ביום שלישי עברנו דירה. אני בכלל הייתי בבאליש, בשיחות סיכום מחלקתיות/פלוגתיות/גדודיות/חטיבתיות בנוגע להתנתקות. אתמול חזרתי הביתה, לבית החדש (שהוא אגב זמני בהחלט, לצורך שיפוץ רציני בדירה הישנה). כמובן שעדיין נותרה עבודה רבה. בינתיים אני חי בין ארגזים, וכחלק מהנסיון לפתור את העומס המציק בחדר, החלטתי לפנות את הארונות העליונים מחפציהם של בעלי הדירה השכורה, להכניסם לתוך קרטון, שאותו נשמור במחסן של הבניין, מעין שטח של הבניין שלא מנוצל, והסבו אותו למחסן זמני למצבי שיפוץ ומעבר דירה, וסתם לאחסון ארוך-טווח של כל מיני דברים שלאנשים אין מקום אליהם במחסן. לאחר שסיימתי את כל תהליך האריזה, ירדתי ביחד עם אבי למחסן האמור. בו בזמן הודיע מנהל הבניין לאבי, שחלק מהדברים שאפסנו במקום, ייאלצו לזוז מעט, בכדי לאפשר אחסון כלשהו. אבא שלי התעניין ומנהל הבניין ענה שזה מישהו שצריך מקום זמני והיה מוכן לשלם והוא החליט לאפשר לו את העניין. אבא שלי קיבל את העניין בחוסר רצון והמתין למובילים של האדם השני, כדי שהם יעבירו את הציוד שלנו לצד אחר במחסן. לאחר כ-3 דקות של ציפייה, הגיעו המובילים. נכנסו פנימה, והזיזו את הדברים. לאחר שוידאנו שאנחנו יודעים היכן מצויים כל הדברים שלנו ושל הבעלים המקוריים של הדירה, החלטנו לעלות למעלה, חזרה לדירה. בעודנו מצפים להגעת המעלית, ראינו את המובילים נכנסים עם ערימות של ארגזים. על כולם היה כתוב "צבא ההגנה לישראל, חיל התחזוקה" ועל כולם היה מוטבע הסימן (צ). מיד לאחר כניסת המובילים, נכנס עימם אדם נוסף, בעליו של הציוד. בחור בשנות ה-30 לחייו. זקן צרפתי מטופח עיטר את פניו, וכיפה קטנה עיטרה את שערו. מתיק הצד אותו נשא התנוסס לו סרט כתום. ביום ראשון הייתי שותף בפינוי כמה משפחות בניסנית. ביום שלישי עברנו דירה.
לאחר קריאה שנייה נפל האסימון מדבריך ומחקתי את החלק שאמור היה להיות ציני..אכן לא היה במקום.. מתנצל שרק עכשיו הבנתי מה הייתה הפואנטה במה שכתבת, מה לעשות אני קשה קליטה.. ובלי קשר, ציניות היא אכן דבר חשוב במיוחד לאלה שחיים בבית המשוגעים הזה שנקרא מדינת ישראל..
