מחר 50 שנה לאסון מינכן. בכוונה אני פותח כאן דיון נפרד, כי לא נראה לי נכון לכבד את זכרו של פרנק סוויפט בדיון של סיטי, ואת הבזבי בייבס בדיון של יונייטד. כידוע לכם אין דבר 'שנוא' יותר עבורי מן היריבה העירונית, אך זה בדיוק הנקודה, יונייטד זה יריב ולא אויב. ה'שנאה' היא קשורה לספורט וכל הקשור לספורט, ומותם של בני אדם צעירים כל-כך היא אסון אנושי לפני חמישים שנה כל העיר, שוב כל העיר - מנצ'סטר התאחד באבל על הרוגי האסון הנורא אני מקווה שכל הנוכחים באולד-טראפורד בדרבי יידעו לכבד את היום. אני כמובן אמשיך לנצח בתיעוב שלי לכל מה שאדום, אך בזמן הזה אני מרכין ראש ל23 קורבנות ההתרסקות Frank Swift Geoff Bent Roger Byrne Eddie Colman Duncan Edwards Mark Jones David Pegg Tommy Taylor Liam Whelan Walter Crickmer Bert Whalley Tom Curry Alf Clarke Don Davies George Follows Tom Jackson Archie Ledbrooke Henry Rose Eric Thompson Kenneth Rayment Bela Miklos Willie Satinoff Tom Cable יהיה זכרם ברוך. http://www.manchester2002-uk.com/celebs/swift22.Xxx http://www.manchester.com/sport/united/images/plane.Xxx
פיטר, תודה על זה שפתחת דיון לזכר האסון,תודה שאתה יכול לראות מעבר ליריבות ולשנאה הספורטיבית http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx קראתי את הספר של נובי סטיילס,יליד מנצסטר ושחקן במחלקת הנוער של יונייטד בזמן האסון, קראתי כמה וכמה סיפורים בפאנזינים של אוהדי יונייטד שאני מנוי עליהם,סיפורים מהימים של לפני ואחרי האסון, על התיאורים שלהם,אוהדים מצד אחד,שחקן צעיר מצד שני ולכולם היה מכנה משותף,כמו לכל העיר, הרגשה של עולם שנחרב כאשר האלילים שלהם נהרגו,כשהקבוצה שלהם התרסקה תרתי משמע, מנצסטר עיר גדולה אבל באותם ימים זה היה כמו קיבוץ אחד מאוחד ומתאבל. אני מנסה לחשוב איך זה כאוהד יהיה לקום יום אחד ולגלות ש 8 שחקנים מהקבוצה שלך אינם עוד,בבת אחת וזה פשוט לא נתפס, לחשוב שבעוד כמה ימים המטוס של יונייטד(חס וחילה חס ושלום)בדרכו חזרה אחרי משחק גביע אירופה לאלופות בליון מתרסק ו 8 שחקנים נהרגים, איך מתמודדים עם כזה דבר,כאוהדים,איך המועדון מתמודד עם כזה דבר....לא נתפס ממש, הדרך בה המועדון שיקם את עצמו,בתוך כמה שנים,גם בעזרת כמה ניצולים מההתרסקות, את ההיסטוריה הזו,הכאב והגאווה,הכל גם יחד,חזקים יותר מכל מדיניות המרצנדייז,התיירים שאין להם מושג,גלורי האנטרס,כסף גדול,גלייזירים וכל שאר הדברים שאוהבים לזרוק לעבר יונייטד בימים אלה לעולם לא נשכח, WE'LL NEVER DIE
יש לי כבוד וסימפטיה לכל הנפגעים מהאסון הזה ,אני גם משוכנע שכולם ידעו לכבד את האירוע ביום ראשון . כל העיר מנצ'סטר תראה לכל העולם איך מכבדים שחקנים צעירים ששיחקו ומתו רק בגלל אהבת חייהם.
אני רואה MUTV ונדהם מכמות החומר המצולם מאותם ימים, וידאו ותמונות שמעולם לא ראיתי, יחד עם ראיונות עם שחקנים שהיו על המטוס וניצלו,ביקור בבתי המשפחות בימים אלה, שחקנים יריבים מאותם ימים, אוהדים ואיפה הם היו כששמעו בפעם הראשונה על האסון, מצמרר ממש.
סיפור עצוב של מועדון כדורגל ענק. מנצ'סטר יונייטד ידועה כמועדון שלא נשבר מכלום.הם ידועים בחוזק המנטלי שלהם ולדעתי לאסון הזה יש חלק בעיצוב דמותה של מנצ'סטר יונייטד הגדולה. משמע,אם אחרי האסון הזה,לא נכנענו המשכנו וכל כך מהר לקחנו תארים אז אף אחד לא ישבור אותנו. יהי זכרם ברוך. ויהי זכרו של ביל ניקולסון זצ"ל ברוך.
הפרחים של מנצ'סטר .. של אנגליה,ושל בריטניה כולה ! אפשר לכתוב שירים,סיפורים,ספרים,וכל מה שרק אפשר על הצעירים המוכשרים האלו . קשה לדמיין את המחזות,תחושות,ומחשבות של היום שאחרי . יהי זכרם ברוך http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/sad.Xxx
