ריאל מדריד 2017/18:: הסטוריה! ריאל זוכה בצ'מפיונס בפעם השלישית ברציפות! המלכים של אירופה

הנושא בפורום 'פורום כדורגל ספרדי' פורסם ע"י Raulito, ‏1/8/17.

מצב נושא:
הנושא נעול.
  1. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    כותרות העיתונים הבוקר:: אחרי ויאריאל

    'ה-11 הקשים ביותר בעולם', כתבו במארקה על הבחירה של זידאן לקראת הגמר בקייב, כשלפי הכתבה הסיכויים של אסנסיו ולוקאס לשחק נגד ליברפול מעט פחתו. 'לזידאן יש רק שני מקומות עבור שלושה כוכבים: בנזמה, איסקו ובייל'. זידאן עצמו כמובן לא התייחס לשאלות ורמז לעיתונאי שהוא בטח לא יציג בפניו את ההרכב לגמר, שספק אם התגבש. 'לא השתנה מבחינתי שום דבר עבור בייל, הוא פשוט כובש יותר בתקופה האחרונה. תמיד ידענו למה הוא מסוגל', סיכם זידאן. וזה לא נגמר כאן. 'איך בייל לא יפתח בקייב כשהוא משחק כך?' תהו בכותרת אחרת, ובחלוקת הציונים של המארקה, שחקן-שחקן, כתבו' - 'אם בייל ישחק בקייב אז לעולם לא על חשבונו של איסקו'.

    http://estaticos02.marca.com/imagenes/2018/05/20/portada/marca_papel/g2005.58d459517892396d97ea00ef172a7ef0.Xxx

    'לגמר!' כתבו בשער המארקה בהתלהבות על רקע כריסטיאנו ובייל שחוגגים במחצית על ויאריאל והם בהחלט מכונים. נכתב שריאל מגיעה לגמר ללא פציעות - הכי חשוב, ואחרי כדורגל טוב במחצית הראשונה. עוד נכתב על הופעת הבכורה של לוקה זידאן, הבן של - בין הקורות| התקשורת הייתה מאוד סלחנית ולא התייחסה לאיבוד היתרון. 'המכונה משומנת', כתבו בסיקור במארקה והציגו את שני הגולים הנהדרים של ריאל - 'המעברון' של בייל בין הרגליים של שחקן ההגנה במהלך של השער הראשון, וכן הגולאסו הקבוצתי שבסיומו מרסלו בישל עם הפאלש לכריסטיאנו.

    'ריאל הייתה יפה כמו מגזין חדש מהניילון במחצית הראשונה, כשהיא החליטה לשחק', נכתב שם וציינו את הטירוף של כריסטיאנו שבעט מכל מקום וזז הרבה, וגם את בייל, ושהכדורגל זרם והיה מהיר ללא בנזמה. 'במחצית השנייה ויאריאל שיחקה על הגאווה שלה, השתפרה והשתווה וראינו למה ריאל סיימה רק במקום השלישי, אבל זה לא חשוב'.

    ב-AS כתבו שההעדפתו של בייל על בנזמה הייתה מפתיעה, ולמרות שהצרפתי משתף פעולה טוב יותר עם כריסטיאנו - אי-אפשר להתעלם מבייל שיש לו דחף אדיר לכבוש ולספק מספרים, בניגוד לבנזמה, כך כתב אלפרדו רלאניו. נכתב שמודריץ' וקרוס הציגו לחץ גבוה וטוב במחצית הראשונה והתעייפו בהמשך. בסיקור המשחק הכותרת הייתה 'נתקעו באמצע הדרך'.

    דני קרבחאל שחזר להרכב אחרי חודש, היה אמור לשחק רק שעה אבל נראה טוב והמשיך עד למשחק שלם. 'כולנו מוכנים לגמר בקייב וגרמנו למאמן לכאב ראש בבחירת ההרכב', אמר קרבחאל, בעוד רפאל ואראן שותפו להגנה הוסיף - "היינו טובים בשעה הראשונה ואחר-כך כנראה הלכנו אחורה, היינו מעט עייפים ובעיקר חשבנו על הגמר. אני חושב שזה טבעי. רצינו לנצח אבל זה לא הצליח וזה בסדר'.

    לוקה זידאן התראיין לאחר הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת. 'אני מתרגש וגאה, קשה לי למצוא את המילים כדי להסביר איך זה ללבוש את החולצה של הקבוצה הגדולה ביותר בעולם', אמר, אך הוסיף שהופעת הבכורה שלו הסתיימה בטעם מעט חמוץ לנוכח השיוויון וספיגת שני השערים. השוער זכה לציון 2 כוכבים בסיקור בתקשורת וציינו את הכדור החופשי המצוין שהדף. 'כשאני משחק אני לוקה - ולא זידאן', אמר השוער ובמארקה התייחסו לכך - קיילור קיבל מנוחה, על קיקו קאסייה כנראה רצו לשמור ומדובר במשחק אחד. זידאן לא צריך לתת הסברים כשהוא נותן במה לשוער מקסטיליה'. זידאן עצמו אמר בחיוך שהוא סומך על הבן שלו והוא מתייחס אליו כמו לכל שחקן, ובבית כמובן אחרי המשחק זה סיפור אחר.

    https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/32871376_1432460523521624_5825514681892077568_n.Xxx?_nc_cat=0&oh=e8cf6c4a73f4c7cb75a5619288822315&oe=5B8A1451

    השחקן השני הכי נרגש על כר הדשא היה קאסמירו - 150 הופעות! בנוהל, מייד לאחר שריקת הסיום חיכתה לו הפתעה בחדר ההלבשה - החולצה המרגשת. קאסמירו היה מעולה בחלקים גדולים מהמשחק. 111 נצחונות, 14 שערים ובעיקר: שלושה גביעי אירופה. ואולי ארבעה? יום שבת, בעזרת השם. "זו גאווה עצומה להגיע ל150 משחקים וללבוש את החולצה האגדית הזו. הלוואי ובמשחק ה-151 נגשים עוד חלום גדול, כתב לאוהדים ברשתות החברתיות". ואתם יודעים מה המשחק הבא...
     
  2. גלץ Member

    הצטרף ב:
    ‏8/7/17
    הודעות:
    5,312
    לייקים שהתקבלו:
    1,074
    מין:
    זכר
    @Raulito
    בקשר לתגובה שלך בדף הקודם, ריאל מדריד לא ניצחה השנה גם את ויאריאל.
    דרך אגב, באמת ריאל ניצחה את אלאבס 9:4?
     
  3. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    והרי ההרכב!

    ימים ספורים לגמר הצ'מפיונס, דור רומנו עוזר למאמן זידאן להתגבר על הדילמה ולבחור את ה-11 נגד ליברפול(רמז: גארת' בייל), וזורק גם הערות טקטיות ומפתחות לניצחון. ההכנה 'השגיא-כהנית' שלנו לקראת המשחק.

    http://www.realmadrid.co.il/Images/topicOnceDeGala21052018.Xxx

    בגמר האלופות בשנת 2000 נגד ולנסיה, דל-בוסקה השתמש במקמנמן כ-'אס' שלו וציוות אותו במרכז השדה יחד עם רדונדו. התוצאה הייתה משחק מעולה של הקשר האנגלי, קיצוני במקור למי ששכח, ו-'מקה' בא על שכרו עם שער נהדר מהאוויר(ה-2:0)|בגמר ב-2002 דל-בוסקה הימר על מערך אובר-התקפי עם סולארי יחד עם פיגו וזידאן, כרק מקאללה מחלץ כדורים, ולברקוזן אמנם שלטה בדקות רבוות אבל סולארי היה מעורב כמובן ב-'שער המאה'| בגמר הדסימה, זו כבר הייתה התלבטות קשה יותר. קונטראו, סלע היציבות או מרסלו ההרפתקן, שהציג עונה חלשה ולא חזר מהפציעה? ומי במקומו של צ'אבי אלונסו המושעה? ובסוף קדירה וקונטראו שפתחו - הוחלפו| בגמר הראשון שלו, הגמר ב-2015/16 זידאן האמין ב-B-B-C בצורה עיוורת והיה ברור שאיסקו וחאמס לא רלוונטים| ובשנה שעברה זידאן גנז את החלום של בייל לפתוח בהרכב בגמר על אדמת מולדתו, אבל הבחירה באיסקו התבררה כמושלמת.

    https://www.telegraph.co.uk/content/dam/football/2017/05/30/09-McManaman-FINAL_trans_NvBQzQNjv4BquEEf6h0gkuqnr3KfL0Sv1M-r-OmIwRD69dNBEeWEQ_w.Xxx?imwidth=450

    *****

    הפעם הבחירה קשה. צרות של עשירים, מיגרנה חיובית, הרוב בכושר טוב. "יהיו לי כאבי ראש גדולים בבחירת ה-11", אמר זידאן כדרך קבע בשבועות האחרונים, כשהוא מתעלם מהניסיונות של העיתונאים לחלץ ממנו מידע. בייל בריצה מטורפת, בנזמה נהדר עם כריסטיאנו, איסקו אשף הכדור ויודע גם להגן ו-ואסקס ואסנסיו משדרגים את משחק האגפים במידה ניכרת. אבל זה תפקידו של מאמן, והפעם אין דרך חזרה. ב-AS טוענים הבוקר שבייל בדרך הבטוחה להרכב - זידאן 'לא מרמה' בחזרה הגנרלית': בשנה שעברה הוא חזר על ה-11 ממשחק האליפות נגד מאלגה בגמר נגד יובה בקארדיף להוציא את קרבחאל שנעדר בגלל פציעה ופתח בגמר; ב-2015/16, ההרכב שפתח במחזור הסיום נגד דפור בריאזור - עלה גם בגמר בסאן-סירו נגד אתלטיקו מדריד. האם המשחק אתמול סימן שבייל יפתח בהרכב והשינוי היחיד בגמר יהיה קיילור כמובן בין הקורות?

    מהם המפתחות לניצחון? לעשות הגנה כקבוצה, בלי להשאיר להם שטחים. לצאת מהר-מהר קדימה, משהו שלא בטוח שאפשר לעשות עם איסקו ובנזמה גם יחד בהרכב. התבססות על המגנים הכל-יכולים שלנו: קרבחאל הנהדר בשני צידי המגרש והקוסם מרסלו. ניצול מצבים - נוהל כריסטיאנו בצ'מפיונס, ואולי גם איזה מצב נייח לזכר הימים הטובים, מה שפחות הולך העונה. ובעיקר: הרבה לב נשמה ולא לוותר לעולם, 'ריאל מדריד יודעת לנצח כי היא יודעת לסבול ולשרוד'.

    ולצד השאלות, מה שבטוח - לזידאן יש הבסיס - תשעת השחקנים הבטוחים: קיילור נאבאס, קרבחאל, ראמוס. ואראן, מרסלו, קאסמירו, קרוס, מודריץ' וכריסטיאנו רונאלדו הם הבטוחים. לקראת גמר הצ'מפיונס, אנחנו נכנסים למוח של זידאן ומשתפים אתכם בשיקולים שלנו ודברי הטקטיקה. הזווית 'השגיא-כהנית' שלנו, בקיצור, לזכר הימים בהם אולפן הצ'מפיונס היה שווה צפייה.



    קיילור נאבאס

    https://the18.com/sites/default/files/styles/feature_image_with_focal/public/feature-images/20180501-The18-Image-Keylor-Navas-Saves-vs-Bayern-Munich.Xxx?itok=qh3l8IcQ

    הישרדות, גרסת ריאל מדריד. בכל שנה אותו הסיפור: עתידו לוט בערפל, השמועות על שוערים חדשים לא יודעות מנוח(פעם זה דה-חאה ופעם זה קאפה), וקיילור מצליח לשים את כל רעשי הרקע בצד ולהתרכז בכדורגל. עונת הבכורה שלו הייתה שפשוף והוא שיחק רק פעמיים בצ'מפיונס. ומאז - בכל עונה הוא מגיע לגמר. קיילור יודע שהמדרידיסימו לא סולח על טעויות בצ'מפיונס והעונה היו לו שתיים כאלה בשני משחקים גדולים - השער השלישי שספג נגד יובה העמיד אותנו במצב נוראי, וכן השער הראשון נגד באיירן בגרמניה. אבל קיילור שכח מזה והציג יכולת שיא בגומלין והדף אינסוף כדורים. בשקט-בשקט, מפה לשם - קיילור חולם על גביע אירופה שלישי - כמו סאן-איקר, גביע אירופה שלישי רצוף, רגע לפני שיתפנה לשקט של קוסטה-ריקה לקראת המונדיאל. לא תזיק איזו תפילה לשמיים, כמיטב המסורת, והפעם - גם אנחנו נתפלל יחד איתו.

    דני קרבחאל

    עוגן של יציבות. מה נגיד ומה נאמר על דני קרבחאל שהיה נפלא מהרגע הראשון שלו בקבוצה הבוגרת וכבר בתחילת הדרך תיסכל את רובן וריברי. הפעם שום פציעה לא תעצור אותו והמגן הימני הטוב על הפלאנטה יגיע למונדיאל עם נבחרת ספרד, ונקווה שכאלוף אירופה שוב. התזמון בהצטרפות להתקפה הוא מושלם, כפי שראיתם עם הספרינט שדפק בגמר אשתקד בקארדיף מול יובה בבישול לכריסטיאנו. והוא בישל לכריסטיאנו גם נגד באיירן, ושם את הכדור על הפדחת של בנזמה נגד נאפולי, והעונה בישל לכריסטיאנו - הגול ההוא במספרת. והוא בניגוד לחברים שלו גם לוחץ גבוה, משחק כאילו כל משחק הוא האחרון בקריירה שלו, ועושה הגנה. מספיק שהיה חוזר מהפציעה קצת יותר מוקדם והמשחק נגד ליברפול היה ה-200 שלו בריאל מדריד, וואו! אבל עזבו, גם אותו זה לא מעניין. אחלה מס', 199, בטח אם ירים את הגביע..

