NBA 2016-17 - גולדן סטייט האלופה !

בנתיים שום דבר לא עייף את גולדן ולא את קליבלנד. גם גמר המערב, עם המערב כמו שנראה לאחרונה, יכול להגמר כטיול נוסף עבור גולדן.

הדבר האמיתי השנה היה דווקא בליגה וקוראים לו ראסל ווסברוק.

 

מפתיע מאוד שפלייאוף מאכזב ו/או ששום דבר לא מעייף או מאתגר קבוצות עם 7 אולסטאר'ס בחמישיות ששלושה מהם הם עילויים היסטוריים ושחקני טופ 5 בליגה.

אם רק היינו יודעים מי גרמו למצב המעוות והפאתטי הזה. אם רק.

 

אתה רומז לרגולציה של הליגה נגד מהלכים כאלו?

 

לא, סתם ממורמר על המנטליות של הסטארים המדוברים.

אני כן חושב שמבנה שכר של תקרה רכה הוא בעייתי וגרוע כי הוא הופך כל טעות ניהולית למעין מכת מוות ומאט משמעותית את תהליך הבנייה מחדש של הקבוצות. המודל של ה-NFL הרבה יותר טוב בעיניי (לא יאומץ בחיים בליגה שבה כל הכוח נמצא בידיים של השחקנים) אבל אם כבר העלת את זה - הוא לא היה הסיבה לצעדים האומללים האלה אלא שילוב של נסיבות די נדירות שספק אם יחזרו על עצמן אי פעם (שנוצלו על ידי סטארים שהם מנטל מידג'טס). הבעלים שמו על זה דגש במו"מ על הסכם השכר הקיבוצי החדש שנחתם לפני חצי שנה אבל עם כל כך הרבה כסף שמתגלגל וימשיך להתגלגל מחוץ למגרש אני בקלות רואה את הכוכבים של העשור הבא "מוותרים" על 50+ מיליון דולר שכר כדי להקל לעצמם על החיים ולרצוח קונפרנס(ים) לשארית הקריירה שלהם.

לא רציתי לפתוח את זה יותר מדי כי מדובר בנושא שאני חופר עליו פה שנים, למרות שלא העלתי על דעתי שזה יגיע למצב כל כך קיצוני. סתם היה לי חשוב להזכיר (שוב) ל"מאוכזבים" מי הם הגורמים לאכזבה שלהם למקרה שהם שכחו.

 

כל שנה שעוברת אני רואה פחות פלייאוף.

 

כל תקרת השכר מבוססת על כך שהשחקנים הם אגו-מניאקים ורודפי בצע. ברגע ששחקנים מחליטים להיות מעל לזה אז זה דופק את כל המערכת.

 

מי שאשם יותר מכל שחקן כזה או אחר או מערכת חוקים גרועה זו החברה. אנחנו אלה שמכתיבים שמי שאין לו חתיכת מתכת על האצבע לא שווה אזכור בדיון על הגדולים מכולם. שחקני NBA לא שונים מבחורה ישראלית שמגיעה לגיל 25 וחבר שלה עדיין לא כרע ברך. קווין דוראנט יודע שטבעת אחת יכולה להיות ההבדל בין להיזכר איפשהו בין ג׳ורדן ופיפן לבין להיזכר בין מקריידי ורג׳י מילר, ומתנהג בהתאם.

 

לברון ג'יימס וקווין דוראנט לא החליטו להיות מעל כלום אלא ניצלו נסיבות מיוחדות בין אם זה מעבר לעיר ללא תשלום מס' (המיליונים הבודדים שהוא וכריס בוש לצורך העניין "ויתרו" עליהם התקזזו עם המס שהם היו נאלצים לשלם בכל קבוצה אחרת שבה הם היה בוחרים למעט קליבלנד/טורנטו/קבוצה כלשהי מטקסס) ואז חזרה לקבוצת "הבית" (שהייתה מתחת לתקרה ונתנה לו חוזה מקסימום) שזכתה במקרה או לא במקרה בלוטרי שלוש פעמים תוך ארבע שנים מה שאיפשר בנייה מחדש סופר מהירה.

