דן קווין. קווין דן. זה עליו. כמו שזה היה על קארול ולא על ווילסון. לרוץ שלוש פעמים אחרי התפיסה של חוליו היה קומון סנס ברמת הקופים. לרוץ מה-2 יארד ליין עם מארשון לינץ׳ היה קומון סנס ברמת הקופים. מי שקומון סנס ברמת הקופים גדול עליו מוזמן להזדיין לי מהמסך, רצוי עם הזנב בין הרגליים. כואב לי רק על אלילים כמו חוליו ורודג׳רס וכו׳ שסובלים וימשיכו לסבול בגלל הקופים האלה אבל מה אפשר לעשות.
משחק מטורף. כולם ידברו על בריידי (ואולי בצדק) אבל תאכלס אדלמן שינה את המומנטום בעצמו מספר פעמים הלילה, הוא מפלצת. גם ההתאמות של מקדניאלס בשנייה היו מצוינות, אם כי קצת לא ברור לי איך הוא לא ניטרל מראש את הסגנון המאוד חדגוני של אטלנטה מבחינה הגנתית. כשאני חושב על זה, הקרדיט בכלל מגיע לבליצ׳יק. אבל אין טעם לנתח את מה שקרה היום, זה היה פשוט טירוף ואיזה כיף שחווינו משחק תחרותי וצמוד. ביום אחר הפאטס היו מנצחים את המשחק כבר ברבע השני.
משחק משוגע! ליאור הקומנטרי שלך אדיר כהרגלו, אלוף. וכמובן שבריידי כי אין מה לעשות - אבל בתכלס אם מישהו צריך היה לקבל את האמויפי במשחק הזה והיה השחקן הטוב במגרש בלי שום צל של ספק, זה ג'יימס וויט. פשוט נתן משחק לפנתיאון.
הוא היה מעולה אבל אני עומד על כך שאדלמן היה אחראי על כמה נקודות מפנה מטורפות שבלעדיהן כל המהפך הזה לא היה מתחיל בכלל (ובמחצית השנייה פלאוורס היה מעולה גם הוא). מבחינת מספרים אין ספק שווייט גובר עליו. אגב לא יודע כמה שנים אני צופה בליגה הזאת (4? 5?), כל פעם מחדש המסקנה שלי היא שהregular season כל כך הרבה יותר מהנה מהפלייאופס.
מי שהכי עוברים מתחת לראדר בכל האוננות האינסופית שמציפה ותמשיך להציף אותי עד סוף החיים המזויינים שלי הם... הפאקינג הגנה של הפאטס שעצרו את אטלנטה בחצי השני על 7 נקודות אומללות והשאירו בכלל אופציה לקאמבק, מדהים ככל שיהיה. רק לפני שבועיים ראינו קבוצה של QB טוב וגדול ומוכשר וחתיך יותר מבריידי יורדת למחצית בפיגור 24-0 ואז עולה לחצי השני ומקבלת בראש עוד 24 לא כולל החוליו ספיישל במהלך שלבד היה שווה בסביבות ה-200 נקודות מבחינת המכה המוראלית והצלקות הנפשיות שהוא השאיר על שני האומללים שנקלעו לשדה הראייה שלו. וזה לא ניסיון לגמד או להוריד במשהו מהמפגן הווינרי המפחיד שעדיין לא התאוששתי וספק אם אתאושש ממנו אי פעם אבל כשפאן בויז מקיאים עליי "בריידי" "בריידי" "בריידי" "בריידי" "בריידי" אני מרגיש צורך להזכיר את כל התמונה. את העובדה שהמאמן של טום בריידי הוא לא אימבציל שאונן במחצית או נכנס לפאניקה או העביר את הזמן בנאומים סמכותיים אינטנסיביים שלא בדיוק עוזרים לאף אחד (כן מייק טומלין אני מדבר עליך יא צ'ירלידר כושל) אלא עשה התאמות במחצית (השחקנים של הפאטס אמרו אחרי המשחק שהם התכוננו לכך שאטלנטה תשמור איזורית וה-MAN TO MAN שלהם הפתיע אותם, למרות שגם מולו הם ת'כלס