    סרחיו ראמוס

    http://the4thofficial.net/wp-content/uploads/2018/04/ramos.Xxx

    הקפטן הכל-יכול של ריאל מדריד כבר מדמיין עוד הנפה, ככה בשקט-בשקט לפני השינה, תיהיו בטוחים. גם לראמוס היו את רגעי השפל שלו העונה בליגה אבל בצ'מפיונס הוא משנה פאזה. מיסטר צ'מפיונס, קפטן אירופה. השחקן עם מס' ההופעות השלישי הכי גבוה בקבוצה במפעל הקדוש הזה חוץ מהאגדות איקר והיירו, כשממש עכשיו השאיר מאחור גם את רוברטו קרלוס. ראמוס עטיר ניסיון, מקבל המון ריספק מהיריבים, דוחף, מנהיג ומדרבן ולא מוותר עד לרגע האחרון. ולדעתי הוא גם הקפטן הכי גדול בהיסטוריה של המועדון. ואם יזכה בגביע אירופה מס' 4, יעקוף את השחקנים שהזכרנו קודם. ריאל מדריד הזו ששולטת באירופה מעונת הדסימה היא ריאל מדריד של כריסטיאנו וזידאן, וגם ריאל מדריד של ראמוס. ותיהיו בטוחים, בכל קרן לזכות הקבוצה שלנו יתחילו הפרפרים בבטן, ככה זה מאז הדסימה.

    רפאל ואראן

    http://english.ahram.org.eg/Media/News/2018/4/3/2018-636583907115261575-526.Xxx

    בלם של ריאל מדריד אסור למדוד לפי מספר הספיגות שלה. זה משהו ב-DNA של הקבוצה הזו. ואראן הוא אחד ממצטייני העונה ללא ספק. מהיר, חזק, יציב, שקט, ועם יציאה חכמה קדימה. מנייה בטוחה ללא ספק, וזידאן שומר עליו בצמר-גפן. בגיל 25 בלבד, ואראן יכול להיות אלוף אירופה כבר 4 פעמים(!) עד עכשיו הוא פתח על הספסל רק בסאן-סירו, והיה שותף מלא ל-דסימה וכן לגמר המרגש אשתקד. הוא שולט באוויר-ברחבה וגם ביבשה. היחיד שיכול להתמודד עם 'המטוסים' של ליברפול הן במהירות והן בפיזיות. אנחנו מאמינים בואראן.

    מרסלו

    https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/04/10/15233964138275.Xxx

    מי זוכר את הביקורת הארסית אחרי טוטנהאם בוומבלי, אחרי סלטה ויגו בבלאידוס, שספרו את הכדורים הלא מדוייקים והאיבודים. מרסלו צריך להשתולל, מרסלו צריך לחשוב התקפה והוא שחקן ההתקפה הטוב ביותר שלנו באופן עקבי חוץ מכריסטיאנו. הגול המרגש נגד פאריס שהביא אותנו לגומלין עם מקדמה אדירה, והחיבוק לזידאן; הגולאסו נגד יובה; והשיוויון המרגש נגד באיירן. שחקן ההגנה שכבש הכי הרבה שערים בליגת בנוק-אאוט. אין ספק שמרסלו מסמל את ריאל מדריד המשתוללת וחסרת הגבולות, לצד הקבוצה חסרת האחריות וחסרת העניין. והוא יודע גם לעשות הגנה כשמתחשק לו - כמו נגד רובן בעונה שעברה. והוא גם מבשל הרבה שערים. בדימיון שלנו אנחנו עוד רואים את מרסלו מפלס את דרכו בין שחקני ליברפול כפי שעשה אשתקד נגד באיירן. הקסם, החיוך והאופטימיות חשובים מאוד עבור הקבוצה.

    קאסמירו

    http://images.indianexpress.com/2018/03/real-madrid-759.Xxx

    'המקאללה החדש' כבר הגדרנו אותו יחד עם המאמן זידאן. לעתים רק כשמישהו לא נמצא אתה מעריך כמה הוא חשוב. במשחק נגד באיירן בברנבאו היו חסרים העוצמה והמיקום שלו. קאסמירו נראה אולי כבד אבל זה שקר. הוא מתקל נהדר, חזק, המהירות שלו בסדר גמור והוא גם יודע לצאת קדימה ולא חושש להניף את הרגל בניגוד למודריץ' או קרוס - עיין ערך קארדיף. העונה הוא שבר את שיאו האישי עם 47 הופעות וגם 7 שערים, אבל הכי חשוב שיעצור את ההתקפות המתפרצות של ליברפול ויתן למודריץ' וקרוס לנהל את המשחק. במשחק נגד ויאריאל הוא רשם את משחקו ה-150 במדי הקבוצה ובמחצית הראשונה חילץ הרבה כדורים. קאסמירו מוכן ומזומן.

    טוני קרוס

    האם יכול להיות שזורם לו בורידים קרח במקום דם? הטלוויזיה הספרדית אוהבת להראות קלוז-אפים של הכוכבים כאשר לא הולך. עם קרוס 'לא הולך לה'. קרוס הוא מהבודדים שאינו משנה את ארשת הפנים שלו. כמו שלא סיפק שום ציטוט מעניין לפני קרבות הצ'מפיונס נגד באיירן, כאילו אומר - 'זה כולה כדורגל, הייתי שם - וזה נגמר'. לא תראו אותו מיואש או מתוסכל. תמיד ממוקד ומפוקס, תמיד חושב צעד אחד קדימה, לאן למסור את הכדור. הוא מחלץ הרבה כדורים בזכות המיקום, ובמשחקים הגדולים בצ'מפיונס גם יורד לגליצ'ים, וחשוב שקרוס יילחם ולא יוותר בקלות מול שחקני ליברפול שבאים עם הפנים. הדיוק בשתי הרגליים והמסירות החכמות לעבר המגנים מאוד חשובות לנו כמו גם התיאום היחסי שלו עם הקשרים האחרים. בקבוצה סומכים עליו ורואים בו מעין מנהיג שקט. הגנתית, קרוס עוזר בעיקר בצד שמאל ועדיין האגף הזה נראה מעין נק' תורפה.

    לוקה מודריץ'

    הגאון הקרואטי מראה מעט סימני דעיכה. התחושה היא שהוא מגיע לגמר הזה בפורמה הכי פחות טובה בהשוואה לשנים עברו. אין לי ליווי לטיעונים האלה בסטט' מוצקת אך מודריץ' נראה כבד ואיטי יותר, פחות רלוונטי בהגנה, כבר לא מתקל כמו בעבר. יותר ניגרר לכושר של הקבוצה ופחות סוחף בעצמו. מצד שני, נקווה שמודריץ', כמו שחקנים גדולים באמת - שומר את הטוב ביותר לסוף. חוכמת המשחק שלו מושלמת, הוא יודע להשתחרר על שטח קטן עם דריבל וכולנו זוכרים איך קרא את הטעות בהגנה של יובנטוס, פתח באגף ימין לקרבחאל ובישל בצורה נפלאה את השער השלישי בגמר בקארדיף. יש לו בעיטה נקייה אך הוא לא משתמש בה מספיק. עוד אומץ בבקשה, אל תדפוק חשבון, לוקה!

    כריסטיאנו רונאלדו

    https://cdn.images.dailystar.co.uk/dynamic/58/photos/890000/620x/5ace800ce35ac_GettyImages944874130.Xxx

    בימים החשובים שלנו העונה, כששאלו אותי למה אני עדיין משאיר זיק של אופטימיות ותקווה, התשובה הייתה פשוטה - שתי מילים: כריסטיאנו רונאלדו(וגם זידאן). מה לא נאמר על המלך של ליגת האלופות, האיש שלא יודע שובע. יחד עם הצמד הנפלא בקארדיף אשתקד, ועד באיירן - כבש כריסטיאנו ב-11 משחקים רצופים בצ'מפיונס. נגד באיירן הוא שבת מהבקעה ותיהיו בטוחים שהוא ממש לא מרוצה וחולם כבר להגיע למצב נגד ליברפול, להרים את המדרידיסטאס באוויר, לשאוג את ה-SUI המפורסם ולהניף גביע אלופות רביעי בריאל מדריד וחמישי בסה"כ. החזרה הגנרלית נגד ויאריאל הייתה פנטסטית וכריסטיאנו של החצי השני של העונה - אי-אפשר להמר נגדו. כריסטיאנו, אחרי שהחזרת לי את החשק לראות את ריאל מדריד(מכתב הסליחה מכריסטיאנו) - נותרה עוד משימה אחת. זה בדיוק הזמן שלך..

    ועכשיו - 2 מתוך 5:

    https://pbs.twimg.com/media/DXXbIx6VAAAK58N.Xxx

    https://pbs.twimg.com/media/DYkcSwsVoAA3ONl.Xxx

    לוקאס ואסקס, קארים בנזמה, גארת' בייל, איסקו ומרקו אסנסיו מתחרים על שני מקומות אחרונים. אם נאמר את האמת, כוכבו שללוקאס ואסקס נמצא מעט בירידה. הוא הולך לקו ותורם להגנה המון, יילחם על כדור אבוד כנגד כל הסיכויים ומסוגל לבשל בהרמה. ובהחלט עשה קפיצה מדהימה השנה, המשחק שלו יותר מגוון. מצד שני, התחושה היא שאיתו אין מספיק נפח בהתקפה ומכאן החשש, ולוקאס בין-כה ישחק, הסופר-סאב של זידאן|

    מרקו אסנסיו מציג רפרטואר נהדר במשחקים הגדולים. בסה"כ שנתיים בקבוצה ולא בדיוק כשחקן הרכב, וכבר יש לו ברשימה שני שערים נגד באיירן, שניים נגד בארסה, אחד בגמר נגד יובה ועוד ועוד. יש לו את המהירות והשקט וחוכמת המשחק במשחקים הגדולים. מצד שני, התחושה שלי היא שיתאים יותר כסופר-סאב

    אחרי הצמד של קארים בנזמה נגד באיירן חששתי שיקבל חוזה חדש. אני שמח לראות את קארים דומה לשחקן כדורגל. אין עוררין על הטכניקה שלו, וכריסטיאנו אוהב לשחק יחד איתו, הוא מפרגן, הוא מבשל. מצד שני - הוא לא מספיק קילר ונמאס לי ממנו. הוא נותן מעט מדיי. הנה אלה שלא. ומה עם מי שכן?

    גארת' בייל נמצא בזון הבקעות מטורף ואי-אפשר להתעלם מזה. והוא מעולם לא היה בריא לתקופה כל-כך ארוכה. במשחקי הנוק-אאוט זידאן התעלם ממנו, הוא פתח בהרכב נגד יובה והוחלף במחצית. לא שותף בטורינו ונגד באיירן. והוא מת להוכיח את עצמו. התקופה של בייל לא תיחשב כהצלחה ברמה האישית אבל יש כאן הזדמנות לפרידה ראויה, עם שחקן חם וצריך להכות בברזל. עם המהירות שלו אפשר גם להתפרץ, הוא מחפש את השער ולאחרונה מציג עוד דברים ממשחק ראש אדיר שזה גם חשוב. הוא נע לעומק, הסיומת שלו אדירה והוא הכי מגוון מבין כל האופציות. בנזמה>בייל, ללא ספק. והוא גם לא חושש לרדת להגנה.

    איסקו לא פתח בשני הגמרים הראשונים שלו ואשתקד היה הבינגו של זידאן. הוא חזר לכושר טוב בדיוק בזמן. השער שלו נגד סלטה היה תענוג וגם נגד ויאריאל ראינו קצת מהכדורגל הקסום שלו. הדריבלים הרכים, הנעת הכדור על מטר עם מרסלו כשיחד הם יוצרים קו שמאל קטלני - אנחנו מחייכים כל פעם מחדש ופולטים 'גאון'. איסקו יודע ללחוץ בהגנה הווא מאוד חרוץ, טוב מאסנסיו. לעתים הוא משחרר את הכדור לאט מדי ולצערו החיסרון הגדול במשחק שלו הוא מהירות, אבל ריאל תשחק מול הגנה עומדת והקסם שלו יהיה חשוב.

    ואלה שמות: קיילור נאבאס| דני קרבחאל, סרחיו ראמוס(C), רפאל ואראן, מרסלו| קאסמירו, טוני קרוס, לוקה מודריץ', איסקו| גארת' בייל וכריסטיאנו רונאלדו| ואסור לשכוח שהספסל שלנו גם חזק מאוד למקרה הצורך| אלה 11 הגיבורים, הרכב זהה למעט שינוי אחד - לאלה שהביאו את הגביע ה-12 בקארדיף נגד יובה אחרי מחצית שנייה גדולה| עם תקווה ענקית שיעשו שוב היסטוריה בדרך לגביע ה-13.
     
    EsheD אוהב/ת את זה.
  4. EsheD משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏6/10/05
    הודעות:
    10,616
    לייקים שהתקבלו:
    2,365
    מין:
    זכר
    ההרכב שציינת בסוף הוא האידיאלי לגמר. מאמין שזיזו גם יבחר בו.
    אסנסיו שעולה מהספסל זה יתרון עצום.
     
  5. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    כותרות העיתונים הבוקר:: 4 ימים לגמר ליגת האלופות

    אתם יודעים את זה: ריאל מדריד של הליגה זו לא ריאל מדריד של ליגת האלופות. במארקה תוהים, על רקע תמונה מרגשת - עוד זכייה בצ'מפיונס אחרי עונה רעה בליגה? הליגה הסתיימה במקום השלישי, כישלון מוחץ ובלתי-נסלח, רחוק מהמטרות שנקבעו בתחילת העונה, שאחת מהן הייתה הגנה על תואר האליפות. מצד שני, ריאל מדריד כבר עשתה זאת בעבר לא פעם. הנתון המדהים הוא שאם ריאל מדריד תנצח בגמר בקייב את ליברפול, אז מאז הגמר הקסום נגד יובה באמסטרדם ארינה ב-1998 - יהיו לה יותר זכיות בצ'מפיונס(7) מאשר אליפויות ספרד(6). מועדון מטורף, לטוב ולרע.

    https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/05/20/15268478281165.Xxx

    העונה שעברה הייתה יוצאת דופן והיה דאבל שלישי בהיסטוריה בסה"כ. לרוב ריאל מדריד כושלת בשילוב בשתי המסגרות. ב-2001 ו-2003 למשל כשזכתה באליפות ספרד - הודחה בחצי גמר הצ'מפיונס ע"י באיירן ויובה. הדאבל אשתקד היה הראשון מאז 1958, כמעט 60 שנה, כשקדם לו הדאבל ב-1957, אז זכתה ריאל בגביע אירופה השני שלה ואליפות ספרד מס' 5. מאז היא הגיעה ל-12 גביעי אירופה ו-33 אליפויות ספרד.

