הפועל תל אביב 2016/17: אחרי 27 שנים רצופות יורדים ללאומית

אז מסתבר ששחר הירש חוגג היום 24, הוא הקדים את החגיגות אתמול עם שער הבכורה בהפועל והראשון מזה שנה.
באינסטגרם מיהרו לפרסם תמונה של החבר'ה חוגגים ומחוייכים בחדר ההלבשה יחד עם הקפטן אביחי ידין.
עדיין יש ויכוח בין אוהדי הפועל לגבי אלטמן - אלה שקונים את הלוקשים והלקקנות שלו ברשתות החברתיות ומודים לו עאלק על המלחמה, ואלה שהם בצד שלי - היה צריך לשבת ביציע עד סוף העונה.

הניצחון הזה העיר את המועדון הזה מהמתים ופתאום הישארות בליגה לא נראית בלתי-אפשרית, זו לא מילה גסה. יש עוד שני משחקי בית אחרי בית"ר שלטעמי היא רף גבוה מידי עבורינו. חייבים לנצח את רעננה ובני-יהודה.
אתמול היה לנו הרבה תחת, כדורגל לא ראינו, אבל הגישה הייתה קצת יותר התקפית. רוצה לראות את ברשצקי משחק, זו לא חוכמה לשפוט אותו על סמך משחק אחד. ידין יחזור ויהיה בטון באמצע ויהיה לו קשה מאוד נגד בית"ר. גם הירש צריך לשחק, כבש, מה לעשות - רק בחוד ולא בכנף. אנחנו לא סופגים, רק שער אחד בחמישה משחקים וזה טוב. כמה חבל שלא היינו אמיצים מספיק נגד הפועל כפר-סבא והסתפקנו בתיקו די עלוב. מקווה שיש רוח חדשה בהפועל.

 

אלטמן איים כל שבוע שהוא לא עולה לשחק, 'אני לא נשאר כאן', הלך לבוררות גם כן, החזיק אותנו בביצים, הוא לא הבין שהחוזה שחתמו איתו בתקופתו אז כבר לא רלוונטי, עובדה שהלכנו לפירוק, ובתקופה הכי קשה של הקבוצה הוא המציא איזו הצעה מפנאתינייקוס וטס ליוון על דעת עצמו. הוא השתין על הפועל בקשת. לא חושב שהוא עילוי מקצועי כזה גדול, רק שחקן טיפה יותר טוב מאוסף הכלום ושום דבר שלנו והייתי זורק אותו ליציע עד סוף העונה. גוטליב? לא זוכר אותו בכלל. אבל כשאלטמן מעלה תמונה אחרי המשחק וכותב 'רוח המועדון' או 'תמיד רציתי להיות פה' וכל מיני אוהדים בני 10 שולחים לו לבבות זה קצת פאתטי בעיניי למרות שלאוהדים יש זיכרון קצר. אולי אם יתן את גול ההישארות אני אגיב אחרת. ואם אלטמן הוא באותו החרא כמו שוינפלד וגוטליב זה בסדר, שהוא לא גרוע מהם?

ההרכב שלי לקראת בית"ר: הרוש; דניאל אלבס-משומר, ביטון, שיש; ברשצקי\בנבישתי, ידין, רייכרט, אבו-זייד, הירש| החלוץ שנתן את השער השני

עם כל הכבוד לגישה ההתקפית שלנו במחזור האחרון, בית"ר זו לא אשדוד וצריך לסגור את האמצע כמו בטון. אני מאמין שנפסיד את המשחק הזה. 'עולים בטירוף' זה טוב ויפה כדי להטריף את הקהל ואנחנו ניתן את הגרון, אבל בית"ר במומנטום, הם יבואו לתת בראש, המשחק ממש לא תלוי בנו. איתי שכטר, חן עזרא, עידן ורד, הם נראים גלאקטיקוס לידינו.

 

ניר צדוק מהארץ על הפועל ת"א:

