טוב אז דרבי השרון הוא בהחלט מיוחד עבורנו. זה שנים שהמפגש הזה הזה חם, מהילדים ועד הנוער, תמיד לווה בדם חם, ריבים וכל זה חסר משמעות היום, שכן היריבות הזו מן הסתם לא באה לידי ביטוי בקבוצות הבוגרים. יוצא לי לעבוד הרבה עם נתנייתים וגם סביב האצטדיון במשחקים, הם מסתכלים על חדרה כאחות קטנה ושמחים בהישגים שלה העונה. נקווה למשחק טוב בניגוד לביזיון מול רעננה. לבאבידי ומתאוס נעדרים, אולי מנש יפתח, אולי נראה הסבה של אחד הבלמים ימינה. יעקב אבבה ימשיך ככל הנראה, אחרי שהיה סולידי מול רעננה, להוציא מספר פעולות הססניות שנבעו עקב היות משחק הבכורה של אבבה בליגת העל. יאללה חדרה.
שלוש הראשונות, מכבי, בני יהודה וחדרה הן היחידות ששיחקו כדורגל בסיבוב הזה. כל משחק שני פה מסתיים בתיקו וברמה ירודה כשאשדוד ורעננה בולטות לרעה לדעתי. חוץ מהמוליכות כביכול כל קבוצה נתנה פה משחק אחד טוב בסיבוב, גג שניים: מכבי פ"ת פירקה את בית"ר ומה אז? הפועל חיפה כבשה חמישייה מול מכבי נתניה, עקצה בדרבי והיה את ה-4:4 ההזוי וזהו. אפילו באר-שבע עם סגל עמוס שאמור להספיק למקום שני בפער משמעותי מהשלישית - עם 4:1 מול מכבי פ"ת ודי. נתניה איבדה את כל ההתקפה והפועל חיפה עם שינויים דרמטיים אבל היא עם עשרה שערים במשחקים האחרונים וחזרה ליהנות. איפה אחרות שינצלו את זה? חיפה, הפועל, בית"ר...
https://static.maccabi-tlv.co.il/wp-content/uploads/2018/08/MTA_201808290828323b4119522546a5d5e72c647670f146de-300x300.Xxx מי דמיין שהמשחק המרכזי בין 2 מאריות הכדורגל הישראלי בתום הסיבוב הראשון יהיה קרב תחתית לכל דבר. 2 הקבוצות ציפו לטעום מהצמרת ולהוות יריבים שקולים לשאר הקבוצות אבל בפועל קיבלנו קבוצה אחת עם הגנה מחוררת והשנייה עם התקפה שלא פוגעת. אבל לא ניתן למצב בטבלה להשפיע, מדובר על אחד המשחקים הכי חמים בליגה עם 2 קהלים דומיננטיים שכל משחק בין השתיים יצר מתח ועניין. הרקע ליריבות הייתה תמיד פוליטית אידיאולוגית אבל משחק השרוכים כבר הצית אש והיריבות עלתה לגבהים שלא נראו עד אז. היסטוריית משחקים - מקום המדינה נערכו בליגה הראשונה 109 משחקים בין הקבוצות כאשר היד של האדומים על העליונה - 45 נצחונות מול 30 הפסדים ועוד 34 משחקים שהסתייימו בתיקו. בוולפסון לא יכולים להרשות לעצמם לחייך יותר מדי. אמנם הציפיות לא היו להוביל את הטבלה אבל גם בתסריט הכי גרוע של הבעלים לא חשבו על מקום לפני אחרון, 6 שערי זכות וניצחון יחיד אי שם במחזור השני. התואר הלא מחמיא " מלכת התיקו" לא מוסיף בטח ובטח כאשר 6 תוצאות מסתיימות בתיקו אפס. אופיר חיים רוצה להחזיר לאוהדים את החיוך ואם אפשר לעשות את זה על חשבון היריבה המרה מהבירה אז מה רע? כשמולו עומדת ההגנה הכי גרועה בליגה שסופגת כל 42 דקות יצטרך המאמן לשבור את הראש איך הקבוצה שלו שכובשת (אם לא שער עצמי) כל 180 דקות מצליחה לנצל את המצב. על המגרש יעלו רז שלמה במקומו של דגני המוצהב וקאיו צפוי לעלות במקומו של ספורי המורחק. בנוסף ישנה התלבטות בנוגע לעאבד שאם יעלה זה יהיה על חשבון זיקרי או עגייב. https://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/thumb/9/95/Beitar_Jerusalem_2018_Logo.Xxx/200px-Beitar_Jerusalem_2018_Logo.Xxx בבית וגן ממשיכים לטעון שהרצפה עקומה והם רקדנים בחסד והקבוצה תיכף חוזרת לצמרת אבל יודעים שבמשחק טעון שכזה כבר לא