    ריאל כבר זכתה בצ'מפיונס שלוש פעמים בעבר כשסיימה רק במקום השלישי בליגה. ב-1956 הלבנים סימו אחרי אתלטיק בילבאו וברצלונה, אך היפו את גביע אירופה הראשון בפאריס אחרי ניצחון על סטאד דה-ריימס בגמר; ב-2002 ריאל הגיעה למחזור הסיום בריאזור כשסיכוי האליפות אבד והיא שומרת על הרגליים לקראת הגמר ודל-בוסקה בחר בהרכב משני שהובס 3:0, ודפור טיפסה על חשבונה למקום השני. ריאל ניצחה את לברקוזן 2:1 בגמר ה-'לה-נובנה' בגלאזגו עם הוולה של זידאן. בעונת הדסימה המחשמלת ריאל נפרדה מהמקום הראשון אחרי הפסד ביתי בקלאסיקו במחזור ה-29 ונכשלה שוב ושוב. אבל הגמר נגד אתלטיקו היה מדהים עם ניצחון 4:1 וגביע אירופה חזר הביתה אחרי 12 שנות בצורת.

    אבל שלא תטעו, היו מקרים גרועים אפילו יותר. ביחס לציפיות העונה הזו היתה איומה, אבל כבר היו מקרים גרועים יותר. ב-1998 ריאל סיימה במקום הרביעי בלבד אחרי שראתה הרחק-הרחק מאחור את ברצלונה(11 נק') כשגם אתלטיק בילבאו וריאל סוסיאדד עוברות אותה. בעונת 1999/00 זה היה השיא. ריאל מדריד סיימה במקום החמישי בטבלה, אחרי דפורטיבו לה-קורוניה, ברצלונה, ולנסיה וסראגוסה. הגמר נגד ולנסיה הפייבוריטית היה מלחיץ עוד יותר - אם ריאל לא הייתה מנצחת - היא לא הייתה משתתפת בצ'מפיונס ב-2000/01. אבל ריאל מדריד ניצחה והביסה את ולנסיה 3:0 בגמר חד-צדדי משערים של מוריינטס, מקמנמן וראול. ב-2015/16 ריאל סיימה במקום השני כשזכתה בצ'מפיונס, בפער נקודה מבארסה.


    https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/05/20/15268504700151.Xxx

    ריאל מדריד חולמת על דאבל היסטורי! דונצ'יץ' בכדורסל, כריסטיאנו בכדורגל? אחרי שקבוצת הכדורסל עשתה את העבודה בראשון בלילה עם ניצחון 85:80 על פנרבחצ'ה וזכתה ב-'דסימה' - גביע היורוליג העשירי - הזרקור עבור לקבוצת הכדורגל שתגיע בשבת לקייב במטרה לעשות היסטוריה כפולה. מעולם לא הייתה קבוצה שזכתה בגביע אירופה גם בכדורגל וגם בכדורסל באותה העונה. גם בכדורגל(12) וגם בכדורסל(10) - האימפריה ממדריד היא שיאנת הזכיות. מילאן וברצלונה היו קרובות להישג הזה של זכייה כפולה בשנה קאלנדרית אך כשלו, וריאל מדריד נכשלה שלוש פעמים:

    ב-1962 קבוצת הכדורסל נכעה 83:30 נגד דינמו טבליסי, ובכדורגל ריאל הפסידה 5:3 לבנפיקה של אאוסביו בגמר; שנתיים אחר-כך, ב-1964, קבוצת הכדורסל דווקא עשתה את העבודה עם 157:150 על צסק"א במשחק שלא נגמר - אבל דווקא בכדורגל פישלנו עם הפסד 3:1 לאינטר. ב-2014 הייתה הזדמנות נוספת. ריאל זכתה בדסימה עם ניצחון 4:1 ענק על אתלטיקו מדריד בגמר, אבל ריאל מדריד בכדורסל איבדה יתרון מבטיח מול מכבי ת"א בגמר היורוליג והפסידה. ועכשיו ריאל רוצה את השליטה המוחלטת באירופה!

    ועכשיו, כדורגל. זידאן מצמצם את האפשרויות: איסקו-בייל-בנזמה נאבקים על שתי עמדות. במארקה כתבו, שישה ימים, 140 שעות לפני קייב, וכל אוהד ריאל מדריד מצפה בכיליון עיניים למשחק הכי גדול בכדורגל, גמר הצ'מפיונס בקייב, ב-21:45, 26 במאי. זידאן סובל מכאב הראש בנוגע להרכב - מיגרנה דחופה, אבל יש התקדמות בנוגע לקביעת ההרכב. יודעי דבר במארקה כתבו שהבחירה הצטמצמה. לוקאס ואסקס החייל הנעמן ואסנסיו ילד הפלא - לא ישחקו. הטריו בייל-איסקו-בנזמה מגיעים לקייב בכושר טוב מהם. איסקו ובנזמה מחזיקים 'ביתרון' בגלל הגמר נגד יובה אשתקד בקארדיף, וזידאן תמחד האמין בבנזמה והצמד נגד באיירן חיזק את מניותיו, אבל אי-אפשר להתעלם מהריצה של בייל. לגאנס, בארסה, סלטה ויגו ו-ויאריאל, הן רק חלק מהקורבנות בריצה האחרונה שלו. האם ה-B-B-C חוזרים?

    הטריו הזה כבר לא מנייה בטוחה, הם שיחקו יחד בגמר בסאן-סירו אבל לא עוד, וזידאן רצה לשלוט יותר בכדור מה שמתאפשר עם איסקו, שהוא נחשב לאיש הכדור - אשף הכדור של ריאל מדריד. הוא משנה את סגנון המשחק של ריאל והופך אותה לבלתי-צפויה. עם איסקו זו התבנית המלאה, הקישור החזק והמלא שעשה ביה"ס ליובה במחצית השנייה. מצד שני יש את 'המטוס' בייל שייאפשר לריאל להתפרץ ועם כל הכבוד לתשעת שעריו של איסקו - בייל מסוכן יותר מול השער. עם בייל אפשר לנצל אולי יותר טוב את ההגנה הרכה של ליברפול שספגה רביעייה באולימפיקו. על בנזמה נכתב שהצמד נגד באיירן הפחית מהביקורת של הקהל כלפיו.

    https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/33136375_1433582066742803_8798641913499484160_o.Xxx?_nc_cat=0&oh=f7dcc3f53015cf5bcb746e3620d72e00&oe=5B80B498

    וקצת ציטוטים| מה הלו"ז? בריאל מדריד יקיימו היום את היום הפתוח לתקשורת בסנטיאגו ברנבאו, ובחמישי בצהריים תמריא הקבוצה לקייב לקראת הגמר. החבר'ה התחילו להתראיין לאט-לאט לאתר אופ"א ואחרים. באירוע מקומי אמר קיילור נאבאס - "לדעתי יש לי את ההגנה הטובה בעולם. אנחנו נמשיך עם הענווה והעבודה הקשה, מאוד רוצים לזכות בגמר"| מרסלו אמר - "זה כבוד ענק ואחריות עצומה ללבוש את החולצה של ריאל מדריד, מה שעשינו במפעל עד עכשיו לא מבטיח לנו דבר. אנחנו חולמים לזכות שוב בגביע ולשמח את הקהל"| המאמן זידאן אמר שאולי יהיה מדובר בגמר הקשה ביותר בהיסטוריה שלנו| והנשיא פרס, עוד בחגיגות הזכייה של קבוצת הכדורסל ביורוליג, הוסיף - "בכל שנה אנחנו צריכים לנצח את השיא הקודם שלנו. אנחנו ריאל מדריד!".
     
  6. EsheD משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏6/10/05
    הודעות:
    10,616
    לייקים שהתקבלו:
    2,365
    מין:
    זכר
    אני חושש שזיזו לא יצליח להתעלות על עצמו ושוב יתפתה לפתוח עם בייל ובנזמה.
     
  7. סיונרה Member

    הצטרף ב:
    ‏20/2/16
    הודעות:
    13,141
    לייקים שהתקבלו:
    5,896
    מין:
    זכר
    הסיבה היחידה שאני מעדיף שבנזמה יפתח זה כדי שאי אפשר יהיה להכניס אותו כמחליף ולבאס את המשחק עוד יותר.
     
  8. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    יום המדיה של ריאל לקראת הגמר - כל הציטוטים

    https://as01.epimg.net/futbol/imagenes/2018/05/22/champions/1526977013_708039_1526977064_portada_normal_recorte1.Xxx

    הקבוצה עורכת ממש בשעה זו את 'יום המדיה' המיוחד שלה לקראת גמר ליגת האלופות. שלל כתבים הגיעו לברנבאו כדי לשמוע את כל הציטוטים לקראת המשחק. הראיונות מועברים בשידור ישיר בערוץ הטלויזיה של המועדון. לאט-לאט נתרגם הכל. בינתיים נתחיל עם המאמן זידאן שזכה לכבוד להיות הראשון :"אף-אחד לא יכול להיות שהוא רעב יותר מאיתנו לזכות בצ'מפיונס".

    המאמן זידאן:

    מה שהוא הכי מרגיש גאה בו. "זה היום, עצם זה שאנחנו בגמר, מה שאנחנו עושים גם כשיש לנו קשיים. האשלייה, הרצון, המוטיבצייה, התשוקה, המלחמה. אין רגע דל. שנתיים וחצי אני עם הקבוצה הזו שחייה את המשחק יום-יום".

    ליברפול רעבה יותר? "אני לא יכול לדבר על היריבה. אני מדבר על ריאל מדריד. תמיד יש לנו את אותה ההתלהבות, המסירות והתשוקה. אף-אחד לא יכול להגיד שהוא יותר רעב מריאל מדריד לזכות בליגת האלופות. זה המועדון שלנו, ההיסטוריה שלנו מייצגת את הרעב שלנו. אנחנו ניתן הכל כדי לזכות שוב בליגת האלופות".

    ה-11 בגמר. "כמובן שיהיו כאלה שיתאכזבו שהם לא ישחקו, אבל אין מה לעשות, הם מבינים את המצב, לא תמיד יש הרכב קבוע. אחליט עד הגמר".

    הדאגות מליברפול. "אני לא חושב שהקבוצות שוות, דרך הכדורגל שלהן שונה. אבל הם בגמר בצדק. מגיע להם להיות שם וגם לנו. התפקיד שלי הוא להכין את הקבוצה הכי טוב שיש, להכות בחסרונות של הקבוצה ולעשות לה נזק. אני יודע שהם יכולים להכניס אותנו לצרות ואין הפתעות. הקבוצות מכירות זו את זו טוב מאוד".

    הגמר עם הערך הגבוה ביותר? "לא, להגיע לגמר זה דבר מדהים, והזכייה הראשונה והשנייה גם כן היו מדהימות. זה נכון שהדרך שלנו לגמר השנה הייתה הקשה באירופה, אבל זה עוד לא הסוף".

    האם היית מחליף את כריסטיאנו בסאלאח? "ממש לא, כריסטיאנו שחקן גדול, הוא שלנו, ואני מדבר אך ורק על השחקנים שלי".

    איפה הגבול של הצלחה וכישלון? "אין כאן כישלון בכל-מקרה, הכישלון הגיע אחרי ההפסד בגמר הגביע כשאתה מודח לעיני הקהל שלך. אין ספק שבריאל מדריד תמיד קשה ואתה חייב לזכות בהכל, אבל אי-אפשר לעשות את זה. הדבר החשוב ביותר הוא לא להיכנע ללחץ, לעשות ולעבוד. יש לנו מוטיבציה אדירה לשחק בגמר. כדי להתקדם סובלים מעת לעת, אנחנו הולכים צעד אחר צעד".

    גארת' בייל. "הוא כובש שערים ונראה נהדר, יש לו המשכיות ואתם לא רואים הכל באימונים. הוא לא שיחק הרבה כפי שרצה, אבל הוא מעולה והוא עושה דברים אחרים מעבר לגולים".

    מה השתנה הפעם לעומת ימי הטאבו של ה-B-B-C? "אני עדיין מאמין בהם, אני איתם, אבל אני עם כולם וגם האחרים טובים, ומגיעה להם ההזדמנות, המסר שלי לשחקנים הוא אחיד. ה-B-B-C הוכיחו את עצמם בעבר. אבל אני צריך לעשות מעשים. בקאמפ-נואו בקלאסיקו ראינו שהם שיחקו יחד. גם אם לא ישחקו בגמר יחד זה לא אומר שהם לא ישובו. כולם מוכנים ורוצים לשחק, אני לא אגיד לכם מי יפתחו בשבת. אבל כולנו שם וזה מה שחשוב".

    מהו הסוד? "האמת היא שהניסיון, אנחנו יודעים איך המשחקים האלה עובדים ומתפתחים, חדר ההלבשה שקט, מאוחד, שמח, אין אצלינו בלאגנים. אתה יכול לנצח או להפסיד אבל השחקנים יחד, מאוחדים. כישרון זה לא מספיק, וגם לא רק כישרון ועבודה, אלא גם הביחד". זידאן הוסיף שכמובן שזה עזר לו שהוא היה שחקן ברמה גבוהה במשך 18 שנה והיה יחד בחדר ההלבשה עם שחקנים עם הרבה אגו והתאמן תחת המאמנים הגדולים. הוא יודע להיכנס לראש של שחקן. 'אני לא המאמן הכי טוב טקטית, אבל יש לי משהו אחר וזה שווה'.

    מה זידאן חושב על עצמו כמאמן? "אני לא יכול להגיד לך את זה, היה יותר קל לי להגיד לך מה אני חושב על זידאן כשחקן. אבל אתה יכול לקבוע בעצמך במה אני טוב ובמה לא. אבל על התשוקה שלי להצליח והאהבה לכדורגלן אין עוררין".

    מה קורה עם כריסטיאנו ברגעים העדינים? שקט או שיחות? "הוא שחקן ענק ומנוסה, הוא יודע שיש ימים קשים, אבל הוא לא עצבני כשהוא לא כובש, אולי מעט במגרש ואחר-כך זה עובר לו. הוא יודע שבשבוע אחר-כך הוא יכבוש מייד צמד או שלושער. הוא ספג ביקורת השנה אבל ענה על המגרש. ככל שמעבירים עליו יותר ביקורת - הוא עונה יותר חזק על המגרש, צריך להיזהר. כולנו כריסטיאנו".

    כריסטיאנו רונאלדו:

    https://as01.epimg.net/futbol/imagenes/2018/05/22/champions/1526992806_313496_1526992885_noticia_normal.Xxx

    כריסטיאנו מודע לכך שהוא יכול לזכות בגביע אירופה החמישי שלו, שווה למס' הגביעים של באיירן או בארסה. "אני שמח על מה שקורה אבל אני רוצה לשלוח מסר של זהירות, מכבד את ליברפול, הם מהירים בהתקפה ומזכירים לי את ריאל מדריד של השנים שעברו".

