, בא עמלק ותקף. ואת מי? את העבדים היוצאים לחרות לאחר עבדות של מאות שנים. עמלק הוא עם המבטא בעצם קיומו את שנאת ישראל, וממילא גם את שנאת התורה ושנאת הרעיון של תיקון עולם במלכות שד-י. ועל כן ציוותה התורה למחות את זרע עמלק מן העולם. לגבי שלוש האחרים-הם מורדי מלכות ובדיוק כמו כל מקום אחר גם פה הורגים אותם. כן, גם יהודי שכופר בתורה היה נהרג. אתה מכיר מלך שלא הרג על מרד במלכות? לגבי בעלי המום: 1. בימינו, מייחסים חשיבות רבה לרגשותיו של הפרט ולכבודו של האדם; אך בימי התורה החשיבו רק את כבודו של הציבור; כפי שבגדיהם של הכהנים צריכים להיות יפים ומפוארים, כדי לכבד את המקדש (וגם כדי לכבד את הציבור שאותו הם מייצגים בעבודתם לפני ה'), כך גם גופם של הכהנים צריך להיות שלם ונאה, ואין זה משנה מה הם מרגישים. * אך טענה זו אינה נכונה, שכן גם התורה מייחסת חשיבות רבה לכבודו של האדם הפרטי ולרגשותיו. אסור להלבין פני אדם ברבים (חז"ל השוו עבירה זו לשפיכות דמים); נביאים רבים הוכיחו את בני ישראל על כך שהם מחשיבים את עבודת המקדש והקרבנות יותר מאשר את היחס לזולת ( http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/qrbnot_gra.html ). אם כך, עדיין נשארת השאלה מדוע התורה מעדיפה כאן את כבודו של המקדש על-פני כבודו של הכהן בעל-המום? 2. עבודת הקרבנות היא חובה המוטלת על כלל עם ישראל, והכהן מייצג אותם בגופו, כך שכל חלק מגופו מייצג חלק מעם ישראל. כאשר חלק מגופו של הכהן חסר, הוא אינו יכול לייצג את כלל ישראל. * זוהי טענה ששמעתי, אך קשה לי להבין אותה - איך בדיוק כל איבר בגופו של הכהן מייצג חלק מעם ישראל? 3. עבודת הקרבנות היא עבודה שקשה להבין את חשיבותה בשכל האנושי, ומבחינה חומרית היא נראית כ"בזבוז משאבים", הנטייה הטבעית של בני-אדם חומריים היא, להקצות לעבודה זו דווקא את האנשים בעלי-המום, בטענה (השגויה) ש: "הם ממילא אינם תורמים למשק, ולכן עדיף שיעסקו בעבודה שאינה תורמת למשק". לפי זה, אילו היו בעלי-מום בעבודת הקרבנות, זה לא היה מכבד לא אותם ולא את העבודה. במדינת התורה יש תפקידים אחרים, לא פחות חשובים, שבהם מותר לבעלי מום לעסוק, כמו שיפוט ומלוכה. הסיבה לכך היא, שתפקידים אלה הם תפקידים שהתועלת החומרית שלהם מובנת לשכל האנושי, ולכן אין חשש שעבודתו של בעל-מום בעבודה כזו תגרום לציבור לזלזל בה. הכהונה איננה רק תפקיד ציבורי - אלא גם קרבן שהחברה מקריבה לה': החברה מקריבה חלק נכבד מכוח העבודה היצרני שלה, לעבודה שאינה יצרנית. קרבן זה, כמו כל הקרבנות, צריך לבוא דווקא מהאנשים שאותם קשה יותר להקריב, ולא מהאנשים שממילא נמצאים בשולי הכלכלה (כמו שבהמה שמקריבים לה' צריכה להיות בהמה טובה ומובחרת ולא בהמה שממילא אין בה תועלת). בעלי המום יכולים לזכות לכבוד בתפקידים אחרים, לא פחות חשובים. א.הרעיון של החוק הזה הוא על רקע דתי, בדיוק כמו כל מיני חוקים אחרים. ב.יופי, אז אתה רוצה שכל אחד יקח לעצמו יום חופשי מתי שבא לו? מה יעשו בעלי העסק? איך המדינה תראה? אתה מכיר מקום אחר בעולם שבו כל אדם לוקח לעצמו את היום חופשי שלו? ג.אחלה השוואה. אין הפרט מעיד על הכלל. חובת ההוכחה היא עליך, קדימה, תביא הוכחות. בינתיים, הוכחה ראשונה ובהחלט לא אחרונה למה שאני אמרתי: http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1660905 גם אני. אין לי ספק שלאורך ההיסטוריה מספר של אלו שנרצחו על רקע דתי נמוך משל אלו שנרצחו בגלל סיבות אחרות. בכל מקרה, כמו שזיו טען, אותם חמומי מוח היו מוצאים סיבות אחרות לרצוח אם הדת לא הייתה קיימת(והם גם עכשיו רוצחים בגלל דברים אחרים מדת, ככה שזה לא משנה). מה זה צדיק באמונתו יחיה, אתה יודע? מה זה בכלל צדיק?