יהיו תירוצים וכאן משחקים על הכבוד בנוסף לנקודות החשובות. הפסד לאדומים יחתום סיבוב ראשון עלוב לקבוצתו של משה חוגג, כאשר גם חילוף המאמנים לא מוכיח את עצמו ובסגל השחקנים דרוש שינוי ומחכים כבר לינואר. בצד המקצועי קלינגר מתלבט על סגנון המשחק והשחקנים שיעלו למגרש במידה ויוחלט לעלות בסגנון הגנתי יעלה סירושטן בהרכב ויעזור לאייבינדר וטיירה בקישור. במידה ויעדיפו בבירה סגנון התקפי יעלה בוזגלו בהרכב ועידן ורד יוסט לקישור. ספק אם אולונארה יקבל דקות במשחק ונראה ששתי הקבוצות מחכות לפרידה בינואר. http://isport.co.il/uploads/1533719184_omer-damari-thanks-fans-rishmi-37298073.Xxx עומר דמארי. כמה שהגולים שלו חסרים המשחק יפתח בדקת דומייה לזכר יגאל בשן, זכרו לברכה
המטרה הראשית: לחזור בחיים. המטרה המשנית: לחזור עם נקודות ולא בגלל שטויות על הכביש. וברצינות: המצב האיום בטבלה - סיוט מתמשך, היריבות והשנאה, העובדה שהייתה שנה של הפסקה עם זה - כל אלה מבטיחים מלחמת עולם היום ויש תחושה שלא במקרה זה משחק שנועל את הסיבוב. המפסידה תהיה בבעייה רצינית והקהל לא יקבל עוד כישלון. הנחמה היחידה עבור שתי הקבוצות היא שיש את מכבי חיפה, הבדיחה של הליגה יחד עם השתיים האלה. הפועל לא יכולה לתת גול זה פשוט משימה בלתי אפשרית עבורה ובית"ר נראית בדצמבר כמו קבוצה בחודש אוגוסט והתירוצים נגמרים. ברמה מקצועית חסר שחקנים ודמויות שמזוהים עם המועדונים ויסלחו לי דמארי ו-ורד. אני לא מאמין לקלישאה הזו של "הפועל עוד תתפוצץ" ואני צופה קשיים גם נגד ההגנה הגרועה בליגה. חבל שלוזון לא עומד על הקווים עדיין ממול. מבחינתי אם עגייב יסופסל זו מכת מוות להתקפה וחבל שרז כהן הבינוני או קאיו הכבד הם הפיתרון לההיעדרות של ספורי. חבל שדגני לא משחק. חבל שדמארי לא כובש מספיק. התקווה היחידה היא לעזרה והיפקרות יוצאת דופן מצד בית"ר שתשאיר שטחים ואולי נעשה משהו עם המהירות - וכאן פנייה לרועי זקרי ואחמד עאבד: לא בושה למסור בנגיעה! לא יכולתי להאמין שאהיה כלכך כבוי לקראת משחק כזה הפועל-בית"ר. איפה הימים של להגיע שעתיים לפני. הפועל לא תרד.
ההערכה שלי לדמארי כל כך גדולה בגלל העובדה שלא התפתה להגיע למכבי בזמן ג'ורדי, בזמנו באמת היה חלוץ גדול ולראות שחקן שיודע שהמצב של הקבוצה שלו הוא בקאנטים ועדיין לא מוכן לעבור ליריבה הגדולה הדליק אצלי איזה משו. עם ורמוט למשל מההתחלה הייתי נגד להביא שחקן שלא רוצה לבוא למכבי, מה ההיגיון בלהביא שחקן שאתה יודע ששונא את הקבוצה שלך, שעלו סרטונים שלו מדבר בגנות הקבוצה שלך, שאין ולא תהיה לו טיפה של סימפטיה או הזדהות לסמל או ערכי הקבוצה? מצד שני שם התחילה ההידרדרות שלו (אף אחד לא מבטיח שבמכבי הוא עדיין היה קורע רשתות) אבל משו בשחקן כבה, העברות הזויות ותקופות שחורות גרמו לאחים ניסנוב לפתוח יותר את הארנק בשבילו ולהחזיר אותו לקבוצה אבל זה כבר לא אותו דמארי.
אל תדאג, אם ורמוט היה מצליח אצלכם תוך 3-4 משחקים הקהל שלכם כבר היה שר לו ומעודד אותו. הרי גם שכטר שר על מכבי ואמר "זיינו את אמא שלהם" אחרי הדאבל. זה מפריע לאוהדי מכבי לעודד אותו? לא..
אתה מדבר כאן על אישיות אחרת לגמרי וחוץ מזה את שכטר חלק מהקהל לא קיבל כשהגיע. יש הבדל גם בין לזרוק הערה בלהט של חגיגות אליפות לבין להיות סמל (עד המעבר תסכים איתי שגילי היה סמל בהפועל?) שעושה את המעבר ליריבה העירונית