דוראנט ניצל שתי נסיבות נדירות - 1) יכולת לצאת מהחוזה שלו שנה בדיוק לפני שחוזי השידור החדשים נחתמו והקפיצו את התקרה לשמיים עם יכולת לחתום איפה שהוא רוצה על חוזה 1+1 (שנה אחת בלבד שבמהלכה הקבוצה החדשה משיגה את זכויות הבירד שלו) 2) החוזים הנמוכים של סטף קארי (נחתם בזמן היותו פצוע כרוני לפני שהפך למפלצת) ושל דריימונד וקליי תומפסון (שהיו אמנם מקסימום או קרובים אליו בזמן החתימה אבל תחת סכומים נמוכים משמעותית תחת תקרה נמוכה שהלכה וזינקה מדי שנה).

לברון ויתר על פיצוחים לשבת ודוראנט לא ויתר על דולר.

 

זו בדיוק הבעיה והמנטל מידג'יות. מעילויים היסטוריים כמו לברון וקווין דוראנט אתה מצפה שיהיו מעל זה ויאמינו בעצמם וביכולות שלהם עד הסוף המר במקום לפחד מה סקיפ ביילס אומר עליהם ב-FIRST TAKE או המשתמש האימבציל ספריוול מאייסוקר אם הם לא זוכים ב-7 אליפויות רצופות. במקום הם מעדיפים להקיף את עצמם ב-4 אולסטארס בכל פרק זמן נתון ולהצטרף לקבוצות שבדיוק סגרו 73 ניצחונות בלעדיהם והיו מרחק בעיטה באשך מריפיט. זה פאתטי ברמות שקשה לתפוס. מזל שעוד יומיים יש את בוסטון ואיזה קלי אוליניק להוריד לו על הראש 39 נק', 12 אסיסטים ו-11 ריב' כדי להשפיך ולצעוק תוך כדי "7 פיינלסססססססס רצופיםםםםםםםםםםם בואוווו למצוץץץץץץץץץ". כי זה מה שמגיע לדור שלא טעם את מייקל.

 

צ'טער, לא מקבל. נאה דורש נאה מקיים. אי אפשר מצד אחד לרדת על שחקנים שאין להם טבעת ולהוציא אותם מהדיון על הגדולים באמת כי נגזר עליהם לשחק עם ויקטור אולדיפו וסטיבן אדאמס ככוכבי משנה (ווסטברוק) שאין להם שום סיכוי לקחת איתם אליפות (או אפילו לעבור סיבוב ראשון) ומצד שני לרדת על אחרים כמו דוראנט ולברון שהחליטו שהם מעדיפים לשחק עם שחקני כדורסל מעולים אחרים. התרבות הזו של "It doesn't mean a thing without the ring" שאנחנו כחובבי כדורסל מקדמים היא בדיוק הסיבה שאנחנו רואים את התופעה הזו של סופר טימס, אז בתאבון לנו עם הדייסה.

אגב, סתם כי זה מעניין אותי: אם שחקן NFL (בכיר לצורך העניין) מחליט שהוא מוכן לוותר על כמה כסף שיידרש כדי להצטרף לקבוצה שהרגע לקחה את הסופרבול - מה ימנע ממנו לעשות את זה?

 

אתה מתאר את זה כאילו הברירות היחידות שקיימות הן לשחק עם סטיבן אדאמס ומו וויליאמס או להתאגד עם סטף קארי ודוויין ווייד. לברון ודוראנט יכלו לבחור מבין 20+ קבוצות. כל הליגה הייתה פרושה לרגליהם. ספציפית לגבי דוראנט - הוא לא היה תקוע בקבוצה בלי סיכוי לקחת אליפות אלא באחת שהלכה TOE TO TOE עד השנייה האחרונה בסדרה אפית של 7 משחקים מול אחת הקבוצות הדומיננטיות בהיסטוריה של הליגה. במקום להאמין ביכולות הכדורסל האלוהיות שלו לעבור את המכשול הזה הוא בחר להרים ידיים ולהצטרף אליהם. מהלך פאתטי שמנוגד ליצר תחרותי בסיסי שאמור להיות לספורטאי ובמיוחד לעילוי. אף אחד לא הצמיד לו אקדח לרכה להמשיך לגור בחור כמו אוקלהומה או לשחק עם ווסטברוק אם הוא כל כך סבל (אגב, גם הדינמיקה ביניהם הוכיחה כמה הוא מנטל מידג'ט אבל זו לא הנקודה כרגע). אבל היו בוסטון/וושינגטון/טורונטו/מיאמי. קבוצות מוכשרות בקונפרנס שמת קלינית כבר 6 שנים (אם כל כך חשובה לנו הטבעת ולהתאמץ ולהתחרות זה קשה) שהיו הופכות איתו אוטומטית לקבוצות טופ 2 יחד עם קליבלנד. מסתבר שזה היה קשה מדי. כי ככה זה כשאתה מנטל מידג'ט.

