נוסטלגיה ישראלית

הנושא בפורום 'פורום כדורגל ישראלי' פורסם ע"י מקסים לנגו, ‏30/8/08.

  1. מקסים לנגו Member

    הצטרף ב:
    ‏31/7/02
    הודעות:
    437
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אנסה להרים את הכפפה לאשכול חדש ומיוחד שיאסוף לאורכו את הסיפורים הנוסטלגיים
    שכל אחד ואחת מאיתנו חווה בכדורגל הישראלי. מי שזוכר יותר את תוכניות הרדיו,
    אחרים את העידוד במגרשים תחת גשם שוטף, ליווי הקבוצות לחו"ל, הדרמות והכאב,
    יחד עם ריגושים שקשה לשכוח.

    מזמין אתכם לספר על הרגע או האירוע שאינכם מסוגלים לשכוח וקשור לכדורגל הישראלי,
    ממבט שלכם וכיצד אתם קשורים אליו.

    לעבודה.
     
  2. מקסים לנגו Member

    הצטרף ב:
    ‏31/7/02
    הודעות:
    437
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אני מביא סיפור אחד שאמנם כתבתי בעבר אבל משקף את הכיוון של האשכול, סיפור על משחק שנסעתי אליו ושוחק בבלומפילד. אנסה להוסיף סיפורים נוספים בהמשך.

    בימים הספורים לפני יום שני ה-12 למרץ 2001, לא התעסקתי במחשבות כיצד לעבור את המבחן הקרוב במתמטיקה או אנגלית. זה כלל לא עניין אותי. כל שעשיתי הוא לחפש את קופסת הפח על ארבעת הגלגלים שתביא אותי לאיצטדיון בלומפילד כדי לראות את הירוקים שלי נגד מכבי ת"א באחד הקרבות האחרונים על האליפות בעונת 2000/2001. מועקה קלה חלפה בלבי פעם אחר פעם באותם הימים, כאשר אני שומע באוזני את התשובה השלילית בחיפושיי אחר הסעה למשחק העונה בו נפגשו אברהם גרנט וניר לוין.

    השעות עברו וחלפו, השמש כבר העירה את בוקר המשחק הגורלי ואני, האוהד הירוק מהדרום, מאוכזב ומדוכא מהמחשבה כי את המשחק בו האדרנלין שובר את מנורות היכל התהילה אצטרך לראות מול מסך הטלוויזיה הקטנה שבחדרי. לא אשכח את אותו הרגע בו הפלאפון צילצל, שיחה מאבי שבדיעבד עשה לי את היום: "שמע, יש לי בשבילך הסעה למשחק (אני צורח משמחה) אבל יש בעיה אחת ויחידה, אתה תיסע עם אוהד מכבי ת"א ותשב ביציע הצהוב". הפכתי להיות באותן השניות לבן כסיד, אך בקור רוח השבתי: "יהיה מה שיהיה, עדיף לעודד את מכבי חיפה מיציע צהוב מאשר מול הטלוויזיה בבית".

    ארבע שעות לפני שריקת הפתיחה, ישבתי כבר במושב האחורי ברכב הצהוב בדרכי אל בלומפילד. למעט צמיד ירוק שהיה על ידי, דבר לא לקחתי הצבוע בירוק, מחשש לפרצי אלימות במגרש. בדרך אל בלומפילד הספקנו עוד לאסוף שני חיילים עם צעיף צהוב וכאשר הגענו למגרש, התגלה לעינינו מחזה שכל חובב ספורט מצפה לו: רבבות אוהדים. בצד ימין שלנו היציע היה ירוק, ושלושת רבעי המגרש הנותרים צבועים בצהוב. לכולם היה ידוע באותו הערב, שניצחון ירוק ובקבוקי השמפניה בעיר הכרמל נכנסים לקירור. הרגשת בדידות עטפה אותי, כאשר כל אדם סביבי היה לבוש צהוב או שחור. אבל בלב, בלב הירוק כל כך הרגשתי סיפוק. מה שציפיתי לו במהלך ימים רבים מתגשם, משחק העונה "לייב".

    "בהצלחה אחי", אמרתי בלגלוג קל לעברו של אוהד הצהובים לידי. זאת כמובן בתקווה כי ההצלחה תבוא בשיא עוצמתה בצד ההפוך של המגרש.

    20 אלף איש ממלאים את בלומפילד עם בלונים, גלילי נייר, שלטים, צעיפים וכל טוב. כססתי ציפורניים כאשר בנין בעט צמוד מאוד לקורה וכמעט העלה את הצהובים ליתרון. גם ניסיון חדירה של יניב קטן שנכשל מקפיץ אותי במעט. אני משתדל שלא להיסחף, לא להביע את אהדתי לירוקים שמה אפגע מהקהל הצהוב. הדקות עוברות וחולפות, משחק ברמה כפי שנראה לעין לא היה זמן רב בליגת העל בארץ, פשוט ללקק את האצבעות.

    ירדתי למחצית תוך הרגשת הנאה ממשחק מלא באירועים מדהימים, אך מנגד גם מאוכזב מהתוצאה המאופסת. עוד לפני שהקבוצות עלו לפתיחת המחצית השניה, התווכחתי עם חברי הצהוב בנוגע למנצחת במשחק.