    "זה יהיה רגע היסטוריה, אנחנו נרגשים ברמת הקבוצה, מרגישים את זה. אני רואה את הטירוף במהלך השבוע אצל כולם. אנחנו מנסים להתנתק מכל השיאים. מוטב להתמקד במשחק. מאוחר יותר, אם הכל יילך כשורה - נחשוב איפה אנחנו מדורגים ברמה ההיסטורית ונעכל את מה שעשינו. אני מרגיש טוב וכך גם חבריי לקבוצה, אני תמיד אופטימי. אני אוהב את ליגת האלופות".

    רגעי מפתח. "ליגת האלופות מיוחדת, אני אוהב לשחק בתחרות הזו. אנחנו תמיד חווים משחקים גדולים כמו נגד פאריס, יובה ובאיירן. אתה צריך לשחק נגד הטובים ביותר בדרך. כמובן שאני אגיד שהגול נגד יובנטוס במספרת היה מרגש עבורי אבל לא רק, בכל עונה יש רגעים לאסוף. בשנה שעברה היה אותו הדבר כשכבשתי פעמיים שלושער. משהו תמיד קורה, וזה בזכות הקבוצה".



    מוטיבצייה. "תמיד חייבת להיות לך מוטיבצייה, ככדורגלן קודם כל. אבל מעבר לזה, אתה לא יכול להירגע במועדון הזה, במיוחד בליגת האלופות. ליגת האלופות זו התחרות והמפעל של ריאל מדריד מאז חנטו ודי-סטפאנו. גם השחקנים מרגישים אחרת. אני רוצה להיות טוב בשבת, לעזור לקבוצה, לשחק טוב ואם אפשר גם להבקיע, אבל הכי חשוב שנכתוב סיפור מוצלח כלומר ננצח". כריסטיאנו נשאל על המשקל שלו ואמר - פחות מ-85 קילו.

    גמר נגד ליברפול. "הייתי מעדיף שמנצ'סטר יונייטד תהיה בגמר. וברצינות, מעריך ומכבד את ליברפול, יש להם יתרונות, יהיה קשה. יש להם שלושה שחקנים מהירים מקדימה וגם עוצמות פיזיות, יישר כוח. אבל ריאל מדריד פייבוריטיות. אנחנו מכבדים כל יריבה אבל צריכים להיות ברמה שלנו ולחשוב חיובי".

    הודעה לקהל. "כולם חיוביים ואופטימיים ונותנים לנו כוח, תומכים בקבוצה כמו תמיד. אנחנו רוצים לעשות את הטוב ביותר עבורכם ומקווים לזכות בליגת האלופות שוב עבורכם. האללה מדריד!".

    הקפטן סרחיו ראמוס:

    https://as01.epimg.net/futbol/imagenes/2018/05/22/champions/1526993478_883486_1526993614_portada_normal_recorte1.Xxx

    "יש לנו הזדמנות גדולה להגן על התואר שלנו ולזכות שוב בליגת האלופות. אנחנו חייבים ליהנות מזה והלוואי שנוכל לנצח שוב. עשינו את זה קל אבל זה רק נראה ככה, הייתה לנו דרך מאוד קשה עד לגמר. אני במדריד כבר שנים רבות ולקח לי 8 שנים כדי להגיע לגמר צריך להעריך את זה".

    חדר ההלבשה הוא המפתח. "היו לנו צוותים שונים, תמיד היו סדקים ומריבות אבל הפעם רוח הצוות מאוחדת, יש אווירה נהדרת. אין שום אגו או פיצול וזה בא לידי ביטוי. אין אגו, אין כוכב אלא קבוצה אחת זוהרת, אף-אחד לא סוטה מהנתיב. כאשר הקבוצה מנצחת אז כולם מנצחים וכשמפסידים אז כולם מפסידים".

    הסיבלס. "כשאתה שם זה רגע היסטורי, לא כל אחד זוכה לכך, זו הרגשה מדהימה שקשה להסביר ואנחנו רוצים לנצח".

    הגולים בגמר. נגד אתלטיקו. "אלה רגעים מרגשים שאזכור לנצח אבל הכי חשוב שנזכה בליגת האלופות ונמשיך את האגדה שלנו. אני מעדיף לא להבקיע עשרים שנה אם הקבוצה תזכה בליגת האלופות. בשנה שעברה אסנסיו גנב לי גול"(צוחק). עוד הוסיף ראמוס - "אני קודם כל רוצה שלא נספוג, לשמור על שער נקי, על ה-0, ואם תהיה לי הזדמנות להבקיע אז זה נהדר".

    הביקורת. "ביקורת לעולם לא מסיטה אותי מהמטרה. ביקורת קשה לא הורסת אותי וגם החנופה לא משפיעה עליי יותר מדי. בדרך השארנו יריבים קשים מאחור, אין זה מקרי שריאל מדריד מגיעה לעוד גמר".

    "ריאל מדריד לעולם לא מפסיקה להאמין שהיא יכולה לזכות בליגת האלופות ואנחנו צריכים להגן על הסמל על החזה שלנו, על התואר שלנו, ולנסות לזכות בפעם השלישית ברציפות, זה מרגש".

    קבוצה היסטורית. "לקח לי 8 שנים להגיע לגמר, אני מעריך את זה מאוד, אנחנו קבוצה של תקופה, בדרך להיות קבוצה אגדית, המספרים מוכיחים הכל: 4 גמרים ב-5 שנים".



    בזה אחר זה הגיעו שחקני ריאל מדריד אל המיקרופון, ללא יוצא מן הכלל, ועל הדרך הקבוצה גם התאמנה בסגל מלא. כנסו תראו עוד תמונות באתר הרישמי ותיכנסו לטירוף.

    https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/05/22/15269818522361.Xxx

    לוקאס ואסקס:"אנחנו קבוצה ומאוחדת. בחלק החשוב אנחנו עושים את הדברים טוב. אני שמח מאיך שהדברים הולכים ובמיוחד עם היכולת שלי לעזור לקבוצה להשיג תוצאות וניצחונות. אני גאה, מתאמן בכיף ויודע כמה הגביע הזה חשוב".

    קאסמירו:"אנחנו רוצים להמשיך לעשות היסטוריה! התלוצצתי עם רוברטו קרלוס והוא אמר שהוא 'מת' לבוא לשחק שוב. כשהייתי ילד צפיתי אני בגמרים של ליגת האלופות. אני מתרגש וגאה כשהוא מחמיא לי. אני יודע שאני צריך לעזור לקבוצה, לתת את האיזון, למרות שבגמר האחרון הבקיע וכך גם נגד פאריס סן-ז'רמן. בכדורגל תמיד צריך לשחק ולהתאמץ ולהביא את הניצחון, ריאל מדריד לא פייבוריטית. אנחו מכבדים כל יריבה".

    ואראן:"אנחנו מתכוננים היטב במלוא הרצינות, אנחנו יודעים שזה יהיה משחק קשה מאוד. אנחנו חייבים להיות מהירים ומרוכזים, משחק המעבר של ליברפול הוא מהיר ונצטרך להתמודד עם זה. אנחנו תמיד מרגישים נפלא בהכנות עם המאמן פינטוס. התחרות עוזרת בקבוצה ומדרבנת את כולם, הכל ברוח טוב. אני מרגיש שהשתפרתי בכמה דברים בעונה הנוכחית ולא רק אני. יש שחקנים שנולדים כוכבים כביכול, ויש אחרים שצריכים להתעצב ולעבוד קשה".

    טוני קרוס:"זה יום מיוחד ומרגש, קשה מאוד לשחק בגמר אפילו פעם אחת, שניים זה מסובך ופעם שלישית זה פשוט משגע, זה לא קרה בעבר ואני לא יודע אם זה יקרה שוב אבל אנחנו מחפשים את הגביע השלישי ברציפות. ליברפול קבוצה מעולה, נהיה טובים עם הכדור וכדי לנטרל אותם נצטרך להיות טובים גם בלי. אני משוכנע שהם יהיו אגרסיביים ומהירים ותחרותיים, עבורם זו הזדמנות גדולה. אני חושב שהם לא ציפו להגיע לכאן והם יתנו הכל. זה לא עוזר אם אנחנו פייבוריטים. גם נגד פאריס ובאיירן אמרו שאנחנו לא פייבוריטים למשל וניצחנו. זה 50-50 לחלוטין".

    אסנסיו: "אנחנו חולמים על עוד ניצחון בגמר. ברור שקשה נגד ליברפול, היא משחקת נפלא. ראיתי את השער שלי בגמר נגד יובנטוס הרבה פעמים, מספיק פעמים, אני מתרגש כל פעם מחדש, לא אשכח את הרגע הזה. הלוואי ואכבוש שוב אבל זה לא העיקר. היו לי השנה רגעים יפים בליגת האלופות ובעיקר השער נגד באיירן היה חשוב בשביל הקבוצה. אני מוכן לכל האתגרים שיש - במדי ריאל וגם במדי ספרד במונדיאל.

    קיילור:"עוד קצת, עוד קצת מאמץ. יש לנו הזדמנות מאוד-מאוד נחמדה ונדירה לעשות היסטוריה. חייבים ליהנות מהרגע ולא להיות לחוצים, מי יודע מתי תחזור ההזדמנות הזו".

    איסקו:"נפצעתי בכתף לשלושה שבועות, עברתי על ההיבט הפיזי היטב ואני עכשיו כמו שור. מחכה לגמר כמו כולכם. עשינו עבודה יפה מאוד העונה. כשהגעתי למדריד רציתי לשחק בליגת האלופות ולזכות בתואר אבל מי היה מאמין שנגיע לארבעה גמרים בחמש שנים. אני מקווה מאוד שנוכל לתת עוד שמחה לאוהדים, המפתח הוא שכולנו נהיה מחוברים כמו עד עכשיו. ברור שרק 11 משחקים".

    בייל:"אני מרגיש טוב, מוכן לגמר שהוא אירוע היסטורי. צריך לעשות את מה שעשינו בשנה שעברה, זכינו פעמיים בתואר בזכות. אנחנו יודעים שזה יהיה קשה. בשבועות האחרונים היא מרוצה כי אני כובש הרבה ויש כלפיי תשומת לב. אני מקווה לזכות בגביע שוב. זה לא משנה מי היריבה, אנחנו רוצים להמשיך לזכות בתארים".

    נאצ'ו:"אם למישהו מגיע להיות בגמר זה זידאן, שסמך עלינו לאורך כל העונה גם כשהיינו לא טובים. הוא לא שינה את הדרך שלו גם בימים רעים והיו כאלה הרבה. הוא מאמן רגע, אבל בגמר הוא יתעצבן בוודאות, זה יהיה קשה לכולם. ברור שליברפול אינטנסיבית, הם יבואו לתקוף מההתחלה, בכל המהירות, אבל אנחנו נשלוט בכדור ולא נחשוש מאף אחד. ריספקט אבל לא פחד. זו הדרך בליגת האלופות".

    קובאציץ':"הגעתי למועדון הזה כדי לשחק קבוע בליגת האלופות והנה בכל שנה אנחנו בגמר. אני מרגיש נפלא כאן ומקווה להמשיך לזכות בתארים. אני משתפר משנה לשנה ויש לי עוד הרבה לאן להגיע".

    ואייחו:"אנחנו מכונים, אנחנו אינטנסיביים, אני חדש במעמדים האלה אבל נהנה מהלחץ והחוויה. רצינו לתת יותר בליגה ובגביע אבל לא הצלחנו. זה חשוב מאוד שהגענו לגמר. זה הולך להיות משחק גדול. נצטרך ריכוז ואינטנסיביות".

    קרבחאל:"הרגשתי טוב מאוד מבחינה פיזית כבר בויאריאל, אני מוכן למשימה. בסופו של דבר אתה מסתכל על הסגל שלנו ורואה המון איכות ושאפתנות. המפתח עבורינו היה המשחק נגד פאריס. חשבו שנודח, לא האמינו בנו, אבל נתנו את המכה הניצחת ואמבפה-ניימאר-קאבני הודחו. אמרנו לעצמינו שזה מה שאנחנו שווים. אנחנו נותנים לכולם לדבר בחוץ ואנחנו מדברים על הדשא. כשזכינו בדסימה איקר וארבלואה חייכו ואמרו לי 'וואו, חיכינו המון זמן'. השנים האלה מטורפות".

    מרסלו: "אנחנו כל-כולינו עם הראש והמוח בגמר, אנחנו רעבים, זה אומר עלינו הרבה שאנחנו שוב כאן, אבל גם ריספקט לליברפול שהם קבוצה נהדרת. אנחנו באמת נרגשים לשחק שוב בגמר ורוצים לנצח. בגמר הכל יכול לקרות אבל אנחנו רעבים מאין כמונו. אני מעביר את הזמן עם התחביבים שלי. אני לא אשנה את סגנון המשחק שלי. ליברפול קבוצה נהדרת ויהיו לנו דקות פחות טובות, זה ברור. אנחו צריכים לשחק טוב, אבל בעיקר ליהנות מהרגע - גם מכל אימון".

    אשרף:"מהיום הראשון למדתי המון עם הקבוצה הראשונה, אני מרוצה מאוד וזו עונה גדולה וחוויה בשבילי. שיהיה בהצלחה".

    מאיורל - "הקבוצה בגמר שלישי ברציפות ואני כאן - זה מדהים, זה חלום. כל שחקן חולם להגיע לרגעים כאלה שמי יודע מתי ישובו. אני חיי את ריאל מדריד מאז גיל נוער. אני נהנה כאן בכל יום. הלוואי ואזכה לראשונה בליגת האלופות. נסעתי לגרמניה ושם גדלתי והתפתחתי, למדתי תרבות אחרת, אבל זה עשה אותי חזק וזו גאווה לחזור לכאן".

    קאסייה - "אנחנו לא באמת מודעים כנראה למה שקורה, זה משהו מרהיב. זה נראה קל אבל זה לא, גם לא עבור ריאל מדריד. אנחנו מחכים בקוצר רוח ליום שבת. אנשים עוצרים אותך ברחוב ומרעיפים אהבה, מבקשים שננצח. הגעתי לריאל מדריד ב-2015 ועד שאתה לא כאן בפנים אתה לא מודע לעוצמה של המועדון הזה. להיות כל שנה בגמר ליגת האלופות זה מטורף, המציאות עולה על כל דימיון. אני מרגיש טוב יותר בכל שנה".