את הפועל תל אביב עזב מי שיכול היה להרוויח הרבה יותר כסף, מי שחייבים לו יותר מדי כסף או מי שפשוט לא יודע לזהות סיפור טוב. עבר עליה מה שעבר, ואולי דווקא בגלל זה היא הזדמנות יוצאת דופן, הזמנה פתוחה להיות גיבור. המשימה שלה נואשת, ולפיכך נלקחת בחשבון האפשרות שלא יעמדו בה. הרווח הפוטנציאלי עצום. הסיכון, לעומת זאת, אפסי. גם אם הכל יסתיים בליגה הלאומית, הסיבה העיקרית לכך לעולם לא תהיה מה שקרה על הדשא. בדיוק בשל כך, הניסיון לשנות את המציאות על הדשא הוא מלודרמטי. כשמכפילים הכל באפיל של הפועל תל אביב, חומר בלתי ניתן לפירוק, מתקבל המקום הנכון להיות בו.
כל פעולה בודדת של כדורגל - מסירה טובה, הצלה, לבטח שער - הופכת לאירוע משמעותי אם רק עושים אותה עם חולצה אדומה. שחקנים כמו שחר הירש, חסן אבו זייד, מוטי ברשצקי וגל שיש יכולים להעביר חיים שלמים בקבוצות אחרות ולא לעשות משהו עם משמעות דומה לבעיטה למסגרת בהפועל תל אביב. לא בכדי התאספו אצלה כל כך הרבה נשמות אבודות - מחלוץ שכבש שער ליגה בודד ב־21 החודשים הקודמים ועד למאמן שנכשל בארבע הקבוצות האחרונות בהן עבד. הפועל תל אביב לא שואלת אותם שאלות, לא עוברת על קורות החיים ולא אכפת לה אם שיחררו אותם מהפועל רעננה, רמת השרון או בני יהודה. מה אפשר לבקש יותר, אם אתה אחד ששוחרר מהפועל רעננה, רמת השרון או בני יהודה.
אייל משומר יודע לזהות סיפור טוב, ולו בגלל שבשנים האחרונות זה לא היה הסיפור שלו. הופעת הבכורה שלו בהפועל תל אביב היתה ממש הוליוודית, מתוסרטת עד לרמת הקלישאה. דבר כזה - מגן מושמץ שההגבהות שלו הפכו למשל, והנה הוא מבשל שני שערים בחצי שעה - אמור לקרות בעולם הגדול ולא בכדורגל הישראלי, היכן שהדמויות חסרות את העומק הנחוץ כדי לעבור תהליך של בניית הסטיגמה וניתוצה. אבל משומר הוא מהשחקנים המעטים בליגת העל שזכה לאפיון מובהק, כזה שהפך אותו ליותר מפלקט. הוא אולי היה מעדיף לוותר עליו, עד לרגע שהכניע אותו

 

הפועל החתימה עכשיו איזה ילד, 'השחקן ה-12' שמצטרף מה שנקרא. לא מפתח ציפיות יותר מידי. אומרים שהוא קשר\חלוץ.
בכל-מקרה, משהו חשוב יותר: הפועל הפיצה מיני-מנויים עד לסיום העונה, סה"כ 6 משחקים וזה מאוד חשוב. הפועל צריכה את הקהל שלה ואם אפשר להוריד מחירים זה מבורך(מה שלא נעשה בפועל). לא ציפיתי שבכל משחק יהיו 10000 אוהדים כמו נגד מכבי פ"ת במשחק הבכי, אבל הכמות נגד אשדוד אכזבה.
מעבר לכך הפועל פירסמה 'סרטון מוטיבצייה' נוסף וכתבה 'שום דבר לא גמור'. ברור שלא, אנחנו מתחת לקו אגב למי ששכח. סרטון חביב עם קטעים מרגשים, הבעיה שכמעט כל הסרטון הוא עומרי אלטמן ופחות מידי יתר השחקנים או האווירה במגרש.

אני לא מתייחס למשחק נגד בית"ר כמקום ריאלי לקחת שם נקודה אפילו(ידין אגב לא ישחק וזו מכה) וכבר מכוון הלאה למשחק נגד הפועל רעננה שנראית רע מאוד העונה. למזלינו גם יתר התחתית חלשה.

 

אתמול ראינו את בן-רייכרט מתראיין בכתבה גדולה של שירי אלג'ם וגם בעיתון יש כתבה עליו, אותה טרם קראתי. טוב לראות את בן כבר לא נחבא אל הכלים ומדבר אל המצלמות. לא מנוסה בקטע הזה הילד, לא תמיד חכם. די ביישן גם כן וזה בסדר. הודה שלא ידע להתמודד עם הלחץ ותג המחיר, הודה שהוא לא שווה את הכסף, הודה שהלך לפסיכולוג. אבל בן לא מודה שהוא משחק בצורה לא חכמה ומסתפק בזה ש'הדביקו לי סטיגמה'. זה טוב להיות אגרסיבי אבל בלי מרפקים ובלי להתעסק בקקה. אפשר להגיד שלא היה לו צוות מסייע טוב בהפועל, לא היה לו מאמן שיוריד לחץ. אני חושב שהוא קשר אחורי טוב שעוד יכול להתקדם אבל הוא גרזן בלבד, הבעיטות שלו לשער איומות והוא פשוט לא צריך לנסות אפילו. הציפייה שלי מבן לא הייתה שיכבוש שערים אלא שיהיה גרזן באמצע, שחקן שנלחם ונותן הכל למען הסמל, דוחף קדימה ומנסה לקחת על עצמו. זה גדול עליו.