חברים זה לא כ"כ פשוט, הרבה דברים מבדילים בין השיטה בארץ לזאתי החופפת באירופה. בגילאים הצעירים זה עוד עובד ומכאן ההצלחות היוצאות דופן של הנבחרות הצעירות אבל ככל שאנחנו מתקרבים למאני טיים, קרי לבוגרים היתרונות של השחקן האירופאי בקטע המנטלי והגופני עושים את שלהם. החינוך של השחקן האירופי אינו ניתן בכלל להשוואה עם זה מישראל, זה ממשיך באימונים מוגברים שהמטרה שלהם שידורג היכולות של השחקן ( בעוד השחקן הישראלי נשאר במעיין סטטוס קוו של אימונים שגרתיים) ובעיקר בדרך החשיבה. כל מועדון אירופאי מתבסס על שיטות אימון שהמטרה שלהם לקדם את השחקן משלב א ועד שלב ת, בארץ נתקעים איפשהו באמצע הדרך.
אין כסף=אין אפשרות שתהיה כאן תרבות רצינית של כדורגל. אבל זה לא רק עניין כלכלי, צריך בעתיד שאנשי מקצוע ומאמנים ותיקים יעבדו עם הנוער, אנשים כמו אלי כהן, שלמה שרף(שעושה את זה בטוברוק), איל ברקוביץ', גיורא שפיגל וכו.. בקיצור אנשים שמבינים ויודעים כדורגל, הם צריכים ליצור תכנית גג לכדורגל הישראלי. בגילאי נערים וילדים עדיף לפתח שחקנים מאשר להשיג תוצאות, מצד שני איך ילמדו ילדים לקחת תארים ולהפוך לווינרים אם לא דרך הצלחות ונצחונות? בקיצור הכי טוב שאנשי מקצוע אמיתיים ינהלו את העסק.
יש לו שכל, לבחור הזה. הוא לא שותף במשחק נגד ליברפול, ואת התוצאה כולכם יודעים. צריכים לתת לו לשחק, כי כישרון כזה רואים פעם בדור.
זה עיקר הדיון. בן סהר, שהתאמן גם בארץ וגם בחו"ל, סיפר על ההבדלים הקיימים. את המסקנות אנחנו צריכים להסיק מהם, כדי לשפר את הכדורגל שלנו (להתאים את הכדורגל שלנו לזה שבאירופה). הראש של המאמנים בארץ לא ביסודות של השחקן, אלא במנטליות לוחמנית. אפשר לומר שגם המאמנים בארץ צודקים שמלמדים את השחקנים טקטיקה וניצחון מעל הכל, יש בזה משהו וואינרי, אך צריך גם יסודות. אחרי הכל שערים מגיעים מהברקות ויכולת אישית. אין מצב ששחקן לא ידע להרים כדור לרחבה כמו בנאדם, ולא משנה כמה הוא וואינר וממושמע טקטית.
בזמן אימונים של ילדים צעירים (10-16) בחו"ל הדגש הוא על טכניקה נטו. בארץ המאמנים עובדים הרבה על טקטיקה, כי ככה הם יכולים להביא תוצאות למרות נחיתות טכנית של השחקנים שלהם. כשהשחקן הישראלי מגיע לגיל בו הוא אמור להתחיל לעבוד על טקטיקה, הוא לוקה בטכניקה, ומאוחר מדי לתקן את זה. זה נכון במיוחד לגבי הנבחרות הצעירות של ישראל, שמצליחות בזירה הבינלאומית אבל בסופו של דבר הנבחרת הבוגרת לא מגיעה לכלום, ושחקנים בוגרי מחלקות הנוער הישראליות לא מצליחי באירופה (חוץ מכמה יחידי סגולה).
הבעיה היא ביסודות, לא יכול להיות שנער שמשחק בליגת הנוער יעלה למשחק כשהוא יודע הכל על היריבה ירצה יותר מכל לנצח ואז לא ידע לעמוד לפני השחקן שלו בהגנה או להרים כדור מהצד. עם רצון בלבד מגיעים להישגים מועטים אך לאורך זמן הטכניקה והטקטיקה הם הבסיס שעליו צריך לבנות את הכל.
