סגל עם הרבה פרצופים מפורסמים היה לסותון באותה עונה ולא רק לה טיסיה: אלן שירר, כוכב ליברפול של פייסלי ג'ימי קייס, כוכב איפסוויץ' של בובי רובסון ראסל אוסמן, חבר לעתיד של ספייס בויז ניל ראדוק, מי שיהיה שוער בלקברן באליפות שלה טים פלאוארס, מי שעתיד לקחת אליפות עם לידס וגם אליפויות בריינג'רס רוד ואלאס, שחקנים של סותון עצמה בניינטיז ג'יסון דוד ופרנסיס בנאלי ואפילו סמי לי שותף מעט. בנוסף גם שחקני אברטון בולטים בשנותיה הראשונות של פרמייר ליג היו שם -פול רידאוט ובארי הורן. שניהם זכו בתואר האחרון של הטופיז - הגביע ב 1995 כאשר הראשון גם כובש את השער היחיד בגמר מול יונייטד. הקדושים סיימו במקום השביעי עם 71 שערי זכות. רק ליברפול האלופה כבשה יותר. Sent from my SM-G930F using Tapatalk
מתייה לה טיסייה היה חלוץ אדיר שנולד בזמן הלא נכון ולא זכה לככב בנבחרת אנגליה(רק 8 הופעות) עקב תחרות בלתי אפשרית מול שירר ושרינגהאם, גם העובדה כי שיחק לאורך כל הקריירה שלו בסאות'המפטון(אולי הסמל הגדול ביותר של קבוצה קטנה באנגליה)הייתה ככל הנראה לרעתו וגרמה לאי זימונו לנבחרת. באותו חודש מרץ אגב שודר משחק הכדורגל הראשון בתולדות ערוץ הספורט ובו גברה טוטנהאם על ליברפול 0-1, הפסד שלא מנע מליברפול את האליפות בסיום אותה עונה האחרונה בתולדותיה עד כה. יש מישהו למישהו לינק של אותו שידור היסטורי?(בערוץ הישראלי כמובן ולא מרשת זרה).
המשחק הכי מוקדם ששידור עברי מלא שלו נמצא ברשת הוא ההפסד של יונייטד באנפילד ב-1992 שנתן את האליפות ללידס, תלך כמה עמודים אחורה ותמצא אותו. אבל הנה קטע נוסף מערוץ 1 באותו חודש-רוני רוזנטל חותם בליברפול, אבי כהן ז"ל מגיע לאולפן להעלות זכרונות, וגם תקציר של ניצחון שלהם באולד טראפורד:
המשחק הכי מוקדם ששידור עברי מלא שלו נמצא ברשת הוא ההפסד של יונייטד באנפילד ב-1992 שנתן את האליפות ללידס, תלך כמה עמודים אחורה ותמצא אותו. [/QUOTE] ראיתי כבר את המשחק הזה ולא הבנתי משהו בקשר אליו: מדוע השחקנים של לידס הופיעו בצד המסך כשהם צופים במשחק של יונייטד בבית? האם המשחק של לידס לא התקיים במקביל לשלנו ואם לא מתי הוא התקיים כשההפסד שלנו הוביל לאליפות שלהם?
סטיבן פיינאר פרש https://dj0j0ofql4htg.cloudfront.net/cms2/image_manager/uploads/News/289356/7/default.Xxx קפטן הבאפנה באפנה פורש בגיל 35 אחרי קריירה בת 18 שנים שהתחילה באיאקס קייפטאון והמשיכה באיאקס המקורית שם היה שותף לקבוצה הטובה ביותר של המועדון מאז תינוקות ואן חאל עם ואן דר וארט, סניידר, איברהימוביץ', דה יונג, קיבו, מקסוול, הייטינחה וואן דר מיידה. אחרי שזכה בהולנד ב - 2 אליפויות והיה כפסע מחצי גמר אלופות ב -2002/03 הוא עבר ב - 2006 לדורטמונד, אז מועדון גרמני במשבר ואחרי עונה לא ממש מרשימה הושאל לאברטון של דוד משה, כשאחרי שנה הטופיז ממשים עליו את האופציה של 2 מיליון פאונד. הוא הפך לאחד מכוכבי הקבוצה ושם הרשים קבוצות כמו טוטנהאם וצ'לסי. הקבוצה הלונדונית הייתה זו שזכתה בשירותיו בינואר 2011, אך זה היה כבר גדול עליו והוא פשוט לא היה מספיק טוב לרמות האלה ובקושי שיחק. שנה בדיוק אחרי המעבר הוא חזר לזרועות דוד משה כדי גם לדפוק אליפות לקבוצה הבאה של הסקוטי כשהוא כובש באותו 4:4 באולד טראפורד. בקדנציה השנייה שלו התחיל לסבול מיותר פציעות ועזב סופית את הטופיז ב - 2016 כדי לחבור לדוד משה בסנדרלנד ולהיות שותף לאחת הקבוצות העלובות שידעה הפרמייר ליג. העונה שיחק מעט במולדתו והשבוע הודיע על פרישה. פינאר הופיע ב - 214 משחקי פרמייר ליג, כבש 20 שערים ובישל 32. 61 הופ' ו - 3 שערים במדי נבחרת דרום אפריקה. שיחק במונדיאל 2002 ובמונדיאל הביתי 2010.