על לברון חפרתי פה מספיק לאורך השנים והסיטואציה שלו ב-2010 לא הייתה שונה בהרבה. לגיטימי לעזוב את קליבלנד, קצת פחות להתאגד עם אולסטאר'ס בשיאם בזמן שאתה אמור להתחרות בהם.

"דיון הגדולים באמת" זו תופעה בזויה שקיימת לא רק ב-NBA אלא בכלל בספורט האמריקאי (ב-NFL זה אפילו יותר גרוע כשמדובר בקוורטרבק'ס) ושמתודלקת על ידי טרולים מאוסים כמו ביל סימונס, סטיבן A סמית וסקיפ ביילס ששולטים בשיח ומטמטמים אוהדים תמימים. הציפיות שלי מעילויי הספורט שלי הן להיות מעל זה ולא לתת לזה להשפיע על היצר התחרותי ו/או התנהלות שלהם על הפרקט. מניח שזה עניין סובייקטיבי וכל אחד והתפיסות והציפיות שלו ככה שלא חייבים להסכים.

לגבי השאלה שלך - יכולת השליטה של קבוצות NFL בשחקנים ובחוזים שלהם היא עצומה ולא דומה בכלל למה שקורה ב-NBA. הסיבות העיקריות לכך הן 1) חוזים מובטחים חלקית ו2) פרנצ'ייז טאג. תופעה של כוכבי פוטבול שמסיימים חוזה בקושי קיימת כי כמעט תמיד לפני השנה האחרונה הם יגיעו עם הקבוצה לסיכום על הארכת חוזה בגלל החשש מפציעה שתפגע משמעותית בערך וביכולת שלהם לקבל כסף מובטח בחוזה הבא. במקרים הבודדים שבהם שחקן מסיים חוזה בלי להגיע לסיכום ארוך טווח חדש עם הקבוצה שלו אז יש לה אופציה לשים עליו פרנצ'ייז טאג (1 פר קבוצה וניתן להשתמש בו שנתיים ברציפות על אותו שחקן) שזה למעשה הארכת החוזה בשנה נוספת תמורת השכר הממוצע של 5 המשתכרים הגבוהים ביותר בעמדה בליגה (לשחקן אין סייי בנושא).

 

סבבה, לא מסכים אבל מבין. אני חושב שיש הרבה מה ללמוד מהמקרה של לברון. כי אם נריץ אחורה ונמנע את המעבר שלו למיאמי נגלה ש:
1. קליבלנד לא מקבלת את הבחירה מס' 1 שהופכת לקיירי אירווינג
2. מאוחר יותר גם הבחירה #1 השניה שהפכה לוויגינס שהפך לקווין לאב לא הייתה מתאפשרת
3. לברון עצמו לא היה הופך למה שהוא הפך במיאמי
4. בעקבות 3 המותג לברון ג'יימס לא היה מתעצם ולא היה גורם לשחקנים כמו קווין לאב ועוד וטרנים בכירים לשקול מעבר לקליבלנד (שזה בדיוק מה שלברון הצעיר מודל 2009 לא הצליח לעשות ולכן שיחק עם כל מיני אילגוסקאסים בתור כוכבי משנה).

מספיק לראות את היכולת שלו בגמר 2011 לעומת היכולת שלו באותו מעמד כעבור 5 שנים כדי להבין עד כמה רחוק הוא באמת היה ממיצוי הפוטנציאל שלו ושיש מצב שבקליבלנד ההיא זה לעולם לא היה קורה. גם "מנטל מידג'ט" זו לא גזירה משמיים וזה משהו שאפשר לעבוד עליו. בדיעבד, המעבר למיאמי עשה טוב גם לו ובעיקר לקליבלנד. האם זה אומר משהו על דוראנט? לא בהכרח, אבל זה כן אומר ששווה לשתות כמה כוסות מים לפני שמבקרים שחקנים על מהלכים שהם עושים או שורפים חולצות שלהם בכיכר העיר.

