זה ממש לא חרא. השירים האלה קליטים ונחמדים לאוזן. יש בהם גם סיפורת כזאת או אחרת, גם משחקי מילים ומשפטים קלילים ("היי, אף פעם לא ראיתי עוד חיוך כזה, אחת כמוך בטח שומעת את זה הרבה") שלא לדבר על הקליפים שלהם שהם באמת ברמה גבוהה (הקליפ "סתם" מתעלה על כולם) אני לא חושב שהז'אנר שלהם מתיימר כמו להיות כמו פלד, אורי שוחט, נצ'י, טונה והחבר'ה. הם אולי כאלה בתוספת עוד קצת קלילות, עוד קצת קאצ'פרייזים, עוד קצת הנגשה לעם ישראל. זאת מעטפת מאוד נחמדה של מוסיקה לא בועטת מדיי, לא קיצ'ית מדיי, לא כבדה מדיי.
המגפיים של ברוך-אפשר להבין למה ב-1973, על רקע השממה המוזיקלית בארץ, הוא היה כל כך מהפכני ופורץ דרך. היום, בניגוד לרוב המוחלט של החומר של כוורת, הוא לא שורד את מבחן הזמן. אם אני זוכר טוב, אגב, מראיונות לפני האיחוד האחרון סנדרסון, גוב ושמיר מסכימים איתי בעניין הזה. לו לו-סתם שיר מעצבן, נראה לי שנתנו אותו לפניגשטיין כמו שהביטלס היו נותנים כל פעם לרינגו לשיר את השיר הכי מעפאן באלבום. הנה משהו מופתי באמת:
האמת שהתלבטתי בין להעלות את ההקדמה התזמורתית או את למרות הכל, שניהם יצירות מופת,יש שיקראו להם פרוגרסיב, אבל מה זה משנה בעצם אגב אם נכנס לאותו "ז'אנר" גם ארי ודרצ'י זאת יצירה ברמה גבוהה מאד(עזוב את המילים הדביליות). לגבי הלהקה עצמה, מוזיקלית הוא שורדת את מבחן הזמן,ועובדה שעדיין מנגנים אותה ברדיו וההופעות שלה עדיין ממלאות את פארק הירקון. זה לא כמו הלהקות הצבאיות שבתקופתן היו ה-דבר והיום רק הזקנים שומעים אותן. כוורת זאת להקה טובה מאד,רחוקה מלהיות "הכי טובה שהיתה פה"(כמו ששכטר רחוק מלהיות חלוץ טוב), אבל הרבה מאד מהשירים שלה מהנים לשמיעה. אגב מדובר למעשה בלהקה מסורסת. החזון של סנדרסון היה להקה זפאית מטורללת,מה שבא לידי ביטוי באופרת הרוק הגאונית פוגי, אבל פשנל התנה את מימון הלהקה בריכוך של האופרה ומכאן יצא סיפורי פוגי הקומוניקטיבי והמצליח. שיר למשל כמו "נחמד" שזה שיר חמודי כזה שמנגנים בכל מסיבת סיום התחיל בכלל בתור שיר גראז' מטורף שהמילים שלו היו בקונטקסט אירוני.
החזון הזה בא לידי מימוש למעשה ב"דודה", שהייתה להקה מעולה שלהופעות שלה הגיעו בממוצע שניים ורבע אנשים וגם הם התלוננו על הרעש.
דודה זה משהו אחר לגמרי. הם הלכו שם יותר על הרוק האמריקאי של אותה תקופה, וזה גם היה איזה עשר שנים אחרי האופרה,כשהראש של סנדרסון היה במקום אחר. לא יודע אם יצא לך לשמוע את האופרה, אבל זה כבר לא נמצא באינטרנט. הבעיה שהד ארצי הנוכלים דחפו את זה למארז של כוורת, אז קשה להשיג את האופרה לבדה. לי יש את זה בבית,אבל זה גם משהו שקניתי באוזן השלישית לפני 10 שנים וגם דרך מוכר שהוא חבר שעשה לי קומבינה,הם לא מכרו את זה על המדפים. אי אפשר למצוא את זה היום וחבל
נכון מעצבנת הזאת מהפרסומת לחומוס? נכון כבר ראיתם את כל "אושיות הפייסבוק" המה-זה-מצחיקות שאיחלו לה "שתיחנק עד אור הבוקר"? קורע. עכשיו תשמעו את זה: ואת הקאבר הזה לקלאסיקת אייטיז מפוקפקת:
כמו שמניחים על הצלחת 2 מאכלים שאתה לא ממש בטוח אם הם מסתדרים ביחד עדיין לא הצלחתי להחליט אם הטראק הזה עובד