רביעיה בדרך לשמינית עונת 2007/08 אחרי דילוג קל על טולוז במוקדמות, ליברפול קיבלה בית טריקי עם בשיקטש, מרסיי ופורטו. הסיבוב הראשון היה פשוט סרט בלהות עם נקודה בודדת אחת מול פורטו, ליברפול הייתה זקוקה ל - 3 ניצחונות כדי להציל את הקמפיין וקיוותה קודם כל לנצח את שני משחקי הבית הרצופים. זה החל עם שמיניה מפורסמת על בשיקטש ונמשך עם משחק קריטי מול פורטו בבית תאריך: 28.11.2007 איצטדיון: אנפילד מעמד: שלב הבתים של ליגת האלופות, מח' 5 הרכבים: ליברפול: פפה ריינה, סמי הופיה, ג'יימי קראגר, אלברו ארבלואה, סטיב פינאן, חבייר מסצ'ראנו, סטיבן ג'רארד, יוסי בניון(71' פיטר קראוץ'), אנדריי וורונין(63' הארי קיואל), ראיין באבל(85' דירק קאוט), פרננדו טורס. מאמן: רפא בניטס פורטו: הלטון, ברונו אלבש, מילאן סטפנוב, ז'וזה בוזינגווה, מרק צ'ך, פאולו אסונסאו(81' הלדר פוסטיגה), לוצ'ו גונסלס, מריאנו גונסלס(77' טריק סקטיאואי), פז'מיסלב קזמירצ'ק(65' ראול מיירלש), ריקרדו קוורז'מה, ליסנדרו לופס. מאמן: ז'זואלדו פריירה עוד רביעיה הפעם בולורדום שלחה את ליברפול לשמינית מהמקום השני בבית.
הפעם הקודמת בה שיחקה ארסנל בשמינית גמר גביע אופ''א עונת 1999/00 הייתה עונה מתסכלת מאוד עבור ארסנל ואוהדיה. למרות רכש מאסיבי שביצעה ההנהלה בקיץ שכלל את תיירי הנרי,דאבור סוקר,סיליביניו,ואולה לוז'ני(מכוכבי דינמו קייב בסוף שנות ה-90) שהתווספו לכוכבים הנוצצים שכבר היו בהייבורי(ברגקהאמפ,פטי,אוברמארס וכ''ו...) לא הצליחה ארסנל להוות יריב רציני למנצ'סטר יונייטד במאבק על האליפות והיא סיימה את העונה כסגניתה בפער מטורף של 18 נקודות!(שיא שאולי רק סיטי של העונה הנוכחית תהיה מסוגלת לשבור), בגביע האנגלי הם ספגו הדחה מביכה מאוד כבר בסיבוב רביעי ע''י לסטר, ובליגת האלופות הם הוגרלו לרוע מזלם לבית מוות שכלל יחד איתם את ברצלונה(עם ריבאלדו בשיאו),פיורנטינה(עם הכוכב הגדול באטיסטוטה) ועוד קבוצה שוודית חלשה בשם א.י.ק שטוקהולם, בבית הזה סיימה ארסנל במקום השלישי והודחה מהמשך התחרות לאחר הפסד מכריע בבית לפיורנטינה משער יפיפייה ובלתי נשכח של באטיגול. מאחר ובאותה עונה הרחיבה אופ''א את ליגת האלופות ל-32 קבוצות וכמו כן הרחיבה את גביע אופ''א לעוד סיבוב נוסף לפני שמינית הגמר נשרה ארסנל מליגת האלופות אל הסיבוב השלישי של גביע אופ''א שם ציפתה לה נאנט הצרפתית אותם עברו התותחנים ללא קושי עם ניצחון 3:6 בסיכום שני המשחקים. לשמינית הגמר הגיעה ארסנל לאחר שכבר אפסו סיכוייה לזכות באליפות ולאחר שכבר