הצליחו להזיז את הכדור בצורה סבירה בחצי הראשון), לא נתן לפיגור 19 ברבע האחרון לבלבל לו את החושים והבין שאפשר וצריך ומתבקש לבעוט FG בסיטואציה הזו במקום להיות גבר ו"ללכת על TD כי מה יש להפסיד????????" (משהו ש-90% מהמאמנים בליגה הנכה הזאת היו עושים), שמר וניהל נכון את פסקי הזמן והשעון (*שיעול* דן קווין *שיעול*) אבל מעל הכל - פשוט היה ה-GOAT שהוא, הפאקינג לוציפר הזה ששחקנים שלו אף פעם לא יזרקו זין, לא ירימו ידיים, לא משנה מה הסיטואציה, התוצאה או המעמד רק מהחשש שהוא יגלה אותם לאיזה חור כמו סינסינטי. השחקנים האלו הם טריי פלווארס, אלן בראנץ', דאנטה הייטוואר, ג'יימס ווייט, כריס הוגאן, מאלקום באטלר, דני אמנדולה, מרקוס קאנון, ג'וליאן אדלמן. לא רק בריידי. אם התפוקה של רק אחד מהם הייתה ב-5% פחות ממה שהם נתנו בחצי השני אז אין קאמבק וכל מה שאני שומע עליו ביומיים האחרונים זה "אייס" "אייס" "אייס" "אייס" "אייס". האמת שהעונה שניהם היו חלשים ואני מבין למה אתה מרגיש ככה בתור אוהד של דאמפסטר פייר כמו שיקאגו אבל אם ביום מן הימים תזכה להגיע ליום שבו ג'ון פוקס כבר לא יהיה המאמן שלך אלא מישהו שיש לו מושג מה הוא עושה וה-QB אשכרה יתעניין בפוטבול וישים זין ואי פעם תרגיש את האינטנסיביות וה-FINALITY של משחק פלייאוף הדעה שלך תשתנה די מהר לדעתי. העונה הרגילה ב-NFL היא ביי פאר הטובה ביותר בכל ענף שהוא רק מעצם האינטנסיביות וה-Urgency אבל הפלייאוף מבחינתי זה כמו עונה רגילה על ספידים.
אתחיל מכך שמשחקים כמו אתמול גורמים לך להבין עוד פעם עד כמה הספורט הזה מטורף וכל כך יותר טוב מהשאר. פשוט משחק לדורות שגם בתור אוהד נייטרלי גרם לי לזנק ולקפוץ ולצרוח וזה לא קורה הרבה. הוליוודי מאוד, אמריקאי מאוד, פאקינג סופרבול - אי אפשר לבקש יותר. אחרי ה-21-0 כתבתי שזה לא גמור כי באמת האמנתי בזה אבל אז כשהפאלקונס נתנו עוד דרייב מרשים שבסופו קולמן נכנס לאנדזון אני מודה שחשבתי שזהו זה. נגמר. וגם ה-TD של הפטריוטס מיד לאחר מכן לא הכי שכנע אותי. ואז, דווקא אחרי פספוס ה-XP וה-ONSIDE KICK שנכשל בצורה מזוויעה, ההגנה של הפטריוטס הופיעה. יש 3 עצירות שבלעדיהן אני חושב שהיינו רואים פה אלופה אחרת: העצירה מיד אחרי האונסייד קיק, מגרש קצר מאוד לפאלקונס ואם הם מכניסים את זה לאנדזון זה משחק של 4 אחזקות כדור ובנקודת זמן הזאת יכול להיות שזה כבר מתמטית לא אפשרי; הסאק-פאמבל הקריטי של דונטה הייטאוור וכמובן העצירה לפני הדרייב האחרון של הפאטס שבו אחרי ריצה גדולה של פרימן ותפיסה בלתי ניתנת להבנה מצד חוליו הפאטס איכשהו הצליחו להחזיר את הפאלקונס לחצי המגרש בערך. כמובן שהיו לא מעט טעויות מצד הפאלקונס, פספוס החסימה של פרימן שאני בטוח שתרדוף אותו לנצח, הפלאג על ג'ייק מאת'יוס שהוציא אותם מטווח FG וכמובן הפלייקולינג המחריד שסירס את המומנטום שלהם. אבל גם על זה אני