לגבי הפרנצ'ייז טאג זה נשמע לי כמו מהלך קיצוני מידי שלא בטוח שהיה עובר את איומי השביתה של איגוד השחקנים.

 

ג'ון וול. וכל מילה נוספת מיותרת.

 

אתה לא יכול לדעת את זה. יכול להיות שבסיטואציה אחרת בלי שני אולסטאר'ס בשיא הקריירה שהיו סוגרים יחד איתו 70+ נק' למשחק הוא היה מתפתח בצורה אחרת, טובה יותר, יעילה יותר, ווינרית יותר, קילרית יותר כבר אז. יכול להיות גם שלא וסביר להניח שלא (כי כשיש לצידך ווינר מוכח ואלפא דוג כמו ווייד שמחזיק לך את היד בשנה-שנתיים הראשונות זה מן הסתם לא משהו שהיית זוכה לקבל לו היית בוחר לחתום בניקס או אפילו בשיקאגו לצורך העניין) אבל עם כמות כישרון ו-BB IQ כמו שלו אני נותן לו להנות מהספק ודי מבואס שלא זכיתי לראות ולבחון את זה כצופה. למרות שאני מסכים איתך זה תמיד מצחיק אותי איך היום התקופה והבחירה שלו במיאמי נתפסות למוצלחות כשכולם שוכחים שבמבחן הציפיות שהוא עצמו הציב למהלך שלו זה היה אמור להסתיים בהרבה יותר משתי אליפויות (Not 5, not 6, not 7...).

סעיף 4 היה וימשיך להתקיים בלי קשר לכלום. 99% מהשחקנים בליגה היו ויהיו מוכנים לוותר על אשך כדי לשחק עם סופרסטארים כמו לברון ג'יימס (לא רק כי זה אומר שאתה משחק בקונטדרית אלא כי זה אוטומטית משפר לך את המספרים וממקסם את הערך הכלכלי שלך בחוזה הבא). זה לא קרה עד 2010 לא בגלל חוסר רצון של שחקנים להצטרף אלא בגלל התנהלות גרועה וחוסר יכולת של הקבוצה לצרף כאלה. (0 קאפ ספייס ו-0 נכסים להעביר בטרייד. לא המצב ב-2015 עם בחירות #1 אוברול וסגל מפוצץ בסקראב'ס שמרוויחים גרושים ומאפשרים מקום להתאים בתקרה שני חוזי מקסימום).

לגבי מנטל מידג'ט - מניח שכל אחד והפירוש שלו להגדרה. בעיניי זו כן גזירה משמיים. כשקווין דוראנט יסיים כפיינלס MVP עוד חודש אני לא הולך להתרשם שהוא הפך לאיזה קילר ווינר עם קרח בוורידים. לא כל עוד הוא מוכיח לי שהדרך היחידה שלו לעשות את זה היא רק עם גיבוי ושמיכת ביטחון של פאקינג 3 אולסטאר'ס שכוללים בתוכם 1) MVP פעמיים רצוף שמהווה 50% מ 2) צמד השוטרים המפלצתיים ביותר בהיסטוריה של הליגה ו 3) שחקן הגנה טופ 2 בליגה שהוא כנראה האול-אראונד פלייר הכי טוב אחרי הפריק שעונה לשם לברון ג'יימס. זה לא עובד אצלי ככה. הבן אדם חשף את הצבע האמיתי שלו שנה אחר שנה באוקלהומה עם הכניעה התמידית לווסטברוק ואם רציתי לתת לו להנות מהספק לפני שאני צובע אותו בשחור הוא לא השאיר מקום לספק במעבר לגולדן סטייט. בפאוור ראנקינג ההיסטורי של המנטל מידג'טס הוא יישאר לנצח בטופ. לפחות עד שהדוראנט הבא יגיע לליגה וינסה לשבור את השיא שהאליל שהוא גדל עליו הציב לו, אם כי גם אז אני מניח שהבעיה תמיד תהיה עם יוצר התקדים מאשר עם הממשיכים. וקווין דוראנט יצר חתיכת תקדים בקיץ האחרון שאנשים כרגע לא קולטים מספיק לדעתי אבל אולי אחרי האליפות הרביעית ברצף ב-2020 משהו יתחיל לחלחל.

