הדיון הזה יהיה על סוגי המשחק שיש בישראל ובקבוצות הישראליות. http://www.decatursports.com/images/soc/ric_miller6.Xxx האם כדי לקבוצות להישאר אם המערכים שהם משחקים עכשיו ועם אותה שיטת המשחק שלהם ולמה, האם הקבוצות מזוהות עם שיטות המשחק שלהם,האם שיטת המשחק מביאה נקודות או שזה השחקנים[מה יותר?] ועוד. דבר אחד שקודם כל מפריע לי בכדורגל הישראלי זה שחוץ מבני סכנין אין קבוצה שמשחקת עם יותר מחלוץ אחד מבחינת השיטה ברלוסקוני הבעלים של מילאן כעס על המאמן אנצלטי כאשר הוא שיחק רק עם חלוץ 1 בדרבי נגד אינטר ואמר שמאמן של מילאן לא ישחק עם חלוץ 1 לעולם. מאיזשהי בחינה חבל שהוא לא יכול להיות היו"ר של כל קבוצות ליגת העל[וגם מבחינת הכסף.. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_dance.Xxx ] אז סכנין[לפחות בהתחלה] שיחקה פתוח והתקפי עם 3 חלוצים ולעומתה הפועל תל אביב משחקת[כרגיל] סגור,הגנתי ועם חלוץ 1 בדרך כלל. http://images.one.co.il/images/d/gg12733.Xxx קשטן,הקבוצה משחקת לפי מה שהוא אוהב. חיפה מעדיפה לפתוח בדרך כלל את המשחק בלחץ ולנסות לכבוש על ההתחלה ואז כל שער המשחק היא מורידה הילוך ו"נחה". http://images.one.co.il/images/d/gg13167.Xxx לחמן,קודם התקפי ושובה עין ועכשיו סתם מכות.
מספר חלוצים על הנייר הוא עניין לא רלוונטי. אם קבוצה משחקת בלי חלוץ בכלל, אלא עם שני שחקני קו שנכנסים למרכז, מספר 10 שמשחק בקו שני ושני ווינגים, יש למעשה חמישה חלוצים שאמורים להעסיק את ההגנה. האוטופיה היא שחמישה יתקפו וחמישה יגנו, כך היה משחר ההיסטוריה (דאבליו-אמ). העניין הזה של חלוץ טבעי כבר פשט מזמן את הרגל, בדיוק כמו ששחקנים מהסוג של איל ברקוביץ' כבר פסו מן העולם. החוכמה היא להעסיק בשטח המגרש של היריב כמה שיותר שחקני הגנה, כדי שמשחק המעבר יהיה איטי ויאפשר חזרה להגנה. לכן, חלוצים על הנייר שמשחקים נסוג, הם הדבר הכי טוב כדי לפרק מערך הגנה. סכנין מבססת את המשחק שלה על ניטרול יתרון היריב, בויתור על מרכז שדה, אגרסיביות, ומשחק מעבר בכדורים ארוכים. כך משחקות בעולם קבוצות קטנות.
בארץ אבל רק סכנין משחקת ככה שאר הקבוצות לא חושבות יותר מדי על משהו מסדור ומאורגן להתקפה שלהם,מה שטוב בלחמן שהוא הביא שחקנים גם לפי שיטת המשחק שלו[שזה עוד ויכוח..מה כדי לעשות..להביא שחקנים לפי שיטת משחק-לחמן,קשטן או לעשות את שיטת המשחק לפי השחקנים] במקרה של החלוצים,תראה למשל את יעקובו בחיפה-הוא היה חלוץ טבעי וחיפה הייתה אדירה והרבה קרדיט שייך לו. חוץ מזה כמו שלכל שיטה יש חסרונות ויתרונות,אם שחקן מסויים עסוק גם בלהגן הוא מתעייף יותר מהר וככה פחות יכול להתמקד בקטע ההתקפי. תראה גם את ההבדל הגדול בין המחציות של מילאן בדרבי המילאנזי מילאן בלי חלוץ נוסף הייתה חסרה את הרגל המסיימת ואת החדות ואינטר הבקיעה פעמיים לעומת מילאן עם 2 חלוצים שהבקיע 3 פעמים.