נותן קרדיט להגנה. הפאלקונס היו בהלם מכך שהם בסיטואציה הזאת בכלל והפטריוטס הלמו בהם. כולם התעלו. לסיכום אפשר להסתכל על התוצאה ולהגיד שהיה שוטאאוט ושבריידי ניצח על התזמורת אבל לדעתי זה היה משחק הגנתי מאוד, בין אם זה הפאלקונס במחצית הראשונה והפטריוטס בשנייה. בכל מקרה היה תענוג צרוף ובריידי עכשיו משתווה לצ'ארלס היילי בצדק גמור. מתחילת העונה כתבתי שזו תהיה האליפות הכי קלה שראינו, ואומנם הדרך הייתה קלה - אבל הפאלקונס עשו את זה הכי קשה שאפשר. ג'יימס ווייט היה אכן פנומנלי ויכול להיות שהוא היה צריך לקבל את ה-MVP. בכל מקרה אני לא מסכים שזה רק היה אדלמן מבחינה התקפית - כן הייתה את התפיסה שלא נופלת מזאת של דייויד טיירי, אבל גם הוגאן, אמנדולה ובנט עשו את עבודתם נאמנה. אדלמן ובריידי אפילו פספסו איזה 2 מהלכים גדולים. לגבי הפאלקונס - יש עתיד לדעתי. לא חושב שנראה דומיננטיות מוחלטת ולא בטוח שהם יחזרו לסופרבול בזמן הקרוב אבל יש הרבה חלקים טובים בקבוצה הזאת, בשני צידי הכדור. עם ניהול טוב אולי אפשר להמשיך עם זה, למרות שבלי שנהאן יהיה קשה. בליצ'ק אחרי המשחק: "אני חמש שבועות מאחור להכנה לדראפט 2017". אתם מבינים מי זה הבנאדם?! ינוח רק בקבר. וואו. *לגבי עונה רגילה נגד פלייאוף - עונה רגילה זה פשוט טירוף במינון גבוה מאוד כי יש לך כל כך הרבה משחקים שקורים בהם כל כך הרבה דברים שוויי אורגזמה, אבל פלייאוף זה הפוטבול האמיתי מבחינתי. WIN OR GO HOME, וזה תמיד כיף לצפייה. מה עושים עכשיו 7 חודשששששששששש
לא יודע אם זה ה-PTSD שירדוף אותי עד הקבר כשמדובר בפאטס אבל אני באמת באמת באמת באמת באמת לא חושב שהם מחוץ לשום משחק בשום סיטואציה שהיא לא פיגור של לפחות שני פוזשנס ב-5 דקות אחרונות (בהנחה שהם לא בדיוק על סף האנדזון שלך). הרבה אוהדים שלהם חושבים שזה תמיד ניסיון לנחס אותם אבל זה פאתטי כי מדובר בקרב אבוד מראש. אי אפשר באמת לנחס את בני השטן וכוחות האופל. זה לא עובד ככה. הם חסינים מזה. הפעם הראשונה והיחידה במשחק שהרגשתי שהם הולכים להפסיד הייתה אחרי התפיסה של חוליו אבל ישר התנתי את זה ב-3 ריצות. בשנייה שמאטי דיקאפריו עשה דרופ בק למסור בדאון השני ידעתי איך המהלך והמשחק הזה הולך להיגמר. ראיתי את הסרט הזה (הרבה) יותר מדי פעמים כדי לשחק אותה שאני מופתע ובאיזשהו מקום זה גם הרס לי את חוויית הצפייה שאני מניח שהייתה לרוב האנשים השפויים בעולם. אלה לא רק 3 עצירות אלא משהו בסביבות ה-15+ מהלכים שאם אחד מהם לא קורה אז אטלנטה מנצחים. זה חולני ברמות שקשה לתפוס. סתם לדוגמה - בדרייב האחרון של הפאטס לפני המחצית כשהם השיגו FG, באחת המסירות הראשונות בריידי קיבל מכה בזרוע כשהוא שיחרר מסירה שהייתה UP FOR GRABS בתוך הרדזון של הפאטס ובמה שיכל להיות בקלות חטיפה ונקודות לאטלנטה (FG במקרה הרע) איכשהו פאקינג מארטלוס בנט תפס אותה והשאיר את הדרייב