    יורנטה:"אנחנו רוצים לנצח. אנחנו רגועים, עם שאיפה ותשוקה, גם את הגביע השלישי וגם זה שאחריו, כאילו זו הפעם הראשונה".

    דני סבאיוס:"אנחנו צריכים לתת הכל עד לטיפת הזיעה האחרונה. אני חולם לזכות בליגת האלופות מאז שהייתי קטן וברור שריאל מדריד זה המקום לעשות את זה. אני עומד בפני רגע מיוחד, 90 דק' מהיסטוריה. אם ניתן מאה אחוז - וניתן - אני מאמין שנזכה בליגת האלופות".

    תיאו הרננדס:"הקבוצה במצב טוב מאוד, מוכנה לתת הכל. זה הגמר הראשון שלי, אני נרגש ומאושר ומתקשה למצוא את המילים. למדתי הרבה מאז שהגעתי. אני צריך להמשיך ללמוד, לצמוח ולגדול. חבריי לקבוצה הם דוגמא למופת. אני עדיין לא מעכל שהשחקנים הגדולים האלה הם גם חברים שלי, 'אחי'".

    לוקה זידאן:"אני במדריד כבר הרבה שנים אבל הקבוצה הראשונה זה משהו אחר לגמריי, אני גאה מאוד. כולם מתמקדים בגמר בשבת".
     
  9. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    אני הייתי שם

    דור רומנו, מדרידיסטה בכל רמ"ח איבריו, הגשים חלום וזכה להיות בגמר הדסימה, כשריאל מדריד הביסה 4:1 את אתלטיקו וזכתה בגביע האלופות העשירי. ארבע שנים(ופחות יומיים) אח"כ, לקראת גמר נוסף של ריאל וחלום על גביע רביעי מאז - הוא מציג בפניכם שוב את יומן המסע מליסבון. 'אני הייתי שם'.

    http://realmadrid.co.il/Images/topicDor-LaDecima-Lisbon21052018.Xxx

    "אני הייתי שם". ארבע שנים פחות יומיים עברו מאז שחזרתי מגמר ליגת האלופות. נחתתי פיזית, אבל לא באמת. שום דבר ממה שעברתי מאז לא השתווה לאותו רגע מדהים מהגמר בליסבון. תמיד אנחנו זורקים לאוויר 'הגשמתי חלום'. אבל כמה פעמים באמת 'הגשמתם חלום' במלוא מובן המילה? כמה פעמים במהלך החיים קורה לכם שהמציאות עולה על כל דמיון? דור רומנו, מנהל האתר שלכם זה עשור ובעיקר מדרידיסיטה מלידה - זכה להיות בגמר הגדול מכולם, כזה שאוהדים של הקבוצה 50 שנה לא זכו. החלום לראות את אליל נעורי, ראול, כובש שער בברנבאו ורץ ליציע בו אני יושב, מנשק את הטבעת והקהל שואג - לא התגשם. אבל גם לראות את ריאל זוכה בדסימה זה משהו, לא?

    דקה 90 - כולי שבור, גמור. כמה תסריטים עולים בראש. למה זה קורה לי. עוזב את הכיסא שלי ומתחיל ללכת. כמו מוריניו סטייל אבל לא באמת כדי לצאת מהמגרש. המאבטח, מה הוא רוצה ממני, בא לי לעמוד פה. מפעיל את הסטופר בשעון אחרי שהכרוז אומר בקול 'Cinco minutos'. עוברות איזה שתיים וחצי דקות ואני מיואש. קרן של מודריץ'...



    פרולוג. יום רביעי, 24.11.13, התארחנו, אוהדי ריאל מדריד, באולפן ערוץ הספורט במשחק זניח נגד גלטסראיי(4:1). בסיום, עבדכם הנאמן שאירגן את הקהילה - קיבל את 15 דק' התהילה שלו בראיון עם מודי. 'אליפות או ליגת האלופות?' - שאל. בתור אוהד ריאל מדריד, אין דבר כזה לבחור, אבל עניתי - 'אליפות ספרד זה נחמד, אבל אנחנו רוצים את הלה-דסימה'. מודי, במפתיע - לא ידע במה מדובר. - 'כן, גביע האלופות העשירי'.

    קפצנו חמישה חודשים קדימה. גומלין 1/2 גמר ליגת האלופות - באיירן נגד ריאל. אנחנו יושבים במקלארנס כמה חבר'ה ולא מאמינים למראה עיננו. לא אלופת אירופה הגאה, לא הנאחס על אדמת גרמניה, לא הבטלנות הקבועה של ריאל במשחקי החוץ. אף-אחד לא יכל לעצור אותנו. זה נגמר ב-4:0 חלק ובמשחק הטוב ביותר שראיתי מריאל מדריד בימיי. כבר אחרי הגול השני של ראמוס העצום - מתחילים הדיבורים. 'אנחנו טסים לגמר', זרקנו כמה חבר'ה לאוויר, מי האמין שהחלום יקרום עור וגידים. למחרת הייתי לא רגוע. העיניים ברקו מאושר הניצחון אבל התחלתי במרתון שיחות טלפון על פרטנר אפשרי לגמר ליגת האלופות. אי-אפשר לחכות, המחירים בשמיים. בצהריים טלפנתי לגיסי דודי והחלטנו שהולכים לעשות טיול ענק כמו בימים הטובים. סגרנו הכל, המשימה הושלמה. אתה מתחיל להפיץ את הבשורות בהתרגשות, אבל עדיין לא באמת מאמין לזה. חתיכת היסטוריה. איקר הולך להניף את הגביע העשירי ואני אהיה שם? חלום...



    יום חמישי: 22.5 - בדרך לליסבון עוצרים בברצלונה.

    "אתה עוד תגלה את העולם, אם תרצה או לא תרצה. יש עוד זמן להשתנות מהקצה אל הקצה"(גידי גוב, עניין של זמן)

    https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/10417538_4247901652055_2907928721168536102_n.Xxx?_nc_cat=0&oh=fa0359853ecc9b2da42e6f7e822cf176&oe=5B8CA9E8

    קמתי מרוגש. בדקתי שהחולצה הקדושה A Por La Decima איתי - ויוצאים לדרך. 'קריאה אחרונה לנוסעים'. ההודעות בוואטספ זורמות גם בשעת בוקר מוקדמת. בינתיים פגשנו עוד אוהד. התנאים בטיסה - קלאסה, אפילו פרקים של רמזור. נחתנו לקונקשיין בברצלונה ובאקט ילדותי משהו צילמתי את מסי(הבובה) עם צעיף של ריאל מדריד. ב-12:45 שעון ספרד - נחתנו.

    נהג מונית חוצפן דרש 25 יורו. עם אנגלית בסיסית הסתדרנו בסוף. קניון ארינה היה התחנה הראשונה. חבר טוב שאוהד בארסה קיבל ממני צ'ופר. ראיתי חולצות סטייל של Desigual - מעולה, אבל יקר. אכלנו במסעדת בשר עשירה המשכנו לטייל, ומייד 'חטפתי' עיתון של המארקה. בצד ימין ראיתי תמונה של ראול עם הכיתוב 12. ברור שהוא יהיה 'השחקן ה-12' יחד עם שאר אגדות העבר. מאז הספרדית, שנשמעת כל-כך טובה - בהחלט השתפרה.

    הגנים הבהיים המהממים היו קרובים מאוד, וכמובן שצילמנו. ישראלי אחד ביקש עזרה לאחר שגנבו לו את הארנק והפספורט. היינו גבוליים על השעון אבל לקחנו אותו לתחנת המשטרה הקרובה. בהמשך הורדנו את התיק לאוטובוס עם הצפי להגיע לפורטוגל בערב. מלון ה-Tryp A Porto קרוב לשדה התעופה - מרחק הליכה ברגל - בינגו. 'ארוחת פועלים' בלית ברירה בשעות הערב רק פתחה לנו עוד יותר את התיאבון, לקראת הגמר. בלילה הסתובבנו ברחובות הסמוכים. כל רחוב נראה מעניין ומרתק. במלון שמנו לב לבריכת שחייה חמודה וגם פינת אינטרנט שימושית. נעדרתי ממסיבת סיום הקורס של החד"כ, אבל החברים הבינו..



    יום שישי: 23.5: הפסטיבל

    "הייתי נער בשכונה יפה. לכדורגל הייתה לי אהבה. הייתי רץ מבקיע בין החיבורים, ימי ילדות מאושרים"(אייל גולן, מלך המגרש).

    מתחילים את הבוקר מוקדם עם מונית, וכאן זה לא כמו בארץ. אין צפצופים, אין קללות, הנסיעה רגועה. הם לא רבים על קליינטים. אבל בת'אכלס קימבנו משהו - ישראלי או לא? בדרך במעלי העיר רואים שלטים רבים לגמר וגם גשר עצום שיהיה מעין נקודה חשובה על המפה עבורינו - תחפשו בגוגל על גשר ה- Puente de Abril - גדול כמעט כמו הגשר המפורסם בסאן-פרנסיסקו. חבל שאי-אפשר ללכת עליו ברגל. המלון החדש מקבל אותנו לפי התוכנית רק בשעה 14:00 ויצאנו לטייל. וכמו תמיד בטיול הזה, שלא השקענו בו דקה מראש - כל אלתור היה בינגו. בקירבת המקום ראינו הרבה מרקטים, פאבים ומסעדות ממש קטנות ולא מעניינות, אבל בכל אחת מהן יש את השלט על הגמר כמובן.

    קו 727 הביא אותנו למרכז העיר ובדרך חלפנו אפילו על פני ההתאחדות לכדורגל הפורטוגלי. פנינו ימינה ברחוב המרכזי. לפתע ראינו התקהלות של אנשים וזה הרגיש כמו.. המלון של ריאל מדריד! ה-Tivoly. ראיתי שם כלי תקשורת והתפניתי לראיון קצר שלא באמת קרה שאלתי את המאבטח ליתר ביטחון - "Jugadores del real madrid?", כן, אבל הם יוצאים לאימון רק בצהריים. המשכנו להתקדם. דודו כנראה משך אש בגלל הלוק עם השיער הארוך והזקן הלא מגולח, ובכל 5 מטר הציעו לנו חשיש ומשקפי שמש מכוערות. חנויות של מזכרות החלו להופיע גם כן וגם קיוסקים. באחד מהם ראיתי המון-המון קלפים, כמו סופרגול - ובתור אחד שהיה מטורף על העניין בתור ילד - הייתי בהלם. באמת שכמעט התפתתי. בינתיים התחדשתי במארקה, כרגיל.

    ראינו מעלית מעניינת שמקפיצה אותך לגובה מטורף אבל התור היה מוגזם ו-ויתרנו. עוד נחזור לשם. בהמשך התקדמו וראינו חנות רשמית של גמר ליגת האלופות, וזה היה רק 'הפתיח' לקראת מה שעומד להיות. לא ידענו מה מצפה לנו בהמשך. עוד קודם נכנסתי לחנות עם הרבה דגלים ומזכרות של כריסטיאנו. ראיתי שם חולצות מזויפות טובות כמו פעם - הנרי, ואן-ניסטלרוי, שבצ'נקו, פיגו, זידאן בצרפת. אני התחדשתי כמובן באחת של ראול - 5 יורו, לא ניקח? כנראה שהרגשתי מה עומד לבוא...

    פסטיבל גמר ליגת האלופות. מטר מהים המדהים, איזה נוף. רק השלט עם הדיוקן של ראול עשה לי צמרמורת. נכנסנו לאווירה. ילדים מקפיצים כדור ועושים טריקים לקול תשואות הקהל; טורניר פלייסטיישן(אבל זה של PES 2014, ואני כריש ב-2013); פעילויות לילדים כמו לפגוע במשקוף עם הכדור; מסך ענק שמקרין את כל הגמרים של ליגת האלופות מאז ומעולם; וגם גביע האלופות הרשמי מחכה לתמונה שלכם איתו. דודי נעלם לכמה דקות. פתאום הוא מראה לי במצלמה - 'תפסתי לך אותו, את הגביע'. אני רוצה שאיקר יניף אותו. נדחפנו בתור בשושו. הנה התמונה שלי. גם דודי התלהב מהתמונה עם הגביע. בחנות הרשמית רציתי לקנות 10 גביעים ולהוסיף אותם למוזיאון שלי בחדר. אבל המחיר היה יקר, אז הסתפקתי באחד. עוד קניתי 2 דגלונים של הגמר וגם צעיף למזכרת. חששתי לקנות להרבה חברים - כדי לא לנחס. גם דודי התלהב וקנה לאחיין החמוד שלי חולצה של ריאל וגם צעיף. עובדים על הדור הבא כבר עכשיו. ליצור שושלת.. הלכנו קצת לים המרגיע ומזג האוויר המשך לתעתע. כל אוהד ריאל שראיתי - מייד צעקתי לו A Por La Decima. וכולם היו מבסוטים ומחוייכים. טוב לדעת שאנחנו באותו ראש.

    ניסינו שוב את מזלינו ועברנו בדרך במלון של ריאל. הפעם ההתקהלות הייתה גדולה יותר והיו עוד אנשים, כולל אוהדים שרופים מספרד ששרו בטירוף. עמדתי על הגדר כמו האולטראסור אבל אין קול ואין עונה. הגענו למלון החדש - Opera Gale Hotel - שדי איכזב. דפקנו סטייק איכותי(פעמיים בשר ביום!) במסעדת Locanda Italiana וראינו הרבה אוהדי אתלטיקו בטירוף, שרים על האליפות ועל הגמר. לפני השינה הלכתי ללובי ונכנסתי לאתר הרשמי של ריאל. ראיתי את התמונה של ראול עם היירו וזידאן - גיבורי 2002 - ושוב הייתה לי צמרמורת. הערוץ הרשמי של ריאל במלון(איך קולטים אותו בארץ??) המשיך להיות כל הזמן ברקע. אני מתחיל להבין לקראת מה אני מגיע. עוד פחות מ-24 שעות... מחר היום הגדול!!



    יום שבת: 24.5: גמר ליגת האלופות!