הודחה מהגביע האנגלי וכך היה גביע אופ''א התואר היחיד עליו נותר לה להאבק וההגרלה זימנה לה קרב קשה מאוד מול דפורטיבו לה קורוניה הספרדית, אז קבוצת צמרת חזקה בלה ליגה. אותה עונה הייתה העונה הגדולה ביותר בתולדות לה קורוניה בה היא זכתה באליפות היסטורית ומפתיעה מאוד וכמו כן הייתה לה קבוצה חזקה מאוד שהכוכבים הבולטים שלה היו שלושת שחקני סגל נבחרת ברזיל(מאורו סילבה,פלאביו קונססאו ודז'למיניה),הקשר האחורי הסרבי סלבישה יוקאנוביץ(אותו אחד שאימן במכבי ת''א), והחלוץ ההולנדי המצויין רוי מקאיי, על הקווים עמד המאמן הבאסקי חאבייר אירורטה ששנתיים קודם לכן אימן את חיים רביבו בסלטה. על הנייר זו נראתה אחת ההגרלות הקשות ביותר שיכולה הייתה ארסנל לקבל ונראה היה שלאור העונה הבינונית שלה בפרמיירליג ולאור העונה הגדולה של הגאליסיאנים בספרד(הוליכו את הליגה מנובמבר ועד סופה במאי) ניצחון ספרדי לא ייחשב כלל להפתעה. בפועל קרה במשחק הראשון בהייבורי משהו אחר לגמרי: הרכבים: ארסנל: סימן,דיקסון(קפטן),קיאון,ליונברג,ברגקהאמפ(ריי פארלור),אוברמארס(קאנו),הנרי(סוקר),סילביניו,פטי,גירמנדי,לוז'ני. מאמן:ארסן ונגר לה קורוניה: ז'אק סונגו,פאבלו,רומרו,נייבט,סילבה(קפטן),מקאיי(פאולטה),דז'למיניה,פלורס(פרננדו),קונססאו,דונאטו,יוקאנוביץ(סאנצ'ז ויקטור). מאמן:חאבייר אירורטה בגומלין בריאזור הפסידה ארסנל 2:1 אבל כמובן שזה לא מנע ממנה את העלייה לרבע נגמר. גם בשלבים הבאים המשיכה ארסנל בהצלחותיה כאשר ברבע הגמר היא עברה די בקלות את ורדר ברמן(2:6 בסיכום) ובחצי הגמר נאלצה להזיע לא מעט כשעברה את לאנס הצרפתית עם 0:1 ביתי ו-1:2 בחוץ. בגמר בקופנהאגן ציפתה לארסנל גלאטסראיי(בהופעה ראשונה אי פעם של קבוצה תורכית בגמר אירופי) שהצליחה לרתק ולהרשים את חובבי הכדורגל האירופי באותה עונה כשבדרכה לגמר היא הדיחה קבוצות מנוסות וחזקות ממנה על הנייר כמו מילאן, בולוניה,דורטמונד,מאיורקה, ולידס יונייטד, ובכל זאת למרות הכל נחשבה ארסנל כפייבוריטית לניצחון בגמר. אלא שציפיות לחוד ומציאות לחוד ובפועל הדהימו התורכים את ארסנל כשניצחו אותם בפנדלים 1:4 אחרי 0:0 בתום 120 דקות(לא ראיתי את המשחק כדי לדעת אם הוא היה חלש או מרתק) ובכך הותירו חותמת סופית על עונה מאכזבת מאוד של התותחנים שנסתיימה ללא שום תואר, אבל אז בניגוד להיום עונה כזו בשום פנים ואופן לא קבעה שארסן ונגר צריך ללכת הביתה וניתן היה לצפות ממנה רק למקצה שיפורים שאכן הגיע בעונות העוקבות בענק עם הדאבל ב-2002 ואליפות ה-0 הפסדים בעונת 2004.