בחיים. או למשל בדרייב המשווה של הפאטס שהם עמדו בפני 3rd and 10 בתוך ה-9 יארד ליין שלהם. אם בריידי לא מתקתק שם מסירה אדירה להוגן בתפיסה עוד יותר אדירה אז בליצ'ק עומד בפני אחת הדילמות המטורפות -4th down בתוך ה-10 יארד שלו עם 2:50 על השעון, 3 טיימאאוטס + 2 min warning. אתה עושה פאנט וסומך על ההגנה שתשיג עצירה או הולך על זה? מסכים עם הנקודה שלך לגבי משחק הגנתי אבל זה נבע יותר מהסרחות של המאמנים וההתקפות בפרקי הזמן הנתונים מאשר התעלות הגנתית. השחקנים של הפאטס אמרו אחרי המשחק שהם התכוננו לשמירה איזורית סטייל סיאטל והופתעו כשקווין הציב שמירה אישית. לא ממש ברור לי למה היה צריך לחכות עד המחצית כדי להסתגל ולשנות את תכנית המשחק וקומבינציית הראוטים אבל מהרגע שהם עשו את זה אטלנטה לא התקרבו לעצור אותם עד סוף המשחק. הרבע האחרון של אטלנטה הוא פחות התעלות הגנתית של הפאטס ויותר FUCK UPS של שאנהאן וקווין בפלייקולינג וניהול המשחק. שאגב, אני לא מסכים שנבעו בגלל הלם או משהו שהפאטס עשו אלא פשוט BRAIN FART במקרה הטוב או טימטומיזם מוחלט במקרה הרע. זה באמת לא היה כזה מדע טילים להחליט שרצים 3 פעמים אחרי התפיסה של חוליו. כל בן אדם שאי פעם שיחק מאדן יודע את זה (אני רציני לגמרי). לא שאנהאן ולא קווין יוצאים נקיים מהבחינה הזו והסיבה שאני נופל יותר על קווין היא בגלל שהוא זה שאחראי על האסטרטגיה. שאנהאן תקוע בפאקינג תא עם פליישיט של 100 מהלכים וחושב מה המהלך הטוב ביותר מבחינת DOWN AND DISTANCE בהתאם לאיך שהגנת הפאטס מתייצבת. אסטרטגיה היא העדיפות השנייה שלו. אצל קווין אסטרטגיה זו העדיפות הראשונה, השנייה והשלישית. זה למעשה כל מה שהבן אדם אמור לעשות כמאמן ראשי שלא קורא מהלכים במהלך המשחק. לא סתם הוא מחובר לאוזניות ולמיקרופון. וכמו המורה שלו לפני שנתיים, הוא בחר לשמוע את הקריאות השגויות באוזניה ולא לעשות כלום. אני חושב שהסרט של אטלנטה נגמר ושהם לא יריחו יותר משהו שמתקרב למעמד הזה יותר בעידן דיקאפריו. הם פיספסו הזדמנות פז חד פעמית שהייתה כרוכה בהמון מזל מבחינת המכות שכל הקונטנדריות הראשיות ב-NFC ספגו במהלך העונה. אני בכלל לא אתפלא אם הם לא יגיעו לפלייאוף בעונה הבאה. אנשים לא ממש קולטים איזו עבודה אדירה שאנהאן עשה שם בשנתיים שלו (במיוחד לא אחרי הסופרבול שבו הוא איכשהו הפך לשוטה הכפר ואנשים אשכרה התחילו להגיד ברצינות שהניינרס לא צריכים למנות אותו למאמן) אבל אני מניח שעכשיו אחרי שאטלנטה מינו פאקינג אלכוהליסט ארמני כמחליף שלו הם יבינו. אני מסכים שיש שם בסיס צעיר לא רע בשני צדי המגרש (דאבונטה קולמן, דיון ג'ונס, גריידי ג'רט, ויק ביזלי, דזמונד טרופאנט, קיאנו ניל) אבל הקרקס המעופף שייחד אותם עזב את העיירה תרתי משמע. ובלי הקרקס המעופף הם עוד קבוצה נחמדה בקונפרנס שמלא בקבוצות נחמדות. לצערם זה לא ה-AFC עם קונטדרית וחצי.