ברור שלא היה עובר וגם לא יעבור בחיים. ה-NBA היא ליגה שנשלטת על ידי (איגוד) שחקנים סופר חזקים שמשנה לשנה רק מרוויחים יותר ויותר כסף שהופך אותם ליותר יצורים חסרי יצר תחרותי שמחזיקים אירגונים שלמים בביצים ומכתיבים מה קורה, מי יאמן, איך יאמן, אם יאמן, מתי הם נותנים 100%, מתי לא בזין שלהם לתת 100%, מתי אני מתחיל לדרוש טרייד, עבור איזה שלוש וחצי קבוצות אני מוכן לעבור בטרייד. רק השבוע זה הגיע למצב שאפילו פרוספקט'ס מושתנים לפני דראפט מציבים תנאים ומכתיבים עבור מי הם מוכנים להיבחן/להתראיין ואם להתייצב בכלל לקומביין (ולמה שיעשו את זה כש...קווין מנטל מידג'ט דוראנט ממליץ להם לא לעשות את זה בגלל שאיזה מאמן כושר ירד עליו לפני 10 שנים). והמוצר נראה וימשיך להיראות בהתאם. אני לא חושב שהעונה הרגילה והפלייאוף הזוועתיים העונה הם אפילו תחילת השפל התחרותי שאנחנו הולכים לראות עד הפרישה של לברון ו/או קריסה של גולדן.

 

המציאות הנוכחית מצחיקה, כי במשך הרבה מאוד שנים הרבה כותבים מתחום הכדורגל הביאו את החוקים ב-NBA כדוגמא לאיך מייצרים ליגה בריאה ומונעים מפלצות סטייל ברצלונה וריאל מדריד ׁׁׂ(זכו בליגת האלופות ב-4 מתוך 6 הפעמים האחרונות, כשריאל מדריד השנה יכולה להפוך את זה ל5 מתוך 7).

אני חושב שב-NBA הכל השתנה עם המעבר של לברון בזמנו למיאמי. התכנון המקדים כדי לבנות קבוצה אחת עם דוויין וייד וכריס בוש (במקור הם גם רצו את כרמלו איתם) היא ששינתה את המציאות וגרמה לשחקן כמו דוראנט לעשות את המעבר לגולדן סטייט.

ואולי זה בכלל האשמה שלנו האוהדים, בכך ש"אנחנו לא סופרים אליפויות של מועדונים, אלא אנחנו סופרים אליפויות של שחקנים, ולכן זה לא משנה איזה גופיה אתה לובש, זה משנה כמה טבעות יש לך".
ושוב, זה מצחיק שבסופו של דבר דווקא המעבר של לברון למיאמי שנועד להעלות בצורה משמעותית את הסיכוי שלו לזכות בכמה שיותר אליפויות, בהתאם גם לדעה הרווחת היום שככה שופטים שחקנים, היא זאת שהרבה משתמשים בה כדי להסביר למה ג'ורדן גדול מלברון.

נ.ב
אם באמת מחפשים את המקור למציאות שאנחנו רואים היום, זה היה דווקא בחיבור של ריי אלן, קווין גארנט ופול פירס בבוסטון ב2007.
האיחוד של השלושה אומנם נצבע בצבעים רומנטיים, כי כל השלושה כבר היו יחסית אחרי השיא, וכולם היו חלקים מרכזיים בקבוצות שהגיעו רחוק בפלייאוף, אבל הלכו לאיבוד מאוחר יותר. אבל בפועל, זה שלח מסר ליתר השחקנים המובילים בליגה שכדאי להם להתחבר אם הם רוצים לנצח. וכך במקום לחכות שהמנהלים שלהם יעשו את החיבור הדרוש דרך הדראפט או דרך טריידים, השחקנים החליטו לעשות את החיבורים הללו בעצמם.

לברון פשוט לקח את זה כמה צעדים קדימה, כי בניגוד לכל השמות למעלה, כולל דוראנט, מדובר במפלצת כדורסל ששנייה רק לג'ורדן (יש כאלה שיגידו שהוא גם ממוקם מקום אחד למעלה, למרות שאני לא שותף לדעה הזאת) שסחב לבדו קבוצה חסרת איכות לגמר שנה אחרי שנה, ולכן אפקט המעבר שלו גדול יותר מכל שחקן אחר שביצע מעבר דומה בהיסטוריה של המשחק ובכך הוא גם מתווה את הדרך לאלה שבאים אחריו...