תחילת השקיעה החלק הראשון של עונת 2007/08 הביאו איתם תקוות חדשות לאוהדי ארסנל לאור הכדורגל שהקבוצה השיגה. בשמינית גמר ליגת האלופות ציפתה לארסנל הגרלה קשה מאוד, כאשר לא אחרת מאשר האלופה המכהנת מילאן נפלה בהגרלה אחרי שארסנל כמו לא פעם סיימה רק שנייה בשלב הבתים עם 13 נקודות. גם למילאן היה אותו מספר נקודות אבל בבית שלה זה הספיק לבכורה. המשחק הראשון נאמירויות נגמר בתוצאה מאופסת ומילאן הגיעה לגומלין במטרה לסיים את העבודה ובידיעה שמעולם לא הפסידה במגרש הזה ליריבה אנגלית, מה שלמשל מנצ'סטר יונייטד הרגישה היטב על בשרה. תאריך: 4.3.2008 איצטדיון: ג'וזפה מיאצה(סן סירו) מעמד: גומלין שמינית גמר ליגת האלופות הרכבים: מילאן: זלקו קאלאץ', אלסנדרו נסטה, קאחה קלאדזה, מאסימו אודו, פאולו מלדיני, אנדראה פירלו, ג'נארו גאטוזו, מאסימו אמברוסיני, קאקה, פיליפו אינזגי(69' אלברטו ג'ילרדינו), אלשנדרה פאטו. מאמן: קרלו אנצ'לוטי ארסנל: מנואל אלמוניה, ויליאם גאלאס, פיליפ סנדרוש, בקארי סניה, גאל קלישי, מתיו פלאמיני, ססק פברגאס, עמנואל אבואה, אבו דיאבי, אלכסנדר חלב(90' ז'ילברטו סילבה), עמנואל אדבאיור(72' תיאו וולקוט). מאמן: ארסן ונגר המשחק סימל את תחילת שקיעתה של מילאן באירופה(ובהמשך השנים בכלל), שאגב בתום אותה עונה סיימה מחוץ למקומות שמובילים לליגת האלופות. הקבוצה המבוגרת של אנצ'לוטי פשוט מיצתה את עצמה. זה היה עוד נדבך בעליונות של הקבוצות האנגליות על האיטלקיות בחלק השני של העשור הקודם.
ברבא נכנס להסטוריה https://manutdpress.files.wordpress.com/2010/09/berba1.Xxx 11.9.1946 - הליגה האנגלית הסדירה זה עתה חידשה את פעילותה אחרי מלחמת העולם השנייה וליברפול הגיעה למיין רוד כדי להתארח אצל מנצ'סטר יונייטד והושפלה 5:0 כאשר חלוצה המפורסם של יונייטד באותה תקופה סטן פירסון לוקח את כדור המשחק הביתה. 54 שנים ו - 8 ימים מאוחר יותר ליברפול מגיעה לאולד טראפורד עם מאמנה החדש רוי הודג'סון שזה עתה הוביל את פולהאם לגמר הליגה האירופית והרשים בכך את הנהלת ליברפול. תאריך: 19.9.2010 איצטדיון: אולד טראפורד מעמד: הפרמייר ליג, מח' 5 הרכבים: מנצ'סטר יונייטד: אדווין ואן דר סאר, ג'וני אוונס, נמניה וידיץ', ג'ון אושי, פטריס אברה, ראיין גיגס(82' פדריקו מאקדה), דארו פלטשר, פול סקולס, נאני(88' אנדרסון), ויין רוני, דימיטאר ברבאטוב(88' דארון גיבסון). מאמן: אלכס פרגוסון ליברפול: פפה ריינה, ג'יימי קראגר, מרטין שקרטל, גלן ג'ונסון, פול קונצ'סקי(82' דניאל אגר), ראול מיירלש(79' מילאן יובנוביץ'), כריסטיאן פואולסן, סטיבן ג'רארד, ג'ו קול, מקסי רודריגס(62' דוד אנגוג), פרננדו טורס. מאמן: רוי הודג'סון ברבאטוב הפך לשחקן הראשון של יונייטד מאז אותו פירסון, שמשלים שלושער מול ליברפול במשחק בו התוצאה לחלוטין עשתה חסד עם האורחים. אך הבלוף התפוצץ חזק בהמשך וימיו של הודג'סון היו קצרים ונגמרו בינואר. לעומת זאת 54 שנה לפני כן ליברפול התאוששה יפה מהתבוסה ומספר מחזורים לסוף ניצחה את יונייטד 1:0 באנפילד, מה שבסוף הכריע את האליפות לטובתה כאשר השדים סיימו כסגניתה. ברבאטוב זכה במלכות השערים של הליגה בצוותא עם טבס, כאשר את כל 21 שעריו הוא כובש במהלך 11 משחקי ליגה בלבד.
לא יכלת להביא תקציר אפור יותר, אלכס. מדים מכוערים, שני זקנים עייפים על הקווים, כמעט כל השחקנים קרחים או מקריחים, על הפנים.
כתבה של @אמיר ע על שמייכל הכי מפחיד היה לעמוד מול פיטר שמייכל, או להיות שחקן הגנה שלו לדעתי היה המייקל ג'ורדן של השוערים. מי שלא ראה אותו בלייב פספס. ואם כבר מפגש מול ליברפול:
לא קראתי את הכתבה הנעולה [emoji52] אבל נדמה לי שזה היה יותר מפחיד להיות שחקן הגנה של אוליבר קאן, הוא היה מעט יותר שרוט Sent from my Nexus 5X using Tapatalk