ובנושאים שאינם הסופרבול... ואנס ג׳וזף אומר שדנבר ימשיכו בעונה הקרובה עם סימיאן ולינץ׳ בעמדת הק״ב: Vance Joseph says Paxton Lynch, Trevor Siemian will be Broncos' QBs next season האם זהו מסך עשן כשבפועל מנסים להביא את טוני רומו? לי יש תחושה שהוא דווקא דובר אמת, ושאלוויי לא מוכן להתייאש מבחירת הסיבוב הראשון שלו לינץ׳ כל כך מהר.
אם אני לא טועה, אליאור כתב על זה כאן וקראתי על זה בכמה מקומות אחרים: דנבר פשוט יחזרו להיות דנבר של לפני תקופת מאנינג. כך זה מתסמן ביינתיים. חבל ביותר, אגב. לדעתי הליגה הייתה דיי נואשת לשידוך כמו רומו וארגון כמו הברונקוס. --
לא הייתי מתייחס להצהרה הגנרית הזו יותר מדי ברצינות כרגע. הם עשו מסיבת עיתונאים כדי להציג את צוות המתאמים החדש והמפוצץ וענו את הקלישאות הרגילות שבתחילת פברואר די חסרות משמעות. כמו שאלעד אמר, כתבתי אחרי ההצגה של ג'וזף שקיבלתי ווייבים זחוחים מאלוויי בקשר למצב של דנבר בעמדה שרק התחזקו אחרי המינויים של מייק מק'וי+ביל מאסגרייב, שהם לאוו דווקא גרועים מן הסתם אלא מרמזים בעיניי על הכיוון הכללי של הפרונט אופיס - הענקת תנאים אופטימליים ללינץ' להתפתח ולפתוח כבר בעונה הבאה. וטראן QB כמו טונירומו2017 AKA פייטון מאנינג 2.0 לא זקוק לצוות כזה. יש מצב שאני מגזים ומספקלץ יתר על המידה אבל זו התחושה שלי. אם דנבר תביא QB זה יהיה לדעתי ברמת הקאפרניק/מק'און/פיצפאטריק במקום סימיאן אם אלוויי אכן לא מחזיק ממנו כמו שחלק מהתקשורת בדנבר רומזת (נשמע פאתטי ברמות ויגרום לי ללכלך עליו רצח). ואם כבר דיבורים על QB's - אני מקווה שכולם פה מתכוננים נפשית להתעורר באחד מהימים בשבועות הקרובים ולגלות שבן השטן AKA איוון האיום AKA הנין של דרקולה AKA וויליאם סטיבן בליצ'ק דימאניוק אנס פרנצ'ייז כלשהו בצורה ברוטאלית וחסרת רחמים ותקדים בטרייד על ג'ימי "ראיין מאלט2.0 מאט קאסל3.0 בראיין הוייר4.0 שיחקתי משחק וחצי בקריירה אבל בליצ'ק בחר אותי בדראפט אז אני בריידי הבא למרות שהוא מוותר עליי וזה בכלל לא הגיוני" גארפולו. זה הולך להיות הסטוריליין מס' 1 של החודש הקרוב. כל הראפשיטים והשפטרים של העולם מכינים את הקרקע כבר למעלה מחודשיים ומיום ליום הקמפיין השערורייתי הזה רק הולך וצובר תאוצה. קליבלנד (!), שיקאגו (!!), סן פרנסיסקו (!!!), יוסטון (לא רוצה להלחיץ אף אחד אבל ראפשיט דיווח ביום ראשון שהפאטס הציעו להם את ג'יימי קולינס על דיאנדרה הופקינס והם סירבו...) ואתמול התחילו לשרבב אפילו את הפאקינג סיינטס לכל ה-MIX המפחיד הזה. שאר כתבי החצר של המאפיה דואגים להאדיר ולהפגיז כתבות פרופיל מדי יום וכרגע הדיבור הוא שהמחיר ההתחלתי הולך להיות בחירות סיבוב ראשון+רביעי במינימום. כולל אלו של קליבלנד וסן פרנסיסקו. אשכרה. זאת אומרת בחירת טופ 3. זאת אומרת מיילס גארט/ג'ונתן אלן/סולומון תומאס כאופציות פאקינג לגיטימיות לקבוצה שזכתה לפני דקה בסופרבול ומשחקת ב-AFC. זאת אומרת שלמה בכלל נולדתי שמישהו יירה בי למה סבתא הייתה חייבת לפגוש את סבא למה.