    דני קורן, השופט הראשי, הוציא את המחצית השניה לדרך ומאזן הכוחות נשאר בהינו. התקפות והזדמנויות לשני הצדדים, דגלים בצד הירוק וצעיפים בצד הצהוב, אך כל זה בא לפני הקונצרט שהחל בדיוק לאחר שעה של משחק. הזדמנות קטנה לצהובים, אחריה עוד אחת קורצת לירוקים ואז, תופים ודגלים בצד הירוק, צעיפים בלונים ותופים בצד הצהוב, המלחמה על האליפות החלה!

    חצי שעה לתום ההתמודדות, הצהובים רוצים להכניס מקל לרגלי הירוקים, אך האייל ששחרר גרנט לחופשי ממשיך לדלג על פני כל המשוכות. שירי הלל לנימני, שירי הלל לבניון וברכות לכל כיוון, זה מה ששמענו בארבעת הדקות שלאחר הדקה ה-60 בבלומפילד.

    ז’וטאוטאס קיבל את הכדור לאחר ששוערה של ת"א (שטראובר) שמט אותו וגילגל פנימה! כמו תינוק בגן ילדים המשתוקק לראות אליפות ראשונה כאוהד קבוצתו (מה לעשות שבקודמת הייתי עוד קטן?), אני צועק "ש-ע-ר!!!". ריכוז האנשים המבוגרים שסביבי לא הסתיר את סיפוקו, מסתבר כי גם הם אוהדי מכבי חיפה. הופתעתי מעט מהגוש שנוצר סביבי, מין יציע ירוק קטן, התחלתי לפנטז את הדרך לביתי עם עוד שלוש נקודות בקופה, כאשר הפעם אלה שלוש נקודות של סוף הדרך לאליפות.

    הדקות חולפות, חיוך רחב על פניי, עוד התקפה לפה ועוד התקפה לשם. ברקע נשמעת צהלת חבורת יציע ג’ כאשר הקהל הצהוב בשוק, מי היה מאמין כי אלו יהיו פני הדברים דווקא בבלומפילד ודווקא במשחק בו אני נמצא? אני לא האמנתי עד לרגע האמת. בדקה ה-82 למשחק הזזתי לרגע את עיניי מהמגרש "יששששש" צרחה מחרישת אוזניים סביבי, אבי נימני (מי אם לא הוא?) השווה את התוצאה לאחר כדור הגבהה. אני בשוק, אבל יש עוד זמן לניצחון. עוד מעט זה יקרה, אבל אז עוד סטירה: אוסטרובסקי מתגרה בנימני ובדקה ה-83 קבוצתי נשארת בעשרה שחקנים. אני בהלם מוחלט, רק שייגמר ככה, לא רוצה להפסיד.

    בדקה ה-88, ברוך דגו הצהוב קיבל כרטיס אדום וירד מהמגרש. לפחות לא נפסיד, אמר ליבי בחשש כבד. עוד דקה עוברת, נכנסים לתוך תוספת הזמן, ואז יעקובו מקבל כדור אומן של "היהלום" יוסי בניון, עוקף את השוער ובועט. "שעררררררר" אני צורח בכל הכוח כשכולם מסתכלים עלי בשוק. ואז, הכדור פוגע בקורה ובורח החוצה. אני מסתובב לאחור, שורה מעלי אני רואה ילד קטן עם דמעות בעיניים הזועקות לניצחון ירוק במשחק. אמרתי לאביו, איש צבא: "מכבי חיפה ניצחה כל כך הרבה משחקים בדקה ה-90, למה שזה לא יקרה היום? למה?" אני מסובב את הראש חזרה למגרש וברגע שייזכר אצלי לעד, רואה את בניון עובר חמישה שחקנים ומ-16 מ’ בועט לכיוון השער.

    את אותם הרגעים שלאחר הגול קשה לתאר במילים, המשפט "מה אמרתי לך? מה?" כיוונתי לעברם של האב ובנו שכבר מזמן מחק את הדמעות. הקהל הירוק נשאר עוד שעה ארוכה ביציע לחגוג את תחילת הדרך של השמפניה למקרר, אוהדי מכבי ת"א שראו תצוגת כדורגל מדהימה הודו לקבוצתם בשירים וכפיים. בכבישים הסובבים את אצטדיון בלומפילד נשמעו צופרי המכוניות העושות דרכן לכיוון צפון, אנשים עלו על מכוניותיהם וצרחו "אליפות", ילדים וטף אשר הגיעו עם הוריהם למשחק בין אם לבושים בצהוב או בירוק לבשו חיוך על הפנים.

    ומה קרה בסוף העונה? אתם כבר בטח זוכרים, הירוקים חגגו אליפות ואני נשארתי עם אוסף החוויות המדהים מהמשחק בו הכנסנו את השמפניה למקרר. משחק העונה.
     
  3. LiranSH Member

    הצטרף ב:
    ‏30/9/07
    הודעות:
    444
    לייקים שהתקבלו:
    0
    http://www.youtube.com/watch?v=r4SZJjXf0ho
    http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wub.Xxx http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wub.Xxx http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wub.Xxx