    "הגעתי לכאן כדי לנצח. לא עברתי הכל כדי להפסיד"(סיוון, אין גבולות)

    "אם היו לי מילים לתאר..אז לבטח הייתי אומר"...(קובי אפללו, יחידה שלי)

    ("It's my life', it's now or never" (Bon jovi, it's my life"

    הגמר מדיר שינה מעיניי. קמתי ב-4 וחצי בלילה מההתרגשות וחזרתי לישון. אז תארו לכם מה יהיה במשחק. לקחנו את היום הזה באיזי. שילמנו על החדר כושר והבריכה. גם באימון העוצמתי הראתי ייצוגיות - עם הגופייה של ריאל. נרגענו בג'קוזי. בערך בשעה 12 כבר ראינו תכונה במלון, המדרידיסטאס יעשו את הדרך למגרש בשלב מוקדם. פתיחת השערים כידוע לנו היא רק ברבע לחמש - שלוש שעות לפני שריקת הפתיחה. עליתי להתארגן, הערוץ הרשמי היה פתוח ברקע ושוב שידר את הגמרים הישנים. עיר שלמה פשוט יוצאת מדעתה!! ראיונות עם ראול הגדול, פאקו חנטו,פרננדו היירו וגם אלפרדו די-סטפאנו. מי שהיה אחראי על חמשת גביעי אירופה הרצופים בשנות ה-50 - כבר מבוגר וזקן ויושב על כיסא גלגלים. אבל כשהוא מדבר על ריאל מדריד ההיא - רואים את הברק בעיניים שלו. ודי-סטפאנו לא אדם נעים הליכות במיוחד לפי מה שידוע לנו.

    אכלנו צהריים קרוב למלון ודודי היה מבסוט מהמחירים - בירה ביורו, צלחת מפוצצת בחזה עוף. אחר-כך שנ"צ להורדת המתח. גם דודי, בן-אדם שעשה דבר או שניים בחייו - טיולים בתאילנד ובהודו, והוא שייך לענף הכדורגל ואוהב את ריאל מדריד אבל לא פאנט כמוני - התחיל באמת להתרגש. השעון המעורר צילצל, הכרטיסים יצאו מהכספת. התכוננתי כאילו זה דייט עם הבחורה הכי יפה שראיתי - כל שיערה על הראש עמדה כמו שצריך עם הג'ל, הצעיף הסגול המפורסם שאני תמיד לוקח איתי נמצא עליי ולא הצעיף שקניתי לכבוד הגמר, והחולצה?, ניחשתם נכון. של ראול - חולצת בית של ליגת האלופות מעונת 2002/03 - טהורה, נקייה, מדהימה. הבטתי הצידה ליד הסמל של גביע אירופה כשהכיתוב '9' מופיע. חייכתי. בסוף הערב זה יהיה הגביעי העשירי. 200 יורו לבזבוזים עליי בארנק ליתר ביטחון.

    כבר לפני 16:00 הגענו למגרש. נרגענו בקניון הקרוב, קניון קולומבו שגם הוא היה מעוצב לקראת הגמר. פגשנו כמה אוהדים ישראליים, שתינו קפה, וזהו-זה - החלטתי שחייבים להיכנס, גם אם אני אהיה הראשון שם. מעבר לשאגות הקבועות של 'Hala Madrid' וההמנון החדש - 'A por La decima' - ראיתי עוד חבורת אוהדים. אמרתי להם יאללה, בואו נעשה תמונה. הם כל-כך התלהבו שלא רצו לתת לי ללכת. ממש הרגשתי מנהיג האולטראסור. כולם 'ברעל' , כולם 'חולים' בטירוף כמוני.

    https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/10413346_4211886351695_2741583231759781266_n.Xxx?_nc_cat=0&oh=2f94af2894e64975303243886624834a&oe=5B91D0C2

    הדוכנים לקראת הגמר הפעם לא עניינו אותי - נכנסים! להפתעתי הרבה, אני רואה שקיבלתי כרטיס ליציע של אוהדי אתלטיקו מדריד(החלפתי עם אוהדי אתלטיקו שקיבלו כרטיסים ליציע של ריאל). הסוכן הנוכל עוד ישלם על כך והרבה(למעשה, קיבלתי החזר של 50% מעלות הכרטיס, שעלה 1150 יורו). השמש סינוורה והפריעה לתמונות מהמגרש המפואר והיפה הזה. לאט-לאט אוהדים התחילו להגיע. המסך הענק הקרין קטעי וידאו נדירים של אגדות עבר מליגת האלופות, וגם את הגמרים. כמובן שאני התעמקתי בעיקר בגמרים של 2000 ו-2002. ראול דוהר חצי מגרש, עוקף את קניזארס וכובש את ה-3:0 ומוריד את החולצה מתחתיה הוא לובש גופיה לכבוד בנו; הוולה המדהים של זידאן וכן-הלאה.

    הזמן טס כשנהנים. לאט-לאט אנחנו מבחינים שהאוטובוס של ריאל מדריד הגיע. וגם של אתלטיקו שבאו לתת בראש. הם לא רגילים למעמד, הם לא שבעים, הם תמיד מעודדים ומדובר באחד מהקהלים הטובים באירופה, יחד עם ליברפול ודורטמונד. אבל הקהל לא מנצח משחקים וכריסטיאנו ובייל לא אמורים להתרגש. המגרש נפלא אגב, אם לא אמרתי. בנפיקה קבוצה 'קטנה מידי' בשביל מגרש כזה.

    https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/10441144_4247970253770_2353186224360759173_n.Xxx?_nc_cat=0&oh=124eaa52bb61ce2a10ba855f3b186cec&oe=5B989CBD

    הטקס והקרנבל שהיו לפני המשחק לא דומים. לשום דבר אחר. עוד לפני שהתנגן ההמנון המצמרר של המפעל - כבר אפשר להבין מהי ליגת האלופות. לואיס פיגו הגדול שקיבל עידוד מאסיבי מאוהדי ריאל 'פיגו, פיגו, פיגו' - הביא את הגביע למרכז המגרש. על המופע הנהדר של הרקדניות ומי לא - כבר דיברנו, אבל המופע האמיתי הוא על כר הדשא. השחקנים כבר מתחממים. דודו התלהב שהוא תפס את ראמוס בשיאו עם המצלמה. 'בטוח אני אוכל למכור לו את התמונה הזו', חשב לעצמו. אחר-כך הגיע החיבוק המסרותי עם סאן-איקר. שיהיה לנו בהצלחה!

    מתחיל המשחק. אלה הולכות להיות 90 דקות קשות. אני לא אוהד נייטראלי, זה הכל בשבילי. יש את הלחץ שאחרי הפסטיבל ישכחו לשחק. הרי אתלטיקו רעבה וקבוצה נהדרת שעשתה לנו צרות. ואני עוד מחכה לסגירת המעגל איתה. וזה לא משנה אם דייגו קוסטה מוחלף אחרי 8 דקות. גם לנו יש חולשות - היעדרותו של אלונסו גרמה לאנצ'לוטי לנדודי שינה וקדירה היה זה שנזרק למערכה והתברר כחיסרון מספרי כבר משריקת הפתיחה, שלא נדבר על בנזמה שלא נגע בכדור ואפילו לא הועיל בטובו לעשות לחץ על הבלם. ריאל מניעה כדור בלי סוף אבל אין מצבים. כריסטיאנו לא מורגש. מודריץ', קרבחאל וראמוס מאוד רוצים. בערך אחרי חצי שעה, אתלטיקו עושה טעות. מסירה איומה של גאבי והכדור מגיע לבייל שרץ, רץ, רץ. נו, תבעט!!! בייל עבר עוד שחקן ורשם החמצה מזעזעת. וואו, כמה קיללתי אותו, בכל שפה. לא יהיו עוד הרבה מצבים כאלה. שחקן של מאה מליון יורו! בשביל זה הביאו אותך!

    בדקה ה-36 אתלטיקו כבשה וחרב עליי עולמי. איקר, המנייה הכי בטובה - מפשל דווקא בגמר. הרגשתי שזה לא היום שלנו, שמשהו חסר בריאל, שזה גמר שכל הדברים המוזרים קורים בו. ושהכל הולך הפוך - אז אתלטיקו, הלוזרית הנצחית - תהיה עם ידה על העליונה? אתלטיקו תהרוג את השעון, תיארתי לעצמי. ניסיתי להתעודד מידי פעם עם השירים של הקהל של ריאל מצד ימין - אבל האנשים היו לחוצים. רק ה-'Hasta el final Vamos Real', כמו השלט הענק שהכינו האוהדים - הוציא אותי מהבאסה.

    במחצית ניסיתי לשאנות פאזה, אבל הייתי חיוור. אנצ'לוטי עשה את החילופים הנכונים - מרסלו ואיסקו. ריאל השתפרה אבל זה רחוק מהציפיות שלנו. היו רק חצאי מצבים - איסקו, רונאלדו שפיספס נגיחה של ראמוס, בייל שוב(!) וגם כדורי רוחב מאוד מסוכנים. בשלב מסוים אפילו דודי איבד את שלוותו והחל לקלל יחד איתי. 'נו, תנו לנו את זה כבר, כוס ראבאק ערס!!!' הבחור היה בטירוף. 'די-מאריה - אזקיירדה! בייל! איחו דה-פוטה' צעקתי כל הזמן. ספרדיה שמנמנה שישבה מתחתי הצדיקה אותי בכל תנועת גוף.

    "אני בטוח שאם יהיו עוד כמה דקות אנחנו יכולים לא רק להבקיע אלא גם לנצח. אנחנו ממש יושבים להם על השער", דודו צועק ומנסה להרגיע , אבל לשווא. זו הבעיה - שאין. הזמן הולך ואוזל. וזה בורח לנו! המשחק טס ובניגוד למאמר הקלישאה. אשכרה עברו 90 דקות וריאל כמעט לא עשתה דבר. ציפיתי לראות קבוצה שטורפת את הדשא ובאה עם רעל בעיניים כדי לעשות היסטוריה. אני בטוח שאם אני הייתי על הדשא הייתי רץ כמו מטורף. כמו במשחק האליפות של הפועל בטדי לפני 4 שנים, התחלתי עם ה-SMS לאמא 'שום דבר לא הולך, אני לא אשכח להם את זה בחיים(איך שהם ביאסו אותי'). היא אומרת לי 'תאמין'. נו טוב, מה היא יכולה להגיד?

    דקה 90 - כולי שבור, גמור. כמה תסריטים עולים בראש. למה זה קורה לי. זו לא השנה שלי. כל המסע היה לחינם. זה לא עוד הפסד, לעזאזל, הפסד שייזכר לדיראון עולם. אבל לא אני הנאחס. היו לפחות עוד 4 אוהדים שרופים של ריאל שטסו למשחק והם מהפורום. עוזב את הכיסא שלי ומתחיל ללכת. כמו מוריניו סטייל אבל לא באמת כדי לצאת מהמגרש. המאבטח, מה הוא רוצה ממני, בא לי לעמוד פה. מפעיל את הסטופר בשעון אחרי שהכרוז אומר בקול 'Cinco minutos'. עוברות איזה שתיים וחצי דקות ואני מיואש.קרן של מודריץ'...

    הסתכלתי על המהלך רק בחצי עין, לדעתי אפילו דמעה אחת ירדה. אני זוכר במטושטש איך ראיתי את היד הארוכה של קורטואה סוגרת כמעט את כל השער, הכדור ירד ועלה, נשאר רווח של סנטימטרף וראמוס המלך תקע את הכדור בדיוק ברווח. שאגה אדירה של האיצטדיון. 1:1!!! סרחיו ראמוס הגדול עושה את זה. בייל ורונאלדו נוטרלו במהלך, ראמוס נגח בעוצמה ובסיבבוב במצב קשה, שער מושלם. מאניה-דיפרסיה. אין דברים כאלה!!!

    בכיתי כמו ילד. אתם מכירים אותי, אני בן-אדם של אמוציות ותשוקה והכדורגל חשוב לי במיוחד, הוא מחבר ביני לבין הילדות. דור הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול. זה לא היה עוד בכי. בחיים לא בכיתי ככה. בהתחלה עוד הסתרתי עם הצעיף של ריאל וכיסיתי את העיניים, אבל אחר-כך הבנתי שלא אכפת לי. דודו תיעד את הרגע המקסים הזה עם המצלמה, ואוהד שישב ליד השמנמנה שהזכרתי ממוקדם - החליט שהוא חייב תמונה איתי, ונענתי בחיוך. כמה רציתי את זה, כמה אני אוהב אותם, איזה סיום, עשיתי היסטוריה! אף-אחד לא היה יכול לכתוב תסריט יותר טוב מזה. כן, מבחינתי באותו רגע אפשר היה לשרוק לסיום ולוותר על ההארכה. ראמוס מניף את הגביע. השערים של בייל(כמעט התחלק מרוב שרץ בטירוף), מרסלו(ריגש עם הדמעות) ורונאלדו(קצת הגזים עם החגיגה המופרזת) - היו בכלל לא רלוונטים. אני זוכר קצת את תנועות הידיים של פלורנטינו פרז, את הטירוף של אלונסו על אזרחי ביציע. לה-דסימה, לה-דסימה, לה-דסימה!!!!

    לא צילמתי שום סרטון אחרי הגול של ראמוס. אפילו לא תמונה. קפאתי, לא הייתי מסוגל. רציתי 'ליהנות מהרגע'. לא הכל צריך לתעד. היו מליון תמונות בכל האתרים. לא משנה כמה כתבתי על אותו רגע וכמה עוד אכתוב - זה לא יספיק כדי לתאר את מה שעבר עליי. הרגע הזה שאתה מבין שריאל אלופת אירופה..'אם היו לי מילים לתאר - אז לבטח הייתי אומר'... את הענקת הגביע ממש לא ראיתי. גמר ליגת האלופות? ההנפה הייתה נראית כאילו זה הסלון של לוזון ומכבי פ"ת זכתה בגמר גביע הטוטו. היה חסר השיר שמזוהה כל-כך עם התארים - We are the champions, אבל גם ההמנון של ריאל, בו זייפתי כהוגן אבל ידעתי את כל המילים - הספיק גם הספיק. אבל בעצם זה כל-כך לא משנה...

    תגובה אחת מתוך עשרות שקיבלתי אצטט כאן. חבר מהקורס של החדר-כושר. "אתה לא מבין כמה אני מקנא בך. איזה גמר ענק. הלב שלי דופק. שמע, לא יכולת לקבל גמר יותר טוב מזה. חוויה לכל החיים". כל החברים אמרו שהם חשבו עליי באותו הרגע ושמחו בשמחתי, גם אלה שלא קשורים לענף. ואלה שלא קשורים לענף? הם הפסידו בענק. אי-אפשר שלא להזכיר: יש כל-כך הרבה פעמים בעונה שאתה מתפלל שהכדור יכנס בדקה האחרונה במצב של שיוויון - והקבוצה שלך תנצח. ממשחק ליגה זוטר ועד גמר ליגת האלופות. רוב הפעמים זה לא קורה. הפעם זה קרה, ובגדול. כנראה שאלוהים כן אוהב אותי, לפחות קצת. דודי המצחיק הלך לחפש אותי וחשב שהעזתי לצאת מהמגרש. 'אתה טמבל? ברור שנשארתי! האללה מדריד!' צעקתי, והוא יחד איתי.