ברור. ת'כלס למרות העובדה שהם זכו בסופרבול אסור לשכוח שהם היו הקבוצה הפחות טובה על המגרש והיו מפסידים אלמלא החלטות האימון הגרועות בהיסטוריה של הענף. אלה לא ההגזמות הרגילות שלי אלא עובדה. מה שקווין ושאנהאן עשו אחרי התפיסה של חוליו זה באותה ליגה עם ההחלטה של סיאטל לזרוק לפני שנתיים. ייקח לי איזה כמה חודשים שלא לומר שנים שלא לומר עידנים להחליט מי יצא פחות אומלל. כעיקרון כדי לנצח את הפאטס אתה צריך שילוב של צוות אימון נורמלי (זו הבעיה האמיתית) + הפרסונל הבא: DL חזק (שמייצר לחץ בעיקר מהאמצע), לפחות שני ליינבקר'ס אתלטים ומהירים שמסוגלים להתמודד בצורה נורמלית עם הג'יימס ווייטים/דיון לואיסים שיבודדו עליהם, לפחות שני קורנרים (רצוי שלושה) שמשחקים PRESS MAN TO MAN ושמים ידיים על כל האדלמנים/אמנדלות/הוגאנים ממש על הליין אוף סקרימג' כדי להפריע בראוט ובטיימינג עם בריידי ורצוי גם איזה סייפטי סביר פלוס שיוכל לפחות לתקל את הניסוי המוצלח לשיבוט קרנף אדם שלובש 87. ב-AFC המצב אכן בעייתי כי לכל קונטדרית יש בעיה שבמצ'אפ הספציפי מול הפאטס היא קטלנית - פיטסבורג ואוקלנד (צוות אימון פח), קנזס וסינסי (QB דחליל), אינדיאנפוליס ויוסטון (צוות אימון פח + פרסונל בעייתי; לקולטס בהגנה וליוסטון בעמדה הלא ממש קריטית מאחורי הסנטר). דנבר הם וויילד קארד כי צוות אימון וה-QB בסימן שאלה אבל אם נניח לשנייה שמנחיתים את רומו והמחליף של ווייד פיליפס לא משנה את השיטה והסגנון ההגנתי אז מדובר בקונטנדרית לגיטימית. אם זו תהיה עוד עונה עם לינץ'/סימיאן/דחליל כלשהו אז זה לא ייראה יותר טוב מאיך שזה היה נראה העונה. ב-NFC זה נראה טיפה יותר טוב, בעיקר מבחינת הפרסונל. סיאטל (כל החבילה. צריכים חיזוק רק ב-OL), דאלאס (מאמן ראשי פח אבל פרסונל התקפי מצויין שיכול להחביא את הבעיות בהגנה שאני מניח שתתחזק), ג'איינטס (מאמן ראשי פח אבל הגנה איכותית שרק תשתפר ו-OL שלא יכול להיות גרוע יותר), אטלנטה (האבידה של שאנהאן קריטית להתקפה אבל הגנתית הם עמדו מצויין עד שנפלו מהרגליים), אריזונה, קרוליינה ומינסוטה שאני צופה להן BOUNCE BACK YEARS. אני בכוונה לא מזכיר את הקבוצה של ה-GOAT כי הרמתי ידיים אחרי השנתיים האחרונות ואני לא רואה מאיפה מגיעה הישועה בהנחה המאוד מושכלת ש-TT לא ישתמש חלילה ב-40M$ שיש לו בפרי אייג'נסי וישדרג את ההגנה המחוררת או יביא שחקני סקיל נורמלים. http://i.imgur.com/fwoOvNP.Xxx