לגבי היהודים צדיק זה משהו אחד לנוצרים זה משהו אחר וגם אצלם זה שונה מלותרים, פורטסטנים וקתולים כנ"ל למוסלמים כלומר לצדיק אין בהגדרה חד משמעית אם הולכים לפרט אבל בכלל יש גם כמה הגדרות צדיק זה משורש צ.ד.ק ומשקל קטיל כלומר צדיק זה אחד שצודק במעשיו ואמנותיו זאת אחת מהדרכים להגדיר צדיק אבל יש עוד מלא דרכבים
שום דבר בתנ"ך לא מוגדר חד משמעותית בגלל זה קיימים כל כך הרבה צבועים שמשחקים אותה מאמינים מצד אחד, מפרים 150 מצוות ביום מצד שני, ולא רואים איך הם סותרים את עצמם. ומי יגדיר מי צודק במעשיו ובאמונותיו אם לא האל הכל יכול שלנו? או שאולי אם האל של העמלק אומר להם לאנוס חיות אז מותר להם? לא, אני גם לא יודע מה זה אלוהים אחרים. האם אתר מעריצים לאבי נמני ייחשב בתור אלוהים אחרים? הפירוש יקבע על פי הרבי המלומד התורן, מה האג'נדה כרגע? אגב, קטע דומה יש למוסלמים עם הג'יהאד. הקיצוניים מפרשים את זה כמלחמה קדושה שמטרתה לאסלם את כל הכופרים, המתונים רואים את זה אחרת (שכחתי כבר את הפירוש שלהם). אין מה לעשות, רק פגם טבעי בפסיכולוגיית האדם יכול להחזיק אמונה מלאת שטחים אפורים וסימני שאלה כל כך הרבה שנים. אני אשתדל להפוך את זה לההודעה האחרונה, בערך כמו שניסיתי כבר שלוש פעמים. המצב בין אמונה לאתאיזם דומה למצב של בנאדם שלא יודע שמישהו שהוא אוהב בגד בו. השאלה העולה פה האם להשאיר את אותו האדם עם האשליה שהחיים שלו טובים ותקינים, ואולי אפילו לתת לו למות ככה בחוסר ודאות מוחטלת שמח ומאושר, או לספר לו את האמת, לראות אותו נפגע ונופל, אבל לפחות לדעת שהוא רואה את כל התמונה ולא חי בשקר. אנחנו, ולא משנה מה תגידו, בוחרים באמת. סביר להניח שיכאב לנו יותר, אין לנו אמונה שמאחדת אותנו, יש לנו הרבה יותר ספקות, פחדים וחששות מהעתיד, לרוב גם אין לנו שאיפות רוחניות גבוהות ואנחנו מרשים לעצמינו להתנהג בצורה פחות מכובדת הרבה פעמים, אבל אנחנו חיים בעולם האמיתי, וזה שווה את זה. מי יתן וכל אחד מהמאמינים יום אחד יבין את הטעות, הלוואי. נתראה בדיוני כדורגל, יותר מדי אוף טופיק בזמן האחרון.
אי אפשר להגיב בדיון שיש בו אנשים שאומרים לך שיהדות זה אומה ולא דת. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/ph34r.Xxx
אני אשקר אם אני אגיד שאין בזה מידה מסויימת של אמת. נושא הדת זה נושא שאני ככל הנראה אחקור כל החיים שלי וכל הזמן יגיע לתובנות אחרות. רובם הגדול כן קיים בחוקה, אני מדבר יותר על דברים שלא כתובים ולא יכולים להיות כתובים. לדוגמא: לא לבשל בשבת. רק מי שמבשל בשישי לכבוד שבת, יודע עד כמה זה גורם לך להעריך את הארוחה שאתה אוכל בשבת. עוד דוגמא: את השבת הזאת סגרתי בצבא. לא שמרתי אותה כמו שהדתיים שמרו אותה, אבל פעם ראשונה בחיים שלי הבנתי מה זה באמת 'עונג שבת' ונורא קינאתי בהם. מה שנראה לרבים ככפייה מיושנת, עבורם זה מקור לשלווה בשביל הנפש. מקווה שאיכשהו אתה יכול להבין את מה שכתבתי. קשה נורא להסביר את זה.
מרקס אמר שהדת היא האופיום להמונים. ניטשה גם לא האמין בדת, אך טען שהעולם כל כך רע שכדאי שאנשים יקחו מהאופיום הזה (יאמינו בדת) וכמה שיותר יותר טוב. מה קורה אם האופיום הזה כבר לא משאיר מקום לתאי מוח? http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx
הרעיונות של מרקס כבר גרמו להרג של מיליוני אנשים בעולם, אז תסלח לי אם אני מתייחס בזלזול לעוד רעיון טיפשי שלו.
אנשים יכולים להרוג בשם הדת כפי שהם יכולים להרוג בשם עץ האקליפטוס הסמוך. זה לא הדת, זה האנשים. חוץ מזה ששתי המלחמות הגדולות יותר בכדור הארץ במאה שנה האחרונות לא היו קשורות לדת בכלל.
אבל עובדה היא שעצי אקליפטוס לא גרמו לאנשים להרוג אחד את השני כמו שדת כזו או אחרת עשתה. עובדה היא ששום עץ או שיח לא גרמו לכל-כך הרבה שנאה בין אחד לשני, לתהום שאי אפשר לגשר עליה ולפעמים גם בין בני אותה הדת. עריכה, לא מתבלבל,הדת גרמה וגורמת לאנשים לצאת למלחמות גם בינם לבין עצמם.