    נשארנו הרבה זמן במגרש, דודו אפילו למד כמה שירים. תיענדו עוד תמונות מהנפת הגביע. דודי הצליח יותר עם המצלמה הטובה שלו. נשמנו את הדקות האחרונות מאותו גמר נפלא שלא יחזור לעולם ולא ישכח לעולם. שחקני ריאל עשו פאסיו לסימאונה וקבוצתו שבאמת נתנו מאבק ענק. גם אני ראיתי אוהדי אתלטיקו בקניון קולומבו, שם אכלנו ארוחת ערב, ואמרתי להם - 'גראנדה אקיפו, גראנדה טמפורדה'. לא היו מוניות, חיפשנו במשך שעתיים. הקפנו את האיזור לאורכו ורוחבו. אין דבר. בכל-מקרה לא הייתי מצליח להירדם באותו לילה. הגענו למלון לקראת 3 לפנות בוקר, ותעשו חשבון פשוט כמה זמן עבר מהגמר(בפורטוגל הרי מורידים שעתיים, והמשחק התחיל ב-19:45 שעון מקומי). עוד קצת מערוץ הטלוויזיה הרשמי, ובעיקר מקלחת ארוכה ואנחת רווחה ענקית שהשתחררה...עכשיו אפשר באמת ליהנות...



    יום ראשון: 25.5: אפטר פארטי

    We are the Champions

    קמתי ב-4 וחצי בלילה, קצת מזיע, תהיתי אם הכל היה חלום והגמר ייערך בעצם היום. נכנסתי לאינטרנט דרך הטלפון ונרגעתי. זה שלנו. הדבר הגדול מאחורינו, המטרה לשמה חסכנו ושברנו תוכנית חיסכון - הושלמה בהצלחה -V, ואפשר באמת ליהנות. מנסה לענות לכולם בוואטספ בכמה דקות ה-Wifi שהיו לי, אבל לא מצליח. יותר הודעות מאשר ביום-הולדת.

    ועכשיו הגיע זמן 'המזכרות': נתחיל עם עיתון מקומי, בהמשך תמונה מרגשת שלי מחזיק עם הצעיף את תמונת שער המארקה עם ראמוס כשכתוב 'לה-דסימה'. את החיוך הדבילי שלי מהפנים היה פשוט בלתי-אפשרי להוריד. חשבנו על לחזור לקניון - קולומבו, ופשוט אמרנו לנהג מונית את שם האצטדיון - אסטדיו דה-לוז. אוהדים המשיכו להגיע עם חולצת הגמר. דודי קנה קצת שטויות לילדודס בינתיים. יצאנו רגע החוצה כדי שדודו יעשן(הפסקת סיגריה - טייק 200 בערך) - ופתאום הבחנו במשה פרימו הגדול, ציון 3. 'פרימו, היית בגמר יא כריש?' - 'לא, באתי היום', הוא ענה וניסה להצחיק. אחר-כך זרקתי לו משפט על מכבי וזהבי, האובססיה שלו. הוא אמר שבתוכנית מגזימים אבל מכבי באמת תלותית בו בצורה מוגזמת, וסיפר שהוא כל שנה נוסע לגמר. אחר-כך סיפרתי לו שאני אוהד הפועל בכדורגל ודודי העדיף לא לחשוף את אהדתו למכבי נתניה, כי אחרת הדו-שיח לא היה נגמר. בקיצור, התחדשתי במליון מארקה בערך והתלהבתי ממוסף הספורט הענק(מעל 80 עמודים).

    https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/10431687_4247987414199_8171588409602412016_n.Xxx?_nc_cat=0&oh=0c258a25ce5386c9df7f32eafc1abc0e&oe=5BC0D822

    המשכנו ברוח השטות למשחק באולינג רציני. בסוף דודו ניצח למרות ה-90 נק' שלי. קצת מרגיש כמו אתלטיקו. זה היה אחלה מקום של 'משחקי מזל' ושרפנו שם קרוב לשעה בשקט. דרך אגב, התמונה עם העיתון - מעולם לא נהנתי כל-כך לקרוא עיתון ככה. קראתי הכל פעמיים, כמעט שלוש. כשחזרנו למלון הלכנו להשכיר אופניים כמו שתיכננו בבוקר, ובאמת היה מרשים. איזו טיילת יפה. איזה מזג אוויר, איזה שקט. ראינו כמה מסעדות אופציונאליות לקראת הערב, ולא ציפינו לשוד שמחכה בערב. מסעדת Las Brasitas - אל תבואו.

    בחדר, כמו שאמרנו - הטלוויזיה תמיד פתוחה על הערוץ הנכון של ריאל. ראול כבר דאג לברך באינסטגרם על הזכייה בליגת האלופות והצטלם עם השחקנים שהעלו מיליון תמונות. חשבתי לכתוב כמה שורות בקטנה בפורום אבל לא הייתי מסוגל, זה היה גדול עליי. חזרנו בדיוק בזמן למלון - בשירת ה-We are the champions בחגיגות הזכייה בברנבאו. איזו הפקת ענק, אין דברים כאלה. שוב מוכיח עד כמה המועדון הזה הוא מס' 1 בעולם. צבט לי קצת לא להיות שם, אבל באמת שהייתי בדבר האמיתי, ולא נורא - כל הטיול הזה הוא כיף אחד גדול וצריך קצת לגוון מהכדורגל. אופ"א אגב כבר קיפלה את פסטיבל הגמר - נגמר. החגיגות -ממש לא...



    יום שני: 26.5: סיבוב פרידה ארוך

    "קום תהיה כל מה שבא לך"(שלמה ארצי, מלך העולם)

    יום שני הוא היום המלא האחרון למסע הנפלא בפורטוגל בעקבות ריאל מדריד והדסימה. נמאס ממה שראינו כבר - קניונים, בריכה וחדר כושר. יאללה לזוז. יאללה 'נזרום', שוב, בלי תכנון. והאינטואיציות לא איכזבו. יצאנו לדרך שוב למרכז העיר ובדרך פנינו ברחוב אחר שלא ביקרנו בו. מעין שוק קטן כזה. מזכרות, חולצות מזויפות של כריסטיאנו וגם חנות בגדים אחת לא רעה בכלל. עשינו קנייה לא רעה. המשכנו לטייל והחלטנו שהגיע זמן טוב לסייר במעלית הגדולה Elvador de Santa Justa. התור רק היה נראה מאיים ואחרי פחות מרבע שעה עלינו למעלה. נוף מדהים המשקיף על כל העיר, אוויר מצוין, וממשיכים הלאה. זה באמת היה עוד כלום.

    ראינו מכונית אחת חונה בחוץ עם כיתוב להשכרת רכב, משהו שפינטזנו עליו מהרגע הראשון. הפורטוגזים הוכיחו שוב בפעם המי-יודע כמה איזה ג'נטלמנים הם, כשמקומי עשה לנו טובה אדירה! ביקשתי ממנו שיתקשר למספר שכתוב על האוטו, יגיד באיזה רחוב אנחנו וישאל איפה המשרדים להשכרת רכב. מתברר שהרחוב Madalenas היה בסה"כ 5 דקות הליכה. הפקדנו בידיה עירבון של הרבה יורו וזה היה שווה. לקחנו את המכונית ב-13:20 והיא פירגנה לנו בעשר דקות מתנה ואמרה לנו לחזור ב-14:30.

    דודי נהג בהתחלה, בעיקר ברחובות הקטנים כשהיה צפוף. לפני ששילמנו על אוטו, הבטחתי ועכשיו קיימתי - מזרחית בראבאק באוטו, רק חבל שלא היה לו סאן-רוף. עומר אדם, ליאור נרקיסף אתניקס ועוד, כל הפלייסלייט המזרחי בשיאו. התחלפנו והרבצתי גז. האוטו מגיע עד 85 והצלחתי בירידה להגיע ל-87. נסענו הרבה וראינו נוף מדהים. בצד שמאל ראינו שוטרים ואני ודודו נפנפו להם לשלום. לאחר-מכן הגענו דרומית לליסבון - Carcavelos, כך נראה המקום, הסביר לנו אחד הזקנים משם. עצרנו לכמה דקות ואז החלפנו.

    מפרססים ואז..השוטרים הגיעו. מזל שהחלפנו. הם רוצים פספורט - ואין לנו. ביקשו רישיון - והוא נמצא אצל הבחורה מהשכרת הרכב. לא היה עלינו שום דבר שמראה מי אנחנו. ניסיתי להסביר להם באנגלית את המצב - אבל הם לא הקשיבו ועיכבו אותנו כמה דקות. היינו מאוד גבוליים עם הזמן. השוטרים התקשרו לבחורה ההיא שאמרה להם שבהחלט דור ודודו השכירו ממנה רכב, ויצאנו לדרך חזרה די משועשים. איחרנו, אבל הבחורה הפגינה התנהגות אירופאית כמצופה ממנה ולא דרשה מאיתנו תשלום נוסף, 'קנס' על האיחור. את המצווה שלנו עשינו אחר-כך כשמצאנו ארנק עם ויזה בינלאומית והחזרנו אותו לתחנת המשטרה הקרובה. אחר-כך שוב נפלנו על מסעדה בינונית.

    במלון עצמו החלטנו שמתאים לנו עוד סיבוב של חדר כושר,בריכה, ג'קוזי וסאונה. קצת בריכות, קצת תחרות 5 מ-5 בזריקות עם כדור בים(ממש זינוקים כמו קסיאס), ובעיקר כיף. בלובי אגב קראתי כמה דקות על הפועל ת"א וברקוביץ', והבנתי כמה יהיה קשה לעשות את המעבר מגמר ליגת האלופות למשחק של הפועל. מהטופ של הכדורגל לליגה השישית(הכי גרועה) באירופה וחזרה לטיול - בזמן הבריכה התחלנו לחשוב. מתחילים לעכל שכל הטוב הזה עומד להיגמר. אבל הגביע העשירי ו/או בעיקר החוויה - תמיד תישאר...



    יום שלישי 27.5: יום באוויר - הפרידה

    "לכל סיום יש התחלה חדשה וכל דרך היא קשה"(בנזין, התחלה חדשה).

    רוב התיקים כבר היו ארוזים. הטיסה עצמה יוצאת לדרך ב-13:30. אוכל זריז, דודי חייך בראבאק עם הכפכף, המכנס הקצר והסיגריה והקפה בבוקר כפי שלא חייך מעולם בטיול - ואז יצאנו. שדה התעופה הפורטוגלי ממש לא הרשים אותנו. והחנות שדרשה 150 יורו על החולצה של כריסטיאנו - מוגזם. השחקנים הצעירים של בנפיקה ליסבון גם היו שם, מדוגמים. אוכל לציפורים היה בטיסה אבל עברה חלק. הקונקשיין בציריך היה משעמם. מרחוק ראינו עד כמה שוויץ יפה וירוקה וצילמנו רק שתיים-שלוש תמונות בגלל עייפות החומר ולו"ז צפוף מאוד של הטיסות - פשוט לא היה לנו זמן לטיול קטן אפילו. כשחיפשנו את הצ'ק-אין, שהיה לא כל-כך ברור הפעם - מתוך הרגל כבר המשכתי 'לדבר ספרדית' ואמרתי 'פוקיטו אינגלס' וגם 'גרסיאס', והם לא הבינו. חנות ספורט הפעם לא הייתה, אבל חנות של שוקולד - בהחלט כן. בתור אחד שממש לא מבין בזה - בחרתי מה שהיה נראה לי מיוחד ממבט ראשון, ושההורים יתמודדו.

    נפלנו לחטא הברגרקינג ודודו היה מבסוט. בלית ברירה. גם בהמשך הייתה לו אחלה של פינת עישון, מקום להטעין את הטלפון. איכשהו הצלחנו להעביר חמש שעות בשדה התעופה הזה, עד הטיסה. הגעגועים של דודו לשני הקטנטנים כבר היו גדולים מאוד, וגם אני רציתי להגיע כבר הביתה.

    בשעה 03:30 שעון ישראל נחתנו חזרה בארץ הקודש. פרקנו את המזוודות. אבל להגיד לכם שהצלחתי לישון אחר-כך? לא ממש. דודו חזר בהמשך היום למושב בני-יהודה כדי להתאחד עם אחותי(בדיוק באותו יום חגגה יום-הולדת) וילדיו המקסימים שמאוד התגעגעו אליו. פיזית אני כאן, ליבי עדיין שם. עדיין לא באמת התאקלמתי. קם בבוקר ושואל את עצמי - 'מה אני עושה פה?'. מופתע שבמקום ללכת ברחובות פורטוגל אני עושה שוב את בן-יהודה-בוגרשוב-הירקון. ועכשיו, מאי 2018 - אנחנו חולמים על עוד גביע. הגביע עם האזניים הגדולות. שלישי ברציפות, וה-13 בסה"כ. איך אני לא טס לגמר, איך? #APorLa13!
     
  10. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    http://realmadrid.co.il/Images/topicOpinion-Final22052018.Xxx

    לגעת בשמיים

    בעולם יש הרבה מלכים אבל אין כמוך. הופכת את הבלתי-אפשרי - לאפשרי. ועכשיו אנחנו כאן שוב, עם עוד הזדמנות לכבוש את העולם. לפני ארבע שנים הייתי בגמר בליסבון וחלמנו על הדסימה. עכשיו אנחנו חולמים על הגביע ה-13 - מטורף. דור רומנו, מדרידיסטה מלידה, לא יודע מה לעשות עם עצמו עד הגמר. אז הוא ניסה להשתלט על הידיים הרועדות וכתב על החלום הגדול - גביע אירופה שלישי ברציפות של ריאל מדריד. #APorLa13

    "בעולם הזה נראו הרבה מאוד מלכים. אבל אף אחד לא כמוך. את הופכת את מה שנראה לבלתי-אפשרי - לאפשרי. ועכשיו אנחנו כאן - שוב. עם עוד הזדמנות לכבוש את העולם. אתם גורמים לנו להאמין, כי אתם יודעים איך לסבול. אתם עושים אותנו שמחים - כי אתם יודעים איך לנצח. יש לכם את הכתר - אתם נמצאים בממלכה שלכם. עכשיו - שום דבר, אני חוזר - שום דבר - לא יוכל לעצור אתכם. לא חשוב מה עומד בדרך, לא חשוב מי עומד בדרך. זה יהיה הלילה שלנו"[מתוך הסרטון האדיר לקראת הגומלין נגד באיירן - חובת צפייה].

