אם כבר הזכרתם את עניין ברצלונה, אז לדעתי אם הייתי רייקארד הייתי משאיר את מערך ההגנה כמו שהוא, אינייסטה או צ'אבי (לא משנה לי) ודקו, כאשר רונאלדיניו השחקן החופשי מאחורי החלוצים, וכאשר תיירי הנרי התרגל לשחק בארסנל באגף שמאל ומשם לחתוך למרכז, אפשר לצוות אותו באגף השמאלי של ההתקפה, כאשר מסי בימין ואטו באמצע. מערך יותר הרפתקני מזה לא תמצא.
אתה קבוצת צמרת,זה אומר שיש לך תקציב לא רע לקניית שחקנים. אם אתה מאמן קבוצת צמרת אין צורך לשחק הגנתי גם.
בוא נדבר בעובדות על הנייר, שני קשרים אחורים ופליימיקר במרכז השדה זה נראה לך התקפי? צריך גם לציין שבמשחק נגד הפועל (במחזור האחרון) בית"ר שיחקה עם תמוז כחלוץ שיצחקי פונה יותר לאגף..
הטעות הגדולה ביותר של מאמנים בקבוצות תחתית זה המשחק ההגנתי. מכבי נתניה של לפני שנתיים הייתה קבוצה של 3 שחקנים: טל בנין, אלן מסודי ואיברהים ראזאק ובכל זאת ראובן עטר בחר לשחק התקפי. למה? כי עדיף להפסיד משחק אחד ולנצח באחר, מאשר לצאת פעמיים בשוויון. במקום להרויח שתי נקודות מצמד משחקים, הוא הרויח שלוש נקודות מכל צמד משחקים. בתור אוהד של מכבי נתניה, אני לא יכול לחשוב בכלל על משחק הגנתי. תמיד צריך לנסות להבקיע ותמיד צריך לשאוף לכדורגל כמה שיותר מהנה. זה שם המשחק.
אני בתור אוהד ריאל מדריד והפועל ת"א, במשך הרבה שנים ראיתי את שני הסגנונות. מצד אחד, ריאל מדריד, אין מה לפרט, כדורגל מושלם(מדבר בעיקר על השנים הראשונות של עידן הגלאקטיקוס, נניח 2000-2003), לעומת הפועל ת"א ששיחקה הגנתי מאוד ולמרות זאת הצליחה לתת עונות לא רעותף להצליח באירופה וגם לזכות בדאבל. אני מסכים מאוד עם האמירה של יצחק שום: "השחקנים נהנים שהכדורגל ברגליים שלהם" ולכן אני אעדיף כדורגל התקפי ולא הגנתי. מצד שני, כדורגל התקפי הוא לא על חשבון ההגנה, כמו שהיה בהפועל ת"א של שום לדוגמא או במכבי חיפה של שום, בריאל מדריד מידיי פעם, וורדר ברמן ועוד. ישנן קבוצות שמשחקות כדורגל התקפי ולא מקבלות בראש, לדוגמא: רומא, ברצלונה ועוד. לא לכל מאמן יש את הכלים לשחק התקפי, אבל להעיף כדורים קדימה זו השיטה הכי גרועה, ולמה? כי שחקני ההגנה של היריב מתמודדים בקלות עם ה'אין התקפה' במקרה זה של נבחרת ישראל, והאנגלים עוברים את החצי בקלות מדיי. אני חושב שאוהד כדורגל ייצא מרוצה גם אם הקבוצה שלו תפסיד, אך שיחקה התקפי ונתנה הכל. במקרה של ניצחון יש שני בונוסים: גם כדורגל יפה שנהנים בו(מי שנהנה עם הכדור - זה בולט לעין, רונאלדיניו לדוגמא) וגם ניצחון. בקשר לנבחרת ישראל ספציפית, הגיע הזמן לנסות לתקוף בצורה רצינית נגד נבחרות, לפחות בביתינו.
אני אישית תמיד הייתי משחק 4:4:2 עם 4 בהגנה, קשר אחורי, קשר 50 שאני ידוע שעושה הכל על המגרש, קיצוני בימין, קיצוני בשמאל ו-2 חלוצים במרכז אחד יצירתי ואחד סקורר. לטעמי זה נותן את האיזון הטוב ביותר לקבוצת כדורגל, כל השאר זה כבר תלוי בהוראות של המאמן לטעמי.
גם אני מאוד אוהב את הסיגנון משחק בדיוק בגלל ההסברים ש- Boateng אמר. לגבי ברצלונה שמשהו דיבר פה עליה אז חיביים ששחקן אחד מבין ה-4 יהיה בחוץ (עכשיו זה יהיה אטו בגלל הפציעה). צרכים גם לדאוג לספסל.
אני מסכים איתך צריך תמיד לקחת סיכון נגד קבוצות גדולות (כמובן שלא במשחקים הכי חשובים) ולהגיד שאין מה להפסיד ככה גם לא יהיה אכזבה.
על הנייר שני השחקנים באגפים משחקים בתור קיצוניים, אלברמן וטל עולים הרבה למעלה ובואטנג גם תומך מאוד במשחק ההתקפה. שלא נדבר על 2 המגינים שמשחקים מאוד למעלה. יש הבדל בין גישה הגנתית, שהיא מקובלת לבין תבוסתנות כמו של חלק מהמאמנים בארץ.
הייתי שם קשר אחורי אחד וקשר אחד מאחורי החלוצים כאשר יש בשתי הצדדים 2 קשרים מהירים. חלוצים הייתי שם אחד סקורר ואחד יצירתי כמו שאמרו למעלה דוגמא:רוני וסהה בזמן שהוא עוד היה משחק הם היה היו צמד ממש טוב.
אני לא מבין מה הוויכוח כאן. אתה יכול להגיד כמה שאתה רוצה שאלברמן ובאוטנג הם בעצם התקפיים, אבל העובדה אומרת שהם קשרים אחוריים. עכשיו במקום להכין קבוצה יותר התקפית מהעונה שעברה ולפתוח עם יצחקי וזנדברג באגף, בואטנג ואלברמן מאחור ותמוז ועוד חלוץ זר בחוד, העדיף שום לרכוש את טל ולשחק עם פליימיקר ושני קשרים אחוריים במרכז, וחלוץ בודד בחוד (ועוד רכש את רומלו היקר שמהווה תחרות לתמוז על אפודת ההרכב, אז נכון שצתריך תחרות אבל מתחרה כמו רומלו יכול להוריד לתמוז את הבטחון). זה מערך שנוטה יותר לכיוון הגנתי מאשר לכיוון התקפי.
מעדיף התקפי אני מעדיף לשחק עם 3 חלוצים 4 קשרים 3 בהגנה מצידי לחטוף שערים העיקר לנצח אני מעדיף תוצאות כמו 3-2,4-3
שנינו יודעים שאתה מדבר שטויות. אם שום אומר לאלברמן, בואטנג ועידן טל לתקוף, אז הקבוצה תשחק בצורה התקפית. אם הוא היה פותח ב4-4-2 דומה למה שהזכרת זה היה התקפי על הנייר אבל במציאות הקבוצה כמו אצל יוסי מזרחי הייתה תוקפת עם 3 שחקנים.