השיטה ההיא נבתנה על יעקובו, נבתנה על שחקן שפיץ, פיזי ומהיר. השיטה הזו עבדה מצויין שנתיים בערך. והשיטה הזו, למרות שרק חלוץ אחד על הנייר, הייתה התקפית ביותר, כאשר שחקנים כמו רוסו וקטן מצטרפים מהאגפים ויוצאים קו חוד של 3 חלוצים, שהביא למכבי חיפה, בסופו של דבר, שתי אליפויות רצופות. לגבי טקטיקה עצמה, קשה לי לא לראות שני חלוצים על המגרש, כי אז אין שחקן שנמצא למעלה ויודע לעשות פעולות (עם הגב או עם הפנים לשער) שחלוץ ידע לעשות, ובכך קבוצתו מסתבכת בתרגילי סרק שאף פעם לא מביאים תועלת לקבוצה. חלוץ טוב יכול לנצל קשר טוב כדי לכבוש, אבל קשר מוסר שמצפים ממנו לכבוש שערים, כשהוא משחק בלי חלוץ לפניו, יאכזב מן הסתם, כי זה פשוט לא התקפיד שלו, במיוחד כאשר אין לו תמיכה מקדימה
כל הקבוצות בארץ, משחקות בשיטה זהה עם שינויים מינוריים מאוד: תמיד משחקים 4-5-1 כשבהגנה משחקים עם שני מגינים עולים, בקישור יש שני קשרים אחוריים, שתי כנפיים וקשר מאחורי החלוץ. אין שום גיוון ולכן לא נכבשים הרבה שערים יחסית לאירופה והמשחקים נוטים להיות משעממים לעיתים קרובות מאוד.
בית"ר משחקת עם חלוץ אחד , חמישה קשרים (שניים אחוריים, אחד התקפי ושניי קיצוניים) וארבעה בלמים. בהתאם לשחקנים השיטה יכולה להשתנות ל4-3-3 או ל4-4-2. במשחק מול סכנין ארבייטמן תיפקד בחוד, עזו בשמאל ויצחקי בימין, ככה בית"ר משחקת עם שלושה חלוצים בעצם שמסוגלים לאיים על היריב. בתחילת העונה תורג'מן היה בחוד וארבייטמן בשמאל דבר שהקל עליו את התנועה ולבסוף גם את הכיבוש, העובדה שהוא עבר לאמצע גם פוגעת בכושר ההבקעה שלו.
כמו שאמרתם רוב הקבוצות משחקות עם מערכים דומים: 4 שחקני הגנה, 5 שחקני קישור כשיש קשר אחורי אחד שני קשרים התקפיים ושני שחקני אגפים, וחלוץ חוד אחד. לפעמים קבוצות גם משחקות עם שני קשרים אחוריים וקשר התקפי אחד במקום ההיפך. יש גם קבוצות שמשחקות 4-4-2, ויש קבוצות שמשחקות 5-4-1 שלזה בארץ קוראים בונקר.
לקבוצה הזו קוראים הפועל פ"ת. המטרה הראשונית של השיטה הזו היא לנצל מגנים תוקפים טובים, בכל שיש שלושה בלמים, שכביכול משחררים את המגנים לצאת קדימה. בשיטה זו צריכה להיות חלוץ חוד די מסיבי שיודע להשתמש בכח. ואם ניקח את הפועל פ"ת כדוגמא, הרי שיש לה שני מגנים מהירים מאוד (בכר\רבאח וגרייב) שמאוד מתאימים לשיטה כזו (אם כי אתמול זה לא בא לידי ביטוי), וחלוץ טוב (ארצג), כאשר בקישור יש שחקנים כשרוניים. שיטה כזו יכולה בין רגע להפוך לשיטה התקפית מאוד (משהו בסגנון 3-5-1, כאשר המגנים תוקפים) ומנגד יכולה כמובן להפוך להגנתית וצפופה מאוד (5-5-1 הגנתי), ממש כפי שהיה אתמול במשחק מול מכבי חיפה. השיטה הזו אמנם הביאה להפועל פ"ת כמה וכמה תוצאות לא רעות, אך לדעתי היא לא השיטה הכי יעילה שניתן למצוא.
אם כן, מכבי חיפה: משחקת 4-5-1 עם שני קשרי 50-50 ושני שחקני כנף. יניב קטן רחוק מלהיות שחקן אגף קלאסי והוא לא תורם יותר מדי בעמדה זו (למרות שבעמדות אחרות הוא תורם עוד פחות). לעומתו, רוסו וזנדברג שחקני אגף קלאסיים ויכולים להיות קטלניים יחד. הבעיה שלוי נותן לקטן תמיד עדיפות על פני זנדברג שנדחק למרכז או בד"כ ימינה. גם ברדה הוא אופציה טובה לאגף. חלוצים אין למכבי חיפה בכלל, וזאת הבעיה הגדולה.
אתמול חיפה שחקה עם שלוש חלוציפ בעצם באותו קו כשזאקיץ' באמצע וזה ממש פתח את המשחק. לדעתי אפשר לשחק 4-1-2-1-2 שזה אומר שני מגינים שני בלמים קשר אחורי אחד שני קיצוניים, קשר התקפי ושני חלוצים שזה משחק לא פתוח מידי אבל מספיק התקפי.