    *****

    בהצגתו המחשמלת של כריסטיאנו רונאלדו בברנבאו, כש-80 אלף איש מרעידים את האצטדיון לקבלת השחקן הטוב בעולם - הוא לא הצליח לדבר מההתרגשות. לבסוף, אחרי נשימה עמוקה, שיחרר לאוויר -'Uno, Dos, Tres...Hala Madrid!'; והמדרידיסטאס בטירוף. הנשיא פלורנטינו פרס חיכך ידיים בהנאה. פרוייקט הגלאקטיקוס2 יצא לדרך בקול תרועה רמה. והיום תשע שנים אחרי, שלושה ימים לקראת גמר ליגת האלופות - ריאל מדריד מחפשת זכייה שלישית ברציפות בליגת האלופות ורביעית ב-5 שנים. בלי שום קשר לתוצאה בגמר - החזון הוגשם. אלה מספרים שלא היו כמותם. רק בדיעבד נוכל להעריך. השחקנים ביום התקשורת אמרו פה אחד - 'ליהנות מהחוויה'. ריאל מדריד הזו תיזכר כקבוצה הגדולה השלישית, זו שחזרה לשלוט באירופה. אחרי הקבוצה של די-סטפאנו-פושקאש-חנטו, אחרי הקבוצה של ראול.

    ההמתנה לגביע הדסימה הייתה נצח. והזיכרון נמצא איתי בכל רגע - אני הייתי שם, אבל מתחזק ב-24 במאי, היום הקדוש. מחר יחלפו בדיוק ארבע שנים מאז הנגיחה האלוהית של ראמוס. אז רדפנו אחרי הגביע העשירי, והיום אנחרי ה-13. בצעירותי למדתי ש-13 זה מספר סתמי. מתחלק רק בעצמו ובאחד, ומעולם לא התחברתי אליו. ולפתע, לקראת הגמר - חולם עליו. מתאים לי ליד הסמל הקדוש שיהיה הכיתוב '13' - צ-מ-ר-מ-ו-ר-ת.

    בכל שנה זה קורה כל פעם מחדש. הידיים רועדות(ועייפות אחרי סדרת הכתבות), הלב דופק חזק, הנשימה נאתקת. ככה זה כשריאל מדריד מגיעה לגמר ליגת האלופות. העולם עוצר מלכת. לא הלימודים, לא העבודה, לא שום דבר אחר. והרעב לא יודע שובע. בחגיגות הדסימה בברנבאו הנשיא פרס אמר - "האוהדים יחגגו רק הלילה. למחרת הם ישכחו לנו הכל. המדרידיסימו כבר חושב על הגביע ה-11, ה-12, וה-13". הנה, כמעט הגענו.

    כל העולם בעד ליברפול. כי ריאל מדריד זוכה בצ'מפיונס זה כבר משעמם. הולכים עם האנדרדוג, כמו שקרה בגמרים נגד אתלטיקו, אבל ליברפול אימפריה והיא גם קבוצה מרגשת, סוחפת ומאיימת, מתפרצת, 'שרה עם הכדור' כמו הביטלס. וכך היה גם בגמר נגד יובה - בגלל בופון. אנחנו כבר רגילים. ריאל מדריד צריכה להיות ריאל מדריד. לשחק עד הרגע האחרון, עם תשוקה, עם אחריות, עם רעב. ראמוס-מודריץ'-כריסטיאנו - זה הבסיס, תמיד. יש לנו את הניסיון, המסורת והשקט, ואני מקווה שגם את המזל, ולא חשוב באיזה הרכב יבחר זידאן. זה יהיה קשה, ערב של סבל. אבל הכי חשוב שהגביע עם האזניים הגדולות יישאר בבית שלו, בממלכה שלו, בארון שלו. אנחנו מאמינים בכך, כריסטיאנו!

    הטור שלי לקראת גמר הצ'מפיונס, מסורת ייחודית ומרגשת(2014, 2016, 2017), בלעדית לאתר (ושלא ייגמר לעולם) - הוא הכתבה האחרונה לקראת. וזה היה חתיכת פרויקט - ימים של עבודה - והסיפוק ענק. הצעד האחרון, כמו שהגמר נגד ליברפול היא הצעד האחרון של המסע, הצעד האחרון בדרך לחלום הגדול מכל. בכל בוקר(7), אנחנו מברכים אתכם בדף הפייסבוק בבוקר טוב וממשיכים את הספירה לקראת קייב על רקע התמונה הנכונה. והדרך הייתה ארוכה ומפותלת, הקשה בהיסטוריה. פאריס, יובה ובאיירן בידינו - בזו אחר זו.

    רק תביאו ת'צמפיונס(2014) | הגביע החשוב מכל (2016) | האובססיה לצ'מפיונס(2017) | אלה הכותרות שהשתמשתי בהן. ועכשיו:לגעת בשמיים. הכי גבוה שיש. לפסגת הכדורגל, האולימפוס, ולהישאר שם לעד. ואני איתם, מרחף, ולא חשוב איזו שנה קשה עברה עליי. מי היה מאמין שזה אפשרי? כי אין קבוצה שיודעת לנצח יותר מריאל מדריד. כי ריאל מדריד היא ליגת האלופות וליגת האלופות היא ריאל מדריד. בשנת 2000, ריאל זכתה בצ'מפיונס כשסיימה בליגה רק חמישית. ריאל מדריד יודעת לנצח. כי היא יודעת איך לסבול. אחרי הזכייה השנייה הרצופה בצ'מפיונס, שיא מאשתקד - מייד הפיצו בקבוצת וואטספ טור ישן של פדרו פינטו - 'אי-אפשר לזכות פעמיים ברציפות בליגת האלופות'. אז אפשר. פעם שלישית גלידה? אנחנו לא קבוצה נורמלית. אנחנו ריאל מדריד. כישלון לא בא בחשבון.

    זו הייתה עונה ארוכה, קשה, מתחזים בלבן פישלו בליגה שוב ושוב. בחודש אוגוסט היה יותר כיף. אבל זכיה בצ'מפיונס תהיה פיצוי הולם. אחרי הקלאסיקו בברנבאו, הקלאסיקו העצוב והראשון שלי - רציתי לקחת כמה ימים הפסקה מכדורגל. וגם אחרי הגומלין נגד יובה בטורינו, ודפיקות הלב נגד באיירן. אם אלוהים נתן לי 80 שנה, בזכות הבריאות והכושר(מאמן בסנטר, הולמס פלייס) - אז רדו לי 40 שנה מהחיים. מה נשאר לי?

    'אחי, ת'אמת, כמה זמן הצלחת להתנתק?' שאל אותי חבר מהסנטר שיודע שאני פנאט. 'לא הצלחתי', עניתי בחיוך. כבר באותו לילה - בנוהל: מארקה ו-AS, סיקור למשחק. כשאתה שם אתה עמוק בזה. זו הפינה שלי, הבמה שלי, המקום שלי, בטח כשדברים לא הסתדרו ברמה האישית. אני גאה להיות מזוהה עם ריאל מדריד בכל מקום. לא כולם מכירים אותי לעומק בשלל המסגרות השונות, אבל אי-אפשר לפספס - 'דור הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא דור'. אני המצאתי. אנחנו לא יכולים בלי זה, אנחנו מכורים לכדורגל.

    כי זה אף-פעם לא רק כדורגל. זה החיים שלך, התשוקה שלך, האהבה שלך. הקבוצה שלך. הזמן שאתה משקיע בזה, הציפייה, האנרגיות. האכזבות וההפסדים. מפגשי הצפייה, הדיבור האינסופי, הכתיבה היומיומית, והתמזל מזלי להכיר דרך הכדורגל, 'דרך ובזכות' ריאל, - חלק מהחברים הכי טובים שלי. ריאל מדריד תמיד שם, לעולם לא מאכזבת. כדורגל הוא דת, סם. מכנה משותף ענק. אם אתה לא חלק מזה - אתה לעולם לא תבין. מי שלא אוהב כדורגל - החמיץ משהו בחיים שלו. בלי הכדורגל הייתי אדם עצוב.

    בחופש פסח השתתפתי בטורניר אוהדי ריאל מדריד בישראל לזכרה של אוהדת שהתאבדה. כתבת מ-One הגיעה כדי לסקר את האירוע. אני הייתי צמוד לבן מייזל, האוהד המוכר ביותר, ונשאלנו - "מי האוהד ריאל מדריד מס' 1 בישראל?". בן כרגיל, גונב את ההצגה, מדבר הרבה. השם 'ראול', הקעקועים של חתימות השחקנים, החולצות, הפגישות עם ראול, המשחקים בהם היה.

    אבל אין לי ספק שאני האוהד מס' 1 בארץ. הכל משני. זה לא חומרי, זה ערכי. זה הלב שלך, זה חלק ממך. הקבוצה מקועקעת בי גם ללא קעקוע. אין לי במה להתבייש. המון חולצות של ראול, הרכב שלם מהעונה, ועוד המון פריטים, מוזיאון שלם בבית, ארכיון מטורף - ספרים ועיתונים, מעיפם ועוד. והייתי בדסימה, בניגוד לבן. אבל זה לא העניין. אני חיי את הקבוצה הזו 7\24 גם בזכות האתר, נושם אותה. לוקח ללב יותר מכולם, וגאה בזה. הכדורגל מחזיר אותי לילדות.

    "אני רעב יותר מהזכייה הראשונה שלי בצ'מפיונס", אמר קרבחאל, וגם אני רעב. כאילו מעולם לא היינו בסרט הזה. נרגש כמו בפעם האחרונה. אחרי שהייתי בדסימה חשבתי שאהיה שפוי יותר, שמשהו בי יירגע. זה בדיוק להיפך. גם בלי להיות בקייב, לצערי - אני באמת שם, יותר מכל אחד אחר. סופר את הדקות והשניות ולא יודע מה לעשות עם עצמי עד לגמר. מדמיין בראש את רגעי הצ'מפיונס הקסומים שחווינו - מפדג'ה ב-1998, דרך ראול ב-2000, הוולה של זידאן ועד הקבוצה הגדולה הזו - ראמוס בדסימה, הבכי של פפה בפנדלים, הטירוף בקארדיף ושריקת הסיום - ועד לגמר לא יודע מה לעשות עם עצמי. כמעט מזיע בלי לרדת לגליץ' כמו ראמוס או לבעוט לשער כמו כריסטיאנו. אני מוכן, האם אתם מוכנים? אהבה, פתאום היא מתפרצת, כמו להבה. כמה אני רוצה את הגביע הזה, כמה. תעשו אותי שמח. APorLa13#.
     
  11. Ohad_Glr Member

    הצטרף ב:
    ‏5/1/07
    הודעות:
    1,280
    לייקים שהתקבלו:
    108
    ההימור שלי- איסקו ובנזמה יהיו אלה שישלימו את השלישייה ההתקפית עם רונאלדו.
    אם זה היה תלוי בי- איסקו ובייל.
     
  12. Captain Canada משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏17/11/10
    הודעות:
    3,469
    לייקים שהתקבלו:
    559
    לא מאמין שאני אומר את זה, אבל אני דווקא מעדיף לפתוח עם בנזמה בגמר. זה יפה שבייל ניפח את הסטטיסטיקה שלו עם כמה שערים לא חשובים מול קבוצות חלשות, אבל בפועל הוא עדיין אותו שחקן שלא נותן שום ערך מוסף לקבוצה במשחקים גדולים, בטח כשאנחנו מכתיבים את הקצב ושולטים בהנעת הכדור. בשביל סיומת טובה מול השער מספיק כריסטיאנו, אנחנו פחות צריכים את בייל או את בנזמה בשביל קילריות במשחק כזה.

    הקלאסיקו האחרון היה דוגמה מצוינת. בייל אמנם כבש שער יפה, אבל זו הייתה הפעולה החיובית היחידה שלו במשחק. כשרונאלדו ובנזמה שיחקו במחצית הראשונה הנעת הכדור שלנו הייתה תכליתית ומצוינת, והגענו למצבים טובים. לעומת זאת כששניהם יצאו ונשארנו עם בייל מקדימה הקבוצה פשוט נתקעה, אפילו שבארסה הייתה ב10 שחקנים.

    בהנחה סבירה שליברפול תבוא להסתגר ותנסה לצאת למתפרצות עם הסילונים שלה, עדיף לנסות להפוך את הנעת הכדור שלנו למשהו שפחות ישחק לרגליים שלהם וללחוץ את שחקני ההתקפה שלהם אחורה. עם בנזמה בפוקוס ובגישה נכונה זה עוד משהו שיכול לקרות, עם בייל פשוט אין סיכוי, אין לו את היכולות האלו בכלל.

    התסריט האופטימלי לשילוב בייל יהיה להכניס אותו ביתרון במחצית השניה, אז אפשר יהיה לנצל את המהירות והסיומת הטובה כדי לסגור עניין במתפרצות. אני לא רואה איך הוא יכול להשתלב בקונסטלציה אחרת.
     
  13. Ever Banega Member

    הצטרף ב:
    ‏29/9/11
    הודעות:
    2,618
    לייקים שהתקבלו:
    398
    הייתי הולך על איסקו ולוקאס.
    לוקאס מרגיש לי מנייה יותר בטוחה, כזה שגם במשחקים הפחות טובים שלו היית רוצה לצאת איתו למלחמה, תמיד הוא בא במוד הנכון ונותן הכל על המגרש.
     
  14. Captain Canada משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏17/11/10
    הודעות:
    3,469
    לייקים שהתקבלו:
    559
    לוקאס לא מספיק מגוון למשחקים מול הגנות (טובות) צפופות. גם לו יהיה ערך מוסף בעיקר אם יעלה כמחליף. ממש לא הייתי רוצה שכל יצירת המצבים שלנו תהיה תלויה באיסקו.
     
  15. סיונרה Member

    הצטרף ב:
    ‏20/2/16
    הודעות:
    13,141
    לייקים שהתקבלו:
    5,896
    מין:
    זכר
    לוקאס לא אמור לפתוח בקבוצה נורמלית בגמר ליגת האלופות.
     
מצב נושא:
הנושא נעול.